בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי
ליקוטים על הרמב"ם · הלכות אישות
פ"א ה' ב' האשה וכו' וביאה ובשטר מה"ת וכו' פ"ק דקדושין ד"ד ע"ב אמרי' ובעלה מלמד שנקנית בביאה עמ"ש התוס' ועיין להע"י שם והשע"ה מה' אלו הק' עליו דא"כ ג"ש למ"ל תיתי מק"ו מיבמה ומה יבמה שאינה נקנית בכסף וכו' אשה ש שנקנית בכסף א"ד שהעראה גומרת בה שאף זו זקוקה ועומדת ע"ש ולכאורה י"ל עם מה שהק' מהרש"א שם בהתוס' ד"ה מעי' וכו' דאמאי ל"ק מה ליבמה שכן יוצאה בחליצה ע"ש א"כ איכא למי' דהש"ס הו"מ למפרך הכי אלא כיון דאיכא פירכא שכן זקוקה ועומדת היא עדיפא ליה מציאה דחליצה משא"כ הכא דליכא פירכא זו א"כ פרכינן פירכא דחליצה אבל א"א לו' כן דכבר כ' בחי' שם ליישב קושי' מהרש"א דל"ש פירכא דחליצה ע"ש א"כ מקשה שפיר השע"ה ולענין אם באה עליה שלא כדרכה כ' הר"מ דמקודשת וכ' ה"ה זה מפורש בפ"ק דקדושין וכ"כ מר"ן הבז זל דהכי משמע מפ"ק דקדושין ונר' דכונתם למאי דאמרי' בדכ"ב ע"ב גבי הגביהו רבו קנאו שהק' אלא מעתה שפחה וכו' עד מאן לימא לן דלאו הנאה א"ל לתרווייהו ועוד משכבי אשה וכו' ועיין להשע"ה מ"ש דכונתם ממקום אחר והק' דאיך מקודשת בביאה שלא כדרכה כיון דל"ל הנאה ע"ש וכנר' שנעלם ממנו הש"ס הנז' דקאמר דא"ל הנאה לתרווייהו ועיין בירוש' ריש מסכת קדושין דקאמר וז"ל לא סוף דבר כדרכה אלא אפי' שלא כדרכה ר"א בשם ר"י וכו' ע"ש:
פ"ג הלכה י"ד היתה הבת ס' בוגרת כ' ה"ה זה פשוט ונלמד מסוגיא דפע"י ושם אמרו קדשה אביה בדרך וכו' ופרכי' עלה אימת אילימא בתוך ו' בה נימא רב הרי בוגרת ופירש"י בהא וכו' דילמא השתא וכו' הנה מבואר דבתוך ו' חיישי' לקדושי ב' מדכ' ודילמא וכ"כ הטור בסל"ז ע"ש והשע"ה כ' טעמם דאע"ג דאזי' בתר חזקה היכא דאיתרע לא אזי' בתרה א"כ הכא אתרע דהרי בוגרת לפנינו וכ' שכן דעת התוס' פ' אלמנה לכ"ג דס"ח שהק' גבי ס' ן' ט' פוסל דאמאי לא נעמיד אותו אחזקה רא' שהיה קטן ותי' כגון דהשתא דאתי קמן הוי ודאי ן' ט' דחזקה קמייתא אתרע לה ע"ש ומהרימ"ט ז"ל ח"א סמ"א הרבה להקשות על דברי התוס' דיבמות ע"ש ולעד"ן י"ל דלא כ' התוס' דהיכא דאיתרע חזקה לא אזי' בתרה היינו משום דס"ל דמתני' דקתני ס' ן' ט' איירי דאיכא תרי כתי עדים דא' אומרת דהוה ן' ט' ויום א' ואחת אומרת לא ובזה הוא דאמרי התוס' היכא דאיתרע לא אזי' בתרה וכ"כ התוס' בכתובות דכ"ו ע"ב ד"ה אנן אחתינן וכו' וז"ל א"נ ש"ה דאיכא ריעותא הרי נטמאת לפניך וכו' ואע"ג גבי מקוה אמרי' השתא הוא דחסר וכו' הכא דאיכא שתי כתי עדים לא אמרי' השתא הוא דאיטמי ע"ש ועפי"ה ניחא מה שהק' ה' מוצל מאש סכ"ה מדברי הר"ן שכ' גבי מתניתין בפ' מי שאחזו דקתני אם אינו ידוע אם הגט קדם למיתה הר"ז מגורשת וא"מ ופי' הר"ן הא דלא מוקמינן בחזקת חי ונימא לאחר י"ב חדש מת כיון דהשתא מת וכו' והק' מדברי הר"ן הללו למ"ש מהרימ"ט ח"ג סע"ב ומהרשד"ם בחי"ד סס"א דס"ל דאפי' היכא דאתרע חזקה אזי' בתרא דמה יענו להר"ן שהיא משנה ערוכה וכן תמה ע"ד התוס' בכתובות ד"ט ד"ה לא נצרכא כא וכו' שנר' מדבריהם דאפי' היכא דאיתרע חזקה דבתולה דהרי בעולה לפנינו אפ"ה אזי' בתר חזקה ע"ש שהניחו בצ"ע והנה מה שהק' על התוס' דכתובות ק"ל עליו דדבריהם גמ' ערוכה שם די"ב דקא' א"נ ע"כ ל"ק אלא משום דאוקמה אחזקה ואפי' לר"י דלא אזיל משום דאיכא חזקת ממון אבל ודאי אזיל בתר חזקת הגוף אע"ג דא דאיתרע כדאמרי' שם דע"ה ע"ב ע"ש וא"כ אין תלונתו על התוס' ולפמ"ש ניחא דס"ל דמתני' דקתני אם אינו ידוע וכו' איירי כגון שבאו ב' כתי עדים שכת א' אומרת שמת קודם הגט וכת א' אומרת שגט קודם למיתה ובהכי הוא דאמרי' דגט ואינו גט ואע"ג דאמרי' ביבמו' דל"א אוקמיה תרי לבהדי תרי ואוקמיה איתתא אחזקה היינו מדאורייתא אבל מד מדרבנן לחומרא לא מוק מוקמינן לה אחזקתה וכיון שכן שפיר אמרי' גט וא"ג ושו"ר להריטב"א שם במתני' ד"ה לימא וכו' שכ"כ ושמחתי וכה"ג משני הש"ס בעירובין דל"ה ע"ב ע"ש:
והנה ה' הנז' תמה עוד על מהרשד"ם וכ' לחלק דל"מ חזקת חי כשמת ע"י אדם והביא ראיה ממרדכי שכ' על האדם שנהרג והניח אשה ובן וביום שנהרג מת הולד ומספ"ל אי זה מהם מת תחלה וכו' ופ' לחומרא ואמאי לא מוקמינן גברא אחזקתיה שהיה מי עד שלאחר שמת הבן אם לא מטעם דכיון שנהרג ל"ש זה ע"ש ודבריו אינם מובנים דילמא אוקמיה בן בחזקת שהיה חי עד שמת אביו אבל יש להביא ראיה מדברי התוס' במציעא דט"ל ע"ב ד"ה דילמא וכו' וז"ל א"נ הכא שנשבו חיישי' טפי דילמא מתו לפי שעשו לה יסורים ע"ש הרי בהדיא דחולי שבא ע"י אדם לא אמרי' אוקמיה בחזקת שהיה חי:
ומ"מ לדאתן עלה נר' שדעת רש"י והטור ס"ל היכא דאיתרע לא אזי' בתרה והשע"ה הקשה דבי"ד ספ"א משמע דאפי' איתרע אזי' בתר חזקה וכן תמה על הר"ן דפ"ק דחולין ס"ל אפי' איתרע ובשמעתין כ' כלשון רש"י ממש ע"ש ולעד"ן לו' דהטעם שכ' דבתוך ו' חיישי' לקדושי שניהם משום דאע"ג דאוקמה בחזקת נערות היינו דוקא מדאורייתא אבל משום חומרא דערוה אמרו רבנן דחיישי' לקדושי ב' וכה"ג אמרי' בקדושין ד"ה ע"ב גבי נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוי וחיישי' מדרבנן וכ' הר"ן שם אע"ג דהעמד האשה על חזקתה ומותרת להנשא משום חומרא דא"א החמירו בו ע"ש א"כ ה"נ אמרינן הכי אבל בההוא יומא דמשלם ששה חדשים ס"ל דלא חיישי' כלל אפי' מדרבנן משום דאין רגילות לבא אלא מצפרא כמ"ש התוס' בנדה ד"ב ד"ה חזאי וכו' וניחא ג"כ מה שהק' הלח"מ על רבי' שכ' דס' בוגרת וקדשה עצמה מס' מקודשת וצריכה גט והק' לאוקמה בח בחזקת נערה וא"מ וגם חזקת פנויה מסייעת לזה ע"ש ואף שמדברי רש"י שם שפי' שאם בא אחר וקדשה צריכה גט מב' וכו' משמע דס"ל דוקא הכי דחיישי' לקדושי ב' דליכא חזקת פנויה אבל היכא דאיכא למי' אוקמה אחזקתה לא חייש' מדרבנן וא"כ ע"כ לו' דבתוך ו' דחיישי' לקדושי ב' ולא מוקמי' בחזקת נערות משום דאיתרע אחזקה כמ"ש השע"ה מ"מ מ"ש בדעת הטור והר"ן אינו מוכרח דאפשר טעמם כמ"ש ומה שהק' השע"ה מההיא דאמרי' בריש נדה דה"ט דהלל משום דאתתא כיון דמגופה וכ' לתרץ דשאני מעת לעת אינו אלא מדרבנן ע"ש אכתי תק"ל מהא דאמרי' בנדה דס"ח ע"א נדה שבדקה עצמה יום ז' וכו' ולאחר ימים בדקה עצמה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהרה ע"ש הרי בהדיא דאפילו במידי דאורייתא מוקמי' אחזקתה אע"ג דהשתא איתרע וע"כ צריכין אנו לו' כמ"ש המח"א ז"ל דנהי דאשה איתרע טהרות מי איתרעו:
פ"א ה' א' המקדש בדבר שהוא אסור בהנאה ואפילו היה אב"ה מדבריהם וכו' התוס' במרובה דע"ב ד"ה אי נסתפקו בתקרובת ע"א אי אסורה בהנאה מדאורייתא או לא אבל איסור אכילה הוי ודאי מדאורייתא מדפטרי רבנן בשוחט לע"א משום שחי' שאינה ראויה ע"ש והשע"ה בפ"ה מה' אלו מייתי לה מדתנן פכ"ה השוחט לע"א וכו' ר"מ מחייב וחכמים פוטרים ואי תקרובת ע"א מותר הא מדאורייתא אשר יאכל ע"ש ואפש"ל דמאי דפטרי רבנן אשרא וכה"ג משני הש"ס בקמא דע"א ע"ב ומש"ה לא מייתו אלא מדפטרי רבנן בשוחט לע"א מד' וה' משום שחי' שאינה ראויה (א"ה עיין לה' הנז' מ"ש דס' התוס' אינו אלא לחזקיה ועפי"ז כ' ניחא מאי דק' מפ' ר"י דקאמר תקרובת ע"א מדאורייתא משום דילמא ס"ל כר"א ע"ש וליתא דאמרי' בירוש' דפסחים ר"פ כ"ש דר' יוחנן ס"ל כחזקיה וז"ל ר"א בשם ר"י כ"מ שנא' ל"ת אין את תופס א"ה באיסור אכילה לא יאכל את תופס א"ה באיסור אבילה ע"ש) וראיתי לרבי' בס' המצות מצוה קצ"ה כ שיי"ן אסור מדאורייתא וראיה ע"ז שהרי אמרי' בע"א ר"י ור"ל אמרי תרוויהו כל איסורים שבתורה בס' חוץ מטבל ויין נסך דבעי משהו והרמב"ן הק' על רבי' דמאי ראייה שהרי אפי' סתם יינם במףהו ומאמרם חוץ מטבל ויי"ן יכלול אפי' סתם יינם ממשהו ע"ש ול"ק דכונתו דבשלמא א"א דיין נסך גמור הוי מדאורייתא א"כ ניחא דאסרו אפי' סתם יינם במשהו דחכמים עשו אותו כיין נסך גמור דאסור במשהו אבל א"א דיין נסך גמור נמי הוי מדרבנן אמאי החכמים החמירו בו לאוסרו במשהו ויש להביא ראיה מההיא דא דאמרינן בע"א דל"ה ע"ב דהטעם דאסרו גבינת עכו"ם ר"ח אמר מפני שמעמידין אותה בחומץ והתוס' בחולין דף קי"ו ד"ה המעמיד וכו' כ' דאינו ודאי מעמיד אלא ס' ע"ש וא"א דיין נסך גמור איסורו מדרבנן א"כ הוי ס' דרבנן ולקולא אבל אי הוי מדאורייתא אע"ג דאינו מעמיד אלא בסתם יינם דיין נסך גמור לא מזבין ליה כמ"ש הר"ן שם ברכ"ט בשם הרמב"ן גבי מתני' א"ד של כותים וכו' ע"ש החכמים החמירו בו ועשו אותו כיין נסך גמור וכ"כ הת"ח שם ע"ש ועיין להשע"ה מה שהק' על רבי' ותי' דמאי דפליגי ת"ק וריב"י בכלאים היינו דוקא במומר לתיאבון ע"ש אין נר' כן שהרי כ' פ"ד מה' רוצח ה' יו"ד וז"ל אפיקורוס וכו' או העושה עבירות להכעיס אפי' אכל נבילות או לבש כלאים להכעיס וכו' ע"ש הרי מבואר בהדיא דמפ' רבי' דמאי דקאמר וריב"י אף הלובש כלאים קאי על הסיפא האוכל נבילות וכו' דהוי להכעיס וכ"כ בתוספי הרא"ש משם הרמ"ה ז"ל ע"ש וצ"ל דרבי' לא היה גריס בברייתא יין נסך מדלא הביא ד"ז: