בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי
בינ"ו עמ"י עש"ו נימוקי החכם השלם כמה"ר יהודה הכהן ז"ל · מסכת קדושין
דף ב' תוס' בפרוטה וכו' וי"ל דילפינן ממ"ע וכו' עכ"ל הק' מהרש"א אמאי לא ניחא להו למימר דמסברא דכ"מ שוה כסף ככסף והא דאצט' בע"ע לרבויי משום דס"ד דמחמרי' עליה משום דהוא גרם לנפשיה ע"ש וי"ל דאי מסברא שו"כ ככסף לא הוה ס"ד להחמיר דע"ע משום דהוא גרם כיון דאיכא סברא כנגדה שלא יטמע ודאי דהוה ידעי' דדיניה כדקי"ל בעלמא שו"כ ככסף ודוקא לגבי הילפותא הוא דכ"כ דהוי כמו פירכא:
ע"ב בד"ה א"נ וכו' אשר קנה אברהם בחזקה עכ"ל והשתא דנ"ל משדות בכסף יקנו דקניין שדה הוא בכסף גם השדה אשר קנה אברהם הוא בכסף וניחא בזה דל"ק ממ"ש התוס' לקמן דכ"ו בד"ה אמר ע"ש ומהרש"ך ח"ב סי' נתקשה בזה ע"ש:
דף ג' ע"א בד"ה מה ירק וכו' ח"ד לחומרא וכו' | עכ"ל עמ"ש מהרש"א והע"י כ' הא דלא חשיב אתרוג שוה לירק בב' דרכים לענין שביעית ומעשר משום דל"ד דמעשר דרבנן ושביעית דאורייתא ע"ש והוא תימה דברישא קתני שוה לאילן לערלה ושביעית אע"ג דל"ד דערלה דאורייתא ושביעית דרבנן דמדאורייתא בתר לקיטה דגדל על כל מים:
בד"ה ואשה וכו' כדאמרי' מרי' בגיטין כתבו על איסורי הנאה וכו' עכ"ל בס' נאות יעקב סי' קמ"ה חמה ע"ד אמאי לא הוכיחו מברייתא דלקמן גבי קדושין גופייהו דקתני כתב לה על הנייר ועל החרס אע"פ שאין בו שו"ף וכיוצא לזה הק' הר"ן על הרי"ף שהביא ברייתא דגיטין ולא הביא מברייתא דקדושין ע"ש ונ"ל ליישב הכל והיה בהנ'יח דהא דאמרי' לקמן דאם שו"ף במדי איכא למ"ד דלא מהני ואפי' למ"ד דמהני מדרבנן הוא דאין להקדששלא מקומו ושעתו כמ"ש הרא"ש לקמן ה"ד בקדושי כסף דמדין הנאה נגעו בה אבל בקדושי שטר אפי' אי בעי' שו"ף אינו אלא מטעם דבעי' נתינה דהוא שו"פ וכי שו"פ במ"א שפיר הוי נתינה וכן לענין גט לר"ח בפ"ב דגיטין דס"ל בעי' שו"פ משום דכתיב נתינה אם שו"פ במ"א ש"ד והשתא מברייתא דלקמן ל"מ לאוכחי דזל אע"פ שאין שו"פ כאן קתני ולעולם שו"פ במ"א ובהכי ניחא מה שהק' ס' המקנה במתני' לר"ח דבעי' שו"פ גבי גט אמאי בשטר קדושין קתני בברייתא אע"פ שאין בו שו"פ הא איתקש הויה ליציאה ועפ"ז ניחא ועיין כירוש' הביאו הרי"ף דאמרינן שטר אע"פ שאין שו"ף דאי שו"ף היינו כסף ע"ש ועפי"ה יש נפקותא בין שטר לכסף אפי' אמרי' דהשטר צריך שישוה פרוטה ועוד נ"מ לע"מ שתחזירי עיין להר"מ בפ"ה מה' אישות ע"ש:
בא"ד אלא לכסף דוקא דכתיב ביה קיחה וכו' עכ"ל עיין בגמ' במס' יבמות דף נ"ה ע"ב דנ"ל העראה מג"ש קיחה קיחה וע"ש בתוס':
ע"ב גמ' וכ"ת נילף מינה הק' מהרזבל א"כ אמאי וכי ימכור למעי' נילף מינה ע"ש ואפ"ל דס"ד שפיר הא דממונא מאיסורא לא ילפי' מיהו ס"ד דקדושין הוי איסורא דאוסרה על הכל ומשני איסורא וממונא מאיסורא לבד לא ילפי' דקדושין תרתי אית בהו:
תוס' בד"ה וכ"ת וכו' ועומד לה בושת בנערות וכו' עכ"ל מכאן מוכח כמ"ש מהרש"א זל להתוס' לא ס"ל כפירש"י דהתם דאי בעי מסר לה ואנס זה מחסר ממונא לאביה דאם כן אפי' עומד לה בושת בנערות השתא מיהא לא מחסר ליה מידי דקדושין דידה נינהו:
דף ד' ע"א גמ' בא זה ולמד ע"ז עמ"ש הרא"ם א"כ לא לאמה למ"ל ותי' בבגרות מוקמי' לה ע"ש וכנראה שנעלם ממנו דברי התוס' בשמעתין עחין בד"ה בא זה וכו' ודו"ק:
ע"ב גמ' ולמר בר ר"א וכו' ק"ק המקשה דס"ל אפי' היכא דאיכא למדרש אמרי' מילחא דאתיא בק"ו טרח וכ' לה קרא תק"ל ברייתא דתושב ושכיר אמאי לא אמרינן מילתא דאתיא בק"ו טרח וכ"ל קרא וי"ל:
דף ה' ע"ב גמ' נתן הוא ואמרה היא ספיקא צ"ע למ"ש התוס' לעיל ד"ד ע"ב בד"ה היכא וכו' דיהבה לדידיה ל"ד שלא ר"ל ואמרה היא ע"ש וא"כ מדכתיב כי יקח שמעי' דנתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת וצ"ל כמ"ש הר"ן דמדאורייתא א"מ והא דקאמר ספיקא חומרא מדרבנן קאמר ע"ש:
תוס' בד"ה חופה וכו' וי"ל דאתיא כר"ט וכו' עכ"ל עמ"ש הע"י לר"ח דפי' חופה קונה מהיכא נ"ל הא קיימ"ל כרבנן דר"ט ע"ש ועיין בתוספי הרא"ש:
בא"ד ל"מ לאוכחי וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א היכי יליף ר"ה חופה שגומרת בתחילה מכסף שאינו אלא קונה נימא דיו ע"ש ולכאורה ק' דהא כבר כ' דר"ה ס"ל כר"ט וצ"ל דכונתו זל דוקא היכא דמכח הדיו מפריך הק"ו הוא דלא אמרי' דיו אבל הכא מכח פירכא אחריתי היא דהיינו מאי אולמיה דהאי חופה מהאי חופה:
בד"ה הב"ע וכו' ומשני עובר לפניו הויין ידים שא"מ לכל הפחות וכו' עכ"ל ק"ק דלהאי גירסא ס"ל לשמואל הויין ידים ומאי פריך הגמ' שם בנזיר דילמא לפוטרו מקרבנותיו קאמר הא מ"מ לכל הפחות הויין ידים שא"מ ולשמואל הויין ידים וצ"ל דהגמ' מ' פריך אלישנא דקאמר כי נזיר עובר לפניו ליכא לספוקי במילתא אחריתי והא איכא לספוקי בלפוטרו מקרבנותיו וע"ש בפירש"י:
דף ו' ע"ב בד"ה לא החזירו וכו' והתם לא הוי מסקנא הכי וכו' עכ"ל וצ"ל דגם לתו' זה ס"ל נמי ע"מ כאומר מעכשיו דאל"ה היכי קאמר התם אם החזירו יצא הא אינו יכול לקיים המעשה עד שקיים התנאי וכשקיים התנאי ההיא שעתא אינו בידו ואין בין תירוץ א' לתי' הב' אלא הא מילתא דסותרות:
בא"ד א"נ וכו' עכ"ל עיין מהרש"א במס' ב"ב ועיין להתוס' בגיטין בד"ה אלא אמר רבא ע"ש:
דף ז' ע"ב בד"ה ש"מ וכו' דאין תמורה בעופות וכו' עכ"ל וה"ה דהומ"ל דגבי קן לא אפשר לפרש כן דרב אושעיא לא קאמר ותמורה כיוצא בה וא"כ מהיכא משמע ליה אלא דקושטא קאמרי דאין תמורה בעופות:
בד"ה שתי וכו' אבל הבעיא וכו' עכ"ל עמ"ש הע"י דלפ"ד התוס' רי"ד אפי' בגדולות איירי וע"ש בתוס' רי"ד דלא משמע הכי ועיין להשיו"ט דקפ"ו ע"ש:
דף ט' ע"א תוס' בד"ה כתב וכו' וההיא דכתובות אתיא כר"מ וכו' עכ"ל עמ"ש מהרימ"ט דאפי' כר"א אתיא דמודה ר"א היכא דליכא ע"מ ובההיא דכתובות ליכא ע"מ והע"י תמה דאי ליכא ע"מ אמאי במגילתא לא לכתוב ע"ש ולא היא דר"א מודה דמהני בע"ח כמו בע"מ ובמגילתא איכא ע"ח אבל בחספא ליכא לא ע"מ ולא ע"ח:
דף מ"א ע"ב תוס' בד"ה נ"ל וכו' אמאי לא יליף וכו' עכ"ל שמעתי מקשים הא איתא ביומא דנ"א דאחיו הכהנים מתכפרין בו עמו וא"כ נימא ש"ח דא"ל שותפות בגוויהו ונ"ל דהתוס' לקמן ב' דלר"י ע"כ בא"ל שות שותפות אבל לריב"ק וכו' ונראה דכונתם דלריב"ק נמי יכול לדחות בא"ל שותפות אלא דנטר הש"ס עד דמייתי לריב"ק דקושיא אלימתא דע"כ בא"ל שותפות ולעולם דגם לריב"ק יכול לדחות כן וע"ש במהרש"א וא"כ הי"ל לאוכוחי גם מפרו של אהרן דקושית א"ל שותפות שייכא גם לריב"ק ובזה ניחא מה שהק' מהרש"א לקמן על הרא"ם ע"ש:
בא"ד דבחטאת כתיב אותו בע"כ וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא יליף מבי מבינייא מחטאת ותרומה ולמ"ש מהרש"א ניחא דמה לחטאת ותרומה שכן אינם בע"כ ואין להק' דהגמ' לעיל פריך מה לגרושין שכן בע"כ ולפמ"ש מהרש"א הסברא להפך די"ל דה"ק בג בגרושין כיון דבע"ב א"כ בדידיה תליא מילתא ולכך משוי שליח אבל קדושין לא תליא בדידיה לחוד מיהו ק' דא"כ איך כ' התוס' לעיל בד"ה מ"ה דהומ"ל מה לגרושין שכן בע"כ הא כיון דעיקר הסברא משום דבדידיה תליא מילתא גם בתרומה כן הוא דבדידיה תליא מילתא:
ודף
דף ס"ו ע"ב תוס' בד"ה אמר וכו' ואומ"רי דבתרתי פליגי וכו' עכ"ל עיין מה שתירץ הריטב"א ועיין בגמ' במכות דלא ע"ב דאמרי' מ"ר מתה כר"י ומ"ד בטלה כר"א ע"ש:
דף ע"ג ע"א גמ' ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא ומכאן הביא ראיה הרשב"א ז"ל לסברת הרמב"ם ז"ל דס"ל דספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן מדהתירה התורה שתוקי לבא בקהל ומכאן ילפינן לכל התורה כולה דספיקא מן התורה שרי ולחומרא מדרבנן דחששו לספיקא ע"ש והק' הב"ש והביאו השע"ה בה' טו"מ פ"ה הי"ב דא"כ מאי פריך בסמוך ומ"ט אמרו שתוקי פסול ול"ל גזירה דשמא ישא בת אחותו ת"ל דפסול מדרבנן בכל הספיקות דאורייתא דהחמירו בהם מדרבנן עש"ב ולעד"ן לי לתרץ ע"פ מ"ש הרשב"א זל ל"ל קרא להתיר ספק ממזר ת"ל דס"ס וכו' ותירץ כי אצט' קרא להיכא דראינוה דאזלא איהי לגבייהו דליכא אלא חד ספיקא ע"ש וכפ"ז א"ש מאי דפריך בסמוך מ"ט אמרו שתוקי פסול משום דמשמע ליה להש"ס הא דפסלינן שתוקי אפי' לא ראינוה דאזלא איהי לגבייהו דאיכא ס"ס דשרי אפי' מדרבנן ולהכי פריך מ"ט אמרו שתוקי פסול דמ"ש משאר ס"ס דשרי אפי' מדרבנן ומשני גזירה שמא ישא בת אחותו ולהכי החמירו בו אפי' בס"ס אבל מהרימ"ט זל תירץ והביאו השע"ה וזל דכי שרי רחמנא ס' ממזר לגמרי שרי מתורת ודאי ולא מתורת ספק ונ"מ שהוא מותר $$ (ציור בספר)$$ בבת ישראל וממזרת דאי מחמת ספק הוו תרתי דסתרן אהדדי ולא ומש"ה פריך מ"ט אמרו שתוקי פסול ע"ש ועיין להשע"ה שביאר דבריו ע"ש וכפ"ז נ"ל לתרץ מה שהק' הרשב"א דת"ל מטעם דס"ס ועפ"ז ניחא דאי לאו קרא לא הוה שרינן בבת ישראל ובממזרת משום דסתרן אהדדי ולהכי אצטריך קרא להתירו מתורת ודאי והוי מותר בבת ישראל ובממזרת ודו"ק: