בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי
בינ"ו עמ"י עש"ו נימוקי החכם השלם כמה"ר יהודה הכהן ז"ל · מסכת יבמות
דף ו' ע"ב גמ' לא ר"י וכו' הקשה הרשב"א דף ו עב ג ליגמור מינה לדעלמ' דלא דחי ל"ח גרידא כדפריך הגמ' לעיל ע"ש ולפמ"ש התוספות לעיל בד"ה נגמר דשבת עשה ול"ת ומאי דפריך הגמ' לעיל ליגמור מינה משום דעשה דכבוד עדיף וחשיב עשה דשבת כמאן דליתיה ע"ש ניחא שפיר דהכא האי עשה דבת כהן ס"ל להגמ' כאן דלא עדיף ול"מ למגמר מינה משום דשבת עשה ול"ת ולא ס"ל כמ"ש התוספות בד"ה הנז' עשה דבת כהן חמיר משום כפרה ועיין מהרש"א שם:
דף י ע"א גמ' לר"י נמי מנ"ל דאי עבר ונסיב וכו' כ' הר"מ בפי' המשנה דמתני' דשש עריות וז"ל לפי' אם עבר אחיו ונשא אחת משש וכו' צרתה חולצת או מתיבמת לפי שאין לו נשואין אלא זנות ע"ש לפ"ר תנא דמתני' ס"ל אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ואע"ג דהכא מוקמי מתני' כר' ואיהו ס"ל לקמן קדושין תופסין בחייבי לאוין האי תנא ס"ל כותיה בחדא ופליג עליה בחדא אכל ק' לפ"ז מאי פריך הכא דאי עבר ונסיב הא אפי' עבר ונסיב אין קדושין תופסין וכמ"ש התוס' בד"ה לר"י וכו' ולדברי הר"מ צ"ע:
תוס' ד"ה לעולם וכו' וא"ת ליתני א"א שפוט רה וכו' עכ"ל הא דלא קבעו בשנוייא קמא דמשני לעולם אית ליה לרבי הני כללי וכו' אמו אנוסת אביו בתרתי לא משכחת לה וכו' וע"כ להאי שנויא אית ליה בפלוגתא קא מיירי דא"כ איך קורא אשת אחיו שלא היה בעולמו דלא אתי אלא כר"ש דמשום דאי עבר לא קתני אבל להאי שנוייא דע"כ דמתני' ר"י א"כ לוי ס"ל דאי:
בא"ד או בענין שאמר ר"י וכו' ומשכחת בהן נמי צרת צרה וכו' ר"ל הא דצרת צרה היינו כגון שאמר ראובן חוץ מלוי והא דכתבו או בענין אחר לר"י היינו לר"י לא צריך ראובן לומר חוץ משמשון נמי ודברי מהרש"ל בזה צ"ע ודו"ק כי קצרתי:
דף י"ט ע"א תוס' ד"ה והא טעמא וכו' הו"מ לשנויי לדבריהם דרבנן קאמר להו עכ"ל ודבריהם צ"ע דהא לקמן כדל"א ע"ב קאמר בגמ' על הך מתני' דקתני לרבנן חולצת וקא פריך אי אשת ב' יבמין דאורייתא אמאי חולצת ומשני מדרבנן גזירה שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית א' מתיבמות וע"ש בפירש"י והשתא א"כ איך שייך לומר לדבריהם הא הם ס"ל דמאמר אינו קונה והא דחולצת משום גזירה ולא שייך לומר דר"ש לא הבין רב דבריהם וס"ד דרבנן ס"ל אשת ב' יבמות דאורייתא א"כ תקשי להו אמאי חולצת לרבנן וצ"ע:
דף ס"ז ע"ב תוס' ד"ה קנין וכו' משום דאין חייב במזונותיה שלא היכא דעמד כ"ד וברח ולא מייחד לה דוכתא וכו' עכ"ל ק"ק דהא לעיל בדף מ"א כתבו התוס' לאו דוקא ברח אלא אפי' חלה נמי חייב ובחלה ודאי מייחד לה דוכתא וא"כ אפי' לא אכלה בחיי בעלה נמי תיכול היכא דחלה:
דף ס"ח ע"ב גמ' שמעת מינה תרתי הק' רש"י לקמן דפ"א מנ"ל מקרא דאע"ג דחזרה אינה אוכלת חזה ושוק דילמא דקרא איירי היכא דעדיין עם הזר כפשטיה ותי' משום דמקרא זה ילפינן דנבעלה לפסול לה פסלה א"כ ע"כ לא תאכל לעולם משמע משום דפסלה לעולם ע"ש וצ"ע דא"כ המקשה דהכא דפריך הא אצט' לחזה ושוק דס"ד דלא דרשינן מיניה דנבעלה לפסול א"כ תיקשי קושית רש"י וצ"ע ולעיקר קו' רש"י י"ל דאי חוזרת לחזה ושוק א"כ אמאי אצט' קרא ובת כהן וכו' הא מקרא וכל זר לא יאכל קדש נפקא נמי חזה ושוק דמלת קדש כוללת תרומה וקדשים אלא מוכרח לומר דקרא ובת כהן אתא לאשמועי' דאינה חוזרת לחזה ושוק:
דף ע' ע"א גמ' ואימא תושב וכו' עמ"ש בתוספי הרא"ש כאן ובדבריו נפל תירוץ א' של מהרש"א מ"ש בגמ':
דף ע"א תוס' ד"ה בו וכו' לא בעי למידרש הכי דאין ערלות פוסלות במעשר וכו' עכ"ל כתב מהרש"א אבל אי כתב תושב ושכיר יאכל בו הו"ל ג"ש להקל כמ"ש התוס' לעיל ול"ק דלא שייך למדרש ערלות אין פוסלות במעשר דהא ערל פסול במעשר בג"ש ממנו ממנו עכ"ל ולעד"ן דאפי' אי כתיב יאכל בו אכתי תקשי דילמא למדרש דערלות אין פוסלות בתרומה דאע"ג דערל אסור במעשר אפ"ה מותר בתרומה כמו שמצינו גבי אונן במעשר אסור ובתרומה מותר:
בא"ד לחומרא מקשינן וכו' עכ"ל כ' מהרש"א גבי ומלתה אותו אז יאכל בו לא דרשינן הכי משום דכ"ש הוא דערל גופו מותר כ"ש דאינו מעכב עכ"ל וק"ק אכתי תקשי לפי שנוייא קמא דמשני משום דנפישן דמשמע מע דלית ליה הך סברא דאע"ג ערל מותר אפ"ה מילת עבדיו מעכבת וי"ל:
דף קט"ז ע"ב בד"ה באותה שעה וכו' אמאי לא מהימנה לה במגו וכו' עכ"ל הק' הפ"ח בסי' מ"ח בחידושיו דף ב' וז"ל וק"ט דהא ודאי דאפילו למ"ד בשלא בפניו אינה מעיזה היינו כשנשאת אך לכתחלה ודאי לא שמשנה שלימה שנינו אי אמרה א"א דייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר וכו' ובלא טעם זה ח"ל דאפי' דאיכא עדים שהיא א"א דמהימנא משום דאינה מעיזה שלא דוקא בשנשאת עכ"ל ע"ש ולעד"ן דהנה הנ"מ דרנ"ו ע"ב הביא משם מהר"י קולין שני טעמים אלו דהיינו למ"ד דאינה מעיזה בשלא בפניו היינו דוקא כש כשנשאת ועוד א"ל היינו דוקא באותה מדינה אבל ממדינה למדינה שלא בפניו מעיזה ע"ש וא"כ השתא ס"ד להתוס' אצט' מתני' לטעם שהפה שאסר כי היכי דנאמנת אפי' ממדינה למדינה דאי משום דאינה מעיזה שלא בפניו לחוד אינו מועיל אלא לאותה מדינה לבדה והתוס' שהק' אמאי לא מהימנה במגו היינו לב"ה קודם חזרה דס"ל דאינה נאמנת אלא דוקא באותה מדינה ונכון הוא ועיין להנ"מ דרנ"ט ע"ש: