בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי
נימוקי החה"ש כמה"ר יעקב ארטבי ז"ל · מסכת נזיר
דף ד' ע"א גמ' הרי מושבע וכו' אלא כי הא וכו' עיין מה שהק' ה' שמחת יו"ט דקנ"ה ע"ד על מאי דאיתא בפסיקתא בפ' נשא מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה כיין הררשות כגון קדוש ואבדלתא דהש"ס לא מסיק הכי אלא אצט' לשבועה ע"ש ול"ק דהפסיקתא ס"ל כגי' שהביא בש"מ דלא גי' אלא אלא כי הא דאמר רבא ר"ל כי היכי דאמר רבא בנזירות חלה על שבועה ה"נ על קדוש ואבדלתא ע"ש:
תוס' ד"ה מאי היא וכו' וק' דאדרבא להכי אצט' וכו' עכ"ל ולע"ד נר' דרש"י ס"ל דכונת ק' הגמ' נגמיר מיניה דשבו' חלה ע"ד מצות דאע"ג דמיסר נפשיה מן חפצא ושו"ר לה' ש"א בד"ק סי' ס' שכ"כ עש"ב ואפשר די"ל דל"מ למילף מנזיר משום דאיכא כמה דברים בנזיר משא"כ בשבועות שהרי יש יד בנזירות וכן אם התפיש הוי נזיר משא"כ בשבועה כמ"ש המאירי בנדרים ד"ג ע"ב ע"ש ומה שהביא ה' הנז' משם ראב"ן ז"ל דאין הנדר חל בנזיר ע"ר מצוה אלא במפ' שאימר הר"ז מיין מצוה עש"ב ולפ"ז תיקשי ליה קושית התוס' בשבועות דכ"ה ע"א ד"ה חומר וכו' שהק' למ"ל תרי קראי בנזיר ובנדרים ותי' דצריכי דנזירות אוסר כל היין עליו הילכך חייל איין מצוה וכו' ע"ש ולפי שי' אין מושיבין מלך ן' מלך כדאמרינן מרינן בע"א דף יו"ד ע"א תני ר"י הנה קטון נתתיך שאין מושיבין מלך ן' מלך ולזה י"ל דוקא בחיי אביו אין מושיבין אבל לאחר מיתה מושיבין ועיין בפירש"י שם אבל עדיין ק' מפירש"י לקמן בד"ה ומלך ן' מלך וז"ל וטעמו של דבר לפי שהמלכות ירושה שנא' למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו הרי בהדיא דבמלכי ישראל דהך קרא במלכי ישראל ועיין להפנ"י מה שפי' בכונת רש"י לתרץ קו' התוספות ע"ש וניחא נמי מה שהקשינו על רש"י:
ד"ה לשמיטין וכו' לחרוש ולזרוע מן התורה עכ"ל כ' הפנ"י דהוק' להו ות"ל דאסור מא' באלול משום תוספת שביעית מש"ה מפרש דנקט מא' בתשרי דאסור מן התורה משא"כ תוספת שביעית ס' תנא דמתניתין שהוא מדרבנן דאיכא מ"ד דמדרבנן ברפ"ק דמ"ק ע"ש ודבריו תמוהים דוקא בשדה הלבן מן הפסח של ששית ובשדה האילן מן העצרת דאמרי' התם דשני פרקים אלו מדרבנן אבל תוספת לפני ר"ה אי כר"ע הא אמר תוספת שביעית דאורייתא מבחריש ובקציר תשבות ואי כר"י הלכה למ"מ הוא עיין שם במ"ק וכן ראיתי להתוס' בע"א ד"נ ע"ב ד"ה ומשקין וכו' שהק' בה"ג על פירש"י דפי' דל' לפני ר"ה מדרבנן ע"ש אבל הנר' לע"ד לתרץ הא דקתני בא' בתשרי ולא קתני ל' יום לפני ר"ה עם מ"ש התוס' בע"א הנז' וז"ל עי"ל דוקא מלאכות של חרישה וזריעה הוו דאוריתא אבל שאר מלאכות אינן אלא מדרבנן וכ' מהר"ם שם דאפי' אבות לא הוו דאורייתא דוקא בחריש ובקציר תשבות דמניה יליף ר"ע תוספת שביעית ע"ש וא"כ לפ"ז ניחא דקתני בא' בתשרי משום תוספת שביעי' אינו אסור מדאוריית' אלא חרישה וזריעה אבל שאר מלאכות אפי' אבות אינו אסור אלא מדרבנן משא"כ בשביעית דאפי' שאר מלאכות אסורים מדאורייתא וראיתי לה' ט"א שכ' וז"ל דמתני' דקתני' בא' בתשרי משום תוספת אינו אסור אלא בחרישה לבד ולא בקצירה ע"ש ולא ידעתי מנ"ל זה דאדרבא התוס' לקמן ד"ט ע"א ד"ה שהרי וכו' כ' וז"ל וי"ל דעיקר דיוקא מקציר ומדקצירה לתוספת חרישה נמי לתוספת ע"ש:
תוס' ד"ה ארבעה וכו' אבל בריש בב"ק וכו' משום וכו' ותדע דבגמ' תני הן עכ"ל וצ"ל דהיה בגי' שלפניהם הן אבל בגי' שלפנינו ליתא ועיין למהר"ם בקמא שהק' דאכתי תיקשי בברייתא דר' חייא ולא ראה דברי התוס' הכא דגרסי הן בברייתא דר' חייא וראיתי להת"ח שכ' וז"ל ובהכי ניחא הא דקתני ד' אבות נזיקין ולא קתני אבות נזיקין ארבעה דומיא דאבות מלאכות ארבעים משום דהתם נחית למניינא משא"כ הכא ע"ש וק' דהא הכא והא דמייתו כולם נחתי למניינא ואפ"ה קתני ד' ראשי שנים וכ"כ תני מניינא קודם וי"ל דכונתו ממתני' דקמא אפשר לתרץ הכי אבל כד מקשי' מהני מתני' צ"ל כמ"ש התוס' ביומא ד"ב דיש מקומות תני מניינא לבסוף ויש מקומות תני מניינא ברישא וראיתי להרשב"א שם כ' לתרץ משום דבכל דוכתא דקתני הן מכלל דליכא אחריני דומיא דארבעה שומרין וד' ראשי שנים אבל בהני איתא אחרנייתא דר' הושעיא ור' חייא ומש"ה לא תני הן ע"ש ולאחר המחילה דבריו תמוהים דהא הכא ד' ראשי שנים הן ואיכא ר"ה אחרנייתא עומר ושתי הלחם כדאיתא לקמן ד"ז ע"ב וכמה ראש השנה חשיב בגמ' ובמתני' לא חשיב להו כדמפ' בגמ' טעמא:
דף כ"ה ע"ב רש"י ד"ה משפט היינו תחלת דין והק' מרש"י גופיה בסנהדרין דל"ד ע"ב ד"ה לילה לגמר דין דכתיב ושפטו ועיקר משפט היינו גמר דין ע"ש הרי דמפ' דמשמעות מעות משפט גמר דין וא"כ היכי יליף הכא משפט ביום דעיקר משפט היינו גמר דין ועיין להתוס' שם ד"ה יום שכ' דלא מכח משפט משמע גמר דין אלא משום דסתמא תחלת הדין עיקר ע"ש ולפ"ז ניחא אבל לפירש"י ק' וי"ל: