בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי
נימוקי החה"ש כמה"ר יעקב ארטבי ז"ל · מסכת מגילה
דף ב' מתני' מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' הק' הט"א דאמאי לא תנא קורין את המגילה כדתנן לקמן אין קורין את המגילה ע"ש וי"ל דלא מצי למתני קורין את המגילה אלא אי הוה זמן קריאתה ביום א' א"ש לישנא דקורין אבל כיון דזמן קריאתה בה' ימים אז לא אתי לישנא דקורין ובהכי ניחא ההיא דשבת דקטני קטן נימול לח' לט' לי' וכו' כיון דזמנים הרבה יש לו א"כ לא אתי אלא לישנא דקטן נימול כמ"ש:
שם לא פחות ולא יותר פירש"י לא פחות מי"א ולא יותר מט"ו הק' הט"א דא"כ הוי משנה שא"צ לגופה ועיין מה שהק' עוד ונראה לפ' דהאי לא פחות ולא יותר אימים שמי"א עד ט"ו וכו' וקמ"ל לאפוקי מדר"י דאמר בזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה מש"ה תני לא פחות לא יותר ע"ש וצ"ע דהא בשבת נמי קתני כי האי לישנא דקתני קטן נימול לח' לט' לי' לי"א לא פחות ולא יותר והתם לא שייך תי' ה' אלא ע"כ לז' דכן דרך התנא דכיון דתני זמנים הרבה דרבו למימר לא פחות ולא יותר ולא להזהיר על התוספת כמו שהבין ה' אלא דכן דרך התנא:
ליקוטי מסכת יבמות מהבחור המנוח החו"ן הר' אברהם סדבון נ"ע
דף כ' ע"א גמ' קא פסיק וכו' בשלמא מן הנשואין עשה וכו' אלא מן האירוסין וכו' ראיתי בש"מ למס' סנהדרין שהק' דהא אמרי' דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ה"מ עשה ול"ת השוה בכל אבל האי שאינו שוה בכל ע"ש ולעד"ן לתרץ עם מ"ש רש"י לקמן דט"ל ע"ב דיבמה נמי אי אמרא לא בעינא ליה ונותנת אמתלא לדבריה לא כפינן לה אלא אדרבא כפינן ליה שיחלוץ דיבמה שנפלה לפני מוכה שחין לאו דוקא אלא כל היכא וכו' ע"ש וא"כ לפ"ז העשה דיבום חשיב גרוע ודמי למאי דאמרי' בכתובות ד"מ ע"א אבל הכא אי אמרא לא בעינא מי איתא לעשה כלל גברא משעה שנעשה גדול קודם יה"כ נתחייב באיסור נבלה דאע"ג דעדיין לא נתנבלה בהמה זו הא איכא כמה נבילות בעלמא דמיתסר בהו ולא חייל עליה איסור יה"ך עד עכשיו שהרי לא היה שם יוה"כ בעולם משנעשה גדול ע"ע ע"ש והק' עליו ה' הנז' מההיא דא דאמרינן חמותו ונעשית א"א נידון בחמותו ולפ"ר הול"ל נידון בא"א דמשעה שנעשה גדול חל עליה איסור א"א ואיסור חמותו לא חייל עליה עד השתא עוד הק' מההיא דפ' ג"ה אצטריך לאוקמא בולדות קדשים דליהוי איסור גיד ומוקדשין בב"א הא בלא"ה נתחייב בהם כשנעשה גדול וגם השע"ה בה' א"ב הק' עליו מההיא דזינתה ונתחללה וגם מסוגיין דאלמנה ונעשית גרושה דמחייב תרתי בא"מ ולפ"ד ה' הא איסור גרושה קרים עש"ב ולעד"ן לישב שליש ישוב דע"כ לא כ' הראב"ד ז"ל דאין דנין בחתיכה זו עצמה אלא דוקא בההיא דנתנבלה ביוה"כ דעכשיו חלו עלה איסור נבלה ויוה"כ כאחת ואין כח באחד לחול יותר מחבירו בהא כ' הראב"ד דמהני ליה מאי דקדים בהם לחול כשנעשה גדול לאקדומה לחבירו אבל אם מעי' חל עליו בב"א ועכשיו בזא"ז כההיא דג"ה ודאי דבתר דהשתא אזלינן דהא הך הקדמה לא מהניא לן לא לאכרועי היכא דהשתא חלו בב"א וכ"ש אם מעי' חלו בזא"ז ועכשיו נתקפו כההיא דאלמנה וגרושה ודאי דלא אמרינן דתהני ליה מאי דקדם להתחייב באיסור גרושה ולדחות איסור אלמנה דנתחייב בו עכשיו הא ודאי ליתא דאין איסור דוחה איסור דאיסור שבו היכא אזל וכמה שכ' הריטב"א גופיה בכונת הראב"ד (א"ה לפ"ז ניחא מה שיש להקשות על פי' הראב"ד מההיא דאמרי' בזבחים ד"ע ע"א דלר"מ טריפה למעוטי עוף טמא שאין במינו טריפה ואמאי הא משעה שנעשה גדול חל עליו איסור טריפה וטמאה בב"א ור"מ מודה באיסור בב"א כדאיתא בפ' א"ל די"ד דר"מ א"ל א"כ וכ"ש איסור בב"א ולזה בלא"ה י"ל דה"ק מי שיש במינו טריפה ר"ל דהיינו דהי"ל שעת הכושר יצא עיף טמא שלא הי"ל שע"ה וכן צ"ל כן לדעת התוס' שם ד"ה וחד למעוטי וכו' וכמ"ש מהרי"ל בחי' בחולין ד"ק ע"ש ושו"ר להתוס' בחולין דל"ב ע"א ד"ה ורמינהי וכו' שכ"כ ע"ש):
דף ע"ט ע"א גמ' ולשמואל מ"ש ממקוה וכו' התם נמי וכו' וק' אמאי לא משני דבמקוה חסר ואתאי חסר ואתאי כדבעי למי' בריש נדה אבל הכא דליכא האי סברא אמרי' השתא הוא דבגרה ואין אנו צריכין לתרתי ריעותא ובשלמא לשי' התוס' בנדה ד"כ ע"ב בד"ה השתא וז"ל וכי פריך לשמואל ממקוה וחבית ה"נ מ"ל לרב דוקא בשערות קאמר רב משום דרגילות לבא מצפרא אלא דפריך לשמואל טפי בפשי' ניחא דתלמודא ל"מ לתרוצי ש"ה דאיכא למי' חסר ואתאי אבל הכא מי איכא למי' בגרה ואתאי דהתניח לשמואל אבל לרב עדיין הקו' במקומה דדוקא בשערות דרגילין קאמר רב מדהשתא בוגרת וכו' דל"ל כמו הך דחסר ואתאי במקוה כמו הך דרגילין שערות לבא מצפרא דא"כ תק"ל לרב דמתני' דנדה דהתם נמי איכא למי' חזאי ואתאי ואפ"ה לא מטמאינן לה בטומאת ודאי ולכך אצט' לשנויי התם תרתי ריעותא הכא חדא ריעותא כי היכי דנתרצה לרב אבל לשמואל ודאי לא אצטריך הך שנוייא תרתי ריעותא ואע"ג דתק"ל מתני' אמתני' הך דנדה והך דמקוה כבר הך קושי' הק' תלמודא בנדה ומשני לה אבל לס' התוס' הכא בד"ה ושמואל וז"ל וא"ת לרב נמי וכו' משום דליכא חזקת נערות וכו' הך דמקוה איכא חזקת וכו' עדיין ק' דס"ל דקושית הש"ס לרב משום ס"ד דמקוה איכא חזקת שלם א"כ בהא דקאמר הרי חסר לפניך כבר נתישבה הך קושיא לרב אבל עדיין ק לשמואל ה"נ הרי בוגרת לפניך בההיה א"ל בפשי' התם איכא למימר חסר ואתאי ולא צריכין להך דהכא חדא ריעותא וכו' ועוד ק' לס' התוס' הכא דרב א"ל כיון דליכא חזקת נערות מחזקינן ליה כדהשתא א"כ ק' לרב מ"ש מנדה דהתם נמי ליכא חזקת טהרות דהרי טמאה לפניך כדקאמר תלמודא ואפ"ה לא מטמאינן בודאי דרמי ממש להך דבוגרת לפי סב' התוספות הכא ול דה"ט דהתם ס' ולא ודאי משום דאיכא חזקת קדשים שנגעה בהם דטהורים הן דא"כ אפי' ס' ליכא כדמשמע מדברי התוס' בד"ה קידשה אביה וכו' דהיכא דאיכא חזקת פנויה אפי' ס' ליכא לשמואל ועק"ל בפשטא דשמעתא אמאי לא הוק' נמי מ"ש מההיא דשרץ שנמצא במבוי דמייתי לה בריש נדה ד"ג לאקשויי מ"ש אמתני' דנדה ולכאורה נ"ל משום דהמבוי רה"י ובטו' ילפי' מסוטה לטמאה ברה"י אפי' ס' אבל מההיא דמקוה ק"ל שפיר דקתני אפי' בר"ה טמאה וע"כ מדינא ולא מספק ולכך פריך מינה אלא דאינו שוה ליה דהא כ' התוס' בריש נדה בד"ה מעת וכו' וז"ל וי"ל דלא ילפי' מסוטה לטומא' למפרע הרי בטומאה למפרע לא ילפי' מסוטה והך דמבוי טומאה למפרע וא"כ ע"כ מדינה ולא מספק וא"כ ק' אמאי לא פריך מינה וצ"ע: