עידוד בחינוך · פירוש מעשיו של הילד בצד החיובי
* רְאִיָּה חִיּוּבִית עֲשׂוּיָה לִגְרֹם לַיֶּלֶד לִרְצוֹת לָתֵת "כִּסּוּי" לְמַה שֶּׁחוֹשְׁבִים עָלָיו * יֵשׁ לְהַקְפִּיד לֹא לִקְבֹּעַ עֶמְדָּה שְׁלִילִית לִפְנֵי שֶׁשָּׁמַעְנוּ אֶת הַיֶּלֶד.
כְּמוֹ שֶׁלְּכָל מַטְבֵּעַ יֵשׁ שְׁנֵי צְדָדִים, כָּךְ לְכָל מַעֲשֶׂה יֵשׁ שְׁנֵי פָנִים. עִדּוּד גָּדוֹל עָשׂוּי לִהְיוֹת אִם נַשְׂכִּיל לְהִשְׁתַּדֵּל לְתַרְגֵּם אֶת מַעֲשָׂיו שֶׁל הַיֶּלֶד בַּפָּן הַחִיּוּבִי, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אֶת הַצַּד הַשְּׁלִילִי.
אִם נְתַרְגֵּם בְּצוּרָה חִיּוּבִית, הַיֶּלֶד יִתְעוֹדֵד וְיִרְצֶה לְהוֹכִיחַ שֶׁאָכֵן הַתַּרְגּוּם שֶׁלָּנוּ הָיָה נָכוֹן.
לְדֻגְמָא: אִם הַיֶּלֶד הִתְאַחֵר לָבוֹא הַבַּיְתָה, אֶפְשָׁר לוֹמַר לוֹ, שֶׁכַּנִּרְאֶה הוּא "פִּטְפֵּט" לוֹ בַּחוּץ וְלָכֵן הִתְעַכֵּב. אוֹ אֶפְשָׁר לוֹמַר, שֶׁכַּנִּרְאֶה הָיָה לוֹ אֵיזֶה עִכּוּב שֶׁנֶּאֱלַץ לְאַחֵר בְּגִינוֹ. אִם אָכֵן נָדוּן לְכַף זְכוּת, הַיֶּלֶד יִרְצֶה לְהוֹכִיחַ שֶׁאָכֵן זוֹ הַסִּבָּה וְהוּא אֵינֶנּוּ מְאַחֵר "כְרוֹנִי", וְכַמּוּבָן שֶׁלֹא מְבַזְבֵּז אֶת זְמַנּוֹ בַּחוּץ בְּפִטְפּוּטִים. וַאֲפִלּוּ אִם אָכֵן בֶּאֱמֶת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הַסִּבָּה הָאֲמִתִּית הָיְתָה "פַּטְפֶּטֶת", מִכָּל מָקוֹם, הָיָה נָעִים לוֹ לִשְׁמֹעַ שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהוּא יֶלֶד רְצִינִי, שֶׁאֵינוֹ מְאַחֵר בְּלִי סִבָּה מְסַפֶּקֶת, וְלָכֵן הוּא יִשְׁתַּדֵּל לְהַבָּא כְּדֵי שֶׁאָכֵן הוּא יַתְאִים לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר עָלָיו.
זֹאת וְעוֹד, אִם נְתַרְגֵּם אֶת מַעֲשָׂיו בְּצוּרָה שְׁלִילִית - מִלְּבַד הַהַשְׁפָּעָה עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּדִמּוּי עַצְמִי שֶׁעֲלוּלָה לִהְיוֹת שְׁלִילִית, שֶׁיַּסְכִּים בְּדַעְתּוֹ שֶׁאָכֵן הוּא לֹא יֻצְלַח - עוֹד יֵשׁ לַחְשֹׁשׁ שֶׁטָּעִינוּ בְּכַמָּה מִקְרִים וְעָשִׂינוּ הֶקֵּשׁ מִמִּקְרֶה לְמִקְרֶה וְהִסְבַּרְנוּ אֶת הַמִּקְרִים בְּצוּרָה שְׁלִילִית, בְּעוֹד שֶׁבְּעֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה הָיָה חִיּוּבִי, וְכַמּוּבָן שֶׁזֶּה מַתְכּוֹן לְהִתְמַרְמְרוּת שֶׁעֲלוּלָה לְהוֹלִיד מַאֲבָקִים וְתוֹפָעוֹת שְׁלִילִיּוֹת אֲחֵרוֹת.
וְכָאן הַמָּקוֹם לְהַצִּיעַ עֵצָה טוֹבָה, פְּשׁוּטָה וַחֲשׁוּבָה, וְהִיא - שֶׁלִּפְנֵי הָעֲנִישָׁה אוֹ קְבִיעַת עֶמְדָּה, לְהִשְׁתַּדֵּל לְבָרֵר כָּל מַעֲשֶׂה, אוֹ לְפָחוֹת לִשְׁאֹל פֵּשֶׁר הַמַּעֲשֶׂה, וַאֲפִלּוּ אִם אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁיֵּשׁ לָנוּ "הַשְׁעָרָה" נְכוֹנָה שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הָיָה שְׁלִילִי. הַנִּסָּיוֹן מוֹרֶה, שֶׁאָחוּז גָּבֹהַּ מְאֹד מֵהַמִּקְרִים לֹא הָיוּ בְּדִיּוּק שְׁלִילִיִּים כָּל כָּךְ וְנוֹרָאִים כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְנוּ, וְאִלּוּ הָיִינוּ פּוֹעֲלִים מִתּוֹךְ הַהַשְׁעָרָה, הָיָה זֶה עָוֶל לַיֶּלֶד.
וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּאָב שֶׁפָּנוּ אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה מְבִיכָה: מָה עוֹשִׂים לְיֶלֶד שֶׁקּוֹרֵעַ כְּרִיכָה שֶׁל סְפָרִים? הָאָב לֹא הֵבִין מַה כַּוָּנַת הַשּׁוֹאֵל, וְלָכֵן שָׁאַל: "הַאִם הַשְּׁאֵלָה הִיא מִבְּחִינָה הִלְכָתִית אוֹ מִבְּחִינָה חִנּוּכִית?" וְאָז נַעֲנָה הַשּׁוֹאֵל וְאָמַר: "מְדֻבָּר בַּבֵּן שֶׁל כְּבוֹדוֹ. כַּיָּדוּעַ לִכְבוֹדוֹ, שֶׁבְּנוֹ לוֹמֵד בַּכִּתָּה שֶׁבָּהּ אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְלִים, וְיֵשׁ שָׁם כְּרִיכוֹת שֶׁל סִפְרֵי תְהִלִּים, וְהַיְלָדִים שֶׁל הַכִּתָּה מִשְׁתּוֹבְבִים, וְהִנֵּה בִּנְךָ לָקַח כְּרִיכָה שֶׁל תְּהִלִּים וְקָרַע אוֹתָהּ." כִּשְׁמֹעַ הָאָב זֹאת, קָרָא לִבְנוֹ וּשְׁאָלוֹ בִּיחִידוּת: "בְּנִי, מַה קָּרָה?" עָנָה הַבֵּן, שֶׁמְּדֻבָּר בִּכְרִיכַת תְּהִלִּים לְלֹא הַסֵּפֶר, שֶׁיַּלְדֵי הַכִּתָּה זוֹרְקִים לְכָל עֵבֶר, וּמִכֵּיוָן שֶׁרָאָה סִדּוּר לְלֹא כְּרִיכָה, לָכֵן הֶחְלִיט שֶׁכְּדַאי לִכְרֹךְ בָּזֶה אֶת הַסִּדּוּר. שׁוּב הָאָב הִסְבִּיר לְאוֹתוֹ הַשּׁוֹאֵל אֶת הַמֵּנִיעַ הַטָּהוֹר שֶׁל בְּנוֹ, וְאָמַר: "אִם אָכֵן זוֹרְקִים לְכָל עֵבֶר אֶת כְּרִיכוֹת הַתְּהִלִּים, אָז לִכְאוֹרָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבֵּן הוּא חִיּוּבִי!" אוּלָם הַשּׁוֹאֵל הֵשִׁיב: "אֱמֶת וְנָכוֹן שֶׁיַּלְדֵי הַכִּתָּה מְעִיפִים אֶת הַכְּרִיכוֹת, אוּלָם כּוֹאֵב לִרְאוֹת אֵיךְ הַבֵּן, בִּשְׁבִיל לִכְרֹךְ אֶת הַסִּדּוּר, חָתַךְ בַּכְּרִיכָה אֶת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הָעִקָּרִים הַמֻּדְפָּסִים עַל גַּב הַכְּרִיכָה." וְשׁוּב שָׁאַל הָאָב אֶת הַבֵּן, וְהַבֵּן עָנָה, שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת שֶׁהוּא אָכֵן הִקְפִּיד שֶׁלֹא לַחְתֹּךְ שׁוּם אוֹת. עַד כָּאן הַמַּעֲשֶׂה.
רְאוּ גַּם רְאוּ כַּמָּה לְקָחִים אֶפְשָׁר לִלְמֹד מִמַּעֲשֶׂה זֶה. רֵאשִׁית, אִלּוּ הָיִינוּ מַחְלִיטִים לְקַבֵּל אֶת גִּירְסַת הַשּׁוֹאֵל לְפִי רְאִיָּתוֹ, אָז הָיִינוּ מְתַרְגְּמִים אֶת הַמַּעֲשֶׂה בְּצוּרָה שְׁלִילִית, וְזֶה הָיָה עָלוּל לִגְרֹם לָנוּ לִתְסִיסָה וְהִתְמַרְמְרוּת עַל הַיֶּלֶד, מִשּׁוּם הַדֵּעָה הַקּוֹדֶמֶת שֶׁהַיֶּלֶד הִשְׁחִית אֶת הַכְּרִיכָה מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְהַשְׁחִית. וְכַמּוּבָן שֶׁשְּׁאֵלָה בְּטוֹן דִּבּוּר שֶׁכָּזֶה אֵינָהּ הוֹגֶנֶת וַעֲלוּלָה לְהַשִּׂיג מַטָּרָה הֲפוּכָה. הַיֶּלֶד עָלוּל לְהִתְמַרְמֵר בְּטַעֲנָה חֲמוּרָה: "מָה רוֹצִים מִמֶּנִּי? אֲנִי עָשִׂיתִי מִצְוָה, וּמִבְּלִי לְבָרֵר כְּבָר 'חוֹתְמִים' שֶׁאֲנִי הִשְׁחַתִּי?!"
שֵׁנִית, אִלּוּ הַיֶּלֶד הָיָה מְתָרֵץ אֶת עַצְמוֹ, בְּכָל זֹאת עֲדַיִן הָיָה קָשֶׁה לַהוֹרִים לָסֶגֶת מִדַּעְתָּם וּקְבִיעָתָם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִשְׁתַּמְּעָה מִ"טּוֹן הַדִּבּוּר הַמַּאֲשִׁים", וּמִמֵּילָא הֵם הָיוּ עֲלוּלִים לִטְעוֹת בַּשִּׁפּוּט, וַאֲפִלּוּ לְהַרְאוֹת חֹסֶר אֵמוּן בַּיֶּלֶד, וְזֹאת כְּדֵי לַעֲמֹד עַל דַּעְתָּם וּלְהַצְדִּיק אֶת גִּישָׁתָם הָרִאשׁוֹנָה, וּבְמַצָּב טוֹב הָיוּ נִמְנָעִים מִלְּהַמְשִׁיךְ לְהַאֲשִׁים, אוּלָם "הַטַּעַם הַמַּר" עֲדַיִן נִשְׁאָר.
לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר הָאָב בֵּרֵר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, הוּא הִגִּיעַ לַמַּסְקָנָא הַנְּכוֹנָה - וְהַיֶּלֶד קִבֵּל "יִישַׁר כֹּחַ". הוֹרִים! הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם!
כַּיּוֹצֵא בָזֶה, קוֹרֶה לִפְעָמִים שֶׁאֲנַחְנוּ מַחְלִיטִים לְהַעֲנִישׁ עַל פִּי הַשְׁעָרָה, וְהִנֵּה מִתְבָּרֵר לְאַחַר מַעֲשֶׂה, שֶׁהַהַשְׁעָרָה לֹא הָיְתָה מְדֻיֶּקֶת, וְאָז אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בְּמַלְכֹּדֶת - שֶׁהֲרֵי כְּבָר הֶעֱנַשְׁנוּ, וְזֶה לֹא קַל לְהוֹדוֹת בַּטָּעוּת. וְלָכֵן עֲלוּלִים אֲנַחְנוּ "לְחַפֵּשׂ" הַצְדָּקָה לָעֹנֶשׁ שֶׁנָּתַנּוּ, וְכָל זֹאת בִּלְבַד "שֶׁלֹא תִהְיֶה פַשְׁלָה".
לְעֻמַּת זֹאת, אִם נַקְפִּיד לְבָרֵר אִם אָכֵן הַשְׁעָרָתֵנוּ מְדֻיֶּקֶת, אֲנַחְנוּ נַחְסֹךְ הַרְבֵּה עָגְמַת נֶפֶשׁ.
מָה הַחֲשָׁשׁ? מַדּוּעַ לֹא מְבָרְרִים? "חוֹשְׁשִׁים" אוּלַי הַיֶּלֶד יַצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ אוֹ יִתְנַצֵּל, וְאָז תִּהְיֶה בְּעָיָה בָּעֲנִישָׁה?
אֵין זוֹ בְּעָיָה, אֶלָּא זוֹ טָעוּת! פָּשׁוּט מְאֹד, יֵשׁ לְהַכְנִיס לָרֹאשׁ מִמַּה נַּפְשָׁךְ: אִם הַהִתְנַצְּלוּת מַסְפִּיקָה, אֲזַי אֵין מִצְוָה לְהַעֲנִישׁ, וְאִם יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁהַהִתְנַצְּלוּת לֹא מַסְפִּיקָה, עָלֵינוּ לְהַעֲנִישׁ אֲפִלּוּ אַחֲרֵי הַהִתְנַצְּלוּת, וְאָז אֲנַחְנוּ רְגוּעִים בְּיָדְעֵנוּ בְּבֵרוּר אֶת "תְּמוּנַת הַמַּצָּב". וְעַל זֶה אָמַר הַמְשׁוֹרֵר הַצְּפַתִּי:
"סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה" (מתוך הפיוט "לכה דודי").