בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי
ליקוטים על הרמב"ם · הלכות חמץ ומצה
פ"א ה' ז' האוכל חמץ עצמו בפסח ה"ז אסור מה"ת שנא' לא יאכל וכו' והכ"מ תמה למ"ל קרא הא בכל איסורים שבתורה קי"ל ח"ש אסור מה"ת וראיתי להצל"ח בפסחים דמ"ד ע"א בהתוס' ד"ה לענין חמץ שכ' לתרץ דאצט' קרא אם אכל פחות משיעור ביום ז' באופן שאין שהות ביום כדי להשלים השיעור דלא חזי לצירוף אין ח"ש אסור מן התורה והק' ע"ז מהש"ס דשבועות ע"ש וק"ק שהרי הר"מ בה' שבועות פ"ד הלכה א' כ' וז"ל מי שנשבע של"י היום ואכל פחות מכזית פטור וכו' והרי הוא כאוכל ח"ש מנבילות וטריפות וכו' משמע דאפי' אכל בסוף דליכא שהות ביום לצירוף אסור מה"ת מדכ' דומיא דנבילות וטריפות ובהנה לעולם חייב ואף שיש לדחות מ"מ מה שייחס סברה זו בשי' התוס' דפסחים לא משמע כן מדבריהם דשבועות דכ"ב ע"ב גבי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן דקא בעי הש"ס אם אדעתיה אהתירה קמשתבע ודעתיה אמשהו והק' שם הא בלא"ה ח"ש אסור מה"ת ע"ש והשתא מאי מק' דילמא איירי בכה"ג בסוף יום הנזירות דשוב לא חזי לצירוף דקמשתבע התירא ומי שהק' ה' הנז' ע"ש (א"ה כ"ז לשי' הצל"ח דס"ל דלא ילפי' אבל האמת אינו מוכרח דאפשר הר"מ והתוס' ס"ל הכי אלא דס"ל דאחר דגלה קרא בחמץ דאפי' בכה"ג ח"ש אסור מה"ת וה"ה כל איסורים ילפי' מניה שהרי ח"ש דאסור מה"ת ילפי' מחלב וכה"ג כ' ה' קהלת יעקב באות החי"ת שהק' עמ"ש מהרלנ"ח דאצט' קרא בחמץ משום דחמץ יש לו היתר לאיסורו עיין שם מה שהק' וכ' לתרץ דהכוונה דלאחר שגלה לנו בחמץ ה"ה בכל איסורים ע"ש וה"נ אמרי' הכי וראיתי להרא"ם ז"ל בתוספותיו על הסמ"ג בה' חמץ שכ' וז"ל והאוכל וכל חמץ בפסח כ"ש וכו' ואכילה כל דהו משמע ואע"ג דלענין קרבן או כרת א"ח שאני התם דאתא הלכתא ואפיקתיה ממשמעותיה וכו' ע"ש והמש"ל בה' שביעות פ' הנז' תמה עליו בנשבע שלא יאכל אמאי לא יענש אף בפחות מכשיעור כיון דמשמע אכילה אפי' כ"ש ע"ש ולער"ן לו' דאע"ג דאכילה דקרא בכ"ש בלשון בני אדם לא משמע פחות מכזית דומיא דכרת וקרבן א"ח אלא עד דאכיל כזית וכן מצינו בנדרים ד"ל ע"ב דר"מ סבר לשון ב"א לאו כלשון תורה ומה שהק' עוד במאי פליגי רע"ק ורבנן בנשבע של"י ואכל כ"ש דאם פליגי בלשון ב"א זה לא ניתן ליאמר ע"ש ולאחר מחילה נעלם ממנו מ"ש הר"ן בנדרים דף הנז' שכ' דר"מ ורבנן פליגי בלשון ב"א ע"ש א"כ ה"נ אמרי' דפליגי בלשון ועק"ל דהא אמרינן בקדושין דס"ה ע"ב גבי הנודר עד פני פסח דפליגי ר"מ ור"י דקאמר דפליגי בלשון ב"א ע"ש והנה במ"ש המש"ל לדעת הרא"ם ז"ל דר"י ור"ל פליגי בהכי אי סתם אכילה כ"ש דר"ל סבר סתם אכילה בכזית עש"ב מייתבה שפיר מה שהק' הצל"ח בפסחים דכ"ב ע"ב גבי והרי אמ"ה וכו' הא לכלבים שרי והק' דילמא ר"א ס"ל כר"ל דח"ש מותר מה"ת וא"כ הך דר"נ איירי בח"ש ומשום איסור הנאה ליתא דבעי' שיעור ומשום לפני עור איכא דשיעורים לא ניתנו לבנ"ח ואפי' ח"ש כדפ' הר"מ ע"ש והשתא ניחא דוקא ר"י דס"ל סתם אכילה בב"ש אלא דאתי הלכה ואפקעיתיה וצריך כזית א"כ דוקא בישראל דהלכה זו נאמרה לישראל אבל לא לבנ"ח שלא ניתנה להם תורה ונשאר האיסור כדקאי קאי אף לענין עונשין אבל לר"ל דס"ל סתם אכילה בכזית א"כ גם לבנ"ח ח"ש מותר מה"ת וא"כ ע"כ לא איירי ברייתא אלא בשיעור שלם דמחייב עלה בנ"ח ומש"ה מקשה שפיר ועי"ל עם מה שהביא ה' קהלת יעקב משם הירוש' דמודה ר"ל בא"ה דאם אכל פחות משיעור אסור מה"ת דלענין א"ה לא בעי' שיהנה בכזית ע"ש א"כ מקשה שפיר דהשתא ס"ד אמ"ה אסור בהנאה ובעיקר קושי' הכ"מ י"ל עם מ"ש ה' המאירי ז"ל ביומא בר"פ יה"כ הביאו הש"י שם שאף ר"י לא אמר ח"ש אסור מה"ת אלא אם מכוין לצירוף אבל אם מגלה דעתו שאינו מכוין לצירוף מד"ס ע"ש א"כ מש"ה יליף רבי' מקרא לא יאכל ולשי' אזיל שכ' בה' ב' דלא יאכל לא יהיה בו היתר אכילה ר"ל ואפי' שאינו מתכוין לצירוף וניחא נמי מה שהק' הר"ש בפי' המשנה פ"ב דטבול יום משנה ג' וז"ל דמוכח התם דלר"י גופיה דאי לאו נזיר וחטאת דשני כתובים וכו' הוה ילפי' בק"ו ולענין מאי אי לענין מלקות אין מזהירין מ"ה ואי לענין איסור בלא צירוף היתר נמי הא ר"י ס"ל ח"ש אסור מה"ת ע"ש ועפי"ה ניחא דלעולם לענין איסור ואצט' צירוף התיר היכא שאין דעתו להשלים מן האיסור וגם ניחא מה שהקשו התוס' בשבועות הנז' בראש אמי"ר דהק' הא בלא"ה ח"ש אסור מה"ת וכו' דכוונת הש"ס לומר אהתירה קמשתבע היינו ח"ש היכא שאין דעתו להשלים כנ"ל):