אור ברסלב
בני ציון אבן העזר › סימן קד

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אבן העזר · סימן קד

סימן קג

תירוץ נכון לקושית הרי"ם בגיטין ד' ב' בתוס' ד"ה ואם יש עליו עוררין וכו'

גיטין ד' ב' בתוס' ד"ה ואם יש וכו' כתבו להוכיח, דטענינן ליתמי מזויף, דאל"כ לא שבקת חיי וכו' דכל אחד יזייף ויגבה מיתומים ולא יוכלו לטעון מזויף, אלא ע"כ דטענינן להו מזויף, והקשה בחידושי הרי"ם דמאי קשיא להו דאל"כ לא שבקת חיי וכו', הא בתוס' בב"מ ד' ה' בד"ה שכנגדו וכו', הקשו דאמאי לא אמרינן גבי חשיד משאיל"מ ואמאי צריך שכנגדו לשבע, ותרצו דאל"כ לא שבקת חיי לכל חשוד דכל העולם יביאוהו לידי שבועה ויטלו כל אשר לו, ולכן תקנו דכשנגדו מחויב לשבע, משמע מדברי התוס' אלו דאחרי דרבנן תקנו שצריך התובע לשבע שוב אין כאן חשש דלא שבקת חיי דשום אדם לא יתבע ממנו בשקר דהא יהי' מחויב לשבע, וא"כ מאי קשה להו להתוס' הכא דכל אחד יזייף שטר ויגבה מיתומים ולא שבקת חיי וכו', הא קימ"ל הנפרע מן היתומים לא יפרע אלא בשבועה וא"כ יהיה מחייב הבעהש"ט לשבע שחייב לו, וא"כ מאי לא שבקת חיי איכא דהא היכא דמחויב לשבע ליכא חשש דלא שבקת חיי כדמוכח מדברי התוס' הנ"ל, וא"כ שפיר נוכל לומר דלא טענינן להו מזויף רק כשבא ליפרע מחויב לשבע:

ולענ"ד נראה דלק"מ דהא בודאי איכא אחד בעולם שאינו חושש לשבועת שקר וא"כ יוכל לזייף ולגבות מיתומים וישבע לשקר, וא"כ שפיר קשה להו להתוס' דלא שבקת חיי להיתומים דכל איש שאינו חושש לשבועת שקר, יטול כל אשר להם בשבועת שקר ע"י שטר מזויף וזה בלתי אפשר, ולכן הוכיחו שפיר דע"כ טענינן להם מזויף, אלא דלפי"ז תקשה בתוס' ב"מ הנ"ל גבי חכוד שתקנו חכמים דשכנגדו צריך לשבע משום דלא שבקת חיי לכל חשוד, אכתי מה הועילו חכמים בתקנתן דהא כל מי שאינו חושש לשבועת שקר יוכל להביאו לידי שבועה ויטול כל אשר לו ע"י שבועת שקר, וא"כ עדיין לא יספיק התקנה דשבועה:

אמנם נראה דג"ז ניחא שפיר דהא חזינן דהתורה לא האמינה לשום אדם ליטול ממון חבירו בלא שבועה, וכל הנשבעין ונוטלין שתקנו חכמים הוא רק שנוטלין בשבועה אבל בלא שבועה לא מצינו נאמנות כלל לשום אדם שיטול כל מה שיתבע, ואפילו משה ואהרן אינם נאמנים אלא בשבועה, אבל ע"י שבועה הכל נאמנים חוץ מהחשודים השנוים במשנה, וא"כ אתי הכל שפיר דכונת התוס' בב"מ גבי חשוד הוא דאם נימא דחשוד מחויב לשלם בלא שבועה שכנגדו, א"כ כל אחד יטול ממנו בלא שבועה, ואף אם לא ישא ויתן רק עם מי שמוחזק בכשרות עכ"ז הא לא האמינה התורה וחכמים לשום אדם שיטול בלא שבועה והכא כל מי שירצה יטול ממנו בלא שבועה, וא"כ לא שבקת חיי לכל חשוד דא"א לו שלא ילוה משום אדם ויוכלו להביאו לידי שבועה ויטלו כל אשר לו בלא שבועה, אבל אחר שתקנו חכמים דשכנגדו צריך לשבע, א"כ שוב לא יוכל התובע ליטול בלא שבועה, ואי משום החשש שמא יתבע ממנו אדם שאינו חושש לשבועת שקר ויטול כל אשר לו, אין זה חשש כלל דהא יש לו עצה שלא ילוה ממנו כלום ולא ישא ויתן עם אדם כזה ולא יוכל להביאהו לידי שבועה דהא אינו חייב שבועה רק אם יודה לו במקצת אבל אם לא ילוה ממנו יהיה כופר הכל ויהיה פטור משבועה ולא ישא ויתן וללות רק ממי שמוחזק בכשרות ומכיר אותו אשר בודאי לא ישבע לשקר, וא"כ לא שייך החשש דלא שבקת חיי, ומ"מ צריך התקנה דשבועה דשכנגדו דאל"כ אף אם רק מחויב להאמין ליטול בלא שבועה למי שמוחזק בכשרות, שייך החשש דלא שבקת חיי דהא חזינן דלא האמינו חכמים לשום אדם ליטול בלא שבועה אבל אחרי שתיקנו שבועה אין כאן חשש דלא שבקת חיי, דדמי שאינו מוחזק בכשרות דאיכא חשש שישבע לשקר לא ילוה ממנו כלום ולא יבוא לידי שבועה ולא יוכל לתבוע מהחשוד כלל וזה דוקא גבי חשוד דהחשש שמא ילוה החשוד ממנו ויש לו עצה שלא ללות ממנו כלום, אבל גבי מזויף אם לא טענינן מזויף ליתומים מה תועלת יש בשבועה, הלא כמה אינשי דלא מעלי איכא ויוכלו לישבע לשקר בשביל ממון, ויוכלו לזייף שטר על היתומים ויגבו מהם בשבועה ולא יהיו להיתומים שום עצה איך ליפטר עצמם, וא"כ הדר החשש דלא שבקת חיי להיתומים מפני אינשי דלא מעלי, ושפיר התוס' הוכיחו דטענינן ליתמי מזויף ומיושב שפיר דברי תוס'.

ועוד נראה לישב קושית הרי"ם הנ"ל בפשיטות לפי מה שמצאתי בס' דברי אמת שכתב דבחשוד הכל מודים דמדאורייתא לא אמרינן מתוך שאיל"מ וכמו שכתבו התוס' בב"ק ד' ק"ח דחשוד על השבועה לא מפסיל אלא מדרבנן ומה שהקשו התוס' כאן אמאי לא אמרינן בחשוד מתוך שאיל"מ הוא רק מדרבנן אחרי דרבנן פסלוהו מן השבוע ואינו יכול לשבע א"כ צריך לשלם וע"ז תירצו שם בתוס' ב' תירוצים א' משום דלא שבקת חיי ועוד משום דהוא רוצה לשבע אלא שאין אנו נותנין אותו יעו"ש ולפי"ז לא קשיא כלל קושית הרי"מ דנהי דהך שבועה שכנגדו מבטל החשש דלא שבקת חיי אבל הא מדאורייתא ליכא כלל שבועה דשכנגדו וא"כ לא נוכל לומר דמדאורייתא יטול התובע בלא שבועה כלל דהא לא שבקת חיים לכל חשוד ובודאי דפטור החשוד בלא שבועה אף אם היה הדין דחשוד פסול מדאורייתא וא"כ הכא גבי מזויף שפיר כתבו התוס' בודאי טענינן להו מזויף דאל"כ הא לא שבקת חיא דכל אחד יזייף שטר ליגבה מהיתומים דהא מדאורייתא א"צ שבועה כלל הבא ליפרע מנכסי יתומים וע"כ דמדאורייתא טענינן להו מזויף וא"כ אף אחר שתקנו חכמים שבועה דהבא ליפרע מנכסי יתומים מ"מ לא תקנו שלא יהיה יכולים לטעון מזויף דלמה להו לתקן דאדרבה ביתומים מוקמינן להו אדאורייתא ושפיר הוכיחו התוס'.

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה