בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אבן העזר · סימן צו
תירוץ על קושית הפ"י בכתובות ד' י"ב לענין ברי ושמא:
כתובות ד' י"ב ע"ב הקשה הפ"י למאי איצטריך קרא להדורי אבידה בסימנין, וכתיב עד דרוש אחיך אותו דרשיהו אם הוא רמאי או לא, ותיפוק ליה דבלא"ה מהדרינן אפי' בלא סימנין כיון שטוען ברי, והמוצא טוען שמא, וחזקת ממון ליכא ולכ"ע ברי ושמא ברי עדיף היכא דליכא חזקה, א"כ אמאי לא מהדרינן ליה אפי' בלא סימנין, ורק להתוס' דמחלקים בין ברי טוב ושמא גרוע, ובין ברי גרוע ושמא טוב לא קשה דהכא הברי גרוע ושמא טוב, אבל להרמב"ם דלא מחלק בכך קשה ובס' באר יצחק נדחק הרבה בקושיא זו.
ולענ"ד נראה דלא קשה כלל דעד כאן לא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף היינו דוקא היכא שהתובע טוען ברי נגד הבעלים, והבעלים בעצמם טוענים שמא ולכן אמרינן דברי עדיף, כיון שאין הבעלים מכחישים אותו בברי, אבל היכא שאין כאן הבעלים לפנינו והתובע טוען ברי שלא לפני הבעלים, ואין הבעלים טוענים שמא כלל, גם הרמב"ם מודה בזה דזהו לא מקרי ברי ושמא, א"כ ה"נ גבי אבידה שאין הבעלים לפנינו, והמוצא הוא איש אחר ואין עליו שם בעלים, ונמצא דהתובע טוען ברי שלא בפני הבעלים, וגם מה דהמוצא טוען שמא לא מקרי כלל דהבעלים טוענין שמא, דהוא לא מקרי בעלים ובכה"ג לא אמרינן בו"ש ברי עדיף, דאין זה רק לגבי הבעלים אבל לא לגבי אחר, דאל"כ לא שבקת חיי לכל מי שיסע למד"ה, יבוא כל מי שירצה ויטלו כל אשר לו בטענת ברי למ"ד ברי ושמא ברי עדיף ולא יוכל שום אדם להכחישו, אע"כ דבעינן שיטען התובע ברי נגד הבעלים והבעלים בעצמם יאמרו שמא, אבל השמא של אחר אינו מועיל לאפוקי זכות אחרים, ולא דמי למה שהקשו התוס' בב"מ ד' ל"ז על גזל אחד מחמשה למ"ד ברו"ש ברי עדיף אמאי לא ישלם לכל או"א ואף דהכא נמי השמא הוא של אחר ולא של הבעלים, דהא הגזלן לאו בעלים הוא, דהתם שפיר דהנגזל אינו תובע רק ממנו שהוא גזל וחייב לתשלומין, וממילא הדין שישלם לכל או"א, ולכן שפיר מקרי הוא הבעלים דהוא חייב לשלם לכולם, אבל גבי אבידה דאין עליו שום חיוב בתשלומין, אלא דמי שהאבידה שלו הוא בא ונוטלו, ואם הב"ד יאמרו להחזיר את האבידה לאחר אז אם יבוא עוד אחר לא יהי' מה ליתן לו, באופן כזה לא מקרי המוצא כלל בעלים על האבידה, ולכן לא מהני השמא שלו וזה ברור,