אור ברסלב
בני ציון אבן העזר › סימן קטז

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אבן העזר · סימן קטז

סימן קטו

תירוץ לקושית האבני מילואים סי' ל"ב על הגמ' דקדושין ד' ט':

בס' אבני מילואים סי' ל"ב ס"ק ד' הקשה בהא דתנן בפ"ק דקדושין ד' ט' כתבו לשמה ושלא מדעתה, רבא ורבינא אמרי מקודשת רב פפא ורב שרביה אמרו אינה מקודשת והקשה הא"מ שם לפי שיטת רש"י ובעה"מ דהא דמהני שטר ולא הוי מפי כתבם דהיינו המתחייב, והו"ל מפי כתבו ולא מפי כתבם, והובא בס' קצה"ח סי' כ וא"כ הכא תיפוק ליה דפסול כל שנכתב שלא מדעת המתחייב יעו"ש שהניח בצ"ע.

ולדעתי לק"מ דבשטר קדושין לא מקרי האשה המתחייבת דליהוי בעינן משום הכי דעת האשה דאיל"ה יהיה מפי כתבם, דבשלמא בשטר מכר או בשטר הלואה שנכתב בלשון אני מוכר או אני מתחייב ושפיר מקרי הוא המתחייב אבל בשטר קדושין שכותב בתך מקודשת לי לא מקרי בזה האשה המתחייבת, ואדרבה האיש הוא המתחייב, דמהי"ת יוכל האיש לכתוב המתחייבות על האשה ורק חיובא דידיה אינו תלוי כלל בכתיבת השטר אלא בקבלתה, דאין הכתיבה גורם עליה שום חיוב ורק קבלתה הוא המתחייב לה וכמו גבי מוכר דגם הלוקח משקבל השטר הוא מתחייב הכסף בעד המכירה וכמו כן בהלואה מתקבל המלוה השטר מיד הלוה מחויב המלוה ליתן להלוה המעות כמבואר בקצה"ח ומ"מ לא מקרי הלוקח והלוה בשם מתחייב דלהוי בעינן דעתם בכתיבת השטר, דהא כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו וכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו והוא פשוט דהמוכר והלוה שחיובם תלוי בהשטר ולכן בלא דעתם הוי מפי כתבם דהא הוי בלא דעת המתחייב אבל הלוקח והלוה שחיובם אינו בהשטר כלל דהא בידם לשרוף השטר רק החיוב הוא רק בקבלתם את השטר ולכן לא בעינן דעתם כלל בכתיבת השטר, וזה הוא ג"כ החילוק בין שטר מכר לשטר קדושין דבשטר מכר כיון שהמוכר כותב השטר שדה ומכרה לך הוא המתחייב, ובעינן דעתו ולא דעת הלוקח, אבל גבי קדושין שהבעל כותב בתך מקודשת לי נמצא שרק האיש הוא המתחייב, וחיוב דידה הוא רק בקבלתה ולא בכתיבת השטר, ואין צריך דעתם כלל בכתיבת השטר, וזה ברור:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה