בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אבן העזר · סימן צז
תמיה על ההפלאה בכתובות שם ותירוץ על קושיתו שם:
בספר הפלאה לכתובות די"ב הקשה על דברי התוס' גבי ברי ושמא דר"ה ור"י ס"ל דברי עדיף והקשו התוס' מהא דריש פ' הפרה דאמר שמואל זה כלל גדול בדין אפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא דהמע"ה, ותרצו התוס' דבברי גרוע ושמא טוב גם ר"ה ור"י מודים דלאו ברי עדיף, ועוד י"ל דסוגיא דהכא סברה דזה כלל גדול בדין לא לניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא אלא כדאמר התם אי נמי לכי הא עכ"ל התוספות:
וכתב ע"ז ההפלאה משמע דלתרוץ בתרא ס"ל להתו' דרב הונא ור"י ס"ל דחייב אפילו בברי גרוע ושמא טוב, והקשה דהא מוכח משבועות נאנסו דחייב מדאורייתא אע"ג דהוה ברי ושמא ולמה יצטרך לשבע והאריך בזה, ולמסקנא תירץ דהתוס' בתירוץ שני כתב רק לרוחא דמלתא, אבל לכו"ע ברי גרוע ושמא טוב לאו ברי עדיף, דבל"ז אין שום סברא לומר לר"ה ור"י דהיכא דלא הוי ליה למידע דיתחייב לשלם ע"כ.
ותמהני עליו דבתוס' ב"ב דקל"ה ע"א מפורש להיפך דהתו' שם מחלקים ג"כ בין ברי טוב ושמא גרוע לברי גרוע ושמא טוב, וכתבו שם עוד דאביי דהכא לא משוי חילוק בין ברי טוב לברי גרוע דהא קאמר הכא לעולם חייב ושאני הכא דכי מנה לאחר בידך דמי, משמע דאם הוא עצמו היה אומר אחיך אני והוא אומר אינו יודע יטול בחלקו, אע"ג דהוי ברי גרוע דהא אינם יודעים אם יש להם אח במדינת הים אם לא, ולאביי כתבו התרוץ מהא דר"פ הפרה לא מוקי אביי שניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא אלא מוקי להא דאמר התם א"נ לכי הא דאתמר המוכר שור לחבירו וכו' וכתירוץ בתרא דהתוס' כתובות הנ"ל, חזינן מזה דהתרוץ בתרא מוכרח אליבא דאביי ולדידיה אין שום תרוץ אחר, וההפלאה כ' דהתרוץ הוא רק לרוחא דמלתא, ועוד שכתב דזה בלתי אפשר להיות דברי גרוע ושמא טוב יהיה ברי עדיף, והתוס' הנ"ל כתבו להדיא דאביי ס"ל דברי גרוע ושמא טוב ברי עדיף, ופלא על ההפלאה שלא זכר כלל דברי התוס' הנ"ל:
אמנם בעיקר קושית ההפלאה למ"ד ברי ושמא ברי עדיף אמאי בעינן שבועה בנאנסו הא הנפקד טוען ברי והמפקיד טוען שמא ואמאי צריך שבועה, נראה דלא קשה כלל דטענת המפקיד לא מקרי טענת שמא כלל, דהא חזינן דשיטת התו' בכמה דוכתי דלא טענינן ליתמי נאנסו והיו צריכין לשלם, אלא דטענינן להו החזרתי במיגו דנאנסו אבל מחמת נאנסו צריכין לשלם, ואם כן תקשי אפי' למ"ד לאו ברי עדיף האיך מוציאין ממון מהיתומים בטענת שמא דהמפקיד, והיכן מצינו דבטענת שמא יוציאו ממון, אע"כ דטענת המפקיד שמא פשעת עדיף אפילו משאר טענת ברי, או מחמת דמחויב להשיב הפקדון, או משום דנאנסו לא שכיח וא"כ אף בלא טענת שמא של המפקיד הוא ברי וב"ד שלא נאנסו ואין כאן ספק כלל ולכן צריך לישבע וגבי יורשים צריכין לשלם משום דאין ספק לב"ד ובודאי לא היה אונס, ואין זה שייך כלל לברי ושמא במחלוקת ר"ה ור"י וז"פ בסברא,