בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי
נימוקי החה"ש כמה"ר יעקב ארטבי ז"ל · מסכת חולין
דף ב' ע"א תוס' ד"ה הכל וכו' כ' בס' א"י וכו' ול"ק משום נשים דתני להו ברישא וכו' עכ"ל ראיתי להצ"ק בזבחים דל"ה ע"ב בהתוס' ד"ה שהשחיטה הק' לדעת התוס' דאפי' נשים שוחטין לכתחלה א"כ אמאי ל"ק הכל שוחטין ושחיטתן כשרה כדקתני בחולין ומשמע הכל שוחטין אזרים וכו' ושחיטתן כשרה קאי אטמאין וכו' דלכתחלה לא עש"ב וי"ל דל"ק דמשמע להו להתוס' דשחי' כשרה קאי מאי דחשיב ברישא כמו מתני' דחולין דלכלהו אוקמתות קאי ושחי' מאי דחשיב ברישא ובהכי ניחא מה שהק' ה' פלתי דאימא הכל שוחטין היינו אנשים ושחי' כשרה היינו נשים לדעת הל' א"י והשתא ניחא דהגמ' משמע ליה דקאי ושחי' כשרה מאי דחשיב ברישא:
דף י"א ע"ב גמ' וכ"ת משום איבוד נשמה וכו' וק' אדרבא כי לא בדקינן ליה לא קטלינן ליה מספק והשתא דבדקינן ליה קטלינן ליה בודאי כי אשכחן דלאו טריפה וי"ל דר"ל דחיישי' קרובין של נהרג זה הורגין אותו ואומרים דגם הוא טריפה ולא מחייבינן עליה מיתה וי"מ משום דק"ל דאם אינו נהרג גואל הדם הורגו הילכך היינו דקאמר משום איבוד הנשמה היינו דלא לקטליה גואל הדם ואפשר דמצינן ליה טריפה ויפטר:
דף ל"ח ע"א תוס' ד"ה רבא אמר פירכוס והא דלא חיישינן וכו' זינוק וכו' עכ"ל ולכאורה דבריהם תמוהים דאמאי לא הק' נמי על ר"ח שאמר פירכוס שאמרו באמצע שחי' ודילמא בתחי' שחי' זינוק ול"ק כלל דאיכא למי' דר"ח מפ' דהא דקתני מצא כותלים כותלים ממש ויש להוכיח אם בתחילת שחיטה זינוק אם באמצע שחיטה זינוק כמו שכ' רש"י אבל לרבא ק"ל שפיר דמנא ידעי' דילמא באמצע שחיטה זינוק דנחלש כחה וליכא לפלוגתיה בין אמצע לסוף כיון דנחלש כחה והא דקאמר בתחלת שחיטה לאו דוקא:
דף מ"ד ע"ב תוס' ד"ה וכן העדים וכו'
וא"ת דן את הדין דהכא היכי רשאי וכו' עכ"ל נר' דקשור דבריהם כך הוא הא דלא מקשו מעי' הך קושיא משום דילמא דהא דיחיד אינו רשאי ליקח דוקא במילתא דע"י דבור אבל ע"י מעשה אפי' יחיד רשאי ליקח והכא ע"י מעשה הוא אבל מהך דפ' התקבל דקאמר אמר לעדים דמשמע ב' ואפ"ה קאמר תלמודא ל"ת כזאת בישראל אלמא אפי' שניהם חיישי' כיון דע"י דבור וממילא משמע דאפי' ע"י מעשה אינן רשאין אלא א"כ הוו שנים א"כ ק' דן את הדין וכו':
דף נ"ט ע"א גמ' אלא ה"ק כל שאין לה שנים וכו' ולבדוק וכו' עמ"ש מהרש"א ולע"ד י"ל משום דברייתא מעי' קתני כל בהמה מפרסת ומעלת גרה בידוע שאין לה שינים ומק' בגמ' ומתרץ ליה וכו' והפך הברייתא ולא רצה לחסר מהברייתא ואמר לא תבדוק בגרה ובפרסה ותדע השניים אלא בדוק בשניים ותדע גרה ופרסה:
דף ס' ע"א תוס' ד"ה והרכיב וכו' וא"ת וכו' ואליבא דרבנן עכ"ל צ"ל א"נ בכלאי הזרעים דרבנן ר"ל דאינם אסורים כ"א מדרבנן ול"ג אליבא דרבנן דאינה פלוגתא אלא ברייתא סתמא:
דף פ"ב ע"ב רש"י בד"ה אע"ג וכו' ופליג סומכוס בסיפא וה"ה ברישא עכ"ל נר' לי דהוק' להו אמאי ל"ק דשתי שמות הן פטרי רבנן כמו שהק' מהרש"א ותי' כתירוץ מהרש"א דפליג סומכוס בסיפא ה"ה ברישא ר"ל דאע"ג דלאו שמות מחולקין הן:
דף קי"ג פירש"י גדי לרבות את החלב שאם בשל חלב בחלב לוקה הק' הלח"ס ז"ל וז"ל מי אמר לנו כן עד שנאמר דסבר שמואל אחע"א דילמא אינו חל והכא לענין בשול מרבינן חלב דלא תימא דוקא בשר וי"ל דאי לענין בשול לא בעי רבויא דמהיקשא נפ"ל כל שיש בו משום נבלה ע"ש ולע"ד אין נר' דאם באתה ללמוד בהיקש זה א"כ לוקה נמי על אכילתו דהרי ר' יוסי לה נפ"ל אלא מהיקש ואוסר בין באכילה בין בבשול א"כ ה"נ נימא הכי דאם באתה ללמוד בהיקש זה נלמוד בין באכילה בין בבשול ואפש"ל דאי לענין בשול דוקא מרבינן לא אצט' קרא לרבויי בשול דהיכי ס"ד דמותר לבשל ויש לדחות דאצט' קרא דלא נימא כיון דעל אכילה לא לקי אבשול נמי לא לקי ומש"ה ק"ל לה' שפיר:
דף קט"ו ע"א גמ' מה בהמתך וכו' אף שדה וכו' וק"ק אמאי אצטריך קרא גבי כ"ה בלא"ה אסור משום ל"ת ב"ת ובשלמא לחד תירוצא דכ' התוס' בד"ה פן תקדש בלא"ה פריך שפיר ניחא אבל לתי' הב' דכ' דא"כ לכתוב פן תשרף ומדכ' פן תקדש משמע א"ה תקשי ת"ל איסור הנאה מכל שתעבתי לך וי"ל:
ע"ב גמ' תניא איסי ן' יהודה וכו' אמרת ק"ו מה ערלה הק' הלח"ס וז"ל אותו ואת בנו יוכיח וכו' וע"ק מעשה שבת יוכיחו עכ"ל ולכאורה דבריו תמוהים דהא בהדיא אמרי' סמוך ונר' למ"ל ג"ש לייתי כולהו מק"ו מערלה ומשני משום דאיכא למימר חורש בשור וחמור וכו' ופירש"י אבל השתא דילפי' מג"ש איסור אכילה איכא למי' מה להנך שכן מותרים באכילה וא"כ מאי ק"ל ה' ונר' דכונת קושיתו על המתרץ דאמאי ל"ק נמי אותו ואת בנו יוכיח ומעשה שבת ולא קאמר אלא חוסם פי פרה וכו':
דף קי"ז ע"א מתני' חומר בדם מבחלב הק' הר"ן אמאי ל"ק חומר בדם מבחלב שהרי עובר עליו וחלב אינו עובר עליו כ"א מבושל כדאמרי' בפסחים דכ"ד ע"ב פרט לאוכל חלב חי שפטור ע"כ ולעד"ן לתרץ ע"פי מ"ש מהרש"ל בשבועות דכ"ג בהתוס' ד"ה מוקי לה וכו' דלר"ש דס"ל כ"ש למכות ס"ל דלוקין אפי' שלכ"א ע"ש א"כ לר"ש אוכל חלב חי חייב וא"כ נימא דמתני' בפלוגתא לק"מ ובהכי ניחא קושי' התוס' בפסחים ד"ה פרט לאוכל חלב חי וז"ל והא דאמר בפ' הקומץ רבה דם שבשלו אינו ע"ע ופריך ליה מהא דתניא וכו' לפי הך דהכא צ"ל דהברייתא לצדדין וכו' ע"ש לפמ"ש ניחא דתלמודא הכא ס"ל דהך ברייתא כר"ש דס"ל לוקין אפי' שלכ"א ולעולם דכולה בחמה ודו"ק:
דף קכ"ח ע"א תוס' ד"ה ר"י מטהר וכו' א"נ צמקו לא הוי אפי' כמעורה עכ"ל עמ"ש מהרש"א ולענד"ן דודאי מעורה דמתני' יותר מצמקו ותלמודא לא מייתי סייעתא אלא מברייתא דקתני כי יפול עד שיפול דהיינו עד שיפול לגמרי אבל אם עדיין נדבק קצת אפי' בצמקו לא הוי נפילה לענין נבלה ולכך מייתי שפיר סייעתא לצמקו אלא דעדיין ק"ל מאי קאמרי התוס' לעיל וז"ל ובמתני' ליתיה בפי' אלא מדיוקא וכו' הא בלא"ה דמעורה יותר מצמקו ומ"ה הי"ו תירץ דהתוס' לעיל דנקטי הכי אליבא דהך תי' קמייתא דמתרצו דהך ברייתא דלא כר"י:
דף קכ"ט ע"ב גמ' ודילמא טעמא דר"ש וכו' ולכאורה ק' דאמאי מייתי רבא ולמה לא מייתי שאר אמוראי דלעיל משום דרבא ור"י תרווייהו ס"ל דר"ש ס"ל אין בהמה נעשית יד להכשיר:
רש"י ד"ה לא לעולם וכו' וכ"ש דפליג ארישא וכו' כ' מהרש"א ז"ל וז"ל אבל במציעתא לא בעי למי' דפליג וכו' ע"ש וי"ל דרש"י דפי' כן שלא תאמר דלא פליג אלא בסיפא אבל ברישא מודה לזה כ' דכ"ש הוא אבל במציעתא הא פליג בהדיא דקתני רש"א לא הוכשרו:
דף ק"ל ע"ב גמ' קסבר האי תנא מתנו' וכו' ה' בעי חיי בי"ד סצ"ד רצה להכריח דהילכתא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין מגמ' דקדושין דנ"ח ע"ב דקאמר אליבא דרבי דסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו ועיין להתוס' ב"ב דקכ"ג ע"ב ועיין בחי' למס' קדושין דף הנז' מ"ש שם ע"ש: