אור ברסלב
בני ציון אבן העזר › סימן קה

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אבן העזר · סימן קה

סימן קד

תמיה על הפני יהושע בגיטין י"ז בענין אשה שאמרה לבעלה גרשתני

בפ"י ד' י"ז בד"ה ר' יוחנן אמר משום בת אחותו ופי' רש"י שמא תזנה ומחפה עליה הבעל ויכתוב גט בלא זמן כו' וכתב ע"ז הפ"י מכל זה נראה בפשיטות דכשאין גט יוצא מתחת ידה קטלינן לה אע"ג דאמרה גרושה אני והיינו משום דלא מהימנא לה אע"ג דאמרה גרושה אני והיינו משום דלא מהימנא דהא דאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת וקי"ל כותיה היינו דוקא בפני הבעל אבל שלא בפניו לא, והכא כיון שזינתה קודם שאמרה בפניו אזלה לה חזקה דרב המנונא ותו לא מהימנא אבל קשה דהא איכא כמה אמוראי דסברי דרב המנונא אפילו שלא בפניו, ואפילו למ"ד דוקא בפניו אפי"ה אמרינן בפ"ב דכתובות אמתניתין דהאשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני דקתני סיפא דאם משנשאת באו עדים לא תצא ואיכא דמתני לה ארישא כמ"ש התוס' שם דנהי דשלא בפניו לא אמר רב המנונא היינו לכתחילה, אבל בדיעבד אפילו שלא בפניו, וא"כ לפי"ז לא שייך חששא דבת אחותו דבלא"ה לא קטלינן לה הכא שיכולה לומר גרושה אני עכ"ל:

משמע מדבריו שכתב דכמה אמוראי סברי דרב המנונא אפילו שלא בפניו, ואפילו למ"ד בפניו היינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד אפילו שלא בפניו היינו דמותר אפילו לכתחילה, דאל"כ מאי נ"מ בין מ"ד דוקא בפניו למ"ד אפילו שלא בפניו, ודבריו תמוהים מאד דליכא לשום מ"ד בעולם שיאמר דאשה שאומרת גרושה אני שלא בפני הבעל יהיה נאמנת להתירה לינשא לכתחילה, וגם מה שכתב דלמ"ד בפניו דוקא היינו לכתחילה אבל בדיעבד גם שלא בפניו וגם זה ליתא דז"ל התוס' בגיטין פ"ט ע"ב גבי רב הונא דאמר א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת מדרב המנונא דאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה, ואידך כי אתמר דרב המנונא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה, וכתבו התוס' וכו' לרב הונא הוי דרב המנונא אפילו שלא בפניו הא תנן בהדיא בפ"ב דכתובות דאם יש עדים שהיתה א"א אינה נאמנת לומר גרושה אני ותרצו דודאי רב המנונא לא איירי אלא בפניו אבל להחמיר להצריכה גט משני סבר רב הונא דנאמנת אפילו שלא בפניו, והא דאמר בפ"ב דכתובות מר סבר שלא בפניו נמי אינה מעיזה היינו דנאמנת עם מיגו שהיתה לה עכ"ל התוס' עכ"פ מוכח מדברי התוספות דליכא למימר כלל דשלא בפניו נאמנת לכתחלה, דא"כ תקשי מתניתין דאם יש עדים אינה נאמנת לומר גרושה אני, אלא דלהכי מהני שלא בפניו להצריכה גט לחומרא או דמהני בדיעבד עם מיגו שהיתה לה מכבר אבל בלא מיגו גם בדיעבד לא מהני לשום מ"ד, וכן כתבו התוס' בכתובות כ"ג ד"ה אית ליה דרב המנונא אע"ג דרב המנונא איירי בפניו, מ"מ לענין נישאת ואח"כ באו עדים מהני שלא בפניו, אלמא דאפילו אם נימא דמהני שלא בפניו דוקא אם ניסת ואח"כ באו עדים אבל לכתחלה אין סברא כלל לומר דמהני שלא בפניו, וכן כתבו התוס' יבמות קט"ז ד"ה באותה שעה וכו', דההוא אמורא דאמר דשלא בפניו נמי אינה מעיזה היינו דוקא אמתניתין דהתם שאומרת א"א הייתי וגרושה אני שיש להאמינה מטעם הפה שאסר הוא הפה שהתיר, ואע"ג דאח"כ באו עדי א"א כאן דשלא בפניו נמי אינה מעיזה, אבל בעלמא לא היתה נאמנת הרי מפורש מדברי התוס' דמ"ד שלא בפניו הוא עם הפה שאסר וכו' אז נאמנת:

ולפ"ז תמוהים דברי הפ"י שכ' דכמה אמוראים סוברים דגם שלא בפניו נאמנת לומר גרושה אני, ומכל הנ"ל מוכח להדיא דליכא לשום מ"ד שיאמר כן, וממילא ליתא ג"כ למה שאמר דלמ"ד דרב המנונא דוקא בפניו היינו לענין לכתחלה אבל בדיעבד לא תצא, דמפורש בגמ' דכתובות שם להיפך דהא איתא התם לימא בדרב המנונא קמפלגי דמאן דמתני לה ארישא אית ליה דרב המנונא ומאן דמתני אסיפא לית ליה דרב המנונא ומשני הגמרא דכ"ע אית ליה דרב המנונא והכא בהא קמפלגי דמר סבר כי אתמר דרב המנונא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה, ומר סבר שלא בפניו נמי אינה מעיזה, וכיון דמ"ד דשלא בפניו נמי אינה מעיזה הוא רק לענין להאמינה בדיעבד אם ניסת, א"כ מאן דס"ל דרה"מ דוקא בפניו אבל שלא בפניו לא היינו אפילו בדיעבד, דאם נשאת תצא דהא מש"ה לא מתני לה הא דתנן אם משנשאת לא תצא ארישא שאמרה גרושה אני, משום דס"ל דהכא הדין דתצא, וא"כ מוכח מפורש מדברי הגמרא דלמ"ד בפניו דוקא ס"ל דשלא בפניו אפילו אם נשאת תצא והפ"י כ' דבדיעבד לכ"ע לא תצא, וזה נגד דברי הגמ'.

אמנם מה שכתב הפ"י בריש דבריו דמכל זה נראה בפשיטות דכשאין גט יוצא מתחת ידה קטלינן לה אע"ג דאמרה גרושה אני, היינו כונתו דאל"כ הא עדיין תוכל לחפות שתאמר גרושה אני, אע"כ דלא מהימנא וקטלינן לה, ולענ"ד אין זה מוכח כלל דהא הטעם דאשה שאמרה גירשתני נאמנת הוא משום דאינה יכולה להעיז בפני בעלה וע"כ אומרת אמת, וא"כ מחמת זה גופא אינה יכולה לחפות דהא לא תוכל לומר שקר בפני בעלה, ואם נימא דכיון דגם ברצון הבעל לחפות עליה א"כ תוכל לומר שקר ולהעיז בפני בעלה, א"כ בודאי אינה נאמנת כלל במה שאומרת גרושה אני ולהפקיע א"ע ממיתה, דהא זה פשוט אם באו האשה ובעלה לפני ב"ד ושניהם אומרים דנתגרשה, דשניהם אינם נאמנים להפקיע ממיתה, הבעל אינו נאמן כמבואר בב"ב קל"ד דבעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן רק להבא אבל לא למפרע, והאשה אינה נאמנת מדר"ה משום דאינה מעיזה, כיון דהבעל מסייע לה מעיזה ומעיזה וא"כ כיון דאם הבעל מודה לה שנתגרשה אינם נאמנים, א"כ אף אם הבעל יכחיש אותה ויאמר לא גירשתיך ג"כ אינם נאמנים, דכיון דרוצה לחפות עליה ואם אמר גרשתיה לא תהיה נאמנת ולכן אומר לא גירשתיך להכחישה אבל אין זה העזה כיון דגם הוא רוצה לומר גירשתיה רק מפני שאינה נאמנת אם יאמר גירשתיה ולכן הוא מכחישה וכיון דלא הוי העזה אינה נאמנת, ועד כאן לא קאמר רב המנונא דאשה שאמרה לבעלה גירשתני דנאמנת מטעם חזקה דאין אשה מעיזה מפני בעלה, היינו כיון דהוא מכחישה ואומר לה גירשתיך לא תוכל להעיז, ואין לומר ע"ז דברצונו אומרת כן, דא"כ היה טוען גירשתיה והיה נאמן ומדטען לא גירשתיה והוא מכחישה ואומרת גירשתני ולכן נאמנת דהא הוי הכחשה גמורה אבל הכא דאם היה טוען גירשתיה לא היה נאמנת ומוכרח הוא לומר לא גירשתיה כדי שתהיה נאמנת אין זה הכחשה, ומנין לנו דמעיזה בפני בעלה, ולכן באופן כזה אינה נאמנת אף אם הבעל יכחיש אותה ויאמר לא גירשתיך וז"פ:

ומצאתי בשו"ת רע"א שהביא קושית הפ"י הנ"ל דהא יכולה לחפות ולטעון גירשתני דנאמנת, ותירץ דבכה"ג לא שייך אין האשה מעיזה דבודאי עושות כהנה וכהנה להציל נפשה ממיתה, ועוד תירץ שם תירוץ שני ולדעתי אין צריך לכל זה, דאין התחלה לקושיא ממ"נ דאם תוכל להעיז מאיזה טעם שיהיה אינה נאמנת, ואם לא תוכל להעיז בשום אופן דלהכי נאמנת, א"כ לא תוכל ג"כ לחפות דבודאי לא תאמר גרשתני ואין כאן קושיא כלל:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה