אור ברסלב
בני סמיכי בינ"ו עמ"י עש"ו נימוקי החכם השלם כמה"ר יהודה הכהן ז"ל › מסכת כריתות

בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי

בינ"ו עמ"י עש"ו נימוקי החכם השלם כמה"ר יהודה הכהן ז"ל · מסכת כריתות

מסכת חולין

דף ב' ע"א רש"י בד"ה ופסח וכו' דאין קרבן אלא על לאו וכו' עכ"ל הב"ש תמה דבגמ' לקמן אמרי' דה"ט משום דשוא"ת נינהו ע"ש ועיין להתוס' ביומא דפ"ו ע"א בד"ה וחוץ ויתישב אבל ק' בדברי התוס' שם דהא קתני פסח ומילה אע"ג דלא מחייב עלייהו חטאת ועיין להבה"ז לקמן ד"ג ע"א בד"ה הסך והר"מ בריש ה' שגגות כ' כדברי רש"י דבעי' לאו וכ' הכ"מ בריש כריתות ד"ג ע"ש ונ"ל שכיון למאי דבעי הגמ' שם ב' כריתות ולאו חד מהו ואי קרבן לא תלי בלאוין מאי מבע"ל דכיון דמביא קרבן אפי' בלא לאו אמאי ה"ד דהלאוין מחלקין:

בד"ה ועל לא הודע וכו' ולא השתחואה וכו' עכ"ל היינו דלא ידע דאיכא כרת בהשתחואה אלא לאו וכיון דשגג בכרת מביא קרבן וכ"כ רש"י בבעל אוב קסבר כשוף אחר וכו' ועיין להב"ש:

ע"ב בד"ה אשת איש וכו' בהעלם בפ"ע אם עשאה עם אחרים וכו' עכ"ל כצ"ל ונמחק תיבת אפי':

גמ' הא דתנן מ' מלאכות וכו' שאם עשאן וכו' הק' הב"ש הא ממתניתין דהכא שמעי' לה דקתני המחלל את השבת וכולן נכללים בהו והוי דומיא דאשה ובתה דנכללין עמה בתה ובת בתה וחייב על כל אחת ואחת וכדאמרינן לקמן שם אשה ובתה קתני ולא תנן בשום מקום דין זה ה"נ במחלל את השבת ולמה הוצרך להשמיענו ד"ז במס' שבת ע"ש ועיין להח"ן ונ"ל דלק"מ דשאני מחלל שבת דאיכא לאוקמה בשגגת שבת וזדון מלאכות דלא מחייב אלא אחת וכדאיתא בגמ' לקמן וא"כ לא תנן במשנתנו זה הדין דחייב על כל אחת ולכך הוצרך להשמיענו ד"ז במס' שבת:

דף ג' ע"א גמ' הבא על הזכור והביא זכור עליו וכו' ב' הב"ש דוקא אותו זכור עליו אבל זכור אחר אפי' לרע"ק חייב ב' דגופין מוחלקין ע"ש והח"ן תמה ע"ד דא"כ נוקמה למתני' אפי' כרע"ק ובזכור אחר ע"ש ולק"מ דאי מתני' בזכור אחד איירי ומשום דגופין מחולקין נתני גמי הבא על הבהמה והביא בהמה אחרת עליו וכדפריך הגמ' בסמוך דא פי' לאביי דאמר א"ח אלא אחת משום מחד קרא נפקי מ"מ בבהמה אחרת חייב ב' משום גופין מוחלקין מיהו דברי הב"ש צ"ע דמדאמרי' בפ' ד"מ דנ"ד ע"ב הבא על הזכור והביא זכור עליו והבא על הבהמה והביא בהמה עליו בין לר"א בין לאביי לרי"ש חייב ג' ולרע"ק ב' ופירש"י הביא זכור עליו והביא בהמה עליו א"ת אלא אחת דמחד קרא נפקי ע"ש מבואר להדיא דלא מחייב ב' משום גופין מחולקין דהא זכור ובהמה גופין מחולקין:

רש"י בד"ה הנה וכו' והול"ל אחת מהנה וכו' מכ"ז עיין בגמ' בפ' כלל גדול ד"ע ובפירש"י שם ודו"ק:

דף ד' ע"א גמ' לכתוב רחמנא שור וכשב עז למ"ל וכו' הק' הח"ן הא אי לא כ"ק עז הו"א שור וכשב הוא דאסירי משום דיש בהם צד רבוי אבל עז לא ע"ש ול"ק דלאוקמתא הלזו ילפי' הכל בדבר הלמד מענינו דאפי' עז בכלל ולא אצטריך כשב ושור אלא לדבר השוה ובגופא דשמעתא ק' לרבנן עז למ"ל דאי רבנן לא ילפי' דבר הלמד מענינו בכה"ג א"כ היינו אוקמתא קמייתא וי"ל דלאוקמתא זו מאי דאצט' בשה ושור לאו משום פירכא אלא לדבר השוה:

ע"ב רש"י בד"ה אלא לעולם רבנן לא נפקא לחולין וכו' עכ"ל הוק"ל לרש"י ז"ל בשלמא לר"י דאצט' כל לדם התמצית שפיר אצטריך קרא לדם חולין וברייתא דקתני דם חולין מנין ל"ד כמ"ש התוס' אלא לרבנן הא אייתר כל לדם חולין ואמאי אצט' כרת יתירא לדם חולין ותירץ דרבנן לא דרשי כל כלל ושפיר אצט' כרת לדם חולין ועיין להח"ן:

דף ה' ע"א תוס' בד"ה א"כ וכו' או דגן ותירוש וכו' עכ"ל קושי' הלזו לק"מ דאי כ' תירוש ודגן הו"א יצהר דמייתר נחייב חדא כולהו ל"מ אלא חדא וכדפריך בסמוך אקלי דהא יצהר כתיב לבסוף:

דף ו' ע"ב אתם קרויין אדם וכו' עיין לה' שער יוסף דף יו"ד שהביא משם הרא"ש דמלך לא מקרי אדם ע"ש ולפ"ז ק' אמאי לא חשיב הכא הסך את המלך פטור כמו הנך לפום האי שינוייא וי"ל:

דף ז' ע"ב רש"י בד"ה ולא וכו' מזמר ומשורר לע"א וכו' עכ"ל עיין בתום שהק' מנ"ל דילמא קבלו עליו באלוה ע"ש ועיין בפ' ד"מ דס"ג ע"א דילפי' מקבלו לו עליו בלוה מהקישא ע"ש ועיין במהרש"א זל שם בדס"ה בהתוס' בד"ה מאן ע"ש:

דף ח' ע"א מתני' והשאר עליה חובה בתוס' ב"ב דקס"ו גרסי כן בדברי רשב"ג ולפ"ז ת"ק ה"ק אוכלת בזבחים וכו' וכן נמי מעשה ברשב"ג ולא פליגי ועיין בהשגת הראב"ד בפ"ג מה' מח"כ ועיין לאב"ש:

רש"י בד"ה ה"נ וכו' ואינה רוצה להביא קרבן שתאמר וכו' עכ"ל ר"ל אינה רוצה לעכב מלאכול בקדשים עד שתביא קרבן אלא אוכלת ותביא באיזה זמן שתרצה קרבן אינו מעכב אכילת קדשים שהרי אשתקד וכו' ולכ"ע חייבת על השאר ועיין להח"ן:

דף ט' ע"א גמ' פתאום זה מזיד וכו' עיין . הברייתא שהביאו התוספות בשבועו' דל"ז ע"א בד"ה מאי וראיתי למהרש"ל שם שכ' וז"ל ובפר וכו' ל"ד מוכפר ילפי' אלא מפתאום רק שמביא האי קרא מדכתיב ביה קרבן ואפתאום קסמיך ע"ש וכונתו דהוק"ל אמאי אצט' קרא דוכפר למזיד הא נ"ל מפתאום דמשמעות נמי מזיד כמבואר בשמעתין ותירץ דל"ד וכו' וע"ש במהרש"א ומברייתא הלזו שהביאו התוס' ק"ל עמ"ש התוס' בפ' כ"ש דל"ב ע"ב בד"ה מעילה אמאי אכט' פתאום נילף משבועת הפקדון וכו' ע"ש הא איכא למפרך דשאני שבועת העדות והפקדון משום דאין לוקין אבל נזיר דלוקה אינו חייב כדקתני בברייתא הלזו:

דף י' ע"ב מתני' זה חומר החמיר בשפחה וכו' עיין להתוס' בפסחים דל"ב ע"ב בד"ה מעילה ע"ש:

דף י"א ע"ב גמ' מני ר"מ וכו' מסיפא ש"מ וכו' להצד דלקמן דטעמייהו דרבנן משום מגו ובאומר לא אכלתי לא שוגג ולא מזיד אפי' רבנן מודו דאין נאמן להכחיש העדים מצי לאוקמא רישא אפי' ברבנן ובאומר לא אכלתי לא שוגג ולא מזיד ועיין להתוס' ביבמות דפ"ח ע"א בד"ה מה ע"ש ועיין להתוס' בקדושין דס"ה בד"ה אמר ובמהרש"א שם:

דף י"ב ע"א גמ' במאי עסקי' וכו' י"מ לל"ק דרש"י ע"כ מדפריך אילימא בטומאה ישנה מ"ש וכו' בטומאה ישנה נמי איכא מתרץ דיבוריה וא"כ ל"ל לרבנן מגו דטעמייהו משום דאדם נא נאמן ע"ע וכו' משמע דל"ל מגו וזה תימא דהא מדקאמרי מרי מה אם ירצה לו' מזיד הייתי מוכח דא"ל מגו דאל"ה מאי מקשי' לר"מ וליכא לתרוצי לדבריו דר"מ כמ"ש התוס' בפ"ק דמציעא דהא אפי' הם ל"ל מגו ונ"ל דלעולם רבנן א"ל מגו והדקתני מודו רבנן לר"י בחלבין וכו' ה"ק לא מהימן אדם ע"ע אלא בחלבון ובביאת אבל בטומאה ליתיה לטעמא דנאמן ע"ע א אלא לטעמא דמגו ונ"מ לטומאה חדשה ולא פליגי אלא אטעמא דנאמן ע"ע דלא שייך בטומאה:

רש"י בד"ה אדם וכו' בדברים שיש בהם כפרה וכו' עכ"ל בזה ניחא לי מה שהק' השע"ה בה' אישות ד"ן ע"א ממתני' דקתני אמ"ל עד אחד אכלתי והוא אומר לא אכלתי דפטור למאי דמשמע מדברי רש"י בקדושין דס"ה דהכחשת בע"ד לא מהני אלא דוקא עד מכחיש ע"ש ובדברי רש"י כאן ניחא דמשנתנו שאני דמידי דכפרה הוא ומ"ש השע"ה דלעצמו הוא דמהני הכחשת בע"ד אבל לא אחרים ע"ש אין נר' כן מגמ' שם בעובדא דההוא סמיא דאמר ליה אי מהימן לך זיל אפקה ופירש"י הואיל ולא הכחשתו ע"ש משמע דאי מכחישתו מהניא הכחשתה להתיר עצמה לבעלה:

תוס' בד"ה א"ד וכו' ואמרי' בכ"מ מגו במקום עדים לא וכו' עכ"ל לולי דבריהם ז"ל דאביי הוא דאמר הכי התם אבל רבא פליג עליה וסוגיא דשמעון אליבא דרבא אזדא ועיין בפירש"י בב"ב דל"א ע"א שכ' דרבא הדר ביה לגבי דאביי וע"ש בתוס':

בא"ד דל"מ איניש נפשיה רשיעא וכו' עכ"ל נ"ל במ"ש בתשו' מהר"ץ ז"ל סימן ג' ד"ד ע"א דלא אמרי' אין אמע"ר אלא במקום שאין אנו יודעין בו דבר רע ולא שוה רי ריעותא אבל כשיש ריעותא אדם מע"ר ע"ש וא"כ הכא ריעותא דיש עדים שאבל אה':

דמע"ר:

ע"ב גמ' דאי בעי אמר לא נתכונתי וכו' עמ"ש הבה"ז ומ"ש עליו הח"ן דהכא לענין קרבן אפי' אמרו ששבחו חייבין ע"ש ליתא דמבמה אונס היא ולא מחייב וכדאמרי' מרי' בפ"ג דשבועות האדם פרט לאנוס וע"ש בתוס':

דף י"ד ע"ב תוס' הבא וכו' וגם בסיפא ק' | וכו' דמשכחת לה וכו' עכ"ל עיין להח"ן שכ' האי המ"ל קאי ארישא ע"ש והוא דחוק דכבר אמרו המ"ל דרישא ועוד י"מ לפי פירושו אמאי כ' שאינם אחיות אפי' באחיות מ"ל שנשא לאה וילדה לו בת ומתה לאה ונשא אחותה רחל ויש לה בן ונשא הבן את בתו מלאה ע"כ נר' להגיה בתוס' ונשא בת לאה שלא היתה לו מיעקב ואסיפא קאי אמאי לא תני בת בתה ובת בנה דמ"ל דנשא רחל ויש לה בן מאיש אחר ונשא לאה ויש לה בת מאיש אחר ונשא הבן את הבת והוליד ממנה בת דזו הבת אסורה על יעקב משום בת בנה ובת בתה וס"ל להתוס' דבת בנה ובת בתה אינם אסורין עליו אלא בחיי אשתו וע"כ דרחל ולאה שתיהן עודן בחיים ולכך כ' שאינם אחיות ועיין להר"מ בפ"ב מה' א"ב דין ח' ולהכ"מ שם ע"ש:

דף ט"ז ע"ב גמ' ומודה ר"ג שאם כ' וכו' י"מ לפמ"ש רש"י בד"ה ולא קבל דלאביי אפי' ר"א ס"ל שבתות בגוף אחד הן במאי מוקי לה אביי להא דתניא פטור כיון דאין ידיעה לח"ש ושבתות כגוף אחד הן ונ"ל דאביי מוקי לה בשגגת שבת וזדון מלאכות ואע"ג דס"ל אין ידיעה לח"ש ידיעה כי האי דימים שבנתים אלימא ומחלקת וכמ"ש התוס' בד"ה אמר וכו' ור"ח ורבה הוא דל"מ להו לחלק בהכי:

רש"י בד"ה חייב וכו' אבל כגופין דמיין ל"מ וכו' עכ"ל עיין להח"ן שתמה הא בשגגת שבת וזדון מלאכות דרשי' הנה שהן אחת וכו' ע"ש ועיין בשבת ד"ע דפלוגתא דתנאי היא ור"נ ל"ל הך דרשא וא"כ מקשה רש"י דנימא דמתני' דב"ג כר"נ וכולה בעיין דסוגיין אזלא אליבא דר"י:

דף י"ח ע"ב בשלמא לר"י וכו' עיין להריטב"א בחי' במס' שבועות דף י"ט ע"ש:

דף י"ט ע"א גמ' כאן עשו ס' ידיעה וכו' עיין למהרש"א בשבועות דרט בתוס' בד"ה עשו מה שהק' ע"ש ונ"ל דשאני הכא בשומן וחלב דאיכא ב' חתיכות וחדא מנייהו ודאי אסורה ועוד ראי ידע דחלב הוא ודאי אסור ול"ד לנגע בכעדשה:

ע"ב ר"י אליבא דר"א הכי מתני האורג ג' חוטין . בתחי' וב' על האריג וכו' עיין בגמ' לעיל דזו ע"א דפריך אי באחת על האריג ר"א חיובי מחייב וכו' ע"ש ודו"ק:

תו' בד"ה לשון וכו' אפי' נתכוון למחובר פטור וכו' עכ"ל עיין מ"ש הח"ן בשם הק"א ול"ק דהא דקאמר מר רבא דלא נתכוון לחתיכה דאיסורא דמשמע דבנתכוון לחתיכה דאיסורא חייב היינו היכא דנעשית מחשבתו אבל מחובר אחר דלא נתקיימה מחשבתו אפי' נתכוון לאיסורא פטור וכ"מ בתוס' בשבת וסנהדרין ושבועות:

גמ' מתעסק דמאי אי דחלבים וכו' עיין בתוספי הרא"ש בשבועות:

דף כ"ב ע"א גמ' ל"ש אלא בלב עוף וכו' עיין להתוס' במנחות דף כ"ב ע"א בד"ה דם שכ' דמתני' דקתני אף עליו משום שבישלו והוא נגד סוגיין דמוקי לה בלב עוף ונ"ל דמתני' איירי בין בחי בין במבושל ואחי הוא דקאי בשמעתין דמוקי לה בעוף אבל מבושל איירי אפי' בבהמה ומ"ל לה להתוס' כן משום דאין לו להתנא להשמיט דינה דבהמה וזהו כונתם בחולין דק"ט ע"א בד"ה הלב וע"ש להרשב"א בחי' ובזה ל"ק מה שהק' ה' לב אריה שם ע"ש:

דף כ"ג ע"ב גמ' והתניא רש"א אין פיגול בעולין וכו' מכאן ק' עמ"ש התוס' בקדושין דע"ז ע"כ דאיכא ברייתא דר"ש ל"ל א"מ ולא הזכירו מהאי ברייתא דר"ש ל"ל א"מ בהדיא ועוד ק' במ"ש בס"ד דר"ש ל"ל א"מ בקל על חמור דמשמע דבשניהם שוין א"ל א"מ ומסוגיא דשמעתין מבואר דאפי' בחמור על קל ל"ל א"מ:

דף כ"ז ע"ב אבל יוצא בבהמה שהפריש אביו מן הקלה על הקלה וכו' הב"ש כ' שהק' התוס' בנזיר אמאי אצט' קרא להכי הא אין מגלח על בהמת אביו בנזירות ע"ש ובספרים שלנו ליתא להך קושי' בתוס' דנזיר גם אינה קושי' דאין לדמות קרבן דעלמא לנזירות ומה שתי' הב"ש ודימה בהמה למעות ע"ש ליתא:

דף כ"ח ע"ב הוציאו יששכר וכו' עובדא דיששכר קודם לכולן כדאיתא בפסחים וכאן נקט לה באחרונה משום כדי לסיים בכי טוב דעל עובדא דיששכר אמר ר"א ת"ח מרבים שלום בעולם דאלו יששכר היה ת"ח ויודע דשניהם שוין היה משים שלום בין המלך והמלכה:

תוכן העניינים

בני סמיכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה