בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אבן העזר · סימן ק
תרוץ נכון על תמיהת הגרע"א בפרק מי שהיה נשוי על הר"ן ויתישב בזה עוד תמיה אחת שם דצ"ב.
כתובות דצ"ב ע"א איתא אלמנה שתפסה מטלטלין במזונותיה מה שתפסה תפסה ולא אמרו אלא למזוני אבל לכתובה מפקינן מינה ובתשובות רע"א סי' ק"ל תמה על הר"ן שם שכ' נ"ל דכי אמרי' לכתובה מפקינן מינה דוקא במטלטלין דמכ"מ מחסרא גוביינא אבל במעות לא דהרי כבר נפרעה עד כאן לשון הר"ן.
ותמה ע"ז הגאון הנ"ל וז"ל ותמיה לי מההיא דכתובות דצ"ב ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקף עליו במלוה ומת ראובן ואתא בע"ח דראובן וקטריף לה משמעון דינא הוא דאמרי ליה בני ראובן אנן מטלטלי שבק אבון גבך ומטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי וקשה הא במעות מהני תפיסה לאחר מיתה משום דכבר נפרעה ומכש"כ בתופס החוב שהוא חייב להיתומים ולמה לא מהני להלוקח תפיסת חובו והניח בצע"ג וכן תמה בס' דרו"ח ובתוספות רעק"א על המשניות יעו"ש:
ולכאורה קשה לי על הגאון הנ"ל דהא גם בלא דברי הר"ן קשה דהא בבע"ח לכו"ע מהני תפיסה מחיים, כמבואר בגמ' ד' פ"ד ובתוס' שם בד"ה והוא שתפס מחיים וכו' וא"כ הכא שזקף עליו אבוהון במלוה א"כ הוי תפיסה מחיים דמהני בבע"ח וא"כ אמאי יוכלו היתומים לומר אנן מטלטלי שבק אבון גבך ומטלטלי דיתמי לא משעבדו לבע"ח הא כבר תפסינהו, אמנם נוכל לומר דלפי מה דקי"ל כרבא דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה, וא"כ כ"ז שלא גבה הבע"ח את, הקרקע מהלוקח עדיין לא יוכל לתפוס מאבוהון דהא עדיין אינו חייב לו כלל ואימתי נעשה בע"ח שלו לכי טריף הבע"ח מהלוקח את הקרקע ואז יוכל הלוקח לתפוס עבור האחריות א"כ הוי תפיסה דלאחר מיתה דלא מהני, ומוכרח הגאון להקשות דוקא על הר"ן דס"ל דבאמת מהני תפיסה דלאחר מיתה.
אמנם קשה דזה ניחא רק אם נימא דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה אבל אם נימא למפרע הוא גובה א"כ הא איגלאי מילתא למפרע דאבוהון היה חייב לו מחיים ולפי"ז הוי תפיסה מחיים ולא הי' היתומים יכולים לומר אנן מטלטלין שבק וכו' ויוכל הלוקח לתפוס את החוב א"כ תקשה בפסחים ל"א דפריך הגמ' לרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא גובה ומי אמר רבא הכי והא אמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה וכו' אנן מטלטלי שבק אבון גבך ומטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי ואמר רבא אי פיקח שמעון מגבי להו ארעא אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה אמטי להכי חוזר וגובה אותה מהן וכו' וא"כ אדרבה תקשה להיפך דאם נימא דלמפרע הוא גובה אמאי צריך להגבות להם קרקע הא כבר הוא תפוס ועומד את החוב מחיים ותפיסה מחיים מהני לכו"ע וא"כ גם בלא דברי הר"ן קשה אמאי לא מהני התפיסה.
ועוד קשה מכתובות ד' ק"י גבי שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה דזה גובה וזה גובה וקאמר שם רמי בר חמי הכא ביתמי עסקינן דיתמי מגבא גבי אגבויי לא מגבינן מינייהו וכו' יעו"ש והא הכא בודאי הוי תפיסה מחיים דהא החוב הוא של אביהם וכל זמן שהיה שם לא היה צריכין לפרוע זה לזה כלל דהפוכי מטרתא למה לי ורק לאחר שמת אמרינן דזה גובה וזה גובה וכיון דהוי תפיסה מחיים דמהני בבע"ח כמש"ל וא"כ איך אמרינן בגמ' דלא יוכל לגבות מיתמי משום דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי הא הוא תפוס מחיים בחובו ואמאי צריך לשלם להיתומים ואמרינן שם דזה גובה וזה ראוי לגבות ואין לו וא"כ הדבר קשה גם בלא דברי הר"ן הנ"ל ואף דהתוס' בפסחים שם כתבו דמשו"ה נקט זקפן במלוה דהו"א יעכבם לעצמו דהו"ל כתופס מחיים קמ"ל דלא חשוב כתופס מחיים כיון דזקפן במלוה וכן כתבו התוס' בכתובות שם דקמ"ל אעפ"י שהוא מוחזק בהן וס"ד יעכבם לעצמו אפי"ה לא יעכבם משום דמטלטלי דיתמי נינהו, אמנם טעמא בעי אמאי לא חשוב מלוה תפיסה מחיים ואף דבג"מ ד' פ"ה איתא גבי מלוגא דשטרי דאמר לה רב נחמן אית לך סהדי דתבעתינהו מחיים ולא יהבית ניהליה א"כ הוי תפיסה דלאחר מיתה התם שאני דהוי פקדון וכמ"ש רש"י שם שכל זמן שהיה חי היה פקדון בידך והרי הן כמונחין ברשותה אבל מלוה דלא מקרי כמונח ברשותו צריך להבין אמאי לא הוי תפיסה מחיים.
אמנם מצאתי הדבר מפורש ברשב"א וממילא יתישבו כל הקושיות דהנה הרשב"א סוף קדושין כתב וז"ל מדרבנן דפליגי עליה דרבי נתן שמעינן דראובן שלוה מנה משמעון והלוה ליהודה אין נכסי יהודה משועבדים לראובן מדין שעבוד, והקשה ע"ז וא"ת וטעמא מאי ותירץ י"ל משום דאין שעבוד חל אלא על נכסי לוה ממש, הא בנכסים שנשתעבדו ללוה שאין גופן ממון לא כדין מכר והקדש שאין אדם מוכר ולא מקדיש מלוה שיש לו על אחרים וכו', וכתב עוד ומיהו היכא דשעביד לו מטלטלי בפירוש גבי בע"ח אפילו מיתמי אבל ממלוה דנפלה קמי יתמי לא גבי אפי' שעבדו בפירוש משום דלא אפשר לחול עליה שעבוד כדאמרן, ואפילו תפס מפקינן מיניה וכדמוכח בההיא דאמרינן בפרק מי שהיה נשוי ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה וכו' דינא הוא דאמרי בני ראובן אנן מטלטלי שבק אבון גבך ואע"ג דאיהו תפיס להו והקשה וצל"ע מדאמרינן אנן מטלטלי שבק אבון גבך ומטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי אלא מה שאינו גובה ממלוה דנפלה קמי יתמי משום דמטלטלי הוא ותירץ דיש לומר דהאי ד"פ מי שהיה נשוי רבותא קאמר כלומר מאי דשביק אבון גבך לא עדיף ממטלטלי דאפי' מטלטלי אי שבקינהו אבון לדידן לא משתעבדי לך דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח וה"ה למלוה שבידך וכש"כ הוא דאפי' דין מטלטלי לית לה דשעבודא בעלמא שביק לן אבונן גבך דלא משתעבדי לב"ח כלל וע"ש שהאריך הרשב"א בזה חזינן שהרשב"א הרגיש בקושיא זו אמאי אמרינן דהלוקח צריך לשלם להיתומים הוא הלוקח תפוס בהחוב שלו ומכח זה חידש דחוב לאו בר שעבוד הוא ולאו בר גוביינא ואפילו תפיס מפקינן מיניה דאפילו דין מטלטלי לית לה דלא משתעבדי לב"ח ואפי' שעבוד מלוה בפירוש לא גבי ב"ח:
ולפי זה ליכא שום קושיא על הר"ן שכתב דבמעות מהני תפיסה לאחר מיתה, אמאי לא יוכל הלוקח לתפוס את החוב שבידו, דזה אינו דעל חוב ליכא דין [שעבוד] כלל אף לגבי דידיה ולא דמי למטלטלי דלכה"פ איכא עליהם שעבוד ולכן יכול לתפוס אבל חוב כיון דליכא שיעבוד עלייהו אינו יכול לתפוס ושפיר קאמר הגמ' דהלוקח מחויב לשלם להלוקח ואינו יכול לתפוס את החוב עבור אחריות ודברי הר"ן נכונים ומיושב נמי הקושיא מהא דכתובות דף ק"י גבי זה גובה וזה גובה דקאמר שם הגמרא דיתמי מיגבי גבי אגבויי מינייהו לא מגבינן משום דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח ואמאי לא נוכל לתפוס את החוב שלו עבור החוב שלהם דהא הוי תפיסה מחיים ולפ"ז ניחא שפיר דחוב לאו בר שעבוד הוא ואינו יוכל לתפוס עבור חוב רק בתורת גביה עפ"י בית דין ואז יהיה מטלטלי דיתמי דלא משתעבדי לב"ח ואתי הכל שפיר:
שוב מצאתי הדבר מפורש ג"כ בר"ן בכתובות שם שכתב וז"ל והקשה הרשב"א ז"ל אמאי אמר רב נחמן זה גובה וזה גובה לימא בעל בינונית לבעל זיבוריות אני פורע אותך בחוב שאתה חייב לי, ותירץ דמהא שמעינן, דשטרות לאו בר גוביינא הוא דמילי נינהו, ואע"ג דמילי דמזדבני בפרוטי נינהו מ"מ לאו דמי גוביינא דבי דינא נינהו, ומשום הכי לא מצי לאמר שקול שטרך כנגד חובך וב"ד גם כן אין יכולין להגבות מלוה שיש ללוה אצל אחרים בחוב שיש עליו מתורת גוביינא והביא שם ראיה לזה ומסיק אלא ודאי אין ב"ד יכולים לעשות גוביינא בשטרות ולפ"ז הדבר ברור דאין הבע"ח יכול לתפוס את חובו עבור החוב שיש לו על היתומים, והוא חייב לשלם והן פטורין משום דהוה מטלטלי דיתמי, ושפיר קאמר הגמ' זה גובה וזה ראוי לגבות ואין לו, ומיושב שפיר קושית הגאון רעק"א הנ"ל בפשיטות:
ומה"ט לא זכיתי להבין נמי התמיה של הגאון רעק"א הנ"ל דף צ"ב על הא דאמר רבא אי פיקח הוא מגבי להו ארעא והדר גבי מינייהו, והקשה אמאי יצטרך להגבות תחילה ליתמי והדר לחזור ולגבות מהם יעכב הקרקע מיד לעצמו שמשועבד לו מדר"נ, והקשה ג"כ על הר"ן שכתב לפייסי בזוזי דוקא דאילו אגביה ארעא מצי למימר דאגביה ליה מדר"נ ותמה ע"ז דא"כ אף בפייסי בזוזי יעכב לעצמו הקרקע מדר"נ דכמו דמשועבד לבע"ח מדר"נ כן משועבד נמי לעצמו באחריותו מדר"נ עכ"ל, ולפי מה שכתב הרשב"א והר"ן דחוב לאו בר שעבוד ולאו בר גוביינא נינהו אלא דיכול לגבותו מדר"ג א"כ לא קשה כלל דאין יכול לעכב הקרקע לעצמו, ואף דמשועבד ליה מד"ת מ"מ האיך יכול לעשות גביה בלא בית דין, וגם הב"ד אינם יכולים להגבות את חובו שיטלנו לעצמו רק שיגבנו את הקרקע ונמצא דהוי כמזכה מימינו לשמאלו ואין זה גבי' כלל ומדר"נ, אמנם יכולים הב"ד רק להגבות לבע"ח אבל לא לעצמו, וא"כ שפיר קאמר הגמ' דגבי להו ארעא והדר גבי מינייהו דאל"כ לאו בר גביה הוא ויכולים היתומים לתבוע ממנו את המלוה שחייב להם ואתי שפיר: