אור ברסלב
בני סמיכי בינ"ו עמ"י עש"ו נימוקי החכם השלם כמה"ר יהודה הכהן ז"ל › מסכת בבא מציעא

בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי

בינ"ו עמ"י עש"ו נימוקי החכם השלם כמה"ר יהודה הכהן ז"ל · מסכת בבא מציעא

מסכת בבא קמא

דף ב' ע"א רש"י בד"ה במקח וכו' דודאי חד מנייהו רמאי וכו' עכ"ל נר' דס"ל לרש"י דלמאי דמשני לקמן אליבא דר"י התם דודאי איכא רמאי וכו' תו ל"צ להך שינויא דמשני אליבא דרבנן ווה דעת ריב"א כ"כ דל"ד ע"ש אבל התוס' כאן לא ס"ל כן ועיין במהרש"א:

ע"ב גמ' הא אמרי המע"ה וכו' י"ל מאי ס"ד דמקשה ונ"ל דלזה כיון רש"י במ"ש בד"ה עליו והכא חולקין בשבועה ע"ש הורה בזה דקושית הגמ' היא כיון דס"ל המע"ה א"כ הכא דתפסי תר תרווייהו הו"ל כל אחד תפוס החצי ולמה צריך שבועה ומשני משום מחוסר גוביינא כמ"ש רש"י בשינוייא דגמ':

תוס' בד"ה וליחזי וכו' ומיהו הומ"ל דליחיה קמן וכו' עכ"ל נר' דאפי' אי מוקמי' לה בליתיה קמן דחיקא מילתא לאוקומי מתני' בדלא נקיט אלא מחד אלא דמיירי אפי' בדנקיט מתרווייהו דאל"ה מאי פריך לקמן תינח מציאה מקח וממכר מא"ל ע"ש בפירש"י נימא דר"י משני לה בליתיה קמן ומיירי דלא נקיט אלא מחד:

דף ג' ע"א תוס' בד"ה מ"מ וכו' וא"ל משום דאין אדם מעיז דהא גבי בנו וכו' עכ"ל הק' בש"מ לס"ד דגמ' דלא ס"ד הא דאין מעיז תק"ל בכופר הכל ע"ש ונ"ל דכונת התוס' בו אין לומר היינו דר"ל וזהו קושי' רבה בעצמה מ"מ מודה במקצת ישבע ולא כופר הכל ועיין במהרמ"ש שכתב במ"ש התוס' בתחלה פי' יהא נאמן במגו דשללו בזה דאין לפ' הקושיא על כופר' הכל דא"כ מאי משני משום דאין מעיז הא בבנו דמעיז נמי כופר הכל פטור ע"ש:

דף ד' ע"ב בד"ה לעולם כ' פטור וכו' דמה שהשטר מסייעו וכו' עכ"ל עיין בש"מ שכ' דזהו כונת הגמ' דמשני דש"ה דמסייע ליה שטרא ע"ש לפ"ז ל"ק מה שהק' מהרמ"ש למ"ש בש"ע דהמודה בשטר לא הוי מודה במקצת אמאי לא משני הכא הכי ע"ש דזהו עצמו תי' הגמ' אך ק' לשינוייא בתרא דאין נשבעין על כפירת וכו' דמשמע דלא ס"ל הך סברא דמסייע ליה שטרא א"כ ק' קושית התוס' וי"ל:

בד"ה אין נשבעין וכו' מודה מקצת הטענה אמאי יתחייב וכו' עכ"ל לפמ"ש ה"ה בפי"ו מה' אישות דכיון דמשעבד כל נכסיו בין מטלטלי בין מקרקעי לא הוי כפירת שעבוד קרקעות ניחא קושית התוס' דלמ"ד שעבודא דאורייתא כל נכסיו משועבדים והלח"מ שם הק' א"כ מאי משני הכא א"נ משום דהו"ל כפירת שעבור קרקעות ותי' גבי שטר כיון דעיקרו לשעבוד קרקעות אפי' אי גובה גם מטלטלי הו"ל כפירת שעבוד קרקעות ועיין להמש"ל בפ"ב מה' טוען דין ד' שהביא דברי ה"ה הללו אשטר ולדידיה ק' קושית הלח"מ:

בא"ד ומיירי ממשעבדי ול"ל וכו' עכ"ל הק' הט"ז בסי' פ"ח מדאמרי' בי"נ דקכ"ח ע"ב במודה מקצת השטר והעדים מעידין שנפרע כולו ישבע כדין מ"מ וגובה מחצה מנכסים ב"ח ואינו גובה ממשעבדי עבדי דאמ"ל אנן אעדים סמכי' והשתא כיון דאית ליה ב"ח אמאי חייב שבועה כיון דאין נשבעין על כפירת שעבור קרקעות ע"ש ולפמ"ש מהר"ם מלובלין לין כאן י"ל דהתם מיירי כגון שמחל לו אב"ח ולא מחל לו אמשעבדי ולכך חייב כיון דלא גבי לא מב"ח ולא ממשעבדי לא הוי כפירת שעבוד קרקעות והט"ז תירץ דלא הוי שעבודא דאורייתא אלא כי יכול לגבות מהם אפי' אחר שימכור אותם אבל אם מחל לו ע"ז דהיינו כשימכור אותם לא יטול מהם ולא יטול מהם אלא כ"ז שהוא שלו לא הוי שעבודא דאורייתא ע"ש ועפי"ד ניחא לי מה שהק' השע"ה משם מהרי"א ז"ל במאי דדרשינן בשבועות שבועת ס' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים דה"ד אי אית ליה קרקעות אפי' אביהם אינו נשבע דהו"ל כפירת שעבוד קרקעות ואי ל"ל אלא מטלטלי הא קי"ל מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח ועפי"ה ניחא שפיר ומ"מ אכתי ק' קושית הט"ז בדברי הטור ע"ש:

דף ה' ע"א גמ' ולמ"ד הילך פטור אמאי אצט' וכו' ק"ל לפמ"ש התוס' בב"ב דקכ"ח ע"ב בד"ה הלכתא דלא הוי הילך אלא בשטר שגובה ממשעבדי אבל שטר שאינו גובה אלא מב"ח לא הוי הילך ע"ש וא"כ נימא דאצטריך למעט קרקעות כדי למעט גם שטר דלא גבי ממשעבדי וי"ל דפשטא דמילתא למעוטי קרקע ממש ולא שטר ועמ"ש לעיל בשם הט"ז:

שם וחד ממין הטענה וכו' הר"מ בפ"ד מה' טוען דין יו"ד כ' דפסקו הגאונים דהעדאת עדים הוי כמ"מ והק' הלח"מ למה כ' ד"ז משם הגאונים הא כיון דפ' מעין הטענה בהכרח הוא דהעדאת עדים הוי כמ"מ ע"ש ולקמ"ד די"ל דעיקר הק"ו פירכא מה לחצר השוה שבהם שאין בהם תורת הומה ואע"ג דר"ח לא פריך אנן פרכי' לה דהא ר"י פריך לה כמ"ש מהר"ם מלובלין בתוס' בד"ה אי איתא וכו' ע"ש:

שם אם איתא לדר"ח וכו' הק' מהרמ"ש לדעת רש"י בקמא דק"ז דבפקדון ארם מעיז וחייב כופר הכל א"כ אפי' בלא ר"ח חייב שבועה ע"ש וי"ל דס"ט דרש"י משום דלא עשה לו טובה והכא ברעיה עשה לו טובה שנותן לו שכר עליהם לרעות:

דף ו' ע"א גמ' אביי אמר חיישי' שמא מלוה וכו' בהמאור הק' לימא הכי והני ולכך תפסתי ובמלחמות תי' דלכך לא אמר הכי והכי משום דרוצה ליקח גוף הטלית וכו' ע"ש וק' א"כ מאי פריך ונשקול בלא שבועה לימא לכך ישבע כדי שלא יקח גוף הטלית כדאמר ר"ה לעיל דמשביעין אותו אע"ג דמשלם שמא עיניו נתן בה וי"ל:

שם אלא שתקפה וכו' פירש"י ושתק ולבסוף צווח ועיין בס' דברי ריבות סי' קמ"א ע"ש:

רש"י בד"ה נימא וכו' לאו לאשתמוטי וכו' עכ"ל דבריו הפך הגמ' דשבועות שהביאו התוס' בד"ה אלא דמשם בא"רה דבכופר הכל אמרי' אשתמוטי ונ"ל דס"ל לרש"י דלהך לישנא דשבועו' דר"נ לא קאי אלא אסיפא אבל ברישא דליכא דררא דממונא לא ע"כ דליכא אשתמוטי בכופר הכל דאל"ח אמאי היכא דליכא דררא דממונא ל"מ שבועה כיון דחזקה דאין ארם תובע אלא א"כ יש לו אלא ע"כ משום דאיכא נמי חזקה כנגדה דאין אדם מעיז וליכא בכופר הכל אשתמוטי אבל בסיפא דאיכא גם דררא דממונא חייבוהו שבועה והכא פריך מל"ב דסתם כנ"ל:

תוס' בד"ה והא הכא וכו' ומפ' הזרוע וכו' אין ראיה וכו' עכ"ל עיקר כונתם כמ"ש מהר"ש יונה בסי' קכ"ו ודלא כהפר"ח בסי' ק"א מיהו אכתי ק' דבפ' הזרוע דקל"א ע"ב תניא הזרוע והלחיים $$ (ציור בספר)$$ והקיבה אין מוציאין אותם מכהן לכהן ולא מלוי ללוי ודייקי' בגמ' הא מלוי לכהן מוציאין וע"כ בשלא אכלן מורי מדמוציאין מלוי לכהן והשתא אמאי מוציאין לימא ליה לכהן אחר אני נותן וי"ל התם מיירי במכירי כהונה ואה"נ דבמכירי כהונה מוציאין מיד הבעלים אבל בהך דבן לוי שחטף מתנתא אפי' במכירי כהונה אין לו ללוי ליטול מתנות כהונה ומזה ק' על מה שהגיה הפר"ח בדברי התוס' בן כהן במקום בן לוי והוא מההיא דאיתא התם בדקל"ג ע"ש דמאי ראיה מההיא דבן כהן נוקמה במכירי כהונה כמו ההיא ברייתא דאין מוציאין מכהן לכהן דע"כ לאוקמא במ"כ כדכתי':

ע"ב בד"ה פטור וכו' גבי אחד ששכר מרחץ וכו' עכ"ל עיין בהרא"ש שכ' דתקפו כהן מוציאין מידו משום דטוען שמא דל"מ תפיסה אלא למי שטוען בריא וה"נ אמרינן גבי מרחץ דאפי' בא בסוף החדש ל"מ תפיסה וכ' התה"ד סימן שכ"א דמשמע מהרא"ש דהיכא שטענתו שמא אפי' תפס קודם שנולד הספק ל"מ דהא גבי מרחץ תפס קודם שנולד הספק ומהר"ש חיון בסי' ל"ז כ' די"ל אע"ג דלא בא אלא בסיף החדש מ"מ חשיב נולד הספק מתחלת החדש והו"ל תפס אחר שנולד הס' ע"ש ותמהני איך נעלם מהם דברי הרא"ש לקמן דק"ב שכ' וז"ל ר"נ אמר קרקע בחזקת בעליה ואע"ג דאתא בסיף החדש כולו למשכיר כיון שנולד הס' מתחלת החדש ע"ש הרי שכ' בהדיא דחשיב נולד הס' מתחלת החדש:

דף ז' ע"א רש"י בד"ה עשירי וכו' שאפי' יצא הפטור בחמישי שוב אין עשירי קרוי עשירי וכו' עכ"ל לכאורה שפת יתר הוא דלא הול"ל לא כל עשירי שבכאן ספק הוא ותו לא ונ"ל דס"ל לרש"י דספק דאורייתא לחומרא מן התורה והוק"ל היכי דרשי' ולא עשירי ס' הו"ל למיזל לחומרא ומתרץ דשאני הכא דהוי ס"ס ס' אם יצא הפטור בעשירי ואת"ל העשירי מן החיוב שמא יצא הפטור בחמישי ושוב אין עשירי קרוי עשירי:

ע"ב גמ' דאיכא למימר כ' ללוות ולא לוה הק' מהרש"א במ"ב אמאי לא אמרינן לא מבעיא משום דיכול לומר מזוייף ע"ש ול"ק דאי משום מזוייף אמאי לא יוציאו לעולם יתנהו למלוה והלוה יטעון מזוייף כמ"ש ה' בעצמו בסוף הסוגיא ע"ש:

דף ח' ע"א גמ' אלא מסיפא וכו' זה אומר חציה שלי הא תו למ"ל וכו' ק"ל דילמא קמ"ל בסיפא דצריך לישבע שג' חלקים שלו ולא מצי לישבע רביע שלו אע"ג דחבירו מודה לו שהחצי האחר שלו כמ"ש בש"מ במתני' בשם הרא"ש דצריך לישבע שג"ח שלו משים דאין החצי שמודה לו בו מסויים ובכל חצי יש לו רביע ואי משתבע רביע שלו באמת קא משהבע דלא כדמשמע מדברי רש"י ע"ש וא"כ נימא הא גופא אתא לאשמעי' והיה נ"ל לו' דהרא"ש ל"ג כאן ממשנה יתירה אלא מגופא דמתני' מוכיח מיהו בש"מ כאן הביא בשם הרא"ש דגריס ממשנה יתירא ע"ש:

תוס' בד"ה אלא מסיפא וכו' אפי' אי מיירי במציאה מ"ל וכו' עכ"ל נ"ל לתרץ דהגמ' כאן אזיל בשי' אביי לעיל ד"ו דטעמא משום ס' מלוה ישנה ע"ש ולכך אי מיירי במציאה לא שייכא הך דמשיב אבידה דאי בעי אמר כולה שלי דהא דאמר חציה משום דאין לו מלוה ישנה עליו אלא כנגד החצי אבל כי מיירי במקח וממכר א"ש דלא שייכא התם מלוה ישנה דהא כל אחד נוטל מעותיו ממנו והא דנשבעין משום לא תחמוד בלא רמי משמע להו כדאיתא לעיל דף ה' ע"ב ע"ש ועיין להת"ח כאן:

ע"ב בד"ה רכוב עדיף וכו' א"כ מה פושט בסמוך מיושב וכו' עכ"ל איכא למידק הו"ל לאוכוחי דאי רכוב מיירי במוסירא גרידא א"כ יפשוט מרב ושמואל לחודייהו דאמרי מוסירא ל"ק ולמ"ל הא דיושב וזל משום דס"ל רכוב לחודיה קני וא"כ אפי' אי מוסירא ל"ק מהניא מיהא להעדיף ולכך מייתי מיושב דרוכב ל"ק ועיין במהרמ"ש והק' מהר"ם מלובלין מאי מוכחי התוס' דילמא היינו גופא דפריך ליה הגמ' ע"ש ול"ק דאיזהו בעצמה כונת הגמ' למה הוצרך לומר יושב לא תפיס במוסירא אפי' תפיס ל"ד כמ"ש התוס':

בד"ה א"ד וכו' דמנהיג קונה במקום רוכב וכו' עכ"ל ק"ק דילמא מתני' בקנין דזה במקום זה אלא דכל אחד אומר קניתי בהנהגה לבדי ובא זה וחטפה מידי ויחלוקו משום דלא ידעי' אי מנייהו משקר וי"ל דאי מתני' איירי בכה"ג משנה יתירה היא דמרישא שמעינן לה:

גמ' אילימא ר"מ וכו' וק"ק הא דאמר ר"מ יושב היינו אזיל מחמתיה כמ"ש התוס' אבל רכוב לחודיה לא שמעי' ליה אלא ממתני' וי"ל דא"כ לא לתני ההיא דיושב אלא דינא דמתני' לחודיה סגי ועיין בש"מ ובמאי דאמרינן אלא לאו רבנן הק' מהרמ"ש דילמא מתני' מיירי במקח וממכר דקני במוסירא ונר' דל"ק דאי דין דמו"מ שמעי' ליה מסיפא אמאי אצט' בבא דרישא זה אומר כולה שלי וכו' דההיא לא אצטריך אלא למו"מ כדאי' לעיל ועיין להפנ"י לעיל מע"ל גבי המגביה מציאה לחבירו ע"ש:

דף י' ע"ב תוס' בד"ה דאמר וכו' רכי בעל אח"כ לוקה וכו' עכ"ל מ"ש בש"מ הא הו"ל התראת ספק ע"ש עיין להתוס' ביבמות דף פ' בד"ה נעשה ע"ש:

בד"ה אקפי וכו' וה"ה דהומ"ל וכו' עכ"ל התוס' בריש שבועות כ' דהומ"ל לגוי וכו' והשע"ה בח"ד דט"ל הק' והא אין שליחות לגוי ותי' דלחומרא יש שליחות ע"ש והוא תימה דהא קאמר הכא מחייב דמשמע מדאורייתא ולקושיתו י"ל דפועל גוי קאמר כמ"ש המח"א דבפועל גוי שלו יש שליחות ע"ש:

דף י"א בד"ה עישור וכו' שהרי ראב"ע היה עמו וכו' עכ"ל בש"מ כ' דאפי' ליכא כהן אחד עמו הו"ל לזכות ליה ע"י אחר ע"ש ונ"ל דברי התוס' במאי דאיתא בירוש' בפ"ד דמס' פאה איתפלגון ר"י וכו' חד אמר ראוי ליטול מזכה וח"א הראוי ליתן וקאמר מ"ד הראוי ליטול מזכה פליגא אמתניתין עישור שאני עתיר ליטול נותן לרע"ק וכי רע"ק ראוי ליטול תפטר כשהיה עני וע"ש בה' ש"י ע"ש הרי דאיכא למ"ד דאין יכול לזכות לאחרים אלא מי שראוי ליטול ולכך כ' התוס' שהיה ראב"ע עמו להקשות לכ"ע:

דף י"ב ע"א בד"ה אא"ב וכו' זכי אבות מניה איבה וכו' עכ"ל הק' בש"מ בשם הגליון דילמא מ"ל קטן ממש אפי' אינו סמוך דליכא איבה ע"ש ולק"מ דאי בקטן שאינו סמוך מאי קאמר בגמ' אא"כ וכו' ואביה זכי מניה וכו' כי מלקט לאבוה וכו' ואי בשאינו סמוך אמאי אביו זכי מניה ומה שתי' כיון דמדרבנן הוא לפ' רבנן אפי' אינו סמוך ע"ש לפ"ז ק' אמאי אמר שמואל טעמא דמריצה כמו שהק' מהרש"א ע"ש ועור דתרי לר"י ל"ל לקטן זכייה אלא מדרבנן כמ"ש מהרש"ל וקאמר באינו סמוך לא זכי אבוה ולא אמרי' לא פלוג רבנן:

בד"ה ואמר וכו' היינו ר"י דפ' הלוקח פרתו וכו עכ"ל ק"ל למ"ש בס' תוספת דרבנן סימן רמ"ט דההיא דבכורות דוקא בדיעבד אם עבר ושחטו אבל לכתחלה כיון דאפשר במזכה לא עשו שאינו זוכה כזוכה ע"ש מאי מייתי הגמ' מינס הא ההיא דגיטין לכתחילה וע"ש בפירש"י במתני' דבכורות עוד ק' אמאי עשו שאינו זוכה כזוכה בההיא דגיטין כיון דאפשר בע"א ועיין בירוש' דפאה שהביא ה' שם בסי' ת"ד ע"ש:

דף ט"ו ע"א בד"ה כע"ח וכו' עמ"ש

מהרש"א ובמ"ש בתי' לקמא שם ועיין להתוס' לקמן בד"ה כגון ע"ש :

ע"ב בד"ה חזר וכו' בלא הכיר בה מיירי וכו' עכ"ל עיין להפמ"א ח"א דמ"ו ע"ד שכ' דלרב קני בהנך מעות כיון דפקדון הם ע"ש ועיין להתוס' לקמן בד"ה האי שטרא וכו' ע"ש: ,

דף ט"ז ע"ב גמ' אשתמוטי וכו' עמ"ש מהרש"ל ועיין להנמק"י וק' דהא אפי' בשטרי חלטתא איכא הרווחה דפשיטי דספרא:

תוס' בד"ה בשטרי וכו' והלא יכול לטעון פרעתי וכו' עכ"ל הק' ה' מעשה חייא בסי' נ"ה דאמרי' בב"ב דקס"ט שומא שאין כתוב בה דקרענא לאדרכתא אינה שומא ופירשב"ם שמא יגבה בנ"ד אחר ע"ש והא יכול לטעון פרעתי ע"ש ולק"מ דהכא דוקא שאינה ביד המלוה הוא דיכול לו' פרעתי אבל כשהיא ביד המלוה לא כמ"ש מהרש"א במ"ב כאן ע"ש:

דף ל ע"א בד"ה לצורכו וכו' דשמא יניחנה שטוחה יותר מכדי צורכה וכו' עכ"ל תמיה לי טובא דבפ' כ"ש דכ"ו מוכיח בגמ' מברייתא דלקמן דנזדמנו לו אורחים לא ישטחנה וכו דלא אפשר וקמכוין אסור ע"ש ולפ"ד התוס' נימא דש"ה דשמא ישטחנה יותר מכדי צורכה ולעולם לא אפשר וקמכוין שרי וצ"ע:

תוכן העניינים

בני סמיכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה