אור ברסלב
בני ציון אבן העזר › סימן קיג

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אבן העזר · סימן קיג

סימן קיב

ישוב נכון למנהג העולם שאין נזהרין שיהיה כל הגט טמון בתוך ידה שזהו נגד דעת האחרונים ומבואר שם כמה הערות על האחרונים.

בתשובות רע"א סי' רכ"א אות כ"ג הביא דברי הירושלמי אם מהני שארי קנינים בגט ולמסקנא כתב הגרע"א דבודאי לא מהני שום קנין בגט. וכמ"ש הר"ן בגיטין פ' הזורק דאגב לא מהני בגט יעו"ש אלא דלבסוף כתב וחידוש בעיני דלא נזכר הדין דצריך שלא יהא מקצת הגט יוצא מידה דאף דקנתה כל הגט בהגבהה מ"מ אין כל הגט בידה וצריכין ליזהר בזה דאם הגט על קלף גדול ומצוי דלפעמים מקצת מן הגט למעלה מידה ואינו כולו בידה וצ"ע לדינא.

נמצא דלמסקנא פשיטא ליה להגאון רע"א דבעינן שלא יצא הגט כלל חוץ לידה ובס' תורת גיטין סי' קל"ט כתב אף דאגב ק"ס אינו מועיל בגט מ"מ משיכה והגבהה מהני אף בגט דבכלל ידה הוא דהיו מטלטלין אמרינן בפרק הזהב מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד וכו' אלמא דמשיכה והגבהה בכלל יד הוא ויכולין להוציאו מקרא דידה וכן מוכח מרשב"ם ב"ב ד' פ"ה בד"ה שקלתה תלויה בה שכתב משום דדמי להגבהה שקונה בכל מקום וא"כ יש ללמוד מדברי הרשב"ם דהגבהה מהני בגט והביא עוד ראיה דאלתי"ה א"כ היה צריך שיהיה כל הגט טמון באויר ידה שלא יהיה קצתו חוץ לידה דהא בחצירה כה"ג אם הגט מונח קצתו חוץ לחצירה ודאי דאינה מגורשת ואם הגבהה לא קני ידה לא עדיף מחצירה דמחד קרא נפקא אלא ודאי בהגבהה קונה בגט והאריך שם הרבה משמע מזה שחולק על הגרע"א דס"ל שאינו צריך שיהי' כל הגט טמון בידה משום דקנתה את הגט בהגבהה ומוכרח מזה דגט מהני הגבהה ובפ"ת סי' הנ"ל הביא דבריהם באריכות ומסיים וז"ל ואף שרבינו הגאון רעק"א ז"ל צוה ליזהר בזה אכתי צ"ע בגלילות אלו שמכבר מכמה דורות לא נזהרו בזה אפשר דיש לחוש משום הוצאות לעז על גיטין הראשונים ואפשר כיון דזה הוא מדינא לא אמרינן בזה הוצאות לעז ולבסוף כתב כיון דהאשה מכנסת אח"כ את הגט תחת סרבלה וא"כ כשר מדינא ואף דיש להחמיר בזה עכ"פ מהני ע"ז החשש דהוצאות לעז יעו"ש עכ"פ מדברי כולם נלמד דמטעם דלא מהני בגט רק עד שיהי' כל הגט טמון בתוך ידה ובאם יצא קצת חוץ לידה פסול הגט דכמאן דפסוק דמי ולא קנתה רק את מקצת הגט שת"י ואינה מתגרשת בחצי הגט, ולענ"ד נראה זה דוחק לומר דעיקר הגט הוא מה שמכנסת הגט תחת סרבלה ובל"ז אינה מתגרשת כלל דהא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע ואינה מתגרשת כלל במה שמכנסת הגט תחת סרבלה וא"כ במאי מתגרשה:

אבל באמת נראה לענ"ד פשוט דהקושיא מעיקרא ליתא דהאשה קונה את הגט אף אם מקצת הגט יוצא חוץ לידה בין למעלה ובין מן הצדדים ולא בעינן כלל שיהיה הגט טמון בתוך ידה ושפיר מקרי ידה אף אם אין הגט כולו בתוך היד לפי מה דאיתא בקדושין כ"ה ע"ב דפריך הגמ' פיל לר"ש [דס"ל דבהמה גסה בהגבהה] במה יקנה [שאי אפשר להגביהו] ומשני אביי בחליפין אי נמי בשוכר את מקומו ור' זירא אומר מביא ארבעה כלים ומניחן תחת רגליו דקני ליה כליו] ופריך הגמ' שמעת מינה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח ומשני הכא במאי עסקינן בסימטא חזינן מזה דעל ידי הארבעה כלים שמניחין תחת רגלי הפיל קונה את הפיל הגם דכל הפיל הוא חוץ להכלי ורק הרגלים הם בתוך הכלי מ"מ חשיב קנין לקנות בזה את הפיל כולו ואין אומרים דוקא רק את הרגלים ומה שחוץ להכלים לא יקנה עכ"פ מוכח מזה דבמה שהרגלים של הפיל הוא בתוך הכלים הוי קנין לקנות כל הפיל כמו כן בכל דבר אם מקצת החפץ מונח בתוך כלי הלוקח קונה בזה את כל החפץ וע"כ גם גבי חצר הדין כן דהא כליו של אדם אינו אלא מתורת חצר וכמו שמבואר להדיא בש"מ פ"ק דב"מ דף ט' בהא דפריך ואי א"ל קני מי קני חצר מהלכת הוא וחצר מהלכת לא קני וכתב הש"מ וז"ל ש"מ דכליו של אדם מדין חצר הוא דקונה דאי לא מאי פריך מחצר מהלכת דילמא כליו שאני עכ"ל והובא בקצה"ח סי' קצ"ד יעו"ש וקנין חצר הוא מטעם יד כמבואר בב"מ י"א וא"כ כיון דהדין גבי כלים דאם מקצת, החפץ מונח תוך הכלי קונה אף מה שיוצא חוץ מהכלי כמו"כ גבי תוך היד קונה כל החפץ אף מה שיוצא מחוץ ליד אלא דבעינן שיהיה עיקר החפץ מונח תוך הכלי או תוך היד ולכן לא איכפת לן במה שיוצא למעלה ולצדדין מהכלי או מן היד דהא עצם החפץ והנחתו מונח בכלי או ביד ומה שיוצא חוץ מהם לאויר לאו כלום הוא וכמו גבי פיל כיון דעיקר עמידתו הוא הרגלים מונחים בתוך הכלים חשבינן כאלו כל הפיל מונח תוך הכלים הוא הדין בכל דבר שעיקרו מונח תוך הכלי או היד ולפי"ז אתי שפיר גבי גט אף אם יוצא מקצת הגט חוץ לידה מלמעלה או מן הצדדים מ"מ חשבינן כאלו כל הגט הוא בתוך ידה כיון דעיקרו של גט מונח בתוך היד ומה שיוצא חוץ ליד באויר ל"ל בה ואינו דומה כלל מה שמדמה התו"ג לחפץ שמונח מקצתו ברשות זה ומקצתו ברשות אחר דהתם כיון שמקצתו השני מונח ברשות אחר מאי אולמא האי רשות מהאי רשות אבל שיוצא מקצת לאויר ועיקר החפץ מונח על היד או בתוך הכלים שפיר קונה כל החפץ ומקרי שכל החפץ מונח בתוך היד:

ולפי"ז מה שכתבו האחרונים הנ"ל דכיון דשארי קנינים אינו מועיל בגט בעינן שכל הגט יהיה טמון בתוך ידה ולא יצא מקצת הגט לחוץ ולפימ"ש ליתא כלל לחומרא זו דאפילו אם יצא מקצת הגט לחוץ מ"מ כיון דעיקר הגט מונח תוך ידה א"כ אפילו מקצת הגט שיוצא מחוץ לידה באויר נחשב ג"כ כאלו מונח תוך ידה וא"כ שפיר נהגו מכמה דורות לבלי להקפיד ע"ז כלל כמו שכתב הפ"ת ותמיהני על הגאונים הללו שחידשו דין זה ולא הביאו שמג"מ הנ"ל מפורש בהדיא להיפך וא"כ ממילא מה שהביא התוס' ראיה מזה דמשיכה והגבהה מועלת בגט ואינו דומה לשארי קנינים ולפמ"ש ליתא לראיה זו דאף אם הגבהה אינה מועלת ובעינן דוקא ידה מ"מ לא בעינן שיהא כל הגט טמון בתוך ידה ושפיר מתגרשת אף אם יוצא מקצת הגט חוץ לידה:

ומה שהביא התו"ג שם עוד ראיה דהגבהה מועיל בגט מדברי הרשב"ם בב"ב שם שכתב דלהכי מהני מה שקלתה תלויה בה משום דדמי להגבהה שקונה בכל מקום אלמא דהגבהה בודאי מהני ולענ"ד דכונת הרשב"ם אינו כן דמשום הגבהה מתגרשת דא"כ הו"ל להרשב"ם לומר דקנתה בהגבהה את הגט אבל מש"כ דדמי להגבהה משמע רק משום דדמי להגבהה אבל אינו הגבהה ממש אבל העיקר דכונת הרשב"ם דבאמת הא דמתגרשת כשזרקו לתוך קלתה הוא רק מטעם כלים דכליו של אדם קונה לו מטעם חצר אלא דכונת הרשב"ם לפרש דברי הגמ' דמשני כשקלתה תלויה בה כדי שלא יהיה כליו של לוקח ברשות מוכר דמאי מהני מה שתלויה הא עכ"פ סוף כל סוף עדיין הוא ברשות מוכר וע"ז כתב הרשב"ם משום דדמי להגבהה שקונה בכל מקום אף ברשות מוכר וע"כ הטעם משום דמחזיק בידו ואינו מונח על הארץ רק באויר לא מקרי שהוא ברשות מוכר כמו"כ הכלי שתלויה בה אף דהוי ברשות מוכר מ"מ כיון שתלוי בה ואינו מונח על הארץ לא מקרי זה רשות מוכר לבטל קנין כליו של לוקח ולזה כתב משום דדמי להגבהה שקונה בכל מקום ואין הרשות מבטל את ההגבהה מפני שאינו מונת על הארץ כמו"כ אין הרשות מבטל את כליו של הלוקח וזה ברור בכונת הרשב"ם:

ומה שתמה הפ"ת על הגאון רעק"א דזהירות זה שיהא כולו בידה אינו דבר חדש שכבר הזכירו הרמ"א בסי' קל"ו בהגה שכתב שם ונוהגין שהבעל כופל הגט כמו אגרת כדי שתוכל לאחוז כולו בידה כשנותנו לה והוא תימה שלא הזכיר כלל דברי הרמ"א יעו"ש ולענ"ד נראה דאין כונת הרמ"א כלל לומר שיהא דוקא כל הגט טמון בידה דאי לא לא קני מטעם יד דאם נימא כן אמאי לא נהגו באמת כהרמ"א דהא הרמ"א כתב ונהגו משמע דכן הוא המנהג מקדמת דנא ובאמת לא נהגו כלל לכפול כ"כ את הגט שיהיה טמון בידה וכמו שהעיד הפ"ת בעצמו שכתב שמכמה דורות לא נזהרו בזה ואיך נוכל לומר ח"ו שלא כהרמ"א אלא ע"כ דכונת הרמ"א שנהגו לכפול את הגט כמו אגרת היינו שלא יתן לה הגליון כמו שהוא ולא תוכל לאחזו רק במקצת בשפת הגט והשאר יפול מידה וזה לא מקרי אחיזה בכולו אבל אם כופל את הגט כמו אגרת ול לתוך ידה מקרי שאוחזו כולו בידה וזהו שמדייק בלשונו כדי שתוכל לאחז כולה בידה ולא משמע כלל שיהיה טמון בתוך ידה דבאמת אפילו יוצא קצת חוץ לידה מקרי ג"כ שכולו בידה וזה ברור בכונת הרמ' ואתי שפיר הכל:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה