בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אבן העזר · סימן קיב
הערה על המ"ל פ"ב מה"ל נזירות
במל"מ פ"ב מה"ל נזירות ה"ד כתב נסתפקתי באומר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני, דקי"ל דאם הותר הראשון הותר השני, אם יכול השני להתיר נדר הראשון לפי שנמצא שהוא מתיר נדרי עצמו, וקי"ל הוא אינו מוחל וכו', הוא לבדו פשיטא לי דאינו יכול להתיר דהוי נוגע בדבר ולא גרע מהא דאיתא בירושלמי המודר הנאה מבני העיר אינו נשאל לזקן שבאותה העיר, אך היכא דמצטרף עם שנים אחרים, דליכא משום נוגע בדבר וכו' כמ"ש הר"ן בפ"ג דנדרים, בהא מיבעי לי דדילמא בכה"ג שהוא מתיר נדרי עצמו, אפשר דאפילו אם יצטרף בהדי אחרים לא מהני, משום דקי"ל הוא מוחל, וכתב ע"ז וראיתי להתוס' בנזיר כ' שכתבו דטעמא דמתני' דהריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני דאינו יכול להפר כפי הצד דבעל מעקר הנדר מעיקרו הוא משום דאם מיפר נדרה א"כ יתבטל גם נדרו, שנדרו, תלוי בנדרה, וכדתנן הותר הראשון הותרו כולם ואינו רשאי לגרום דבר להיות נדרו מבוטל, כדכתיב לא יחל דברו ודרשינן הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין ע"כ ולפי"ז נפשט הספק דפשיטא דאינו יכול להתיר, אך ראיתי להתוס' דף כ"א שכתבו וצ"ע דלא דמי לאחרים, כיון דרשאי להפר לאשתו ומכח קושיא זו כתבו פירוש אחר בשם ה"ר אליהו בסוגית הגמ' יעו"ש:
ולפי זה גם בנ"ד פשיטא דיכול להתיר וכן כתב למסקנא דלפי מה שכתב התוס' בגמ' יכול להתיר עם שנים אחרים דלא הוי נוגע, ולא מפסיל משום לא יחל.
ולא זכיתי להבין הדמיון דאפי' לפי מה שכתבו התוס' דגבי בעל היכא שתלה נדרו בנדרה יכול להפר, ואין בזה משום הוא אינו מוחל, מ"מ היכא שתלה בנדר חבירו נוכל לומר שפיר שאינו יכול להתיר, דמקרי שהוא מיפר נדרי עצמו, והחילוק הוא פשוט דגבי הפרת בעל דבל"ז הוא ג"כ נדרי עצמו דאשתו כגופו דמיא, דהא חזינן דבנדר התרת חכם אינו יכול להתיר נדרי אשתו אף בדברים שאינם בינו לבינה ומכש"כ בדברים שבינו לבינה דהוי כמו נדרי עצמו ממש ועיין בתוספות רעק"א על משניות בכורות פ"ד, ומ"מ לגבי הפרה שפיר הוי הפרה, ולא מיפסל משום דהוא נדרי עצמו דזה אינו פוסל רק לגבי התרת חכם אבל לא לגבי הפרה, וא"כ אף היכא שתלה נדרו בנדרה, ג"כ יכול להפר, ולא מיפסל משום לא יחל דהוא אינו מוחל דהוה נדרי עצמו, דגבי הפרה שפיר מהני אף שהוא נדרי עצמו, דהא בלא"ה נמי הוי נדרי עצמו ואפ"ה מהני, וזהו כוונת התוס' שכתבו כיון דרשאי להפר לאשתו כונתם אף שהוא נדרי עצמו, וא"כ במה יגרע מה שתלה ג"כ נדרו בנדרה דמהני ההפרה אף שהוא לגבי עצמו, אבל היכא שתלה נדרו בנדר חבירו דמותר מטעם התרת חכם, והוא עצמו אינו מועיל להתיר בגדר התרת חכם נדרי עצמו, וא"כ איך יכול להתיר נדר חבירו, כיון דממילא מותר גם נדרו נמצא שהוא מוחל נדרי עצמו, והתרת חכם נפסל במה שהוא נדרי עצמו, וא"כ גם נדר חבירו אינו יכול להתיר, ואינו דומה להפרה שאינו נפסל כלל מטעם נדרי עצמו והחילוק פשוט ואין צורך במה שנדחק שם המל"מ לפרש כוונת התוס', במה שכתבו כיון דרשאי להפר לאשתו דכונתם פשוט כמ"ש ומה שהקשה שם על דברי התוספות יעו"ש בנזיר בהגהת הרש"ש: