בני גרשון· רבי גרשון ליפשיץ
יו"ד · סימן נד
סעיף ד' רמ"א ואפילו הוא למטה במקום שאין פסיקת חוט השדרה פוסל שם (טור) ובד"ח פא"ט אות ק"פ כתב ע"ז וחפשתי בד"מ שלו ולא מצאתי לדברים הללו וצ"ע מנין לו ע"כ. ועי' לעי' סי' ל"ב בד"מ אות ב' שהוכיח מדכתב הטור ג"כ הכא בדין שבורה וכן בגמרא סדרו דין זה בדיני שבורה ש"מ דאסור נמי משום שבורה, והביא נמי מתו' עירובין דעקירה טריפה אפילו למטה ממקום טריפת החוט. והב"ח כתב איפכא דלעיל בסי' ל"ב בא הטור להורות דאפילו למטה מהכסלים בפרשה השלישית במקום שאין פסיקת חוט השדרה, פוסל בו נמי טריפה ע"כ, אבל לישנא דלעיל שכתב הטור ואם נעקרה חוליא אחת מהחוט, משמע אפכא דאין אסור עקירת החוליא אלא עד מקום שכלה הטריפות דחוט. וכמ"ש הד"מ שם:
סעיף ה' אם נשברה השדרה ולא נפסק חוט השדרה כשרה. ובחדושי יעב"ץ בשם אביו הגאון זצ"ל כתב דאפילו בדיקה אינה צריכה דהא קתני באלו כשרות, כיון שיש בו צד טריפות ה"ל לשנאה תחילה בין הטריפות, והביא ראי' ממש"כ מהרש"ל הובא לעי' בט"ז סוף סי' ל"ו לענין צמקה היכא דיש בירור דנעשה בידי שמים א"צ בדיקה דאי ס"ד דצריכה בדיקה למה שנה התנא חרותה בידי שמים בין הכשרות כיון דצריך בדיקה יש בו צד טריפות ג"כ ואמאי לא שנאה בין הטריפות תחילה עכ"ד. ובמחילת כתר"ה דבר תמוה כתב ולא קרב זא"ז, דאי כהדר"ג ה"ל למיתני ברישא נפסק החוט, ובסיפא נשברה השדרה כמו דתני חרותה בידי שמים בסיפא, ותנן נמי ברישא בין הטריפות נשברה השדרה ונפסק החוט שלה, משמע דצריך בדיקה בחוט, וכמו שפי' רש"י דטריפות דידה משום חוט הוא, ונשברה השדרה דקתני אורחא דמילתא נקט, דפסיקת החוט ע"י שבירת שדרה היא ע"כ. וכיון דאורחא לפסוק החוט ע"י שבירת שדרה, ודאי אם נשברה השדרה צריכה בדיקה בחוט, ומסיפא גופא נמי משמע הכי דתנן נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה משמע דצריך בדיקה לראות אם לא נפסק החוט וכמו שפי' רש"י הכא גבי נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח, ופי' ורואין אנו שלא ניקב הקרום, וכן אנו צריכין לפרש גבי ניקב הלב ולא לבית חללו ומרישא לחודא ה"א או הא, או הא, א"נ ה"א דבעיא תרתי קמ"ל סיפא דבחוט תלוי מילתא וכמ"ש התו' ריש פרק א"ט, משא"כ גבי צמקה בידי שמים, דאי צריכה בדיקה דאי לא הדרא בריא טריפה, היה התנא שנאה תחילה בין הטריפות ובזה לא היה התנא שנאה גם באלו כשרות, דמרישא שמעינן לה דאי הדרא בריא כשרה, דבזה ליכא צריכותא כמ"ש התו' גבי נשברה השדרה, וא"כ מדשנאה רק באלו כשרות ש"מ דלעולם כשרה וא"צ בדיקה, וזהו כוונת מהרש"ל שהוכיח דאי איתא דיש בו שום צד טריפות גס כן ה"ל לשנאה בין הטריפות תחילה, והיטב כתב בזה הדג"מ לעי' בסי' ל"ב וז"ל. ונלענ"ד דבנשברה השדרה עכ"פ צריך בדיקה אם לא נפסק החוט ולדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה טריפה ע"כ. ובאמת מבואר זאת בהדיא בספר בה"ג דף קכ"ט ע"ד וז"ל וכל היכא דצריכה בדיקה כגון דרוסה ונפולה, אי נמי נשברה השדרה, ולא ידעינן אי איפסק חוט השדרה או לא, כיון דצריכין בדיקה, אי שחיט להו אסירן, דכי הוה בדקינן לנפולה ולדרוסה ונשברה השדרה, הני מילי ברבנן קמאי דהוו חכימין והוו בקיאין למיקם על בדיקה, אבל השתא דלא ידעינן למיקם על בדיקה, שפיר אמרו רבנן דמשהינן לה תריסר ירחי שתא והדר משתריא עכ"ד, ופסק הרמ"א כן לקמן בסימן נ"ז סעי' י"ח, אלא ממ"ש הדג"מ בלשון נלענ"ד וכן מ"ש כאן על ש"ך סק"ג, נראה שלא ראה מעלתו בבה"ג גופא דברים אלו, רק מה שהביא מרש"י חולין דף נ"ב בשם בה"ג:
ומדברי בה"ג אלו יש לדקדק נמי על מה שכתב הט"ז לעי' סי' ל"ב סק"ד דכאן שיש חשש משום שבירת השדרה אנו בקיאים בבדיקה, הא מבה"ג ופסק הרמ"א כן מבואר דבשבירת שדרה אין אנו בקיאין בבדיקת החוט. ובאמת הש"ך שם ס"ק י"ב פליג על הט"ז בזה, ומה שהבינת אדם שער או"ה שאלה י"ב מחלק דהש"ך מיירי בגוררת רגליה דצריך בדיקה כל אורך חוט השדרה בזה אין אנו בקיאין, אבל הט"ז דמיירי בהכה במקל במקום ידוע וע"ז כתב דאנו בקיאין, נראה לדעתי דאי כדידיה ה"ל להט"ז לחלק יותר ממה שפסק הרמ"א בסימן נ"ז סעי' י"ח כבה"ג דאף בנשברה א"א בקיאין בבדיקת כל החוט מ"מ כאן בהכה במקל במקום ידוע מהני, ומדמחלק מסי' נ"ח מענין ריסוק ש"מ דבא לאשמעינן דאפילו בכל אורך החוט נמי מהני בדיקה, ובזה מדויק היטב דברי הט"ז במ"ש אבל לא כאן שיש חשש משום שבירת שדרה, דלכאורה הא הכא בהכה במקל חוששין אפי' לא חזינן שום שבר בהשדרה וכמו שאכתוב בסמוך בס"ד, אלא רוצה לומר אפילו היכא שיש חשש על כל החוט משום שבירת שדרה דמיירי נמי בסי' זה סעיף ב', ונשברה השדרה דכשרה אפילו נשברה בכל אורך השדרה כמבואר בלב"ש סי' י"ב סוף סעי' ג' אלא דצריך לבדוק בכל אורך החוט, נמי מהני בדיקה בזה, וזהו כנגד דעת בה"ג. אמנם ראיתי ראי' לשי' הט"ז בים של שלמה פא"ט סי' ס"ו וז"ל וכתב ראבי"ה דעכשיו אין אנו בקיאין בבדיקה, וכ"פ בה"ג דכ"מ שהצריכו חכמים בדיקה כגון דרוסה ונפולה לא בקיאים האידנא, אלא בדורות הראשונים, אף שבה"ג מוסיף בשבורה לא בקיאים בבדיקה. בזה אנו סומכין על רש"י דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכמ"ש הרשב"א בשם מקצת גאונים, מאחר שיש אבר מבורר לפניו א"נ בעיון יפה למה לא נבדוק אותו כפי ראות עינינו. אבל בבדיקה כל חלל הגוף שצריכה אומנות יתירה וזריזות ובקיאות לא סמכינן אבדיקתה וכו', וכן המנהג עכ"ד:
וביותר אני תמה ע"מ שכ' בחדושי יעב"ץ דבנשברה השדרה אינה צריכה בדיקה בחוט. מהא דמבואר בטור וש"ע שם בהכה במקל שיש בו קשרים חוששין שמא נפסק החוט, וכתב בדרכי תשובה בשם מק"מ אפילו לא חזינן שום שבר בהשדרה, וכן יש להביא ראי' ממה שהביא מהרש"ל שם סי' ס"ב ראי' לשי' הר"ן דדינה כנפולה גמורה לשהייה ולבדיקה, מדאמר התלמוד אין חוששין משום ריסוק איברים. אע"ג דבכה"ג לית כאן דררא דריסת אברים כלל אלא פסיקת ח"ה לחוד, אי לאו דבא להשמיע לנו דחששא זו דומה לחששא דנפולה דהוה משום ר"א ובעי שהייה ובדיקה אח"כ. וגם מאחר שהתלמוד קבע המאמר בסוגיא דהכא בשמעתא דר"א מקמיה ומבתריה א"כ מסתמא בחד מחית מחינהו דאל"כ ה"ל לאוקמי לעי' אנפסק חוט השדרה עכ"ד. ה"נ אני אומר דעל מתניתין נפלה מן הגג כתב רש"י ריש פא"ט ופרק הפרה ד"נ אע"פ שאין שבר נראה בה, וכן כתב המרדכי והרשב"א בחדושיו, א"כ ה"ה בכל הני שהתלמוד קבע בסוגיא דנפולה, וכן יש להוכיח ממה שכתבו לעי' שם המטה יהונתן והדג"מ דגם בזה מהני הלכה ואין צריך בדיקה. מהא דאמרינן בזבחים כולהו כר"ל לא אמרי קסברי הלכה אינה צריכה בדיקה וא"א דבכה"ג אפילו הלכה צריכה בדיקה אכתי קשה נוקמיה דאיתערב בכה"ג שלא נפלה לגמרי רק שהכה במקל ושלים חוטרא אפלגא דשדרה, אלא ע"כ, מוכח דאפילו בזה הלכה אינה צריכה בדיקה ע"כ ואי אמרת דדוקא שיש שבר בהשדרה, ליכא לאוקמי בהכי דאיכא למיפרך אי ידיע ליה ליתי ולישקליה וכדפריך בגמרא התם אלא ש"מ דס"ל ג"כ דחוששין לחוט אפילו אין שבר בהשדרה, ובש"ע של הרב נבג"מ ראיתי שכתב ואם רואים שהשדרה שלימה שלא נשברה א"צ לבדוק בחוט כ"מ בט"ז וטעמו ונימוקו עמו כדפרש"י ריש פ' א"ט דפסיקת החוט ע"י שבירת השדרה היא ומש"ה תנן במתניתין נשברה השדרה ונפסק החוט שלה עכ"ד. אבל לפ"מ שפרשתי לעי' דברי הט"ז בס"ד גם להבינת אדם שם שכ' ודאי מה שכ' הט"ז מחמת שבירת השדרה כוונתו פסיקת חוט השדרה, לא משמע מידי, גם ממתניתין דנשברה השדרה אינו ראי', דמתניתין מיירי בלא ראינו שהכה אותה אלא נמצאת שנשברה השדרה, ובאמת למתני' אינו משכחת דצריך לבדוק בחוט אלא אם נמצאת שנשברה השדרה, אלא התלמוד בא לאשמעינן היכא דראינו שהכו אותה במקל שיש בו קשרים חוששין לחוט אפילו אין שבר בהשדרה, ונחזור לדברינו ומה התם דלא חזינן שום ריעותא בהשדרה צריך בדיקה בחוט, הכא דאיכא ריעותא גדולה לפנינו דנשברה השדרה ומסתמא נשברה ע"י הכאה לכ"ש דצריך בדיקה בחוט. סימן נז: סעיף ט' חוששין לספק דרוסה. כתב הבאר הגולה משום דאף רב הדר ביה לגבי דשמואל. וזהו רק לגי' הספרים דלא גרסי אלא, רק אתריה דשמואל הוה, אבל רש"י ז"ל נתקשה בזה וגרס אלא אתריה דשמואל הוה ומהכא לא תיפשוט דהדר ביה רב, דלאו אורח ארעא למישרי באתריה מילתא דאיהו אסר, והכי אמרינן בעירובין וכו', וגם אני העלוב הבאתי ראי' מלהלן דנ"ז מהא דאמר ליה רב הונא לבריה נהרא נהרא ופשטיה ופי' רש"י דרב כשרה ס"ל וראה בני פומבדיתא שנהגו בו איסור לא התירו בפניהם, וכן מפסחים ד"ל דלא דרש שמואל כר"ש דמותרות הקדרות הישנות לאחר הפסח משום אתריה דרב הוה, אלא מש"ה פסקינן כשמואל אע"ג דקיי"ל כרב באיסורא, משום דאמימר פסק כשמואל וכן כתבו הפוסקים: