בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אבן העזר · סימן קכד
תירוץ נכון לקושית הגאון רעק"א בדו"ח יבמות ד' ל"ז על התוס' גבי סמוך מיעוטא לחזקה:
יבמות ד' ל"ז ע"א גבי ספק בן תשע לראשון ספק בן שבעה לאחרון, דתנן במשנה יוציא והולד כשר וחייבים באשם תלוי, ופריך בגמ' לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים לתשעה ילדן [ולייתי חטאת דודאי בר קמא ואשת אח בת בנים בעל] ומשני הגמ' אלא אימא רוב נשים לתשעה ילדן ורוב יולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה ומדלא הוכר עוברה איתרע ליה רובא, והקשו בתוס' וז"ל תימה אמאי לא מוקמינן לה בחזקת היתר ליבם ויהא נמי הולד שני כשר ולא יתחייב באשם תלוי דסמוך מיעוטא דיולדות לשבעה אחזקה ואיתרע לה רובא ונסמוך ארובא דעוברה ניכר לשליש ימיה ע"כ והגאון רע"א בדו"ח מפרש דקושית התוס' הוא רק לר"מ דס"ל דסמוך מיעוטא לחזקה הוא מן התורה כפלגא ופלגא, אבל לרבנן לא אמרינן כלל סמוך מיעוטא לחזקה רק מדרבנן ולא קשה קושית התוס' יעו"ש, וכן לקמן קי"ט איתא סתם משנה דמוקי כר"מ, וא"כ אין זה דוחק כלל לומר דהתוס' רצו לישב כדי שגם משנה זו יוכל להיות כר"מ, אלא שלבסוף הקשה קושיא חמורא וז"ל וביותר קשה לי למה נקטו קושיתם בכה"ג ולא בפשוטו דנימא אוקי רובא דלט' ילדן נגד הרוב דהוכר עוברה לשליש ימיה והוי פלגא ופלגא, ושוב ניזל בתר חזקה ליבום והניח בצע"ג:
ולענ"ד נראה דהתוס' מוכרחים להקשות בדרך זה דוקא, ולא הוי מצי להקשות בפשיטות דנסמוך אחזקה דחזקת היתר ליבום ולא יתחייב באשם תלוי, הנה התוס' בסוף הדיבור רצה לתרץ וכ"ת דאיכא רוב אחרינא דרוב נשים מתעברות ויולדות לפיכך יש לה חזקה כמעוברת מן הראשון, ודחו דאין סברא לומר כלל בנשים ששהו עם בעליהן כמה שנים ולא עיברו ומתו בעליהן דרוב מעוברת, ולקמן הוא דאמר לה גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ע"כ, מבואר מדברי התוס' דבכל אשה יש לה רוב דמתעברות ויולדות נגד החזקה דחזקת היתר ליבם, אלא דבאשה ששהתה עם בעלה כמה שנים ולא עיברה ליכא רוב מעוברת אבל אחר נשואין אמרינן דבודאי תתעבר ותלד ולד קיימא מחמת רוב נשים מתעברות ויולדות, וא"כ איתרע לה החזקה דחזקת היתר ליבם דלא עדיף מחזקה העשויה להשתנות דהוי חזקה דאיתרע ולא סמכינן עלה, וכש"כ היכא דאיכא רוב דמתעברות ויולדות דמגרע לה חזקה וא"כ איתרע החזקה דחזקת היתר ליבום ואפילו אם אח"כ שהו עם בעליהם כמה שנים ולא עיברו דתו ליכא לגבה רוב נשים מתעברות ויולדות, מ"מ לא אמרינן דיש לה החזקה דחזקת היתר ליבום, דהא כל שעתא ושעתא אנו מסופקין שמא מעוברת היא עכשיו וא"כ הוי חזקה שלא נתבררה בשעתא דלא הוי חזקה, כמו שכתבו התוס' בחולין ד' י"א דהא כאן נמי לא נתבררה שום שעה לומר דעכשיו היא בודאי אינה מעוברת דהא מהאי טעמא אסורה ליבם תוך ג' חדשים משום שאני מסופקין שמא היא מעוברת עכשיו, וגבי יבום הוא חששא דאורייתא, ולפי"ז תיקשי לכאורה על קושית התוס' שהקשו אמאי לא מוקמינן לה בחזקת ליבם דסמוך מיעוטא לחזקה, הא אין כאן רק חזקה דאיתרע ולא הוי חזקה כלל, ומה שהביאו התוס' דגבי ספק קדושין חשבינן לה חזקה, התם שאני דלגבי שיפטרנה קדושי ערוה אית לה חזקה גמורה להיפך דהא מעולם לא היתה צרת ערוה ואינה עומדת לכך ולא היתה מוטלת כלל בספק ערוה, אבל שיפטרנה ביבום ע"ז לית לה חזקה להיפך כלל, דהא רוב נשים מתעברות ויולדת בודאי יפטרנה ואין לה חזקת היתר ליבום, וכן מה שהביאו מפרק בתרא דחשבינן לה בחזקת זקוקה ליבם, מבואר שם להדיא דהיינו דוקא אם לא נאמר רוב נשים מתעברות ויולדות, אבל בצירוף רוב נשים הוי רק ספק כמבואר שם וא"כ קשה איך הקשו התוס' דנימא סמוך מיעוטא לחזקה הא ליכא כאן חזקה כלל דאילת"ה אמאי צריכה היבמה להמתין ג' חדשים אמאי לא נימא לאוקמא בחזקה שהיתה מותרת ליבם, אע"כ דאין זה חזקה משום דרוב נשים מתעברות ואיתרע חזקתה:
אמנם נראה לומר דהתוס' הקשו שפיר דהא קושית התוס' הוא רק לר"מ דס"ל דסמוך מיעוטא לחזקה הוא מדאורייתא והוי פלגא ופלגא כמש"כ הגרע"א שם בתחלת הדבור, ולר"מ הא מבואר ביבמות שם דף קי"ט דלר"מ אמרינן רוב נשים מתעברות ויולדות נגד חזקת היתר ליבום הוי פלגא ופלגא משום דאמרי סמוך מיעוטא לחזקה, וא"כ הכא דאזלא נמי לר"מ נהי דאיתרע החזקה משום רוב נשים מתעברות ויולדות כמ"ש, אבל עכ"פ לא נתבטלה החזקה לגמרי דאמרי' סמוך מיעוטא דאינן מתעברות לחזקת היתר ליבום והוי פלגא ופלגא, וא"כ שפיר הקשו התוס' דנימא סמוך מיעוטא דלשבעה ילדה לחזקת היתר ליבום, דהנה התוס' בנדה ד"ב ע"ב הקשו איך ילפי' מסוטה דברה"י ספיקו טמא אפי' איכא חזקה, הא בסוטה איתרע הך חזקה מחמת קנוי וסתירה, ותרצו דילפינן מסוטה שעשאו הכתוב ודאי טמאה אע"ג דאית לה חזקה שאינה טמאה ודאית, דלא איתרע אלא חזקת טהרה ודאית ע"כ, מבואר מדברי התוספות דבכל חזקת טהרה דאיתרע איכא עכ"פ חזקה שאינו טמא ודאי, א"כ ה"נ שהיה להאשה חזקת היתר ליבום ודאית, ואח"כ איתרע משום דרוב נשים מתעברות ויולדות, וא"כ לר"מ דס"ל סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא ואם כן לא איתרע רק חזקת היתר ליבום ודאית, אבל חזקה שאינו אסור ודאית לא איתרע כלל, דהא אפילו היכא דאיכא רוב נשים מתעברות וכו' עכ"פ הוי פלגא ופלגא לר"מ, וא"כ נשאר לה חזקה דפלגא ופלגא שאינו איסור ודאי ליבום, וזה ג"כ הוי חזקה גמורה כמו גבי סוטה דילפינן מזה בכל מקום דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא, אפילו נגד חזקת טהרה משום דבסוטה הוי טמאה נגד חזקה שאינו טמאה ודאי אלמא דגם זה מקרי חזקת טהרה, וא"כ ה"נ חזקה דפלגא ופלגא הוי ג"כ חזקת היתר שאינו איסור ודאי, וא"כ שפיר הקשו דנימא סמוך מיעוטא דלשבעה ילדה להך חזקה דחזקת היתר שאינו איסור ודאי, וא"כ איתרע לה הך רוב דלתשעה ילדן דלא נימא שהוא איסור ודאי, מחמת הרוב, לר"מ דס"ל דסמוך מיעוטא לחזקה הוא דאורייתא, וא"כ גם עכשיו דאיכא רוב דלתשעה ילדן מ"מ עדיין לא הוי ודאי איסור וכיון דעדיין הוא ספק א"כ נסמוך ארובא דעוברה ניכר לשליש ימיה והוי הולד ודאי מן השני, ויהיה הולד שאח"כ כשר ולא יתחייב באשם תלוי וא"כ שפיר הקשו התוס', ולפ"ז לא נוכל להקשות כמו שהקשה הגרע"א דאוקי רוב דלתשעה ילדן נגד רוב דעוברה נכר לשליש ימיה, ואז נסמוך אחזקה דחזקת היתר ליבום, דז"א דהא ליכא כאן חזקת היתר ליבום ודאית כמ"ש משום דאיכא רוב נשים מתעברות ויולדות דהוי רק פלגא ופלגא לר"מ, וא"כ לא נוכל לסמוך אחזקה ויהיה מותר ודאי, ומיושב בזה קושית הגרע"א דהתוס' מוכרחים להקשות רק באופן זה וא"ש: