בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אבן העזר · סימן קכא
תירוץ נכון לקושית הש"ש על הרמב"ם מהא דבעינן תרי קראי להתיר ספק ממזר:
קדושין ע"ג ע"א ממזר ודאי הוא דלא יבוא, הא ממזר ספק יבוא, והקשה הר"ן להרמב"ם דס"ל דכל הספיקות מותר מן התורה ורק מדרבנן אסור, א"כ קרא גבי ממזר דספק מותר למה לי, הא בלא קרא נמי שרי, ותירץ המהרי"ט דכי שרי רחמנא ספק ממזר לגמרי שרי. שיהא בתורת ודאי ולא בתורת ספק, ונ"מ שיהא מותר בישראלית ובממזרת בבת אחת אע"ג דהוי תרתי דסתרי, ובס' ש"ש ש"א פ"א הקשה ע"ז דא"כ תרי קראי ל"ל חד למישרי שתוקי בישראלית, וחד למישרי שתוקי בממזרת, כמבואר בפ' עשרה יוחסין דכתיב תרי קהלי וקשה דמחד קרא נפקי ליה כיון דלהתיר ממזר בשתוקית, או להתיר שתוקי בממזרת, לא צריך קרא דכל הספיקות מותר אלא להתירו בבת ישראל ובממזרת, וא"כ מחד קרא נפקי ליה תרתי יעו"ש:
ונראה לענ"ד לתרץ עיקר הקושיא ואפשר דזה הוא ג"כ כונת המהרי"ט, עפ"י מה שכתבו התוס' בב"ק ד' י"א גבי שליא שיצתה מקצתה מונין לה מן הראשון, והק' התוס' אמאי מונין לה מן הראשון, הא ביום ט"ו איכא ס"ס שמא יצא רוב בראשון, ואת"ל לא יצא בראשון דילמא זכר היה והוה ימי טוהר, ותירצו דהוי תרי ס"ס דסתרי אהדדי, דהא אם תראה עוד ביום מ"א, ג"כ יוכל לטהרה מטעם ס"ס שמא לא יצא בראשון וצריך למנות משני, ואת"ל יצא בראשון דילמא נקיבה הואי והוא עדיין ימי טוהר שלה, וכיון דהוי תרתי דסתרי דהא בחדא איכא איסורא ממ"נ, לא מקילינן אף בחד דוכתא, וכן כתבו התוס' בכמה מקומות דבס"ס היכא דמשכחת באיזה אופן שיהי' תרתי דסתרי אז לא מקלינין בס"ס, דהא אם מקלינין ליה בחד דוכתא יוכל להקל גם באופן השני, וא"כ עביד איסור ממ"נ, ולכן אסור אף בחדא, וא"כ להרמב"ם הגם דס"ל ספק דאורייתא לקולא, מ"מ אם נוכל להתיר באיזה מקום מצד הספק השני א"כ הוי תרתי דסתרי, ולא מקילינן אף בחד מקום דספק אחד לא עדיף מב' ספיקות דסתרי אהדדי, וא"כ ניחא שפיר גבי ממזר דצריך תרי קראי, דהא הכא הוי תרתי דסתרי דאם יבוא הספק ממזר ליקח ישראלית, מתירין לו מטעם ספק דילמא ישראל הוא, ואח"כ אם ירצה ליקח ממזרת ג"כ מתירין לו מספק שמא ממזר הוא, דבתרווייהו צריך למיזל לקולא דהא ספק דאורייתא לקולא, וא"כ הוי תרתי דסתרי דממ"נ עביד איסור בחד דוכתא, וא"כ היה ראוי להיות שיהי' אסור בין בישראלית לבד ובין בממזרת לבד, וא"כ צריך חד קרא להתיר ספק ממזר בישראלית דבל"ז היה אסור מטעם דהוי תרתי דסתרי, וכיון דהתירו התורה בישראלית הוה אמינא דגזה"כ הוא, דהוה כישראל ודאי ומותר בישראלית מטעם ודאי ולא מטעם ספק, וממילא אסור בממזרת דאיך יהא מותר בשניהם דהוה תרתי דסתרי, ולכן צריך עוד קרא דמותר אף בממזרת, היינו דהתירה התורה בתורת ודאי בשניהם, בין בישראלית ובין בממזרת בב"א, וכתירוץ המהרי"ט ושפיר צריך תרי קראי ע"ז ומיושב היטב קושית הש"ש: