בני גרשון· רבי גרשון ליפשיץ
יו"ד · סימן ד
ש"ך סק"ג והב"ח בסימן ב' ובסימן זה אוסר בזה באכילה ולפענ"ד כמ"ש, ונ"ל דמה שדחקו להב"ח לחלק כן משום דלא ראה בהעיטור גופא רק מה שהביא הב"י בריש סי' ב' בשמו, גם התפארת שמואל שפי' דברי העיטור מ"ש והשוחט לנכרי, פי' נכרי השוחט לנכרי אחר, שגה ברואה רק בב"י, ולא ראה מש"כ העיטור גופיה, דודאי מיירי בישראל השוחט לנכרי, ומ"ש בעל העיטור מותר בהנאה לאו דוקא קאמר דה"ה שמותר אף באכילה, ע"ש דמסיק שכ' וז"ל ומסתברא אע"ג דלא אכיל מיניה ישראל, כיון דשחיטה ראויה היא, בעי ברכה בשחיטה וכיסוי עכ"ד הרי כתב בפירוש דשחיטה ראויה היא וכו' ומה שכתב דלא אכיל מיניה ישראל, ר"ל כיון דהבהמה אינו שלו אלא של נכרי על פי רוב לא יאכל ממנה הישראל, ומש"ה כתב ומותר בהנאה ופי' דמותר ליטול הישראל שכר השחיטה דלא נאסרה בהנאה, וה"ה דמותר אף באכילה דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן: