אור ברסלב
בני סמיכי נימוקי החה"ש כמה"ר יעקב ארטבי ז"ל › מסכת בבא קמא

בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי

נימוקי החה"ש כמה"ר יעקב ארטבי ז"ל · מסכת בבא קמא

מסכת מגילה

דף י"ד ע"ב רש"י ד"ה תנינא וכו' ברייתא עיקר עכ"ל נתכוון לת' מה שהק' בש"מ דלא הול"ל תנינא להא דת"ר הואיל ומתנייא האי דינא בהדיא במתני' ע"ש לכך כ' דכוונת הגמ' לו' הך ברייתא עיקר היא:

תוס' ד"ה פרה וכו' אכתי מתני' היא בפ' המניח | וכו' עכ"ל הק' הרשב"א וכי אומרים לברייתא פשיטא מתני' היא הלא כל הבריתות כן והיא גופה אמרי' תנינא וכו' ולעד"ן דכונת התוס' לאקשויי אמתני' דהא אמרי' תנינא וכו' ופירש"י תנינא במתני' להא דת"ר בברייתא וא"כ הברייתא היא גופא מתני' לכף הק' אמתניתין מאי קמ"ל דהא תני לקמן אבל אברייתא ודאי ל"ק וכמבואר בתי' דכ' תני והדר מפרש והברייתא ודאי ליכא למי' הכי:

בא"ד וטלית בפרה אתא לאשמועינן דלא גבי מיתמי וכו' עכ"ל הק' בש"מ א"כ מאי אתא לאשמועינן בסיפא דאמר שוה כסף וכו' היינו משום דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח וכו' ע"ש וי"ל דאי לא תנא שוה כסף הו"א דלא גבי מיתמי בין מקרקעי בין מטלטלי דשעבודא ל"ד ולכך קתני שוה כסף לי' דמקרקעי גבי דשעבודא דאורייתא ולרב ושמואל דס"ל דשעבודא ל"ד איכא למי' דאי לא תנא שוה כסף לא הוה שמעי' הך דינא דכשעמד ב"ד מקרי שעבודא דאורייתא כמ"ש התוס' בד"ה דיתמי וכו' ואי לא תנא רישא דשום כסף הו"א דוקא משאר מטלטלין לא גבי אבל מדבר המזיק הו"א ליגבי אפי' מיתמי לכך תנא רישא לאשמועי' הך דינא כנ"ל:

דף כ"ג ע"א א"ב לחייבו בה"ד הק' בש"מ דאמאי ל"ק דא"ב כל הני דלעיל ותי' דמאן דא"ל משום חציו א"ל משום ממונו דבעי ר"י תרתי דלא מחייב משום חציו אם לא היא ממונו והשתא ליכא בינייהו כל הני וכו' ע"ש וצ"ע דאמאי ל"ק דא"ב המדליק את הגדיש והיה גדי סמוך לו ועבד כפות לו דלר"י ל"צ הצתה בגופו כיון דאיכא חציו וממונו ולר"ל צריך הצתה בגוף העבד:

ע"ב תוס' ד"ה איזהו מומר אומר ר"י וכו' דמקראי וכו' עכ"ל הק' הפנ"י דאימא דר' פלוג ופלוגתייהו היא דלר' דס"ל בתרי הוי חזקה ס"ל נמי בשור המועד בנגיחה ג' מחייב וכדמ' פשט קראי דהתוס' לא דחו פירש"י אלא מלישנא דברייתא ע"ש ולעד"ן לת' במה שיש לדקדק בהתוס' שם דף ס"א ע"א בד"ה נשאת וז"ל תימא לר"י דאמאי יש לה כתובה מן הב' הא כיון דאסר לה לג' א"כ סבר דבתרי זמני הוי חזקה ע"ש וק' ומאי קושיא הא אע"ג דבתרי זמני הוי חזקה מ"מ לא תפסיד הכתובה עד גמר חזקה וכדאשכחן בשור המועד דבנגיחה ג' דהוי גמר העדאתו לא מחייב נ"ש גם במה שתי' התוס' דלענין ממון יליף רבי משור המועד דבתלת הוא דהוי חזקה ק"ל דא"כ גם ג' יתן כתובה כדאשכחן בשור המועד דבנגיחה ג' לא מחייב עלה נ"ש אלא עכ"ל דיש לחלק בין שור המועד להתם דבשור דבעי' תלת זמני הוא משום דקודם ג' זמני היה מתירא ליגח ואין בעליו חייב לשומרו וא"כ סברא הוא דבנגיחה ג' לא מחייב בעליו נ"ש משום דעדיין לא הורגל בנגיחה אבל התם הא דבעי' תרי זמני היינו משום כדי שיתברר לנו חזקתה וכדבעי התם בגמ' נשאת לג' ולא היו להם בנים מהו דלתבעוה הנך קמאי ומש"ה מקשו התוס' שפיר כיון דבתרי הויא חזקה א"כ עתה נתברר לנו הס' ולמה נותן לה הכתובה ותי' שפיר דילפי' משור המועד דכמו דבשור המועד בתלת הוי גמר חזקה ה"נ בתלת הוי גמר חזקה ובג' דהוא גמר חזקה אינו נותן כתובה כיון דעתה נתברר לנו הס' א"כ אינו נותן כתובה ומעתה אזלא לה קושי' הפנ"י דע"כ א"א לומר דרבי ס"ל דבתרי הוי חזקה דבגמר חזקה לא מחייב הב' ליתן לה כתובתה כיון דהוא גמר חזקה דבגמר חזקה לא מחייב כמ"ש והא דכ' התוס' דמקראי ילפינן משום דס"ל דרבי דא"ל דהשני מחייב ליתן לה כתובתה הוא משום דילפינן משור המועד דגלי ביה קרא וכמ"ש שם ועיין:

דף כ"ד ע"א תוס' ד"ה לא וכו' ואע"ג דעדין וכו' מתחייב וכו' כשהוזמו וכו' עכ"ל הק' הפנ"י דאטו עדים שהעידו בא' שהוא גדול חייבין מיחה כיון דאם באו עדים שהרב היה נהרג ע"פ עדותם ש שהעידו בו שהוא גדול ע"ש ול"ק דהתם א"א לחייבן משום דאדרבא הם אומרים לפוטרו באנו מדין סורר ומורה דליתיה בגדול אבל הכא ודאי לחייבו באו ולכך כשהוזמו נמי חייבין כשיגח נגיחה רביעית:

בא"ד אבל הכא ע"כ וכו' דלא מצי למימר וכו' אתינן עכ"ל הק' מ"ה הי"ו דלפי שי' התוס' לקמן דגרסי אלא במרמזי וכו' א"כ הגמ' לא ס"ד הנך אוקמתי דמרמזי וכו' א"כ איך ניחא ליה להגמ' ביעורי תורא יותר מיעודי גברא דאפי' אם נאמר ליעודי תורא מ"מ מצו אמרי אנן מינן ידעי' דבתר הכי יגח נגיחה רביעית וי"ל דהתוס' ס"ל דלפי הך גי' דגרסי' אלא ס"ל כא"נ שכ' דלא צריכינן לנגיחה רביעית כלל אבל לפמ"ש דצריכינן לנגיחה רביעית ס"ל דל"ג אלא וא"כ הא דקאמר בגמ' ליעודי תורא שפיר משום דס"ד שפיר הנך אוקמתי דמרמזי רמאי וכו':

ע"ב תוס' ד"ה לימרו הנך בתראי וכו' מקמאי לא הו"מ למפרך וכו' עכ"ל והא דלא ניחא כפירש"י בע"א בד"ה א"א וכו' וז"ל דלא מצו למי' וכו' כיון דבעל נגיחה ג' הביאן משום דלפירש"י ע"כ דלא בעי' ידיעת הבעלים אז אמרי' ליעודי תורא והתוס' ס"ל דאפי' ליעודי תורא בעי' ידיעת הבעלים א"נ משום הך קושי' דהק' וז"ל וא"ת מאי קאמר מנא ידעי' וכו' לוקמה כגון שהיו אחרונים וכו' ותי' דע"כ איירי שהעידו כת ג' תחילה אבל לפירש"י אין כאן הכרח וא"כ תקשי הך קושי' דלוקמה כגון שהיו אחרונים במעמד ולפירש"י אין כאן קושי' כלל דהוא תי' הגמ' אבל התוס' גרסי אלא ולכך מקשו שפיר:

דף צ"ו ע"ב מתני' או שנפסלה מעל ג"מ הנה התוס' לקמן דצ"ח ע"א ד"ה הצורם הק' לרבא דאמר הצורם אוזן פרה של חבירו פטור מהך מתני' או שנפסלה דוקא נפסלה הא בידים חייב ותי' דמתני' מיירי בבהמת קדשים ע"ש וק' לשי' רש"י שכ' כאן וז"ל פטורים דסתם בהמות לאו לגבי מזבח תק"ל קושי' התוס' לרבא דאמאי לא קתני הצורם בידים ולע"ד י"ל ע"פ מ"ש ה"ה בפ"ז מה' חובל דרבא דאמר הצורם פטור ס"ל דלא דיינינן דינא דגרמי אבל למאן דדאין דינא דגרמי אה"נ חייב בהך צורם ומתני' משמע ליה כמאן דדאין דהא ר"מ א"ל הך סברא לא פליג כי אם בעבדים ולכך ל"מ למתני' למי' בידים דאה"נ חייב דדיינין דינא דגרמי:

דף צ"ח ע"א תוס' ד"ה הא קמ"ל דאפי' מלאכה וכו' וי"ל כיון דנקט וכו' אין כאן שום רבותא וכו' עכ"ל ולפ"ז ניחא מה שהק' מהרש"א שם דתק"ל להש"ס נמי למ"ד היזק שא"נ לא שמיה היזק בד"א נמי לחייב אמאי לא קנסו במזיד כי היכי דקנסו במטמא ומדמע ומנסך ע"ש. ומעתה ניחא דלמ"ד היזק שא"נ לא שמיה היזק ה"ט דלא קנסו משום סתם שוורים לאו לגבי מזבח קיימי והא דנקט מלאכה לרבותא דאפי' בד"ש חייב כדקאמר הכא ולא ק"ל אלא למ"ד היזק שא"נ שמיה היזק אמאי נקט דמלאכה דלא מינכר כיון דניכר ואינו ניכר שוה ובהכי ניחא קושית הראב"ד על רבי' דפ' דעושה מלאכה במי חטאת במזיד חייב וכ' הראב"ד שיבוש הוא שאפי' עשה מעשה בגופן למ"ד היזק שא"נ לא שמיה היזק פטור אפי' במזיד וקי"ל כוותיה וטעמא דמילתא משום דאין מתכוין אלא להנאתו מש"ה לא קנסו בו מזיד ע"כ לפמ"ש ניחא דהר"מ ס"ל כדכתי' דהגמ' לא מקשי למ"ד אינו היזק אמאי לא קנסו משום דסתם שוורים לאו לגבי מזבח קיימי אמנם להר"מ דפ' בפרקין דין י"א דהצורם אוזן פרה חייב לשלם א"כ שפיר מצינן לאקשויי. מהך ברייתא דאמאי לא קנסו ומוכרחין אנו לומר כמו דמשני הגמ' פרה שהכניסה לרבקה ע"מ שתינק ותדוש וכו' אבל מעשה ממש אה"נ דחייב ולכך פ' רבי' דחייב כנ"ל בדעת רבי' אבל דברי הראב"ד הללו נפלאו ממני דלפ"ד א"כ מאי מקשי נמי למ"ד שמיה היזק בד"א נמי לחייב הא אמרי' סמוך ונראה דה"ט דפטור בשוגג למ"ד שמיה היזק כדי שיודיעו ופריך במזיד נמי ומשני לאזוקי קא מכוין וכו' א"כ הכא דל"ש האי טעמא משום דלהנאתו א כ פטור אפי' במזיד כדי שיודיעו וצ"ע (א"ה עיין בירוש' בפ' הניזקין דכ"א מה שכ' הק"ה בזה ע"ש):

תוכן העניינים

בני סמיכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה