בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אבן העזר · סימן קיח
תירוץ נכון על תמיהת הגרע"א בשו"ת סי' קע"ב על הסוגיא דכתובות דף כ"ב לענין תרי ותרי:
כתובות דף כ"ב ע"ב אמר ר' יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא, שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא, וקאמר הגמ' מאי טעמא ומשני מיתה אינה יכולה מכחשתו גירושין יכולה מכחשתו, ופי' רש"י מיתה אינה יכולה מכחשתו אם יבא בעלה אינה יכולה לומר מת אתה, הלכך אי לאו דברי לה שמת מירתתא ולא מינסבא, גירושין יכולה מכחשתו אם יבא ויאמר לא גירשתיך היא תאמר גירשתני הלכך אי שרית לה סמכת אהכחשה ומינסבא ע"פ עדים הללו מספק ולא מירתתא למידק שפיר, ופריך בגמ' ומי חציפה כולו האי והאמר רב המנונה האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה, ומשני הני מילי היכא דליכא עדים אבל היכא דאיכא עדים דקא מסייע לה מעיזה ומעיזה, משמע היכא דליכא עדים דקא מסייע לה שוה גירושין למיתה דכמו דבמיתה אינה יכולה מכחישתו כך בגירושין אינה יכולה מכחישתו, ותמה ע"ז הגאון רע"א בתשובה ס' קע"ב בסוה"ד וז"ל, איני מבין כלל וכו' דאיך ס"ד דאינה יכולה מכחישתו דגירושין שוה לאינה יכולה מכחישתו דמיתה, וכי אפשר לומר כן הא האשה שאמרה מת בעלי נאמנת, והאומרת גרושה אני אינה נאמנת כדאיתא במתניתן דכתובות, הרי דהפרש יש בין גירושין למיתה דבגירושין אינה מתיראת כ"כ מהכחשה ממה שמתיראת במיתה וכן הקשה בס' די"ח יעו"ש היטב, והגאון רש"א תירץ תמיה זו באופן נפלא וחריף מאוד רק דעל הב"י נשאר התמיה יעו"ש:
ולענ"ד נראה לישב הקושיא בפשיטות ויתישב גם לפי שיטת הב"י, דזה פשוט דאין לדמות כלל גירושין למיתה לומר דכשם שאשה נאמנת לומר מת בעלי, כמו"כ תהיה נאמנת לומר גרשני בעלי מחמת דמתיראה פן יבוא בעלה ויכחישנה, דמיתה שאני דאם היא אומרת שמת בעלה ואנו מתירין אותה לינשא ואחרי שנשאת בין יום יבוא בעלה בעצמו ובין יום לא יבוא בעצמו רק שיבואו עדים שראו אותו חי אפילו במדינת הים, ואפילו ראו אותו חי רגע אחת אחר אמירתה הדין מיד דתצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה, ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחילה, דדייקא ומינסבא דשפיר מתיראת פן יבוא בעלה בעצמו או יבואו עדים, אבל בגירושין אם אמרה גירשני בעלי בלתי אפשר כלל שיבואו עדים ויאמרו לא גירשה, וכי לא זזה יד מתוך ידו ובלתי אפשר כלל להכחישה ע"י עדים, ורק באופן שיבוא הבעל בעצמו לפני ב"ד ויכחישה, ואז לא תוכל להעיז פניה בפניו ויהי' הדין דתצא מזה ומזה וכו', וכיון שלא תוכל להיות מוכחשת רק באופן רחוק כזה דוקא שיבוא הבעל בעצמו להכחישה, ע"ז לא סמכו חכמים להתירה לינשא מחמת דייקא, דשמא אינה מתיראת כ"כ שיבוא בעלה, אבל במיתה שפיר תתירא דאם לא יבוא בעצמו שמא יבואו עדים שראו אותו חי וכמ"ש, וא"כ א"א לומר דכשם שאשה נאמנת לומר מת בעלי כן תהי' נאמנת לומר גירשני בעלי, דודאי פשוט דאין לדמות כלל מיתה לגירושין, אלא דלפי"ז צריך להבין איך מדמה הגמ' בכתובות הנ"ל גירושין למיתה, דקאמר הגמ' הטעם מיתה אינה יכולה מכחשתו גירושין יכולה מכחשתו ופריך הגמ' דגירושין נמי אינה יכולה מכחשתו מדרב המנונא דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה, אלמא דשוה גירושין למיתה.
אמנם לא קשה כלל דהא הכא לא סמכינן על אמירתה כלל להתירא לינשא לכתחילה, אלא דמיירי בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת והיא אומרת ברי, דהדין דלא תנשא ואם נשאת לא תצא, ולפי"ז הכא אי אפשר כלל לבוא עדים להכחישה שלא מת דהא אפילו אם יבואו מאה עדים ויאמרו שלא מת, מ"מ נשאר הברי שלה שמת ולא תצא דהא יש לה שני עדים שמת ותרי כמאה, וא"כ בלתי אפשר להכחישה בשום אופן ע"י עדים שיהי' הדין דתצא מזה ומזה וכל חומר, ונמצא דאינה מתיראת מעדים כלל, רק עיקר דייקא הוא שמא יבוא הבעל בעצמו ויכחישה, ואינה יכולה לומר לו מת אתה וכמ"ש רש"י שם, ומה דמהני כאן דייקא כזה הוא מחמת דאיכא עדים וכבר נשאת לענין דלא תצא, אבל לענין להתירה לינשא לכתחילה לא מהני דייקא גרוע כזו, וכיון דהכא גבי מיתה נמי אין האשה מתיראת רק משום שמא יבוא הבעל בעצמו, אבל מפני עדים אינה מתיראת כלל ואפי"ה מהני לענין שאם נשאת לא תצא, ובאופן כזה שוה גירושין למיתה דגבי גירושין נמי מתיראת שמא יבוא הבעל ויאמר לא גירשתיך ולא תעיז לומר בפניו גירשתני ואמאי גבי גירושין אם נשאת תצא, ולהכי פריך הגמ' שפיר על מה דקאמר שם הטעם שבין גירושין למיתה דבמיתה אם נשאת לא תצא ובגירושין אם נשאת תצא משום דמיתה אינה יכולה מכחישתו ובגירושין יכולה מכחישתו, פריך הגמ' דהא גירושין נמי אין יכולה מכחישתו משום דרב המנונא דאין אשה מעיזה, דהא לענין שלא תצא בתרי ותרי מהני דייקא כזו שמתיראת שמא יבוא הבעל כמו גבי מיתה, דאופן כזה שוה גירושין למיתה, אבל לענין להתירה לינשא לכתחילה בודאי דלא דמי גירושין למיתה דבמיתה איכא דייקא דהוא מילתא דעבידא לגלוי כמו ש"כ הרמב"ם בפ' י"ב מה"ל גירושין דסוף יבוא בעלה או יודע שהוא חי ע"כ, אבל גבי גירושין לא דייקא כולי האי וכמ"ש ולכן הדין שפיר דאשה שאמרה מת בעלי נאמנת והאומרת גרושה אני אינה נאמנת, וא"כ מיושב שפיר תמיהת הגאון הנ"ל: