בני גרשון· רבי גרשון ליפשיץ
יו"ד · סימן ג
שחיטת חולין אינה צריכה כוונה, בפ"ק דחולין דייק רבא זאת, מהא דתנן חש"ו ואחרים רואין אותן דכשרה שחיטתן בדיעבד, ואי בעי כוונה אפילו בדיעבד היה פסולה, ובמרדכי הובא שי' שרוצין לומר דאפילו חש"ו כשאחרים עומדים ע"ג יכולין לשחוט לכתחילה ומחלקין בין אחרים רואין אותן לאחרים עומדין ע"ג. משום דקשיא להו מהא דגיטין וכו' ולא נראה לו דא"כ מאי פריך לעיל לאביי אלא אכותי הא אמרת כשישראל עומד ע"ג שחיט אפילו לכתחילה. לישני דוקא עומד ע"ג אבל אחרים רואים אותם לא, אלא לא שנא ע"כ, וכוונתו פשוט דיש רוצין לומר דחש"ו שוחטין לכתחילה בעע"ג היינו אם האחרים רוצים לעמוד על גבן להזהיר וללמדם אותן האיך יעשו, משא"כ באחרים רואין בראיה בעלמא בדיעבד דוקא. ואין נראה לו דא"כ מאי פריך לעיל לאביי אימא דיש חילוק נמי בין עע"ג ובין אחרים רואים כמו בחש"ו, ויש ליישב קושיתו דהתם גבי כותי שאני דעיקר בעינן התם דמסתפי מישראל וישחוט יפה, דהא מיירי דהכותי יודע ה"ש, ואינו צריך אלא להשגיח עליו אם שחט יפה, מש"ה אין חילוק ושוין אחרים רואין אותו לאחרים עומדים ע"ג והתם אפילו באחרים רואין אותו נמי שוחט לכתחילה, משא"כ הכא יש לחלק. וזהו מה שמסיק שם התוס' ד"ה מאן תנא וכו' אע"ג דבריש פירקין ד"ג קרי לאחרים רואין אותו גדול עומד ע"ג, אמנם מטעם זה כתב לן רש"י ז"ל בשמעתין דאין להתיר לכתחילה לחש"ו לשחוט אפי' אחרים עומדין ע"ג משום דמועדין הם לקלקל. וכן כתב לעיל ד"ג ע"ב ד"ה דאפילו דיעבד ויודעין ה"ש לא. דתמיד הם מוחזקין לקלקל שאין בהם דעת, ויעו' ג"כ בריש בכור שור דחולין מה שמיישב בזה קושית התו' לעיל ד"ב ד"ה שמא וכו' דהא מסיפא שמעי' לה וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן דמשמע דיעבד דוקא ותי' דאי מסיפא ה"א דהא דפסלינן לכתחילה היינו דומיא דדיעבד שאחרים ראו מה מעשיהם, אבל אם האחרים רוצים לעמוד עליהם ולהזהיר אותן וללמדם האיך יעשו כשר לכתחילה, קמ"ל רישא שמא יקלקלו דמועדין הן לקלקל דלא יועיל אזהרה להו: