עידוד בחינוך · ה. הזדהות ותמיכה נפשית
כַּאֲשֶׁר יֵשׁ הִזְדַּהוּת, קַל יוֹתֵר לְקַבֵּל אֶת הַהֶעָרָה מֵהָאוֹהֵב.
"אֹזֶן קַשֶּׁבֶת" שֶׁל הַהוֹרִים לַיֶּלֶד הִיא עֲרֻבָּה לְ"אֹזֶן קַשֶּׁבֶת" שֶׁל הַיֶּלֶד לַהוֹרִים.
כַּאֲשֶׁר הַהוֹרִים מַקְשִׁיבִים לַיֶּלֶד וּמִזְדַּהִים אִתּוֹ, הוּא מַרְגִּישׁ בִּטָּחוֹן עַצְמִי וּבִטָּחוֹן בְּהוֹרָיו וְנִקְשָׁר נַפְשִׁית לְהוֹרָיו, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מֵבִין, שֶׁהוֹרָיו מְיַחֲסִים חֲשִׁיבוּת לִדְבָרָיו. בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת: הוּא יֶלֶד טוֹב וְנוֹרְמָלִי, דְּבָרָיו עִם הִגָּיוֹן וְיֵשׁ לוֹ עֵרֶךְ, שֶׁהֲרֵי הִקְשִׁיבוּ לוֹ וְהִזְדַּהוּ אִתּוֹ, וּפֵרוּשׁ הַדָּבָר - שֶׁאָכֵן בִּדְבָרָיו יֵשׁ הִגָּיוֹן.
אוּלָם אֵין כַּוָּנָתֵנוּ לוֹמַר, שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ" עַל כָּל מַה שֶּׁיֹּאמַר, וּבְוַדַּאי כַּאֲשֶׁר רוֹאִים שֶׁאֵין הוּא צוֹדֵק, יֵשׁ לוֹמַר לוֹ זֹאת. אוּלָם כָּל זֹאת רַק לְאַחַר שֶּׁשָּׁמַעְנוּ אוֹתוֹ וְנִסִּינוּ לְהָבִין אוֹתוֹ וְאַף מָצָאנוּ נְקֻדַּת זְכוּת לְמַעֲשָׂיו. וְאָז, בְּמַצָּב כָּזֶה, אִם נַבִּיעַ אֶת דַּעְתֵּנוּ בָּעִנְיָן, סָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁאָזְנוֹ תִהְיֶה כְרוּיָה לִשְׁמֹעַ מַה בְּפִינוּ, וְיִהְיֶה לוֹ קַל יוֹתֵר לְקַבֵּל אֶת דְּבָרֵינוּ.
יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם, שֶׁלְּכָל אָדָם קַל יוֹתֵר לְקַבֵּל דְּבָרִים מֵ"הָאוֹהֵב" יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר "הָאוֹיֵב". וְאִם כֵּן, גַּם בַּנִּדּוֹן שֶׁלָּנוּ, דְּהַיְנוּ הַיֶּלֶד - אִם הוּא מֵבִין שֶׁאֲנַחְנוּ בִּבְחִינַת "אוֹהֵב", דְּהַיְנוּ שֶׁדְּבָרָיו מִתְקַבְּלִים עַל דַּעְתֵּנוּ וְיֵשׁ לָהֶם עֵרֶךְ, אֲזַי מִסְתַּבֵּר שֶׁיֵּקַל עָלָיו לִשְׁמֹעַ אוֹתָנוּ, וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּחָכְמָתוֹ (משלי ט, ח): "הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ". וּפֵרְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים: כַּאֲשֶׁר תִּרְצֶה לְהוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרְךָ, תֹּאמַר לוֹ: "אַתָּה חָכָם!", וְכַאֲשֶׁר תֹּאמַר לוֹ "אַתָּה חָכָם", הוּא יִרְצֶה לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ, וְיֹאהַב אוֹתְךָ עֲבוּר תּוֹכַחְתְּךָ.
[וּכְעֵין זֶה מָצָאנוּ בְּפָרָשַׁת הַמְרַגְּלִים (במדבר יג, ל): "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה". פֵּרַשׁ רַשִׁ"י, שֶׁהִשְׁתִּיק אוֹתָם בְּצוּרַת דִּבּוּר הַמִּשְׁתַּמַּעַת כְּאִלּוּ גַּם הוּא מִתְכַּוֵּן לְגַנּוֹת אֶת מֹשֶׁה. וְכָךְ אָמַר: וְכִי רַק זֹאת עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם? וְכַאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חָשְׁבוּ שֶׁאָכֵן רְצוֹנוֹ לְגַנּוֹת - שָׁתְקוּ כֻלָּם. זוֹ דֶרֶךְ הָעוֹלָם: אִם מִתְיַחֲסִים אֲלֵיהֶם וּלְדַעְתָּם, הֵם רוֹצִים לִשְׁמֹעַ.]