אור ברסלב
בני סמיכי בינ"ו עמ"י עש"ו נימוקי החכם השלם כמה"ר יהודה הכהן ז"ל › מסכת נדרים

בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי

בינ"ו עמ"י עש"ו נימוקי החכם השלם כמה"ר יהודה הכהן ז"ל · מסכת נדרים

מסכת קדושין

דף ב' ע"א הר"ן בד"ה כל וכו' דאלו חרמי בד"ה לא שייכא וכו' אלא בסדר קדשים וכו' עכ"ל ובזה יתורץ מה שהק' התוס' בד"ה ונזירות וכו' אמאי לא חשיב הקדשות כהקדשות דלא שייכא הכא אלא בסדר קדשים:

תוס' בד"ה כל וכו' ויש כח ביד חכמים לעשות תקנתם כעיקר נזירות וכו' עכ"ל הק' א"א מו"ר הא קי"ל דאין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה שלא בשוא"ת אבל בקום עשה לא ואיך יביא קרבן על הכנויים ונ"ל דכונתם במ"ש הר"ן דלא גרעא הסכמתם מהסכמת כל אומה ואומה וזהו שכ' ויש כח בידם לעשות כעיקר נזירות ר"ל לעשותו לשון בפ"ע כמו הסכמת כל אומה ואומה:

בא"ד כונת הנודר לנדר במור וגמר בלבו לעשותו בעיקר הנדר וכו' עכ"ל עיין לה' חק"ל ח"ב לי"ד סי' ל"ו דס"ג שנסתפק אם נדר בעיקר קרבן ואינו בקי בלשון הנדר והוציאו בפיו בשבוש קאמר קרבם במ"ם במקום נו"ן אי חל הנדר או לא מי אמרי' לא גרע זה מכנויים א"ד דש"ה דמועיל לכל העולם אבל הכא אינו מועיל לשון משובש זה אלא לדידיה ע"ש ולפ"ד התוס' בתי' זה נראה דמהני בה"ג דכיון דכונת הנודר לנדר גמור וגמר בלבו לעשותו בעיקר הנדר הוי נדר:

בד"ה שאני אוכל וכו' וי"ג שאיני וק' דהא אין נדרים חלין ע"ד שאב"מ וכו' עכ"ל הק א"א מו"ר דטעמא דאין נדרים חלים ע"ד שאב"מ הוא משום דקאסר חפצא אנפשיה אבל בשבועות דקאסר נפשיה אחפצא הלין שפיר דגופו יש בו ממש וכמו שמבואר בדברי הר"ן לקמן די"ג ע"ב וכ"כ המאירי בטעמו של דבר וא"כ הכא דקאמר שאיני הוי קאסר נפשיה אחפצא כמ"ש הר"ן בדף י"ד אמתני' דקונם שאני ישן והוי דבר שיש בו ממש ונ"ל דהתוס' כאן ס"ל כמ"ש מהרש"א בפרק ג' דשבועות דכ"ה בד"ה משא"כ לחד תירוצם דהתוס' שם דה"ט דשבועו' חלין ע"ד שאב"מ טפי מבנדרים חומרא בעלמא שהחמירו בהם משום דאשכחן דחמירי דשייכי בין נפשיה אחפצא בין חפצה אנפשיה משא"כ בנדרים ע"ש והתוס' כאן ס"ל טעמו של דבר משום חומרא דחמירי שבועות מנדרים כדאיתא בשבועות דט"ל אבל לאו כדברי מהרש"א ממש דהא התוס' כאן ס"ל דנדר שהוציאו בלשון שבועה דהיינו נפשיה אחפצא חל וא"כ שוין הם שבועות ונדרים בדינייהו בהא מילתא:

ע"ב גמ' מ"ש גבי נזיר וכו' כ' המאירי ובמסכת נזיר התחיל כל כנויי נזירות וכו' ולא הזכיר שם נדרים ושאלו ע"ז בגמ' מ"ש בנדרים דתני לכולהו ומ"ש בנזיר דלא קתני לכולהו וזה ראוי לשאול יותר לפי סדורו שמס' נזיר קודמת ע"כ ונ"ל דאין כונתו לומר לפי שנזיר קודמת לנדרים דהא בגמ' ריש סוטה אמרי' דנדרים קודמת לנזיר אלא דכונתו דר"ל אמאי שאלו על הנזיר ולא על שבועות ותירץ משום דנזיר קודמת לשבועות ושאלו על נזיר שהיא קודמת ה"ה לשבועות וק"ק דלפי שנוייא דגמ' אכתי תקשי אמאי לא קתני בשבועות כנוי שבועות כדקתני בנזיר ול"ל משום דליכא ידות בשבועות כמ"ש התוס' דא"כ מה הוק"ל להמאירי אמאי לא שאלו על שבועות נימא משום דליכא ידות והנה נסתפק מהריט"ץ סי' רצ"א אם נזירות בלשון שבועה מהני או דנזירות אינו חל שלא בלשון נדר דהיינו חפצא א אנפשיה ע"ש ומגמ' בשמעתין נראה דמהני מדמשני איידי דתנא נדרים דמתסר חפצא עליה תנא חרמים לאפוקי שבועה דמחסר נפשיה אחפצא ואי איתא אמאי לא תני נמי נזירות אחר נדרים אלא ע"כ דנזירות נפשיה אחפצא כמו שבועה וכ"כ הרא"ש וכן הסכימו כל הראשונים:

הר"ן בד"ה איידי דתנא וכו' ואיכא למידק דהתנן בפרקין איזהו איסר וכו' עכ"ל התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ה בד"ה משא"כ כ' דשבועה נאמרה בלשון נדר והא דאמרי' בריש נדרים איידי דתנא וכו' דמשמע דשבועה לא נאמרה בלשון נדר היינו נמי בכה"ג דאסר נפשיה מן חפצא אבל נדרים וחרמים אינם שלא דמתסר חפצא עליה וכו' ע"ש מבואר מזה דנדרים בלשון שבועה ל"מ וק"ק דתק"ל מתניתין דאיזהו איסר ואי ס"ל דלישנא ל"ד כמ"ש הר"ן א"כ מה הוכיחו בריש הדיבור דשבועה בלשון נדר מהני מגמ' דלקמן דכ"ד דאמרינן באומר יאסרו פירות שבעולם בשבועה נימא דלישנא ל"ד ויש לחלק בין לישנא דמתני' ללישנא דגמ':

בא"ד והרמב"ן כ' ודאי נדר בלשון שבועה וכו' עכ"ל הק' א"א מו"ר מאי פריך הגמ' לקמן דף ט"ו ע"ב אילימא כדקתני והתנן דנדרים א"ח ע"ד שאב"מ ע"ש נימא תני שאיני דהוי אסר נפשיה אחפצא והו"ל דבר שיש בו ממש ונ"ל דגם הרמב"ן ס"ל כמ"ש מהרש"א בשבו בשבועו' ע"ד שכתבתי בתוס' בד"ה שאיני הגם דהר"ן אינו סובר כן בטעמו של דבר כמש"ל:

דף ג' ע"א גמ' מקיש נדרים לנזירות וכו' וק"ק בנזיר דכ"ט אמרינן בשלמא לר"י דאמר הלכה בנדרים אין בנזירות לא אמאי לא מקשי' להו להא מילתא וי"ל דלא מקשי' אלא מאי דכתיב בהדיא ולא למאי דאתיא מהלכה ופלוגתא דתנאי | היא בפ' הגולין ד"י ע"ש:

רש"י בד"ה מאי וכו' דמדרבנן נינהו עכ"ל אינו ר"ל רבנן תקנום דהא קאמר ידות דאתיין מדרשא אלא ר"ל רבנן דרשום מקרא ועיין לה' דרך המלך דל"ב ע"ב ע"ש:

דף ד' ע"ב הר"ן בד"ה משום וכו' ושפיר דמי לאקושי נדרים להדדי עכ"ל ק"ק דא"כ ניקש נמי נדרי רשות לנדרי הקדש לבל תאחר ומדברי הר"ן לעיל בברייתא דקתני נדרים עובר בב"ת דפי' אי נדר להביא קרבן איכא ב"ת נראה דנדרי רשות ליתנהו בב"ת וכן הוכיח ה' שרשי הים בי"ד דקנ"ז ע"ג ע"ש:

תוס' בד"ה למ"ל וכו' אבל לעיל גבי ב"ת לא פריך דאין עמ"ה וכו' עכ"ל וצ"ל לפ"ז דס"ל כמ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו והיינו לאוקמתא קמייתא דלא אפטר וכו' אבל לאוקמתא רראב"י דמוקי לה בנדר והוא בבה"ק הוי לאו שיש בו מעשה כמ"ש הר"מ בספ"ה מה' נזירות ולאוקמתא דמר זוטרא דמוקי בה"ת דקרבנו' א"צ לדברי התוס' דל"מ למילף במ"מ משום דהוא כיון דיש בנזירות קולא דאם גלח על אחת מג' ליכא ב"ת קמ"ל היקשא:

בא"ד אבל ל"מ למי' גבי בל יחל דאתי במ"מ וכו' דטעמא דמפר גדר וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו לתרץ כן בקושיא דב"ת נראה דס"ל כמ"ש הריב"ש סי' תמ"ה דאפי' בנדרי איסור איכא ב"ת אם אמר לא אפטר מן העולם וכו' כיון דטעמא הוא משום שמא ימות ע"ש וא"כ לאוקמתא קמייתא דלא אפטר ההוא טעמא גופיה דנדרים איתיה בנזירות ועיין לה' גו"ה:

ע"ב גמ' והתניא איפכא וכו' לפירש"י דא דאפי' שאני אוכל לך לחודיה ל"מ צ"ל הא דלא ניחא ליה להגמ' בד"א בהך ברייתא משום דאפי' שאמר שאני אוכל לך מודרני ממך ל"מ עד שיאמר מודרני ממך שאני אוכל לך ולכך בהך ברייתא דקתני איפכא לא שייך בד"א אלא וכבר אמר:

הר"ן בד"ה מודרני וכו' דבשאני ני אוכל לך ליכא מאן דפליג עכ"ל ובמנודה אני לך דרע"ק היה חוכך להחמיר צ"ל דאיירי בדלא אמר שאני אוכל לך אלא מנורה לבד ומסתברא ליה להחמיר במנודה טפי משאר ידות:

דף ה' ע"א הר"ן בד"ה אלא וכו' כיון דלא תנן אלא חד אסור וכו' עכ"ל לעיל בד"ה א"ה כתב דמתני' חדא קתני דאי מילי מילי קתני היכי תני בחד אסור דלא שוו דבמודרני ממך שניהם אסורין ובשאני אוכל לך הוא אסור וחבירו מותר ע"ש אבל סברת זה המקשה אע"ג דשוו בדינייהו לא שייך למתני חד אסור כיון דמילי מילי קתני דהא ס"ל גם במודרני ממך הוא אסור וחבירו מותר ואפ"ה מ"ל דחדא קתני מדקתני חד אסור אכולהו כמ"ש הר"ן כאן וק"ל לפ"ז מאי פריך הגמ' לקמן אמאי דחיק שמואל לאוקמא כר' לוקמא כרבנן נימא משום דקתני חד אסור ש"מ דלאו מילי מילי קתני וא"כ ע"כ ס"ל לתנא דמתני' ידים שא"מ לא הויין ידים כר"י וי"ל:

ע"ב גמ' ר"א אסברה לי א"ק נזיר וכו' י"מ אמאי לא קאמר דגמ' ורבא א"ל אנא דאמרי אפי' לרבנן דבנזיר מודו משום קרא דנזיר להזיר ונ"ל דרבא לא שני ליה בין נזיר לדעלמא דעיקר טעמו לאו מהאי קרא אלא דקאמר דר"א אסברה ליה בנזיר מקרא אבל רבא גופיה עיקר טעמו לאו מהאי קרא ובכדמש וכדמשמע מדקאמר ר"א אסברה ליה:

הר"ן בד"ה ור"י וכו' וי"ל דדילמא שמואל וכו' עכ"ל עיין להשע"ה ח"ב דס"ט ע"ב ועיין לה' בתי כהונה ח"ב בקונט' בית אבות דף ל' ע"ש:

דף ו' ע"ב הר"ן בד"ה מני וכו' דשאני גט כיון דאיכא מעשה וכו' עכ"ל שמעתי מקשים בשם ה' לשון למודים דא"כ מאי פריך לר"פ מדפריך לאביי מי סבר שמואל וכו' דילמא ש"ה דע"י מעשה הוא ולק"מ דדוקא מעשה דנתינת הגט דאיכא הוכחה דהוא קמגרש לה אבל בקדושין ליכא הוכחה דאדם עשוי לקדש אשה לאחרים:

בד"ה או אין יד לצדקה וכו' ולא שייכי באת"ל וכו' עכ"ל ולעד"ן לפ' את"ל דפיאה לא ילפינן בהיקש מקרבנות י"ל דה"ט משום דדרשי' מעמך זו לקט שכחה ופאה וטפי ה"ל לאקושי פאה ללקט ושכחה דלא שייכא בהו יד וא"כ אכתי איכא למבעי בצדקה דל"ש ה"ט ובהכי ניחא מה שמקשים אמאי לא מייתי הגמ' כאן דרשא דברייתא דפ"ק דר"ה דף ה' ה' אלהיך אלו צדקה ומעשר ובכור ע"ש ולפ"ה י"ל משום דאיכא לאקושי נמי לבכור ומעשר דל"ש בהו יד והוי דומיא דפאה:

דף ז' ע"א הר"ן בד"ה ולענין הלכה וכו' וא"א דס' מת"ע ספק איסורא למ"ל לשנויי הכי וכו' עכ"ל הק' ה' עדות ביעקב סימן ס"ו דקס"ט ע"ב דילמא הא דלא שני הכי משום דמתנות כהונה נמי הוי ס' איסורא ע"ש ולכאורה דבריו תמוהים דמהגמ' שם מתבאר דס' מת"כ לא הוי ס' איסורא דפריך מחלה ומשני שאני חלה דס' איסורא הרי דס' מח"כ ס' ממונא הוא אך רש"י שם כתב חלה ס' איסורא משום עון מיתה וא"כ י"ל דלגבי חלה הוא דקרי ליה למת"כ ס' ממונא כיון דלית ביה מיתה ולפ"ז לא אמרי' בעלמא ס' איסורא לחומרא אלא היכא דאיכא עון מיתה וכן ראיתי לה' גן המלך סי' ס"ח שכ' וזל ס' איסורא לחומרא היינו כשיש עון מיתה וכרת הכי איתא בפ' הזרוע דקל"ד ולכן זל על הפו' דפ' בכל ס' איסור לחומרא עכ"ד ומה שתמה על הפו' לק"מ דדוקא היכא דאיכא חזקת פטור הוא דלא אזלי' לחומרא אלא היכא דאיכא עון מיתה דבהכי מיירי ההיא דפ' הזרוע אבל היכא דליכא חזקת פטור אזלי' לחומרא בכל ס' איסורא ועיין בס' א"ד אות קמ"ד וצ"ע ועוד הק' ה' עדות ביעקב על ראית הר"ן מתנחומין וז"ל ולדידיה מי ניחא דהרי אע"ג דס' ממונא לקולא אמרי' בהזרוע היכא דאיכא חזקת חיוב אזלי' לחומרא וא"כ בנחתומים אמאי לא מוקמי' אחזקתה דחזקת חיוב אית להו ע"ש ונ"ל דש"ה כיון דרוב ע"ה מעשרין איתרע חזקתה גם עיין בתוס' בבכורות ד"ך ע"א בד"ה ואב"א ועיין להפ"ח בס' מ"ח בה מת"ע בפ"ב דין י"ג במ"ש ליישב קושית הר"ן על הראשונים ע"ש שדבריו תמוהים דמ"ש דאה"כ לא הוי ס' איסורא הרי הרמב"ן הזכירו בדבריו ס' איסורא ומ"ש דחזקת חיוב הוא הישראל שחייב במצות דא דאלת"ה וכו' ע"ש ליתא דהקמה הוא דבחזקת חיוב דמחייב ממנה לקט גם מפיר"י משמע כן ע"ש ומ"ש על קושית הר"ן מנחתומים דש"ה דרוב ע"ה מעשרין ואינו אלא חומרא מדרבנן וכו' ע"ש י"ל דס"ל להר"ן דבנחתומים מיירי אפי' הלך ולקח מבית ע"ה דהו"ל קבוע וכמע"מ דמי ובכה"ג דידוע דאיכא מקצת ע"ה דאין מעשרין רין אע"ג דלא ידעי' מאן נינהו הו"ל קבוע וכה"ג הוכיח החק"ל בחי"ר סי' ק"י דקמ"ט ע"ב מדברי הריטב"א עש"כ:

בד"ה מודה וכו' שמעי' דידות למלקות אתרבו דאי לא מאי מודה וכו' עכ"ל לפירש"י דבמנורה משום נדוי ולא משום הרחקה מדין נדר נראה דאינה ראיה דהא דקאמר מודה וכו' משום דבנדינא ודאי לוקה והו"א דגם במנודה לוקה משום לישנא דנדנייא הוא כמו בנדינא ולהכי קאמר ומודה ולעולם ידות לאו למלקות אתרבו:

דף ט' ע"א גמ' דהא כשהיה נזיר עובר וכו' הא דלא פריך דילמא לפוטרו מקרבנותיו קאמר כדפריך בריש נזיר גבי האומר ה"ז נזיר משום דלישנא דהריני ל"מ לפוטרו כמו אהא:

ע"ב הר"ן בד"ה ודקתני כנדבותם וכו' בדין הוא דהומ"ל אגופא דמתניתין וכו' עכ"ל ולעד"ן דאגופא דמתניתין לא מצי למיפרך די"ל דמאי דקאמר מני לא ר"מ ולא רז ס"ל נמי דבנדבה ממש כ"ע מודו דשרי דקרא לא איירי אלא בנדר כ"פ היכא דאמר נדבה בלשון נדר כגון ה"ז עלי נדבה דהו"ל נדבה בלשון נדר דר"מ סבר דקרא איירי נמי בנדבה בלשון נדר ודריש טוב אשר לא תדור וקאמר מתני' לא אתיא כר"מ דר"מ אוסר אפי' נדבה בלשון נדר ובמתניתין משמע דשרי מדקתני כנדבותם נדר וכו' והמתרץ השיב דר"מ מיירי בנדבה ממש ומתני' איירי בנדבה ממש וע"ז פריך הקתני כנדבותם נדר וכו' דמשמע נדבה בלשון נדר ומשני תני נדב ובהכי ניחא מה שהק' התוס' במנחות ד"ב בד"ה קרי ליה וכו' שכ' משמע מהכא דכל היכא דכתיב נדר נדר ממש נדבה נדבה ממש ואפי' לר"מ דדריש טוב מזה ומזה שאינו נודב כל עיקר אלמא קרי ליה נדבה נדר וכו' ע"ש וכונתם לפום אבע"א דמוקי לה כר"י ועפי"ה ניחא שפיר דבנדבה בלשון נדר קרי לה נדר ור"מ דפ"ק דחולין איירי בנדבה בלשון נדר גם עפי"ה ניחא מאי דלא פריך הגמ' לקמן בואבע"א והא קתני כנדבותם נדר וכו' כדפריך מ"ש נדר וכו' אע"ג דכבר פריך לה ומשני לפום שינוייא קמא ועפי"ה ניחא דלפום שינוייא דואבע"א מוקי מתני' כר"י דשרי בנדבה בלשון נדר ומתני' מיירי כה"ג ולכך תני שפיר כנדבותם נדר ואין להק' לפ"ז מאי פריך לר"י הא קאמר טוב מזה ומזה וכו' דילמא הא דקאמר נודר היינו נדבה בלשון נדר כדאוקימנא למתני' די"ל דשאני מתני' דתני לתרוויהו בנדבותם נדר:

דף י' ע"א הר"ן בד"ה תני נודב וכו' עיין בתוס' ריש חולין בד"ה אבל במה שהקשו לר"י ע"ש:

בד"ה כולן וכו' לא אמרו ממש ד"א דלשמעון הצדיק דוקא נזיר טמא וכו' עכ"ל עיין להתוס' בסוטה דט"ו בד"ה סבר וכו' שהקשו אמאי תלי מילתא בר"א הקפר והא איהו גופיה סבר בפ"ק דנדרים לא יתנדבו בנזיר מפני שנקראו חוטאין ע"ש ולע"ד מר"ש הכא ליכא ראיה די"ל דה"ק כדי שלא יטמאו ויקראו חוטאין והר"ן שכ' דר"ש ור"א הקפר בשיטה אחת היינו מכח ההיא דסוטה דמשם באר"ה דאפי' נזיר טהור נקרא חוטא לר"ש:

דף י"ב ע"א רש"י בד"ה והא נותר וכו' עיין בס' יד המלך למהרר"א פאלומבו ז"ל בפ"א מה' נדרים דין ט"ו במה שהק' לפי' רש"י ועיין בפירש"י בד"ה קמ"ל ע"ש:

ד"ה מאותו היום וכו' עיין לה' שרשי הים ח"ב דף קל"ז ע"ג עש"ב:

גמ' ביום שמת בו אביו הר"מ פ' הרי שמת אביו וכו' ולאחר שנים אמר הרי עלי כיום שמת בו אביו ע"ש והק' הלח"מ כיון דלעיל פ' בעיקרו קמתפיס אפי' לא אמר אלא בחד בשבא לחוד דסגי ע"ש ולע"ד הר"מ דפסק בעיקרו המתפיס היינו מספיקא דספיקא לחומרא וס"ל דהבעיא לא נפשטא וא"כ לענין מלקות לא לקי ולכך קאמר הכא כיום שמת אביו בפי' להתחייב מלקות:

הר"ן בד"ה ומשני וכו' ובתר הכי מקשי כיום שמת . אביו פשיטא וכו' עכ"ל ראיתי למהר"י ן' מיגש י"ל בשבועות דפי' דקושי' הגמ' פשיטא אשמואל קאי מאי אתא לאשמועי' דפשיטא דהברייתא מיירי שנדור ובא דאי לא נדר מאי איסור איכא ע"ש וק' דילמא שמו אשמעי' דנדור ובא מאותו היום ואילך דאי מברייתא הו"א דמיירי דלא נדר אלא באותו היום וס"ל בעיקרו מתפיס ונ"ל דהגמ' שם פשיטא ליה דבדהשתא מתפיס מכח הברייתא דנזיר שהביא הר"ן לקמן בדי"ג בד"ה ולענין ולכך פריך פשיטא דהא כבר שמעי' לה מברייתא דנזיר ולפ"ז י"ל דלכך הגמ' כאן לא פריך פשיטא דאכתי לא שמיע ליה הך ברייתא דקמבע"ל אי בדהשתא או במעיקרו מתפיס וא"כ לק"מ אשמואל פשיטא והר"ן לשי' אזיל דפי' דקושית פשיטא אברייתא:

ע"ב רש"י ד"ה א"ה ליתני בחלת אהרן ובתרומת לחמי תודה וכו' עכ"ל וק' אמאי אנט' למתני בחלת אהרן ליתני לחמי תודה לחוד ואנא ידעי' דכ"ש חלה דדבר האיסור היא ונ"ל דרש"י נתכוון לתרץ קו' הלח"מ בפ"א מה"נ דין זא שהק' מאי פריך ליתני לחמי תודה וכ"ש תרומתה והא טעמים מחולקין הן דטעמא לחמי תודה משום דבעיקרו מתפיס וטעמא דתרומה משום דהוי דבר האיסור ע"ש ולזה נתכוון רש"י במה שכתב ליתני חלת אהרן ותרומת לחמי תודה ובודאי דידעי' שפיר דין תרומתו:

דף י"ג ע"א גמ' אלא לאו בדמחית גביה וכו' הר"מ בפ"א דין ט"ו פסק בבשר ז"ש לחומרא בעיקרו מתפיס ובבכור אם מחית לפני זריקה אסור ואם מחית לאחר זריקה מותר ומרן בכ"מ הק' שהרי כשאמרו לא דכ"ע לפני זריקה איירי כשאמר בפי' לפני זריקה ודבריו פה הם בדמחית קמיה וכו' וע"ק דלההיא אוקמתא צריך שיאמר בפיו הרי עלי כבכור לפני זריקת דמים ולרבי' באמר כזה לבד אסור ע"ש והנה אם כונתו בקושי' א' דר"ל דמשמע מהגמ' דוקא שאמר לפני זריקה אבל במחית אפי' לפני זריקה מותר א"כ היינו קושייתו הב' ונ"ל דכונתו בקושיתו א' דס"ל דטעמא דפ' הר"מ במחית גביה לאחר זריקה שרי הוא מדקמר לא דכ"ע לפני זריקה משמע דלאחר זריקה כ"ע מודו דשרי ולהכי מק' הכ"מ דגמ' מיירי בדאמר בפי' לפני זריקה וא"כ הא דדייקינן הא לאחר זריקה היינו באמר בפי' לאחר זריקה אבל במחית גביה אפי' לאחר זריקה אה"נ דאסור ורבי' דמיירי במחית גביה מנ"ל דשרי ומ"מ זל דבקושיתו הב' מתורץ זה דהר"מ סובר דמדקאמר מר לא דכ"ע לפני זריקה משמע דבמחית גביה שרי ולקושי' הב' זל דהר"מ סובר דאוקמתא הלזו במחית גביה לפני זריקה אסור דס"ל כמ"ש הר"ן דאם אמר בבכור סתם כ"ע מודו דאסור והכריח כן ממתני' דתודה ע"ש וא"כ כ"ש דאמרינן דבמחית גביה לפני זריקה אסור והראב"ד חלק בין מחית גביה ללא מחית מחית והק' הלח"מ א"כ אמאי פ' אם מחית גביה לאחר זריקה מותר אמאי לא מתפיס בעיקרו כיון דהוי דבר הנדור ונלע"ד דבמחית גביה לאחר זריקה מותר ממ"נ אם בדהשתא מתפיס הוי מתפיס בדבר המותר ואם בעיקרו מתפיס דהיינו קודם זריקה ההיא שעתא לא הוי דבר הנדור כיון דההיא שעתא לא הוה מחית גביה ומ"ש עוד בכלל דבריו הא דקאמר לא דכ"ע לפני זריקה היינו קודם שהקדישו והוי דבר האסור ע"ש ק' דא"כ מאי קאמר בחר הכי מ"ט מאן דשרי אדרבא הול"ל מ"ט מאן דאסר ועוד מאי פריך מאן דשרי לה' מאי עביד ליה נימא דאצט' לה' היכא שהתפיס בו אחר שהקדישו כמו חטאת דאצט' לה' אפי' לאחר שהקדישו דישו ולולי דבריו היה נ"ל דמאי דאמרי' לא דכ"ע לפני זריקה היינו אחר שהקדישו ומאן דשרי ס"ל אפי' אחר שהקדישו הוי דבר האסור ולכך פריך מאן דשרי לה' מאי עביד ליה והר"מ שפסק מחית גביה לפני זריקה אסור פ' כר' יעקב:

הר"ן בד"ה הקרבן וכו' וטעמא דמילת' וכו' משמע דנשבע בחיי קרבן וכו' עכ"ל הק' המש"ל בפ"א דין י"ט אמאי בקרבן שאוכל לך לא אמרי' נמי בחיי קרבן ותי' דמשום דאין בידו לאכול דאין חבירו מניחו ולכך אין מקום לומר דנשבע שיאכל ע"ש וק' א"כ לקמן דף ט"ו דתנן הא קרבן שאוכל מותר משום דאמרי' נשבע בחיי קרבן ואמאי הא כיון שאין בידו נימא לא משתעי איניש הכי כדאמרי' התם גבי שבועה הא שבועה שאוכל לך אסור מטעם דלא משתעי הכי ה"נ כיון דאין בידו נימא לא משתעי הכי והנה הר"ן לקמן בקרבן שלא אוכל לך כ' טעמא דבחיי קרבן כמ"ש כאן וכ' עוד ט"א דמשמע דלא שוי איסורא אלא כשלא אוכל אבל אם אוכל יהא כחולין והק' המש"ל שם אמאי לא אמרי' קרבן יהא לפיכך לא אוכל לך ע"ש וכבר הריטב"א לקמן כ' דלא אמרי' קרבן יהא לפיכך לא אוכל לך אלא היכא דאמרי' לקרבן בלמ"ד יתירה ע"ש ולפ"ז י"ל היכא דאמר קרבן שאוכל לך כיון די"ל בחיי קרבן וי"ל קרבן יהא סתם נדרים להחמיר אבל היכא דאמר קרבן לא אוכל לך כיון דלא אפשר לפ' קרבן יהא לפיכך וכו' כמ"ש הרי הריטב"א בע"כ בחיי קרבן קאמר או דלא שוי איסורא אלא אי לא אוכל וכמ"ש הר"ן ז"ל:

ע"ב גמ' ורמינהו וכו' י"מ למ"ש הר"ן לקמן דזו ע"ב משם התוס' דשלא אשב בסוכה הוי דבר שיש בו ממש כיון שמזכיר שם החפץ וא"כ ה"כ מזכיר החפץ שהוא הפה ול"ק דדוקא התם שמזכיר שם החפץ הנאסר אבל הכא הפה לאו דבר הנאסר הוא לא הדיבור הוא שאסר:

הר"ן בד"ה באומר וכו' חלין מדרבנן וכו' עכ"ל ה' בני יעקב סי' ז' דף ר' ע"א הק' לקמן דנ"ז אמתני' דקונם מעשה ידיה אסור בחלופיהן וכו' הק' הר"ן הא הוי דבר שאב"מ ואמאי לא מוקי לה מדרבנן כמו מתני' דהכא ואפ"ל דאי מדרבנן לא הוה מחמרי' לאסור הגדולין וע"ש בהריטב"א זל ועיין במ"ש הבנ"י לקושיא הלזו ועיין להרשב"א בחי' כאן שתי' לקושית הר"ן משום דהוי שלא בא לעולם ע"ש וראיתי לה' קרבן נתנאל שכ' אין לתרץ לקושית הר"ן דלא שייך לאוקמא מדרבנן משום דהוי שלבל"ע דהא קימ"ל אין אדם אוסר דבר שלבל"ע היינו על חבירו אבל עליו אוסר ע"ש והוא תימא דהכא באוסר על חבירו מיירי כדתנן האומר לחבירו:

דף י"ד ע"א גמ' היא מדקתני סיפא וכו' הר"מ פ' בין ברישא בין בסיפא פותחין לו פתח והק' הלח"מ דמהגמ' כאן ל"מ כן ע"ש ונ"ל כמ"ש רש"י בד"ה פותחין דטעמא משום שלא יזכיר אמו לגנאי וק' דבגמ' לקמן אברייתא הרי את עלי כאימה כערלה וכו' מוקי לה בת"ח משמע דבע"ה אפי' אמר כערלה פותחין לו פתח ובערלה לא שייך טעמא דגנאי ונ"ל דהגמ' כאן אכתי לא שמיע ליה הא דלקמן אבל לפום סוגיא דלקמן בכולהו נמי פותחין ומתני' דקתני פותחין וכו' קאי נמי ארישא:

דף ט"ו ע"ב הר"ן בד"ה והא מן התורה וכו' וא"ת והא קונמות קדושת הגוף וכו' עכ"ל עמ"ש המח"א בריש ה' נדרים בזה ומ"ש שם אם נשבע לומר לחבירו איזה דבר ואח"כ קונם פי מלדבר עמו אינו אסור מלדבר עמו דאע"ג דנדרים חלין עד"מ דוקא באוסר החפץ עליו אבל הכא אוסר עצמו על החפץ ולמד כן מדברי רש"י ז"ל בפ"ק דנזיר דף ד' ע"א אמאי דפריך שם והא מושבע וכו' ע"ש ראיתי לה תוספת דרבנן דס"ו ע"ד שדחה ראיתו דהתם קאמר אי לאו קרא דנזיר אבל השתא דכתיב יזיר אח"כ אפי' אסר נפשיה על החפץ חייל ע"ש והם דברים תמוהים דהא התם בגמ' בתר מאי דאמר דאתא קרא לאסור יין מצוה כיין רשות פריך והא מושבע וכו' וקושית רש"י היא מאי פריך הא נדרים חלין עד"מ ומתרץ משום דאוסר עצמו על החפץ הרי דאפי' בתר דאתא קרא דיזיר לא חייל כה"ג גם דברי המח"א בראיה הלזו מדברי רש"י תמוהים דהא בתר הכי משני הגמ' שלא כדרבא דאמרי' שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר וכו' והק' רש"י ניפרוך והא מושבע וכו' ותי' דדוקא מושבע מה"ס וכו' אבל אשבועה מפי עצמו חייל וא"כ לפ"ז אם נשבע לדבר ואח"כ אמר קונם מלדבר עמו חייל ואסור לדבר עמו כיון דמושבע מפי עצמו:

דף ט"ז ע"א רש"י בד"ה לא שבועה וכו' דהכי גמרינן במסכת שבועות דבש בועו' וכו' עכ"ל עיין בס' לקוטות להרמב"ן זל בשבועות דלט מה שהק' אפירש"י שם ע"ש ומה שכ' עוד דגרסי' לשבועה בשבא והק' ע"ז א"כ ליפלוג וליתני בדידה בנדרים וכו' ע"ש ק' דהא כבר תנן לעיל די"ג לקרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר:

גמ' ור"א נאדי וכו' קסבר שלא אוכל נמי ב' לשונות במשמע וכו' ור"ל א"כ הו"ל לאשמעי' מתני' דהכא איכא דאמר לא אכילנא בתמיה ושבועה לא אוכל לך מותר דהיינו או לא אכילנא בשבועה וע"פי הרא"ש אבל אין לפרש אמתני' דשבועות דא"כ בסוגיא דהתם דמתני' שם לא איירי במסרבין רבין אמאי נאדי:

ע"ב גמ' אמר רבא וכי מצות ליהנות ניתנו משמע אביי ס"ל ליהנות ניתנו וכן סובר ר"י במס' ר"ה דף כ"ח וראיתי להשע"ה בה' שופר פ"ח דין ג' שהק' לסברת ר"י ממתני' דלקמן דמלמדו מדרש והיינו מטעמא דמצות לל"נ ותי' מסתמא המדיר הנאה מחבירו לא הדירו ע"ד מצוה ע"ש וק"ל מדאמרי' מרי' לקמן דל"ח המודר הנאה מחבירו וחלה נכנס לבקרו עומד אבל לא יושב ופריך אי כשנכסי חולה אסורין על המבקר אפי' עומד נמי אסור ומאי פריך הא מסתמא לא הדירו עד"מ ובישיבה אסור משום דאפשר בעמידה דלית בה הנאה כ"כ ודע דממתני' הלזו דמלמדו מדרש ק"ל למ"ש מהר"ם די בוטון דהא דאמרי' מצות לל"נ דוקא דיעבד אבל לכתחלה אסור ואפ"ל היכא דליכא הנאה בהדי מצוה אפי' לכתחלה שרי ועיין להשע"ה בה' לולב פ"ח דין ג' במ"ש ע"ד מהר"ם וראיתי לו עוד שם שהקשה ע"ד המאירי שכ' דשרי לסכך בא"ה משום דמצות לל"נ הא איכא הנאת הגוף בישי' סוכה ע"ש וזל דהמאירי ס"ל כסברת התוס' שהביא הר"ן דבישי' סוכה ליכא הנאה:

דף י"ז ע"א גמ' חד למפטר מקרבן וכו' עיין להתוס' בפ"ג דשבועות דכ"ו בד"ה את שהקשו שבועת אונסין אמאי לא בעי' תרי קראי חד לקרבן וחד למלקות ע"ש מה שתי' ועיין לה' תוספת דרבנן סי' רי"ג שהק' בגמ' דנזיר דס"ב ע"ב גבי עבד דממעטי ליה מדין שבועה מקרא דלהרע או להטיב אמאי לא מבע"ל תרי קראי גם עיין במ"ש שם בגמ' דנזיר דס"א ע"א ע"ש ונ"ל דהתם נמי גבי שבועה דעבד איכא תרי קראי דהיינו לאסור איסר ע"נ ולהרע או להטיב ע"ש בגמ' מיהו מדברי התוס' שם בד"ה יצא אין נראה כן ונראה לתרץ דכיון דממעטי' בשמעתין ד"מ מלא יחל דברו אבל מיחל חפצי שמים ה"נ נדרוש אבל מיחל הוא חפצי אחרים דהיינו עבד שקנוי לרבו $$ (ציור בספר)$$ דהא דבהו הוא דכתיב ולא כתיב בקרא מיעוט ד"מ בהדיא וא"כ איכא תרי קראי בעבד כמו בד"מ ותוס' בנזיר שם גבי עבד כ' דבנדרים דאינו חל ילפי' משבועות והקשו אמאי לא ילפי' נזירות משבועות ותרצו משום דאמרי' בנזירות חל אפי' ע"ד שאין הרשות בידו כדדרשי' לאסור יין מצוה כיין רשות ע"ש וק"ל א"כ היכי ילפינן נדרים משבועות הא בנדרים דרשי' כי ידור נדר לה' שיחול ער"מ אע"פי שאין הרשות בידו וצ"ל דשאני גבי נדרים דכתיב לה' דגלי קרא דוקא ד"מ ולהכי בדבר שאינו מצוה ולהרע לאחרים ילפי' משבועו' אבל בנזירות כתיב נזיר להזיר כי היכי דרשי' ד"מ נדרוש נמי להרע לאחרים דכי הדדי נינהו דלא גלי קרא בהדיא ד"מ כמו בנדרים ובזה ניחא מה שהקשו התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ה בד"ה חומר וכו' אמאי אצט' תרי קראי לה' ונזיר להזיר ע"ש ועפי"ה זל דאצט' חרי קראי בנזירות ונדרים דהא חלוקין הן בדינייהו דנזירות חל אפי' ע"ד רשות שאין הרשות בידו ונדרים דוקא ער"מ הוא דלא חיילי:

דף י"ח ע"ב רש"י ד"ה אם כחרם וכו' דלא ניתנו לפדות וכו' עכ"ל ק"ק אפי' ניתנו לפדות כיון דקודם פדיה דבר הנדור הוא הא קי"ל סתם נדרים להחמיר ונ"ל דס"ל דבס"ס אזלי' לקולא אפי' בנדרים וכ"כ הקמ"ר בה' נדרים פ"ה דין ט"ו ע"ש ולכך אי ניתנו לפרות הוי ס"ס שמא כחרמי כהנים ואת"ל כחרמי ב"ה שמא אחר פדיה קאמר:

דף י"ט ע"א רש"י בד"ה ס' משקה לכל | טומאת משקה קרי להו וכו' עכ"ל לא ידענא מה בא לתרץ גם דבריו הפך סיפא דהך מתני' דקתני כיצד ספק משקה וכו' ע"ש:

ע"ב בד"ה דאלו גבי נזיר וכו' וקמייתי חולין בעזרה וכו' עכ"ל הק' השע"ה בה' עכו"ם ד"ח ע"ד הא מצינו בפסחים דכ"ב דר"י ס"ל חש"ב ל"ד ע"ש ולק"מ דרש"י שם כ' דה"ד בהנאה אבל באכילה מדאורייתא ע"ש והתוס' שם שכ' לר"י דאפי' באכילה ל"ד הא כ' כאן בשם ר"י דטעמא דלא מצי מגלח משום הקפה והא דכ' התוס' כאן ור"י פי' וכו' אינו ר"ל דר"י בא לתרץ קושית התוס' דיכול להביא עולה ושלמים ויתנה אלא דר"י גופיה הכריחו להאי פי' משום דחש"ב ל"ד וכוונתם דבפי' ר"י ניחא מה שהקשינו ובזה ניחא מה שהק' המש"ל בה' נזירות לפי' ר"י דטעמא משום הקפה מאי ספיקו חמור מודאו הו"ל לגלח ולא יעשה הקפה מעכבת מלשתות ביין הא הר"מ פ' דאין מעכבת וכ"ת ס"ל כר"א דאינו מותר לשתות ביין אלא אחר מעשה כולן א"כ אמאי אצטריך טעמא דהקפה ת"ל משום דא"י להביא חטאת דאינו בא בנדבה והוי ס' חמור מודאו עש"ב וע"פי מ"ש ניחא דלעולם ס"ל כר"א דאינו מותר אלא אחר מעשה כולן והא דאצט' טעמא דהקפה משום דס"ל חש"ב ל"ד ויכול להביא גם החטאת ומה שהק' עוד בנזיר עולם מאי ס' חמור מודאו הא בלא"ה לא עביד הקפה ע"ש נ"ל דל"ק דבנזיר עולם משום חש"ב הוא דאע"ג דל"ד מיהו מדרבנן מיהא אסרו והעמידו דבריהם בנ"ע כיון דלא בא ליטהר ודוקא בנזיר דעלמא לא גזרו כדי שיטהר:

בד"ה א"ל וכו' לא אשכחן שום ברייתא וכו' עכ"ל עיין למהרח"ש בסי' כ"ב שהק' הא משנה ערוכה בפ"ק דנזיר ד"ד הריני כשמשון וכו' ע"ש ול"ק דלא אשכחן שום ברייתא דקתני דר"י אוסר והברייתא דמייתי הגמ' שם היינו הא דקאמר והתניא וכו' ועיין עוד מה שהק' אפירש"י:

דף ד' הר"ן בד"ה גרסי' וכו' ומיהו אין המוכר רשאי ליתן בשקל וכו' עכ"ל עיין בירוש' דאמרי' אר"י שאילו היה אומר זה ליתן בסלע וזה היה אומר ליתן בס' וזה בשקל וכו' ע"ש ובמפרשי הירוש' שם:

דף כ"ב ע"ב גמ' א"ל אי נדרת במוהי וכו' מכאן נר' להוכיח דשבועה לא בעיא שם דאי בעיא שם ואיירי בהזכיר את השם הוי כמו באלפי ישראל ואמאי מזדקייקנא ועיין להר"ן בריש מכילתין וא"א מו"ר דחה ראיה זו לפ"ד הר"ן לעיל בד"י ע"ב דבמוהי היינו בשבועת משה וכיון דבשבועת משה היה בה שם כיון דאמר בשבועת משה הוי כאלו הזכיר בה את השם מיהו לענין שאלה כיון דלא הזכיר את ה' בפי' מזדקייקנא:

דף כ"ו ע"ב הר"ן בד"ה לרבא וכו' נקטינן לחומרא עכ"ל והיינו משום דקי"ל סתם נדרים להחמיר ועיין לה' ברכ"י בי"ד סי' רל"ב במ"ש מההיא דנתכוון להעלות דגים והעלה דגים ותינוק ע"ש:

בא"ד איכא מ"ד כי אמרי' במעמיד וכו' עכ"ל מבואר מדבריו דלאיכא מ"ד רבנן דפותחין ס"ל בין במשנה נה בין מעמיד אסורים והברכ"י שם הק' אמאי אצט' רבא לאפושי פלוגתא ולמעבר ג' מחלוקת בדבר נימא דב"ש וב"ה פליגי בפלוגתא דרבנן ור"עק ע"ש ולק"מ דע"כ ג' מחלוקת בדבר מכח הברייתא דלקמן דקתני נדר מה' בני אדם וכו' ולכך אוקי פלוגתייהו במעמיד כי היכי דמתוקמא הך ברייתא שפיר:

בא"ד א"ה מאי קמקשה לרבא וכו' ראיתי לה' זרע אברהם ח"א דצ"ב ע"ד שהק' הא בנות שוח דמיא למתני' דיש טעות בעיקר הנדר ואה"נ אפי' רבנן דברייתא מודו דמותר ולהכי קפריך ע"ש והוא תימה דכ"ש הוא דהא אפי' בדין הברייתא ס"ל לרבנן בין משנה בין מעמיד אסור וכ"ש היכא דיש טעות בעיקר הנדר דהא אפי' למאן דס"ל בדינא דמתני' דבמעמיד אסור מודה בדין הברייתא דאפי' מעמיד שרי א"כ לרבנן דברייתא דאסרי אפי' במשנה כ"ש דאסרי כדינא דמתני' וצ"ע:

דף כ"ח ע"א מתני' וכה"א אף יפתח לו וכו' הר"מ השמיט ד"ז וע"ש להלח"מ ונ"ל כיון דפ' דמוסף לו אפי' במה שאינו מדירו כ"ש דיפתח לו כמו שנראה מדברי הרא"ש בפי' בד"ה וב"ה ע"ש ובירוש' בעי לב"ש היכא דפתח בדיעבד מהו ופשיט מסיפא דתני אסור משמע דברישא מותר וס' קרבן העדה הגיה אסור לכן שנעלם ממנו דברי הרא"ש הללו:

שם וב"ה אלו ואלו מותרים י"מ אמאי אצט' לב"ה טעמא משום נדרי אונסין ת"ל דנדר שהותר מקצתו הותר כולו וכיון דהותרה אשתו הותרו בניו ונ"ל דנ"מ אפי' אמר קונם אשתי קונם בני דבכה"ג שני נדרים הם ולא אמרי' הותר מקצתו הותר כולו:

ע"ב תוס' בד"ה הרי נטיעות וכו' מדלא אמר עלי וכו' עכ"ל ק"ק דלעיל ד"ו בד"ה ה"ז חטאת הק' אמאי לא אמר כולם דילמא אסרן עליו כחטאת ע"ש ומאי קושיא הא לא אמר עלי לא ה"ז חטאת קתני ברייתא דהתם וכן הקשה א"א מו"ר:

דף כ"ט ע"א גמ' למ"ל למתני' תרתי ק"ק מאי פריך לעולא אימא רישא איירי בק"ד וסיפא בקה"ג ואע"ג דס"ל בעלמא קה"ג לא פקעה בכדי הכא שהוא מקלה לחמורא אה"נ דפקעה וכ"מ דמקלה לחמורא מסתברא דפקעה מדקאמר השתא י"ל וכו' מקדושה קלה לקדושה חמורה לכ"ש וי"ל:

דף ל"א ע"ב מתני' שאני נהנה לערלים וכו' הק' המש"ל בה' מלכים פ"י אמאי אסור בערלי ישראל הא בעי' מצוות ועושה כדאמרי' לעיל הנודר משובתי שבת וכו' ע"ש בגמ' ונ"ל הא דקאמר מצווין ועושין היינו ר"ל כללות האומה עושים אע"ג דיש מהם שאין עושין קרי ביה מצווה ועושה כיון דכללות עושים לפיכך אסור בערלי ישראל ואי קשיא מאי פריך לעיל אילימא מקיימי שבת אפי' נכרים נימא אע"ג דאיכא נכרים דמקיימי כיון דכללות האומה לא מקיימי מותרים נ"ל דזהו עצמה קושית התוס' לעיל שהק' והא סתם נדרים וכו' וע"ש מה שתי' ומ"ש המש"ל לא מצאתי שום א' מהראשונים שפי' כפירש"י ע"ש לא ראה הר"ן והריטב"א והנמקי והמאירי שכ' כפירש"י ע"ש:

דף מ"ב ע"א רש"י בד"ה ובשביעית וכו' ואית דמפרשי וכו' עכ"ל האית דמפרשי מפ' במסקנא דגמ' כפי' הרא"ש דר"י ור"ל מפ' מתני' בנכסי ופי' קמא מפ' כפי' הר"ן דאפי' ר"י ור"ל מפ' למתני' בנכסים אלו ופירושא קמא עיקר משום דאי כאית דמפרשי מאי אתא לאשמעינן מתני כמ"ש ש הר"ן ז"ל:

דף ס"ד ע"ב רש"י בד"ה ורבנן וכו' כבר מתו קודם שנדרת וכו' עכ"ל ק' דא"כ אמאי אצט' למי' טעמא דרבנן משום דכי מתו לאו מיתה ממש דאפי' מיתה ממש נימא דכי מתו כבר מתו קודם שנדרת וכן ר"א אפי' יפרש ירדו מנכסיהם נימא טעמו משום דמפרש ירדו עכשיו וי"ל דמיתה אית לה קלא ואי איתא דמתו קודם שנדר לא מסתבר למי' דעד עכשיו לא שמע ולר"א אי איתא דס"ל ירדו מנכסיהם מנ"ל דירדו עכשיו דילמא מקודם וע"כ קאמ' דר"א מפרש כפשטא דקרא מיתה ממש ואי מקודם הוה שמע אלא ע"כ דהשתא הוא דמתו ופותחין בנולד:

דף ס"ז ע"ב הרא"ש בד"ה ממילא וכו' כלומר וכו' עכ"ל ק"ק דילמא דבעל אינו מפר בקודמין היינו לחודיה אבל עם האב מפר בקודמין:

דף ס"ט ע"א בפי' הרא"ש בד"ה שמע אביה וכו' דאין ב' הפרות באיש אחד עכ"ל ק"ל לפ"ז מנ"ל להש"ס דפלוגתייהו דב"ש וב"ה במקלס דילמא אפי' ב"ה ס"ל מגיז גייז וטעמא דב"ה דאינו מפר משום דס"ל דאין ב' הפרות באיש א' וב"ש פליגי בהא וי"ל:

בד"ה וב"ה וכו' ואע"ג וכו' עכ"ל ר"ל דבסיפא פא דאב מפר מקליש קליש וכשמת הבעל נתבטלה הפרה ומ"מ חלקו של בעל מקלש קליש וביטול הפרה ל"מ אלא לחלקו דאב אבל חלקו של בעל קליש הילכך אפי' האב מפר חלקו לא אמרי' דמיפר חלקו של בעל באגב דדוקא חלקו דאב משום דהוא איסור גמור ולא קליש אבל ברישא דבעל מפר כשמת הבעל נתבטלה הפרה וחלקו של בעל לא קליש אבל חלקו דאב קליש כיון דהפר הבעל ולכך האב יכול להפר חלקו אע"ג דקליש ואגב מפר דבעל דעדיף דלא קליש וברור:

תוכן העניינים

בני סמיכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה