בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אבן העזר · סימן קי
תירוץ נכון לשלשה תמיהות של הגאון רעק"א בשו"ת סי' ז' והנוב"י במ"ת חוח"מ סי' ד' על התוס' דב"ב ד' קנ"ו בד"ה בודקין לקדושין:
בב"ב ד' קנ"ו ע"א איתא אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לקדושין ופירש רשב"ם אע"פ שהוא בן י"ג שנים ויום אחד והאשה בת י"ב ויום אחד לא סמכינן אשנים לאחזוקינא כגדולים להחשב קדושי ודאי אף להקל כגון לבטל קדושי שני שקידש אחריו בלא גט אלא בודקין אחריו אם הביא שערות אז יחשבו קדושי ודאי ובתוס' ד"ה בודקין כתבו דהך בדיקה אחר שהגיע לכלל שנים אבל מקמי שנים הוי שערות שומא בעלמא כדאמרינן בנדה פ' בא סימן ומהניא הך בדיקה לענין שאם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אי משכחינן בתר הכי סימנים בתראי לא הוי קדושין ואי לא משכחי סימנים הוי ספיקא דאורייתא כי הכא כדאמרינן בפ' בא סימן ע"כ:
ובתשובות הגרע"א סי' ז' תמה על דברי התוס' אלו שלשה תמיהות, ראשונה מ"ש התוס' דאי לא משכחי סימנים הוי ספיקא דחיישינן שמא נשרו כונתם דבדיקה דידה דאם לא ימצאו לה ב"ש הוי ספיקא דקדושין דשמא נשרו וצריכה גט גם משני א"כ קשה הא אף אם לא ימצאו לה ב"ש א"צ גט מהשני דכל שבאת לומר דבעת שקדשה הראשון לא הביא ב' שערות א"כ כבר הגיעה לשנותיה ולא הביאה ב"ש ואזדה לה חזקה דרבא ושוב לא חיישינן לנשרו ואמרינן דעדיין קטנה היא א"כ אמאי חיישינן הכא לשמא נשרו לגבי קדושי שני עוד תמה אמאי צריכה גט משני הא הוי ספק ספיקא ס' שמא לא נשרו ועדיין קטנה היא וספק שמא נשרו קודם קדושי הראשון והיתה אז גדולה ואין תופסין בה קדושי שני והניח שני הקושית אלו בצע"ג:
וביותר תמה דהא כתבו תחילה דבאם נמצאו אחר שפשטה וקבלה קדושין א"צ גט משני דדיינינן דהיא גדולה למפרע בשעה שנעשה גדולה בשנים וא"כ איך שייך לומר דבלא נמצאו לה סימנים דחיישינן שמא נשרו כיון דאנו אומרים דנשרו והיו לה סימנים ממילא ראוי לומר דסימנים ההמה באו משעה שנעשית בת י"ב שנים ויום אחד דהא אלו ראינו סימנים היינו דנין כך ומה לי אם ראינו בעין ממש או שידענו שהיו לה הסימנים וצע"ג עכ"ל והמעיין יראה שהג' תמיהות אלו המה תמיהות עצומות על דברי התוס' ובלתי אפשר לומר ח"ו שנעלמה זאת מהתוס' ומצוה לישבם והקושיא השלישית כבר הקשה כן הנו"ב במ"ת חח"ומ סי' ו' ונדחק בדבר זה מאד כמבואר להמעיין שם.
אמנם לענ"ד נראה לישב בפשיטות כל התמיהות הנ"ל בחדא מחתא דלפי מה שנראה בכונת הגרע"א והנוב"י שהבינו בדברי התוס' בכונתם מ"ש דמהניא הך בדיקה לענין שאם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר הכונה שבודקין אותה לאחר שקבלה קדושין משני, וע"ז אר"נ אמר שמואל בודקין לקדושין היינו שאם כבר פשטה ידה וקבלה קדושין משני אז בודקין אותה ואם נמצאו לה ב"ש אחר קדושי שני אינה צריכה גט משני ואם לא ימצאו לה ב' שערות צריכה גט מספק שמא נשרו ולכן שפיר הקשו הג' קושיות דכיון דלא בדקו אותה רק אחר קדושי שני לא יתכן בשום אופן בעולם שתהיה צריכה גט משני דממ"נ דאם מצאו לה ש"ש א"כ הוי גדולה למפרע וא"צ גט משני ואם לא מצאו ש"ש ג"כ א"צ גט משני ממ"נ או דהויא גדולה למפרע או דעדיין קטנה היא אבל לומר מספק שמא נעשה גדולה באמצע הזמן זה לא מצינו בשום מקום אבל לענ"ד א"א לפרש כן בדברי התוס' דכונת הגמ' דבודקין לקדושין היא אחר קדושי שני דא"כ הו"ל להגמ' לפרש בודקין לקדושין היינו לקדושין שנים אלא ע"כ מדסתים הגמרא ש"מ דבכל קדושין בודקין:
ולכן נראה לענ"ד לפרש דכונת התוס' שכתבו דמהניא הך בדיקה לענין שאם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר היינו שאנו בודקין אותה לאחר קדושי הראשון אם ימצאו לה ב"ש או לא ומהניא הך בדיקה אם לאח"כ יקדשנה אחר ובעת קדושי שני יהיה לה בודאי שתי שערות וא"כ נ"מ בהך בדיקה דלאחר קדושי ראשון אם ימצאו לה ב"ש והוי גדולה למפרע א"כ א"צ גט משני דהא כבר היתה גדולה בעת קדושי ראשון ולא תפסי בה קדושי שני ואם לא ימצאו לה ב"ש אחר קדושי ראשון ואח"כ יקדשנה אחר ובעת הקדושין דשני יהיה לה ב"ש א"כ צריכה גט משני מספק וחוששין לקדושי שניהם משום דחיישינן שמא היתה גדולה בעת קדושי ראשון וזהו דמסיימי התוס' דחיישינן שמא נשרו בספיקא דאורייתא כדי שלא נימא דצריכה גט משני בודאי ומראשון אינה צריכה כלל כיון שלא ימצאו לה ב"ש אחרי קדושי ראשון ולכן כתבו דהוי ספיקא דחיישינן שמא נשרו וחוששין לקדושי שניהם וזה ברור בכונת התוספות וא"כ ממילא לא קשה כלל כל הקושיות הנ"ל על דברי התוס' דשפיר צריכה גט משני ואין כאן ממ"נ ולא ס"ס דכיון דבעת קדושין דראשון לא היו לה ב"ש ובעת קדושין דשני היה לה אז ב"ש א"כ פשוט הדבר דצריכה גט מספק וזה ברור בכונת התוס':
ואעידה לי עדים נאמנים דכונת התוס' הוא כמ"ש דהבדיקה הוא לאחר קדושי ראשון ודלא כמו שהבינו הגאונים הנ"ל דהבדיקה הוא לאחר קדושי שני שכן מצאתי מפורש להדיא כמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל ל"ג סי' ה' שהוכיח בכמה ראיות דהיכא דבדקוה לאחר זמן ומצא לה ב"ש מחזיקין אותה בגדולה למפרע וכתב ועוד ראיה מהא דאמרינן בפ' מי שמת אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לקדושין פי' אם הגיע לכלל שנים וקידש בודקין אותו אם הביא שערות קדושיו קדושין והא דבדקינין ליה לאו משום דאי לא משתכח ליה סימנין לא חיישינן להקדושין דהא בפרק יוצא דופן אמרינן קטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין אלא להכי מהני הך בדיקה דאי מצאו שערות ופשטה ידה וקבלה קדושין מאחר שאינה צריכה גט משני ואם לא מצאו צריכה גט משניהם דחוששין שמא נשרו, וע"כ דמיירי בין באיש ובין באשה והן הן ממש דברי התוס' דב"ב הנ"ל ומבואר להדיא דמהני הך בדיקה לענין שאם מצאו שערות ואח"כ פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אלמא דהבדיקה הוא קודם קדושין דשני אז יש נ"מ אם מצאו לה שערות או לא אבל היכא שלא בדקו לה עד אחרי קדושי שני לא עלה על דעתם כלל לומר דיש נ"מ בין מצאו לה שערות או לא דלעולם אינה צריכה גט משני ועיי"ש עוד מה שכתב הרא"ש ופי' רבינו יצחק דהך בדיקה הוא קודם קדושי דשני דאי לאחר קדושין אפילו אם ימצאו שערות צריכה גט משניהם דשמא השתא הוא דאתי ובשעת קדושין לא הוי דהכי אית ליה לשמואל גופא בפ"ב דקדושין גבי קדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרות לפנינו ביומא דמישלם שית דחוששין לקדושי שניהם דאמרי' השתא הואיל דאתי סימני בוגרת ולא מיצפרא ומיהו לא דמי דהתם הוא ודאי דאמרינן השתא הוא דאתי שאין שם שום חזקה לומר מצפרא הוא דאתי אבל הכא הוא שהגיע לכלל שנותיה ודאי אית לן למימר כיון שלאחר קדושין מצאו חזקה שגם בשעת קדושין היו בה וזה הוא ממש קושית התו' הנ"ל ותירוצם שם שכתבו וליכא למימר דאם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר חיישינן לקדושי שניהם וכדשמואל דאמר בפ' עשרה יוחסין קדשה אביה בדרך וקדשה היא עצמה בעיר חוששין לקדושי שניהם דהתם לא קאמר שמואל הכי אלא ביומא דמשלם שית שבאותו יום בגרה אבל הכא שהגיע כבר לגדלות מזמן גדול לא ונראה מזה שדברי הרא"ש שכ"כ בשם הר"י כונתו על דברי התוס' אלו דסתם תוס' הוא הר"י:
ומ"ש דהך בדיקה הוא קודם קדושין דשני הך דשני הוא ט"ס דמוכח וצ"ל קודם קדושין וכונתו קודם קדושין הראשונים דהא אם נימא קודם קדושין דשני א"כ תקשי דהא הרבינו יצחק רצה לומר דלא מחזיקינן בגדול למפרע א"כ אפילו מצאו קודם קדושין דשני נמי צריכה גט משניהם דהא אמרינן שמא השתא הוא דאתו ומקודשת לשני והרא"ש כתב דאם הבדיקה היתה קודם הקדושין ומצא ב"ש אינה צריכה גט משני וע"כ הך דשני ט"ס וצ"ל דהך בדיקה הוא קודם קדושין וכן מצאתי מפורש להדיא בב"י ס"י מ"ג שהביא ג"כ דברי הרא"ש הנ"ל ולא כתב הך תיבה דשני רק כמ"ש עכ"פ חזינין מזה דהר"י רצה לומר מעיקרא דהבדיקה הוא קודם קדושין הראשונים ולבסוף מסיק דיכול להיות אחר קדושין הראשונים ועכ"פ קודם הקדושין השניים דהבדיקה באשה היא לאחר קדושין דשני זה לא עלה על דעתם מעולם והמעיין בב"י סי' מ"ג יראה ג"כ שהפי' בדברי התוס' כמ"ש:
וכן מצאתי בש"מ לב"ב בשם הרא"ש שמפרש ג"כ דהבדיקה קודם קדושין הראשונים שהקשה וא"ת אפילו כי בדקינין לה ולא מצאו שערות האיך מפקיעין הקדושין ליחוש שמא נשרו ותירץ דנ"מ בהך בדיקה דאם מצאו שערות ופשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אינה צריכה גט משני מיהו אם לא מצאו שערות צריכה גט משניהם וצ"ל דבודקין לקדושין היינו קודם קדושין דאי לאחר קדושין אפ"י מצאו שערות צריכה גט משניהם דילמא השתא הוא דאתי לבסוף מסיק דנוכל לומר דמיירי לאחר קדושין וכמו"ש בתשובת הרא"ש ובשם עליית כתב פי' בודקין לקדושין שיש לבדוק בשעת קדושין לידע אם יש לה ב' שערות ואם יבא אחר ויקדשנה שוב אין חוששין לקדושי שני שאם לא יבדקו עכשיו אע"פ שימצא לה שערות לאחר זמן שמא בשעת קדושין קטנה היתה וחוששין לקדושי השני אבל אין לפרש בודקין שאם אין לה ב' שערות אין חוששין לקדושין ע"כ חזינן מזה דהעליית מפרש דבודקין לקדושין הוא קודם הקדושין רק הרא"ש מפרש דהבדיקה הוא לאחר הקדושין ואם ימצאו לה ב' שערות הוי גדולה למפרע אבל זה רק לענין קדושין הראשונים וא"כ שפיר מהני הך בדיקה לענין שאם פשטה ידה וקיבלה אח"כ קדושין מאחר ובשעת קדושין דהשני כבר היה לה שערות א"כ אם לאחר קדושין הראשונים בדקוה והיה לה ב' שערות אינה צריכה גט משני אבל אם לא היה לה אז ב"ש אזי חוששין לקדושי שניהם וא"כ מתורץ שפיר כל הקושיות הנ"ל וזה ברור לענ"ד והמעיין יראה שדברי כנים ואמתים בכונת התוס':