אור ברסלב
בני סמיכי בינ"ו עמ"י עש"ו נימוקי החכם השלם כמה"ר יהודה הכהן ז"ל › מסכת פסחים

בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי

בינ"ו עמ"י עש"ו נימוקי החכם השלם כמה"ר יהודה הכהן ז"ל · מסכת פסחים

מסכת ברכות

דף י"ד ע"א תוס' בד"ה דאיכא וכו' ולפי' דף ד דע ס צ"ל דהשתא לא אסיק אדעתיה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ונ"ל דגבי תרומה דתני תרומה סתם פשיט"ל דאיכא לאוקמא במשקין אבל ברישא דקתני עם הבשר לא ס"ד לאוקמא במשקין משום קושית עם משקה ובשר מבע"ל ובזה ניחא גם מה שהק' השע"ה בח"א דפ"ג איך תרומה מטמאה את הטהורה הא לשריפה קיימא וכתותי מכתת שיעוריה ע"ש ואי מפרשינן לה דאיכא משקה א"ש והצל"ח תי' לקושי' מהרש"א דנהי לא ס"ד אוכל מטמא אוכל מ"מ אוכל פוסל אוכל ס"ד שפיר ושוב דחה דמהיכא נ"ל בקדשים אוכל מטמא אוכל מוהבשר אשר יגע כמ"ש התוספות והתם לא כתיב טמא אלא לא יאכל ומנ"ל דמטמא ע"ש ונ"ל דשפיר נ"ל מניה דאמ"א דאי פוסל הא אפי' בחולין נ"ל מדכתיב הוא טמא ואין עושה כיוצא בו טמא משמע אבל פוסל ולמ"ל קרא דכתיב בכל טמא לאשמעי' מעי' אפי' אוכל אלא ע"כ לאשמעי' דעושה כיוצא בו אתא:

ע"ב פירש"י בד"ה נוקמה וכו' ואינו ראוי להדליק וכו' עכ"ל ובלא"ה י"ל דאלו בשמן קדש הול"ל שנטמא ולא שנפסל ודע דמוכח מדברי רש"י בדבור זה דג' של תרומה אינו פוסל אפי' קדש וצ"ל לדבריו דמתני' דטהרות שהביאו התוס' בחולין שנעשו עטה"ק מיירי שעושה ג' כמ"ש הר"ש שם ועיין להצל"ח:

תוס' ד"ה התם וכו' תפתר בט"י דבית הפרס וכו' עכ"ל עיין מה שהקשה מהרש"א ועיין לה' קרבן העדה שכ' דאי רחס"ה בולד טומאה דאורייתא היינו ב"ה ע"ש והוא תימא דהא ר"ל מוקי לה בסמוך בולד הטומאה דאורייתא:

דף י"ז ע"א גמ' ונגע בכנפו כתי' במה שנגע בכנפו מזה מוכח דלא כפי' רד"ק שהביא מהרש"ל דלפי' אפי' לרב ל"מ ד' בקדש עד דמפרשת בכנפו במה שנגע בכנפו ומהגמ' מוכח דלא אצט' לפ' כן אלא לשמואל:

דף י"ח ע"א פי' רש"י בד"ה למר וכו' נימא כרע"ק וכו' עכ"ל ועוד איכא לאקשויי דאי רע"ק ס"ל אוכל מטמא אוכל ול"צ דרשא $$ (ציור בספר)$$ דהוא טמא ואין עושה כיוצא בו מאי פריך לקמן והא מהכא נפקא מהתם נפקא וכו' נימא דל"ל הך דרשא דהוא דהא מצינו לרע"ק דל"ל הך דרשא:

דף י"ט ע"א פירש"י בד"ה א"ל וכו' ואיך יבא לידי ד' וכו' עכ"ל עיין להצל"ח בסי' נ"ז ולע"ד אכתי מ"ל כלי א' אוכל ב' לבונה ג' משקה ד' ומ"ש רש"י עוד וס"ל טומאה עושה כיוצא בה וכו' עיין בפירש"י לעיל די"ח ע"א בד"ה למד ע"ש:

בד"ה אלמא וכו' דגחלים ולבונה וכו' אלא מדרבנן וכו' עכ"ל עיין בחגיגה דכ"ג ע"א ע"ש:

דף כ"א פירש"י בד"ה כ"ש וכו' לדיוקא אצטריך ריך וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א וראיתי להפנ"י שכ' דאפי' דהגמ' עביד צריכותא מ"מ מילתא דפשיטא היא דאי איתא מאי קאמר מתני' דלא כר"י הא אפי' לר"י לא שרי אלא למוכרו לנכרי ואה"נ דאסור להאכיל לבהמה וחיה משום דמשיירי וא"ש מתניתין כר"י ע"ש ואינו הכרח דמ"מ קאמר שפיר מתני' דלא כר"י דקתני כ"ש שמותר לאכול מאכיל וכו' ומוכרו לנכרי משמע ן דשעה שאין אוכל אינו מוכרו לנכרי:

תוס' בד"ה ואי וכו' הק' הרשב"א וכו' עכ"ל הק' הפנ"י דילמא התם מיירי שנטלה בפנינו צריך בדיקה משא"כ הכא ע"ש ועיין לעיל ד"ט ע"ב דרבא הוא דמוקי לה בשנטלה בפנינו אבל אביי לא שני ליה וגם דבלחם ודאי משיירא ושפיר מק' לאביי:

ע"ב גמ' אמר חזקיה וכו' עיין להגו"ה די"ד ע"א שהק' לס' חזקיה אמאי אצטריך למשרי נבלה ע"ש ונעלם ממנו מ"ש רש"י לקמן דכ"ב ע"ב בד"ה למאי הילכתא ע"ש:

תוס' בד"ה כ"מ וכו' וא"ת יהא נהנה וכו' עכ"ל והק' הצל"ח והא לר"א אליבא דר"י שאר איסורין נ"ל מאותו וא"כ היכי ס"ד שיהא בכרת בהנאה והלא הנאה לר"י אינו בכלל אכילה אלא מדמיעט רחמנא בטריפה ע"ש ול"ק דהמיעוט דאותו גלי דנכלל בכלל לא תאכלו וכדקאמר ר"א כ"מ שנאמר ל"ת וכו' דאלת"ה לר"א דאותו לשאר איסורין דילמא לחש"ב אלא ע"כ דטפי עדיף ליה לאוקומי בשאר איסורין דלא הוי אלא גילוי מילתא מלאוקומי לחש"ב דהוי דרשא גמורה ובמה שתי' התוספות כי כל אוכל לא ילפינן וכו' עיקר כונתם משום דלא הוי לאו דאי ר"ל משום שינוי הלשון כמ"ש הצל"ח מאי פריך הגמ' מגיד הנשה:

דף כ"ב ע"א גמ' ור"מ אותו אתא משליך וכו' | עיין מה שהקשה הצל"ח וכבר כ' מהרש"ל לקמן דכ"ג ע"כ דמאותו ממעטי' חש"ב טפי משאר איסורין ע"ש טעמו:

תוס' בד"ה חולין וכו' מדאצט' למעוטי שאינו בשריפה וכו' עכ"ל וכה"ג דייק בגמ' בקדושין דנ"ח דפריך אמאי דאמר ר"ש המקדש בחש"ב מקודשת מהא דאמר ר"ש חש"ב בשריפה ול"ק מה שהק' ה' יד דוד ע"ש:

בד"ה ור"ש וכו' דהא לא נשתנה בסיני וכו' עכ"ל לכאורה שפת יתר הוא דהא כבר כ' דלא קאסר אלא לבני יעקב ונ"ל דס"ל דמאי דאמרינן כ"מ שנאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ לאו דאחר סיני יעקר הפ' ממקומו ויהא לישראל דזה אין סברא אלא דטעמו של דבר דכיון דלא נשנית מזה מוכרח דמעיקרא לא נאמרה המצוה לכל ב"נ אלא לאבותיהם של ישראל דהיינו לבני יעקב דהיו גם נק' ב"נ ושוב הראני א"א מו"ר נר"ו שכן כ הרמ"ה בשי' לסנהדרין דנ"ט דהכוונה לב"נ שיצאו ישראל מהן נאמרה ולא לכל ב"נ ע"ש והשתא ממילא נתבארו דברי התוס' בפשי' דלבני יעקב נאמר דהא לא נשנית בסיני וע"כ לב"נ שיצאו מהן ישראל נאמרה:

בד"ה ואימא וכו' לא פריך למילף וכו' עכ"ל עיין למהרש"ל שדבריו צ"ע ונ"ל בכונתו דלשי' רש"י דחזקיה אתי כר"מ ואצטריך קרא דנבלה להקדים י"ל דקושית הגמ' היא אימא כמים הניסכין וכו' ונילף מהא דכ"מ שנא' ל"ת איסור אכילה לבר במשמע וקרא דנבלה להקדים ומנ"ל לר' אבהו דאחד איסור אכילה וא' איסור הנאה ובשלמא להתוס' דס"ל דחזקיה פליג אר"מ ולא שייך למי' להקדים כמ"ש מהרש"א בד"ה ור"ש ניחא ולכך כ' מהרש"ל דאפי' לרש"י לא אפשר למי' דכונת הגמ' כן ע"ש בדבריו והתוס' אזלי לשי' ולכך לא תירצו כמ"ש מהרש"ל ועדיין צ"ע:

ע"ב פירש"י בד"ה מה אמ"ה וכו' כלומר בכרת וכו' עכ"ל עיין בר"פ דם שחיטה דמשם בא"רה דד הקזה שהנשמה יוצאה בכרת ע"ש ועיין במ"ש מהרש"ל ז"ל:

דף כ"ג ע"א גמ' א"ה אפי' לכתחילה נמי | מכאן ק' לסוברים דאיסור סחורה מדרבנן מאי פריך וכבר דשו בו רבים ועיין בס' תוספת דרבנן באות סמך סחורה עש"ב ולפי ס' הט"ז דדבר שהתירה התורה בפי' אין כח ביד חכמים ז"ל לאסור ניחא שפיר כיון דכתיב לכם הוי כמו שהתירה התורה בפי' גם אודא לה מה שהוכיח המש"ל דדעת הרמב"ם דאיסור סחורה מדאורייתא מדכתב חוץ מחלב דכתיב יעשה לכל מלאכה ע"ש די"ל כיון שהתירה תורה בפי' לא גזרו בו חכמים כדברי הט"ז:

ע"ב מה לחלב שכן הותר מכללו הק' השע"ה בח"ב דקל"ז ע"ג גיד נמי הותר מכללו אצל עוף ע"ש ול"ק דגיד ל"מ הותר מכללו כיון דמה שאינו נוהג בעוף הוא מפני שאין לו כף והתורה לא הזהירה מעיקרא אלא על מי שיש לו כף:

דף כ"ד ע"ב גמ' אין לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן מכאן הק' המש"ל בה' יסודי התורה לדעת הר"מ דאין לוקין על הנאה ע"ש וי"ל דר' ס"ל כההוא מדרבנן דלקמן דמייתר ליה לא תאכל ומוקי ליה לשאר איסורין וכיון דמייתר ליה קרא להנאה לקי שפיר ולא כ' הר"מ דאין לוקין על הנאה שלא משום דמההוא קרא דאכילה הוא דנ"ל ההנאה:

דף כ"ה ע"א גמ' חמץ בפסח יוכיח וכו' כ' מהרש"ל הא דלא קא' כ"ה יוכיחו משום דאיכא זרוע ובא דלא הלל שעה"כ ע"ש ועפי"ד ניחא לי מה שהק' בס' אבן העוזר בתוס' ד"ה מה לחמץ אמאי לא אמרי' שור הנסקל בן פקועה יוכיח שהי"ל שעה"כ לאכילה ע"ש דה"נ לא אמרי' שור הנסקל בן פקועה יוכיח משום דאיכא שור הנסקל דלא הלל שעה"כ ועיין להתוס' בחולין דקלו ע"א בד"ה חדא ע"ש:

דף ז"ך ע"ב גמ' ומה בין זו לערלה וכו' הק' מהרש"ל הא שנא ושנא דהתניא בסמוך אפר הקדש לעולם אסור ע"ש והשע"ה דמ"ג תי' דאפר הקדש אינו אסור אלא מדרבנן דומיא דאפר אשירה דקתני ליה בהדיא דלא אסיר שלא מדרבנן מדתניא בפ' משילין גחלת של ע"א אסורה ואי איתא לשמעי' רבותא אפי' אפר ע"ש והיה לו להוכיח מהקדש גופיה דאיתא התם גחלת של הקדש מועלין בה ואי איתא דאפרו אסור מדאורייתא מעילה נמי אית ביה וע"ש בהתוס' חיצוניות שהביא השע"ה שם ע"ש ועיין למרן בב"י בסי' קמ"ב שכתב גחלת של ע"א אי נו אסור אלא מדרבנן ולכתחלה ע"ש והוא תימא דא"כ אמאי לא תניא רבותא טפי אפר של ע"א אסור ועפי"ד השע"ה ניחא לי מה שהק' בס' בשמים ראש בשמעתא דהואיל לקמן דמ"ז דפריך ואי אמרת הואיל אהבערה לא לחייב וחזי לצורכו ומשני אפיק הבערה ועייל עצי אשירה והק' הב"ר דהשתא דמיירי בעצי אשירה לחייב נמי משום הבערה דהא לא חזי לצורכו ע"ש ועפי"ה י"ל דבעצי אשירה חזי לצורכו לצורך אפרו מדאורייתא מיהו תי' זה ליתא שלא לחד תי' שכ' התוס' לעיל ד"ה ע"א בד"ה ואומר ע"ש:

דף כ"ח ע"ב תוס' בד"ה וחד וכו' מסברא מוקמי' לחוך זמנו וכו' עכ"ל ק"ק לקמן דפריך אלא לרא"כ לא יאכל חמץ מבע"ל והא מתני' אלח"ז קאי ולא יאכל לתוך זמנו אתא וזל דסוגיא דלקמן אליבא דר' אבהו אזדא דאפי' ל"ת איסור הנאה נמי משמע וא"כ אין כאן שום סברא לאוקמי לא יאכל לתוך זמנו טפי מל"ת:

דף מ"ז ע"ב אפיק הבערה ועייל עצי אשירה עמ"ש לעיל דז"ך ע"ב ע"ש:

דף ס"ט ע"ב פירש"י בד"ה עמו וכו' כדיליף | בגמ' עכ"ל היינו הילפותא דלקמן דלימד על חגיגת י"ד דנאכל לב"י ולילה א' וס"ל דמאי דא דאמרינן בסמוך ש"מ לאו דאורייתא היינו לאו חובה אבל מצוה איכא מדאוריית' כדי שתהא נאכלת על השבע ועיין להצל"ח:

דף ע' ע"א תוס' בד"ה לאו וכו' א"ח מן התורה וכו' עכ"ל פי' א"ח מ"ה אבל מצוה מיהא איכא מדאורייתא כדי שנאכלת על השבע ולפ"ז י"ל דאפי' לב"ת לא דחיא שבת ואע"ג דס"ל דאורייתא היא ואח"ך כ' אבל בירוש' אמרו דנאכלת כלת על השבע הוא מדרבנן וא"כ כי אמרי' ל"ד הויא מדרבנן והקשו ע"ז ואח"כ כתבו דהשתא לב"ת דחיא שבת ר"ל לפי הירוש' והשתא דברי התוס' לעיל דנ"ט ע"ב בד"ה בי"ד אזלו כמ"ש הכא מתחלה קודם שהביאו הירושלמי ועפי"ז ניחא מה שהק' הצל"ח ועיין למהרש"א:

דף פ"ח ע"א בד"ה שה וכו' דאיכא חנוך מצוה עכ"ל עיין להתוס' במסכת ר"ה דל"ג בד"ה תניא ועיין להמש"ל בפי"ו מה' מ"א דין כ"ז ע"ש ויש לחלק בין הנושאים:

דף פ"ט ע"ב גמ' ל"ש שלא ששכח אחר זריקה וכו' מקשינן הא קי"ל משנתקבל בכלי הוי כזרוק כמ"ש התוס' בחולין ד"פ ע"ש וא"כ הול"ל ל"ש אלא אחר שנתקבל וכו' ול"ק דא דאפי' אמרי' כזרוק מ"מ אינה נשלמת המצוה שלא עד שיזרוק כמ"ש רש"י לעיל די"ג ע"ב וא"כ כשישלים הזריקה לא הוה חזי לאכילה:

דף צ"ט תוס' בד"ה עד וכו' ורבי יהודה תי' אפי' אי בעי' וכו' עכ"ל ר"ל דלר' יהודה אפי' מתני' דהכא עיקר א"ש דכיון דגם בע"ש וי"ט דינא הוא עד שתחשך ולא קתני ליה משום דפשיטא כמ"ש בקושיתם א"כ פריך שפיר ליתני ע"ש וי"ט ואנא ידענא דע"פ בכלל דאל"ה למאי אצט' למתני עד שתחשך פשיטא אלא ע"כ משום ע"פ אצט' ונראה שלזה כיון מהרש"ל במ"ש אבל לר' יהודה וכו' ועיין מהרש"א ז"ל:

דף ק"ה ע"ב ד"ח ש"מ המבדיל וכו' משום דאיכא ברייתא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א כיון דהכא איירי במצוה מן המובחר מאי קאמר ש"מ המבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס ע"ש ונעלם ממנו מ"ש ה"ר מנוח הביאו הב"י בסי' קפ"ב דלהר"מ דס"ל בהמ"ז אין טעונה כוס והא דקאמר ש"מ בהמ"ז טעונה כוס היינו מצוה מן המובחר וראיתי לה' לשון למורים סי' קנ"א שהק' דאי מצוה הוא דאיכא איך התירו לאכול קודם הבדלה וכמו שהק' התוס' לקמן בד"ה קפיד ע"ש ולק"מ דקושית התוס' אינה אלא לפי' לעיל דק"ב ע"ב בד"ה מניחו אבל לפי' הר' נסים שכ' שם שפי' שאכל מבע"י לק"מ והר"מ סובר כפי' הר"ן כמו שנראה מדבריו בפ' כ"ט מה' שבת ע"ש:

תוכן העניינים

בני סמיכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה