אור ברסלב
בני ציון אבן העזר › סימן צט

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אבן העזר · סימן צט

סימן צח

תירוץ לקושית ההפלאה בכתובות פ"ט בענין טענו חיטין והודה לו בשעורים ומיושב ג"כ תמיהת הפ"י שם ותמיה על הגהות מצפה אית"ן בהגה"ת הש"ס שם:

כתובות פ"ט ע"א קאמר הגמ' דמהימן הבעל לומר גירשתיה ונתתי לה כתובתה כשאין שם עידי גירושין מיגו דיכול לומר לא גרשתיה יכול לומר גרשתיה ונתתי לה כתובתה והקשו בתוס' ומאי מיגו הוא זה אם יאמר לא גרשתיך יתחייב במזונות ותרצו בתוס' כיון דהאשה אומרת שגירשה הוי כמו טענו חיטין והודה לו בשעורין דפטור אף מדמי שעורים ע"כ והקשה ע"ז ההפלאה דהא הטעם דטענו חיטין והודה לו בשעורים דפטור מדמי שעורים יש אומרים דפטור מטעם הודאה ויש אומרים דפטור מטעם מחילה וא"כ לדעת הראשונים דס"ל דהטעם היא משום מחילה א"כ תיקשי הא מזונות הוי דשלב"ל דהא בכל יום ויום הוי חיוב חדש כמו שכתבו התוס' בב"ב מ"ט וכבר כתב הר"ן והובא בש"ע ח"מ סימן כ"ט דכשם שאין אדם יכול להקנות דשלב"ל כך אין אדם יכול למחול דבש"ל וכן הוא בתוס' ב"ב שם וא"כ אם מהני מחילה על מזונות ותוכל לתבוע בכל יום מזונות אף דמחלה וא"כ הדרא קושית התוס' לדוכתא דמאי מיגו הוא זה דהא אם יאמר לא גירשה יתחייב במזונות דהא לא מהני מחילה כיון שהוא דשלב"ל והיא קושיא גדולה לכאורה

ונראה לע"ד לתרץ דעיקר כוונת הראשונים שכתבו דטענו חיטין והודה לו בשעורים דהוי מטעם מחילה ולא כתבו מטעם דהוי הודאה היינו משום דס"ל דמזה שטען חיטין ולא תבעו ג"כ שעורים לא מוכח מידי שהודה לו שאינו חייב לו שעורים ודלמא באמת לוה ממנו גם שעורים רק מה שטען כ"א חיטין ולא שעורים מוכח שמחל לו דאם לא היה מחל ליה מדוע לא תבע ממנו גם השעורים ולכן ס"ל דהוי מחילה ולא הודאה אבל אם בפירוש הודה לו שאינו חייב לו רק חיטין ולא שעורים שלא לוה ממנו שעורים בודאי גם אלו הראשונים מודים שפטור מטעם הודאה דהא הודה לו בפירוש ואין אנו צריכין כלל לטעם דמחילה וא"כ א"ש קושית ההפלאה דהכא כיון שהיא אומרת גרשתני ותובעת כתובתה הלא היא אומרת בפירוש שפטור ממזונות ואין לה עליו אלא חיוב כתובה דאם חייב לה כתובה א"כ בודאי שאינו חייב לה מזונות דשניהם ביחד א"א שיהיו חייב וע"ז אין אנו צריכין כלל לטעם דמחילה וזה עדיף מטענו חיטין והודה לו בשעורים דהתם לא הוי הודאה בפירוש על השעורים והכא הוי הודאה בפירוש שאינו חייב לו שעורים והתו' כאן סברי דטענו חיטין והודה לו בשעורים דפטור ג"כ הטעם מטעם הודאה ולכן כתבו סתם דהוי כמו טענו חיטים והודה לו בשעורים אבל באמת זה עדיף מטענו חיטים והודה לו בשעורים דהכא הוי הודאה בפירוש שאינו חייב לו שעורין.

ועפ"ז יש ליישב גם כן קושית הפ"י שם שהקשה על תירוץ התוספות דא"כ מאי מקשה הגמרא שם בסמוך לר"ש בן גמליאל בדליכא עדי גרושין במאי גביא דהא אית ליה מיגו דאי בעי אמר לא גרשתיך וא"כ דלמא רשב"ג סבירא ליה כר"ג אביו דס"ל טענו בחיטין והודה לו בשעורים חייב היינו דחייב אף את השעורים וא"כ ליכא מיגו דלא גרשתיך דהא יתחייב במזונות ולפי מה שכתבתי ניחא דהא דר"ג סבר דטענו חיטים והודה לו בשעורים חייב היינו משום דסבר דמזה שתבע ממנו חיטים ולא תבע שעורין לא מוכח מידי לא הודאה על השעורין ולא מחילה שמחל לו השעורין דאולי לא רצה לתבע ממנו אז השעורין ואח"כ יתבע ממנו וזה רק היכא שאנו צריכין לדון מן משמעות דבריו שהודה או שמחל זה לא סבר רב"ג אבל היכא שהודה בפירוש שלא לוה ממנו שעורים בודאי גם רב"ג מודה שפטור מן השעורים דהא הודאת בעה"ד כמאה עדים דמי והודאה כנגד הודאה אזלינן בתר המוחזק כמש"כ הרא"ש בב"ב קל"ד וא"כ הכא שהיא תובעת הכתובה ואומרת שגירשה וגרושה אין לה מזונות הוי הודאה בפירוש שאין לה מזונות ואין לך הודאה גדולה מזה ובודאי גם ר"ג מודה שפטור מהמזונות וזה פשוט.

וראיתי בהגהות מצפה איתן שם להגאון בעל מ"ל שטעה בדבר פשוט שהקשה על התו' אמאי תפסו בפשיטות דפטור גם ממזונות דגרושה אין לה מזונות אף דעדיין לא נתקבלה הכתובה דהא כ' הרא"ש בשם הירושלמי וכן הוא בש"ע אה"ע סימן צ"ו דגרושה כ"ז שלא סילק לה הכתובה עד פ"א חייב הבעל במזונותי' וא"כ הוי כמו שטען חיטים ושעורים והודה לו באחד מהן שחייב דהא תובעת המזונות ממ"נ ע"ש שרצה לתרץ דאולי ס"ל לרב שם דגם טענו חטים ושעורין והודה באחד מהן דפטור ודחה דמשמע דרב ס"ל דחייב ושגה בזה דאף דמאן דס"ל דטענו חיטין ושעורין והודה לו באחד מהן דפטור היינו רק דפטור משבועה אבל השעורין בודאי חייב דלמה יפטר ממה שהודה כיון שתבע ממנו ג"כ השעורים וכן כתב התוס' להדיא בכ"מ וזה פשוט ובעיקר הקושיא כבר הקדימו הגרע"א במערכה ט"ז וע"ש מה שתירץ.

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה