אור ברסלב
בני בבת עיני עידוד בחינוך

בני בבת עיני

עידוד בחינוך

ההרגל

בַּנִּסָּיוֹן לְחַנֵּךְ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּאֶמְצָעִים שׁוֹנִים כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְמַטָּרָה נַעֲלָה זוֹ, וְאַחַד הָאֶמְצָעִים הוּא הָעִדּוּד.

לָעִדּוּד יֵשׁ יִתְרוֹן גָּדוֹל, מִשּׁוּם שֶׁהוּא אֶמְצָעִי נוֹחַ לַמְעוֹדֵד וְגַם לַמְעֻדָּד, וּמִמֵּילָא יֵשׁ רָצוֹן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. יִתְרוֹן נוֹסָף הוּא - שֶׁהַסִּכּוּן לְהִנָּזֵק מֵעִדּוּד הוּא קָטָן בְּאֹפֶן יַחֲסִי לִשְׁאָר הָאֶמְצָעִים, וְזֹאת מִשּׁוּם, שֶׁבְּאֹפֶן טִבְעִי, גַּם עִדּוּד מֻפְרָז אֵינוֹ יוֹצֵר סְלִידָה כְּמוֹ בִּשְׁאָר אֶמְצְעֵי הַחִנּוּךְ [כְּגוֹן: תּוֹכָחָה, הַתְנָיָה וְכוּ']. אָדָם קָרוֹב לְעַצְמוֹ, וּמַה שֶּׁנּוֹתֵן לוֹ הַרְגָּשָׁה טוֹבָה, בְּדֶרֶךְ כְּלָל מִתְקַבֵּל אֶצְלוֹ בְּרָצוֹן! וּמִכָּאן יֵשׁ לָנוּ לִלְמֹד עַד כַּמָּה כֹּחַ הָעִדּוּד רַב.

וּמִכֵּיוָן שֶׁכֵּן, שׂוּמָה עָלֵינוּ לָתֵת דַּעְתֵּנוּ וּלְנַצֵּל אֶת כֹּחַ הָעִדּוּד בְּצוּרָה נְכוֹנָה, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהָפִיק אֶת מֵרַב הַתּוֹעֶלֶת מִמֶּנּוּ. חֲבָל לְהַפְסִיד אֶמְצָעִי כֹּה חָזָק!

וּבְכֵן, הָבָה נַכִּיר אֶת הָעִדּוּד.

מטרת העידוד

מַטְּרַת הָעִדּוּד לִפְתֹּחַ אֶת רְצוֹנוֹ מֹחוֹ וְנַפְשׁוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד לָאֶתְגָּרִים הַמַּעֲשִׂיִּים וְהַלִּמּוּדִיִּים שֶׁאֲנַחְנוּ מְעֻנְיָנִים לְהַקְנוֹת לוֹ.

יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם, שֶׁמְּנַהֵל מִפְעָל הַמְעֻנְיָן שֶׁפּוֹעֲלָיו יַעַבְדוּ בְּצוּרָה יְעִילָה, הוּא מְעוֹדֵד אוֹתָם בְּצוּרוֹת שׁוֹנוֹת - הֵן עַל יְדֵי מַחֲמָאוֹת, וְהֵן עַל יְדֵי תּוֹסְפוֹת תַּשְׁלוּם אוֹ תְשׁוּרוֹת וְכַדּוֹמֶה, וְזֹאת בְּיָדְעוֹ, שֶׁעַל יְדֵי הָעִדּוּד יִגְדַּל פִּרְיוֹן הָעֲבוֹדָה. כָּךְ טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם! רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדָם וְשִׂמְחָתוֹ מְשַׁמְּשִׁים כְּמֵנִיעַ מֶרְכָּזִי לַהֲפָקַת מֵרַב הַהַצְלָחָה בָּאֶתְגָּרִים הָעוֹמְדִים לְפָנָיו.

וּבְכֵן, זוֹהִי מַטְּרַת הָעִדּוּד בַּחִנּוּךְ: לִפְתֹּחַ אֶת רְצוֹנוֹ וְנַפְשׁוֹ וּמֹחוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד לָאֶתְגָּרִים הַמַּעֲשִׂיִּים וְהַלִּמּוּדִיִּים שֶׁאֲנַחְנוּ מְעֻנְיָנִים לְהַקְנוֹת לוֹ. וְאִם זֶה יֵעָשֶׂה עַל יְדֵי עִדּוּד, זֶה עָשׂוּי לְהַפְנִים לוֹ עֲרָכִים מוּסָרִיִּים לִמּוּדִיִּים וּמַעֲשִׂיִּים בְּצוּרָה חֲזָקָה שֶׁתַּכֶּה שָׁרָשִׁים עֲמֻקִּים בְּלִבּוֹ, וְזֹאת מִלְּבַד הָרֶוַח הַנּוֹסָף - שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹנְעִים אֶת הַמַּחֲשָׁבָה אוֹ הָרָצוֹן לְהִתְנַגְּדוּת לְאֶתְגָּרִים אוֹ עֲרָכִים שֶׁרְצוֹנֵנוּ לְהַקְנוֹת לוֹ. פָּשׁוּט, עַל יְדֵי הָעִדּוּד אֲנַחְנוּ מְכַוְּנִים אֶת אֲפִיקֵי הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל הַיֶּלֶד לַכִּוּוּן הַחִיּוּבִי, דְּהַיְנוּ, בִּצּוּעַ הָאֶתְגָּרִים אוֹ הַקְנָיַת הָעֲרָכִים שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהַשִּׂיג. וּמִמֵּילָא, כַּאֲשֶׁר עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו נְתוּנִים לַכִּוּוּן הַחִיּוּבִי, אֵין מָקוֹם לַמַּחֲשָׁבוֹת הַשְּׁלִילִיּוֹת, כַּיָּדוּעַ שֶׁאֵין שְׁתֵּי מַחֲשָׁבוֹת יְכוֹלוֹת לִפְעֹל בְּבַת אַחַת. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, אִם הַמַּחֲשָׁבָה הַחִיּוּבִית פּוֹעֶלֶת, אָז אֵין מָקוֹם לְבִקֹּרֶת שְׁלִילִית.

לְדֻגְמָא: אִם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְלַמֵּד אֶת הַיֶּלֶד לְבָרֵךְ בְּקוֹל וּבְכַוָּנָה, אֲזַי אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהַסְבִּיר לוֹ כַּמָּה חָשׁוּב לְבָרֵךְ בְּצוּרָה טוֹבָה בְּלִי לְמַהֵר, וְשֶׁה' שָׂמֵחַ בְּכָךְ וְכוּ'. זֶה טוֹב וְזוֹ אֱמֶת, אוּלָם לַיֶּלֶד יֵשׁ רָצוֹן לְבָרֵךְ אֵיךְ שֶׁהוּא רוֹצֶה, אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן - אֵיךְ שֶׁיֵּצֵא לוֹ מֵהַפֶּה. "עַבְדָּא בְּהֶפְקֵרָא נִיחָא לֵיהּ" (גיטין יג ע"א). וְלִפְעָמִים הוּא שׁוֹאֵל אוֹתָנוּ אוֹ אֶת עַצְמוֹ: "מָה? בְּרָכָה בְּלַחַשׁ זוֹ לֹא בְּרָכָה?! הִנֵּה, פְּלוֹנִי מְבָרֵךְ בְּלַחַשׁ וְכוּ'." וְעוֹד כָּל מִינֵי סִבּוֹת שֶׁלֹא לְבָרֵךְ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים שֶׁיְּבָרֵךְ, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁהוּא מְשֻׁחָד לִרְצוֹנוֹתָיו, וְכָאָמוּר.

לְעֻמַּת זֹאת, אִם נַצְלִיחַ לְעוֹדֵד אוֹתוֹ, אֲזַי מַחֲשַׁבְתּוֹ תִּהְיֶה נְתוּנָה כֵּיצַד לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹנֵנוּ, וְלֹא יִקְשֶׁה לוֹ לְחַפֵּשׂ סִבּוֹת הֶגְיוֹנִיּוֹת לַדְּרִישָׁה שֶׁלָּנוּ לְבָרֵךְ בְּקוֹל, מִשּׁוּם שֶׁנּוֹחַ לוֹ לַחְשֹׁב בַּכִּוּוּן שֶׁהַהוֹרִים דָּרְשׁוּ. הָעִדּוּד מְכַוֵּן אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ אֵלֵינוּ, וּמִמֵּילָא הוּא יָבִין בְּצוּרָה טוֹבָה יוֹתֵר. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין יוֹתֵר, הוּא עָשׂוּי לְהַגִּיעַ לְדַרְגָּה שֶׁהוּא יִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹן הַבּוֹרֵא, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁזֶּה רְצוֹנוֹ וְזֶה מַה שֶּׁנּוֹחַ לוֹ, וְכַאֲשֶׁר הוּא יִתְרַגֵּל, מִמֵּילָא כְּבָר הוּא יַמְשִׁיךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ, וְאָז בְּעֶצֶם הִרְוַחְנוּ הַקְנָיַת עֵרֶךְ בְּצוּרָה טוֹבָה וּבְרִיאָה, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ בִּשְׁאָר הָעֲרָכִים.

וּמְסֻפָּר בַּגְּמָרָא (תענית כד ע"א): רַב נִקְלַע לְמָקוֹם מְסֻיָּם שֶׁהָיוּ זְקוּקִים בּוֹ לְגֶשֶׁם, וְלָכֵן רַב גָּזַר עֲלֵיהֶם צוֹם, וּבְכָל זֹאת לֹא יָרַד גֶּשֶׁם. וְהִנֵּה עָבַר שָׁלִיחַ לִפְנֵי הַתֵּבָה, וּכְשֶׁגָּמַר אֶת הַמִּלִּים "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם" - יָרְדוּ גְשָׁמִים. רַב, שֶׁהִתְפַּעֵל מִכָּךְ, שָׁאַל אוֹתוֹ מָה עִסּוּקוֹ [כְּדֵי לָדַעַת בְּאֵיזוֹ זְכוּת הוּא הִצְלִיחַ לְהוֹרִיד גֶּשֶׁם]. סִפֵּר לוֹ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר: אֲנִי מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, וְיֵשׁ לִי מְחִלּוֹת שֶׁבְּתוֹכָן דָּגִים, וּמִי שֶׁלֹא רוֹצֶה לִלְמֹד, אֲנִי מְנַסֶּה לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ, וַאֲנִי מְשַׁחֵד אוֹתוֹ עַל יְדֵי שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לוֹ דָגִים וּמְדַבֵּר עַל לִבּוֹ עַד שֶׁהוּא לוֹמֵד. עַד כָּאן תֹּכֶן הַסִּפּוּר.

מִסִּפּוּר זֶה אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים, שֶׁהָעִדּוּד מְהַוֶּה כְּעֵין שֹׁחַד בְּצוּרָה חִיּוּבִית, מִשּׁוּם שֶׁבְּעֶצֶם, יֶלֶד שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִלְמֹד, יֵשׁ לוֹ סִבָּה הַמּוֹשֶׁכֶת אוֹתוֹ וְגוֹרֶמֶת לוֹ שֶׁלֹא יִלְמַד, וְהוּא מְעֻנְיָן בָּהּ, נוֹחַ לוֹ בַּמַּצָּב הַזֶּה. זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת רָצוֹן לְשַׂחֵק, חֲבֵרִים לְפַטְפֵּט וְכוּ'. אוּלָם הַמְכַנֶּה הַמְשֻׁתָּף הוּא הַשֹּׁחַד, לְתַאֲוָה אוֹ רָצוֹן כָּלְשֶׁהוּ. וּכְנֶגֶד זֶה בָא הָעִדּוּד, וְהוּא כְּעֵין תַּחֲלִיף לְאוֹתָהּ תַּאֲוָה אוֹ לְאוֹתוֹ רָצוֹן שְׁלִילִי. פָּשׁוּט מַעֲבִירִים אֶת הָרָצוֹן מֵאָפִיק שְׁלִילִי לְאָפִיק חִיּוּבִי, וְהָעִדּוּד הוּא הָאֶמְצָעִי שֶׁמֵּמִיר רָע בְּטוֹב.

"תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד!" (משלי ט, ט).

עידוד ילד מופרע - דוחה!

יוֹתֵר נָכוֹן וְקַל שֶׁאֲנַחְנוּ נְעוֹדֵד אֶת הַיֶּלֶד, וְלֹא נְצַפֶּה שֶׁהַיֶּלֶד יְעוֹדֵד אוֹתָנוּ לְעוֹדֵד אוֹתוֹ. * יֵשׁ לִזְכֹּר: 1] שֶׁהַיֶּלֶד אוֹרֵחַ זְמַנִּי. 2] זֶהוּ זְמַן הַחִנּוּךְ. 3] אֵין יֶלֶד רַע. 4] יֵשׁ תִּקְוָה.

לֹא פַּעַם אֲנַחְנוּ נִתְקָלִים בִּשְׁאֵלַת הוֹרִים אוֹ מְחַנְּכִים הַשּׁוֹאֲלִים: עִם כָּל הָרָצוֹן לְעוֹדֵד, אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לְעוֹדֵד יֶלֶד מֻפְרָע? הוּא לֹא נוֹתֵן לָנוּ קָצֶה שֶׁל חוּט כְּדֵי לִמְצֹא סִבָּה לְעוֹדְדוֹ, הַיֶּלֶד פָּשׁוּט דּוֹחֶה כָּל אֶפְשָׁרוּת לְעִדּוּד.

שְׁאֵלָה יָפָה! זוֹ עֻבְדָּה מְצִיאוּתִית שֶׁאֵין חֵשֶׁק וְרָצוֹן לְעוֹדֵד יֶלֶד שֶׁגּוֹרֵם לָנוּ דְּחִיַּת הָעִדּוּד.

אוּלָם זוֹ הַבְּעָיָה - שֶׁ"אֵין לָנוּ חֵשֶׁק לְעוֹדֵד"!

נַקְצִין מְעַט אֶת הַהַגְדָּרָה בִּשְׁאֵלָה:

מִי צָרִיךְ עִדּוּד - הַאִם הַיֶּלֶד צָרִיךְ עִדּוּד מֵאִתָּנוּ אוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים עִדּוּד מֵהַיֶּלֶד? דְּהַיְנוּ, שֶׁהַיֶּלֶד יְעוֹדֵד אוֹתָנוּ לְעוֹדֵד אוֹתוֹ?! מַצְחִיק??? נָכוֹן! אֲבָל זוֹ הַמְּצִיאוּת.

בְּלִי לְהַרְגִּישׁ, לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ מְחַכִּים שֶׁהַיֶּלֶד, שֶׁהוּא מֻפְרָע וְדוֹחֶה, יְעוֹדֵד אוֹתָנוּ לְעוֹדֵד אוֹתוֹ. [אֵיךְ אוֹמְרִים? שֶׁיִּתֵּן לָנוּ קְצֵה חוּט בְּמַה לְּעוֹדְדוֹ. הוּא לֹא נוֹתֵן לָנוּ בְּמַה לֶּאֱחֹז.] וּבְעֶצֶם, בְּמַבָּט נָכוֹן זוֹ דְרִישָׁה לֹא הֶגְיוֹנִית. אִם הַיֶּלֶד זָקוּק לִתְמִיכָה נַפְשִׁית, אִי אֶפְשָׁר לִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּעוֹדֵד אוֹתָנוּ. "אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים" (ברכות ה).

מַסְקָנָא: אֲנַחְנוּ הַנִּדְרָשִׁים לְעוֹדֵד, וְלֹא לְצַפּוֹת מֵהַיֶּלֶד שֶׁיְּעוֹדֵד אוֹתָנוּ חֵרֶף הַדְּחִיָּה שֶׁהוּא מַקְרִין לָנוּ עֵקֶב הִתְנַהֲגוּתוֹ הַמְּבִישָׁה, וּבִמְקוֹם שֶׁנַּמְתִּין וּנְצַפֶּה עַד שֶׁהַיֶּלֶד יִתֵּן לָנוּ "קְצֵה חוּט" לְעוֹדֵד אוֹתוֹ - נַגִּישׁ אֲנַחְנוּ אֵלָיו אֶת "חֶבֶל הַהַצָּלָה" שֶׁיִּרְצֶה לְהַחֲזִיק בּוֹ!

וְכֵיצַד לַעֲשׂוֹת זֹאת?

כְּדֵי לְהַסְבִּיר זֹאת נִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמָשָׁל:

יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם, שֶׁלְּכָל אָדָם יֵשׁ אוֹהֲבִים וְגַם שׂוֹנְאִים. אִם נִשְׁאַל אֶת הַשּׂוֹנֵא שֶׁלּוֹ אוֹדוֹתָיו, הוּא יִתְקַשֶּׁה לִמְצֹא אֶצְלוֹ נְקֻדּוֹת חִיּוּבִיּוֹת.

וּמַדּוּעַ? פָּשׁוּט! מִשּׁוּם שֶׁהוּא שׂוֹנֵא אוֹתוֹ! לְעֻמַּת זֹאת, אִם אוֹתוֹ אָדָם יָמוּת, נַבְחִין שֶׁיּוֹתֵר קַל לַשּׂוֹנֵא שֶׁלּוֹ לְדַבֵּר עָלָיו טוֹבוֹת, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁהוּא מֵת!

וּמָה הַהֶבְדֵּל, הֲרֵי סוֹף־סוֹף גַּם הַמֵּת נִשְׁאָר אוֹתוֹ אָדָם?

הַתְּשׁוּבָה: כָּל זְמַן שֶׁהַשָּׂנוּא הָיָה חַי, הוּא הָיָה לְרוֹעֵץ לְאוֹתוֹ שׂוֹנֵא, וְהַשּׂוֹנֵא הָיָה מְשֻׁחָד לְרָעָה, מַחֲשַׁבְתּוֹ הָיְתָה נְתוּנָה כֵּיצַד לְהַחֲזִיר מִלְחָמָה הַשַּׁעְרָה לְשׂוֹנְאוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא הָיָה מְסֻגָּל לַחְשֹׁב טוֹב עַל שְׂנוּאוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאֲשֶׁר הוּא נִפְטָר, אֵין לוֹ אִתּוֹ תַּחֲרוּת, וּמִמֵּילָא אֵין לוֹ "נְגִיעָה" לִשְׂנֹאתוֹ, וְלָכֵן הוּא מוֹצֵא נְקֻדּוֹת חִיּוּבִיּוֹת אֵצֶל הַשָּׂנוּא.

לְהַבְדִּיל, כָּךְ אֵצֶל הַיֶּלֶד הַדּוֹחֶה: לָנוּ, הַהוֹרִים, יֶשְׁנָהּ נְגִיעָה נֶגֶד מַעֲשָׂיו, וְלָכֵן קָשֶׁה לָנוּ לִרְאוֹת אֶצְלוֹ נְקֻדּוֹת זְכוּת. מַה שֶּׁמַּטְרִיד אוֹתָנוּ אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁל הַיֶּלֶד. אֲנַחְנוּ מְבַזְבְּזִים הַרְבֵּה אֶנֶרְגְּיָה בְּמִרְדָּף אַחֲרֵי הַשְּׁלִילָה, וְזֶה חֲבָל!

וּבְכֵן, כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבְּעָיָה הַנַּ"ל, עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד עַל הַנְּקֻדּוֹת הַבָּאוֹת:

א. עָלֵינוּ לִזְכֹּר בְּצוּרָה תְדִירָה, שֶׁהַיֶּלֶד הוּא אוֹרֵחַ זְמַנִּי, שֶׁהֲרֵי עוֹד כַּמָּה שָׁנִים הוּא לֹא יִהְיֶה אוֹרֵחַ קֶבַע בְּבֵיתֵנוּ, הוּא יִבְנֶה בַיִת מִשֶּׁלּוֹ. וּבְזָכְרֵנוּ זֹאת, יֵקַל עָלֵינוּ לְהִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת, וּמִמֵּילָא לְהַשְׁקִיעַ אֶת מֵיטַב כֹּחוֹתֵינוּ בַּיֶּלֶד, וּבְצוּרָה חִיּוּבִית.

ב. זְמַן הַחִנּוּךְ הַטּוֹב בְּיוֹתֵר מֻגְבָּל לַגִּיל הַצָּעִיר בְּיוֹתֵר, וּכְכָל שֶׁהַיֶּלֶד יִגְדַּל - דֵּעוֹתָיו תִּהְיֶינָה יוֹתֵר מְגֻבָּשׁוֹת, וְכַמּוּבָן שֶׁסִּוּוּג דֵּעוֹתָיו יִהְיֶה לְפִי הַנְּתוּנִים שֶׁהוּא קָלַט בְּמֶשֶׁךְ שְׁנוֹת חַיָּיו. וּבְוַדַּאי כְּדַאי לָנוּ לְהַחְדִּיר לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה שֶׁחַס וְחָלִילָה לֹא יַחְדְּרוּ לוֹ "רוּחוֹת רָעוֹת", וְאָז עֲלוּלוֹת לִהְיוֹת תּוֹפָעוֹת לְוַאי לֹא נְעִימוֹת. וּבִכְלָל - עֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁהַיֶּלֶד יִגְדַּל לֹא לְפִי רוּחֵנוּ, זֶה כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ מְאֹד מְאֹד לֹא נָעִים.

וְלָכֵן עָלֵינוּ, וּכְדַאי לָנוּ לְהַשְׁקִיעַ מַאֲמַצִּים בַּיֶּלֶד בְּעוֹדוֹ רַךְ בַּשָּׁנִים, שֶׁאָז הוּא עָלוּל וְנוֹחַ לְקַבֵּל אֶת דַּעְתֵּנוּ, וּמִמֵּילָא יֵשׁ לְקַוּוֹת, שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא יִגְדַּל, נִרְוֶה מִמֶּנּוּ נַחַת.

הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה - בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ!

ג. עָלֵינוּ לִזְכֹּר אֶת הַכְּלָל: "אֵין יֶלֶד רָע!" יֵשׁ יֶלֶד שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים רָעִים, אֲבָל הוּא מִיסוֹדוֹ לֹא רָע. וְלָכֵן עָלֵינוּ לִרְאוֹתוֹ כְּמוֹ יֶלֶד חוֹלֶה פִיזִית, שֶׁאֲנַחְנוּ מְרַחֲמִים עָלָיו וּמְחַפְּשִׂים עֵצוֹת וּדְרָכִים כֵּיצַד לְרַפֹּאתוֹ מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְחֶמְלָה הַגּוֹבֶלֶת בְּסַבְלָנוּת וְסַלְחָנוּת.

לְדֻגְמָא: אִם יֵשׁ לָנוּ יֶלֶד עִם מַחֲלָה מִדַּבֶּקֶת, אָמְנָם אֲנַחְנוּ נַרְחִיק אֶת בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה מִמֶּנּוּ, אֲבָל לֹא מִתּוֹךְ סְלִידָה מִמֶּנּוּ. אַדְּרַבָּה, אוֹתוֹ אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים וְעָלָיו אֲנַחְנוּ מְרַחֲמִים, אֶלָּא שֶׁמַּחֲלָתוֹ מַרְחִיקָה אוֹתָנוּ מִמֶּנּוּ, וְכַמּוּבָן עָלֵינוּ לְהִלָּחֵם בַּמַּחֲלָה וְלֹא בַּיֶּלֶד.

כֵּן עָלֵינוּ לִנְהֹג בְּיֶלֶד שֶׁ"חוֹלֶה רוּחָנִית" - לְהִלָּחֵם בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים וְלֹא בַּיֶּלֶד עַצְמוֹ. וּכְמוֹ שֶׁלְּיֶלֶד שֶׁחוֹלֶה פִיזִית אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים מֻמְחֶה וּתְרוּפוֹת מַתְאִימוֹת, וְלוּ גַּם אִם זֶה יַעֲלֶה לָנוּ הוֹן וּמַאֲמָץ - כָּךְ עָלֵינוּ לְחַפֵּשׂ מֻמְחֶה לְנַפְשׁוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד וְלִקְנוֹת לוֹ רְפוּאוֹת אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הוֹן וּמַאֲמָץ!

ד. עָלֵינוּ לְהַאֲמִין, שֶׁכְּדַאי לָנוּ וְיֵשׁ לָנוּ תִּקְוָה לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבְּעָיָה. אֲפִלּוּ שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא רוֹאִים אֶת הַפִּתְרוֹן בָּאֹפֶק, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר לָנוּ לְהִתְיָאֵשׁ. כַּיָּדוּעַ, שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת נִפְגָּשִׁים אֲנַחְנוּ בְּיֶלֶד שֶׁלֹא הָיָה נִרְאֶה סִכּוּי לְתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו, וְאַף עַל פִּי כֵן, בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, מַעֲשָׂיו תֻקְּנוּ בְּצוּרָה מַדְהִימָה.

זֹאת וְעוֹד, גַּם אִם אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁאֵין סִכּוּי [וְאֵין מְצִיאוּת כָּזֹאת בִּכְלָל], מִכָּל מָקוֹם עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת כְּכָל יְכָלְתֵּנוּ לְצַמְצֵם עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר אֶת מַעֲשָׂיו הָרָעִים. וּכְבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל: "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר וְאֵין אַתָּה בֶּן חוֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה" (אבות ב, כא).

[וְהַמְּבִינִים יָבִינוּ, כִּי לֹא בְּפֶה מָלֵא נְדַבֵּר מַדּוּעַ לֹא פַּעַם יֵשׁ לָנוּ מַצָּב בַּ"מַּחֲנֶה", שֶׁהַנַּעַר הוֹלֵךְ לִרְעוֹת בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים. בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הַסִּבָּה לְכָךְ הִיא הָרָצוֹן לִהְיוֹת אָהוּב וְאָהוּד, לִמְצֹא לְעַצְמוֹ פֻּרְקָן, וְהוּא לֹא הִרְגִּישׁ זֹאת בַּ"שָּׂדֶה" שֶׁבּוֹ הוּא רָעָה. מַה יַּעֲשֶׂה וְלֹא יֵלֵךְ לִרְעוֹת בַּגַּנִּים, כְּשֶׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁשָּׁם יִמְצָא שׁוֹשַׁנִּים, וְאֵין הוּא חוֹשֵׁב וְלֹא רוֹצֶה לַחְשֹׁב שֶׁשָּׁם הַכֹּל קִמְשׁוֹנִים, וְאַף גֶּדֶר אֲבָנָיו נֶהֶרְסָה. וְאַף שֶׁהַיּוֹם זֶה מְפֻרְסָם, מִכָּל מָקוֹם אֵין הוּא רוֹאֶה לְמֵרָחוֹק. כָּרֶגַע מְעַנְיֵן אוֹתוֹ הַסִּפּוּק הָרִגְעִי, שֶׁלְּצַעֲרֵנוּ לֹא מָצָא בְמַחֲנֵהוּ.]

וּגְדוֹלָה מִזֹּאת כָּתַב הָרַב שִׁמְשׁוֹן רְפָאֵל הִירְשׁ זַצַ"ל (בספרו "יסודות החינוך" ח"א במאמר "ויגדלו הנערים"), שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעֵשָׂו וְיַעֲקֹב גָּדְלוּ בְּבַיִת אֶחָד קָדוֹשׁ וְטָהוֹר, שֶׁהַשְׁפָּעָתוֹ הָרוּחָנִית אֵצֶל יַעֲקֹב הָיְתָה לְדוֹרוֹת, בְּכָל זֹאת, כֵּיוָן שֶׁלְּעֵשָׂו הָיוּ נְטִיּוֹת לָצֵאת לָעוֹלָם הָרָחָב וְלֹא לָשֶׁבֶת לְיַד סַפְסַל הַלִּמּוּדִים כְּמוֹ יַעֲקֹב, זֹאת הָיְתָה סִבָּה לְעֵשָׂו לִפְרֹק עֹל, כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת נְטִיּוֹתָיו, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הֵבִין שֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת לִהְיוֹת עוֹבֵד ה' עִם יְצִיאָה לְעוֹלַם הָעֲבוֹדָה וְהַפְּעִילוּת (ועיין עוד בפרק חנוך לנער). הַיֶּלֶד זָקוּק לְסִפּוּק לֹא פָּחוֹת מֵהַמְבֻגָּרִים, וְלָכֵן יֵשׁ לַעֲשׂוֹת מַאֲמָץ לְהַמְצִיא זֹאת בְּצוּרָה נְכוֹנָה וְלֹא בְּקַמְּצָנוּת. וְהַמֵּבִין יָבִין!

אָמְנָם אֵין לְהִתְעַלֵּם מֵהַשְּׁאֵלָה הָעוֹלָה מֵאֵלֶיהָ, וְהִיא: אִם נְעוֹדֵד יֶלֶד הַמַּרְבֶּה לְהַפְרִיעַ, אֲנַחְנוּ עֲלוּלִים לִגְרֹם לִשְׁאָר בְּנֵי הַבַּיִת לִרְצוֹת לְחַקּוֹת אֶת מַעֲשָׂיו?

הַפִּתְרוֹן לְכָךְ הוּא פָּשׁוּט: לְהַסְבִּיר לִבְנֵי הַבַּיִת, שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים מְאֹד אֶת הַיֶּלֶד - אַךְ מִתְנַגְּדִים לְמַעֲשָׂיו, וּלְכָל אֶחָד יֵשׁ יֵצֶר הָרָע בְּזָוִית אַחֶרֶת, וְאַדְּרַבָּה, עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת מַאֲמָץ לְהִתְנַהֵג בְּצוּרָה מוֹפְתִית, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְרַכֵּז כֹּחוֹת לְבַעֵר אֶת הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁיֵּשׁ לָאָח שֶׁלָּנוּ.

זֹאת וְעוֹד, בְּהַנָּחָה בְּרוּרָה, שֶׁאִם לֹא יוֹצְרִים אֲוִירָה שֶׁל מִלְחָמָה עִם הַיֶּלֶד, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, מַעֲנִיקִים חֹם וְאַהֲבָה, אֲזַי, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הַיֶּלֶד לֹא יִרְצֶה לִגְרֹם צַעַר לְהוֹרָיו, וּמִסְתַּבֵּר שֶׁלֹא יִתְגָּאֶה בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים. וְאִם כֵּן, יֵשׁ לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ בִּיחִידוּת וּבְצוּרָה מְכֻבֶּדֶת, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּזָּהֵר בְּמִשְׁנֵה זְהִירוּת שֶׁלֹא יַקְרִין לְאֶחָיו שֶׁחַס וְחָלִילָה כְּדַאי לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשָׂיו. וְלִפְעָמִים [לְפִי הַמַּצָּב] אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁיַּעֲבִיר מֶסֶר שֶׁהוּא מִצְטַעֵר עַל מַעֲשָׂיו וּמְקַוֶּה שֶׁיִּתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, וְלָכֵן מְאֹד כְּדַאי לְאֶחָיו לְהִזָּהֵר שֶׁלֹא יִכָּשְׁלוּ גַּם הֵם.

"וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר־גָּרֶם" (משלי כה, טו).

כיצד נעודד?

* הָעִדּוּד צָרִיךְ לִהְיוֹת מְשַׁכְנֵעַ * עִדּוּד שֶׁלֹּא מְחַיֵּב וְלֹא מַאֲשִׁים.

בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא הִצְלַחְנוּ לְשַׁכְנֵעַ אֶת עַצְמֵנוּ, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְמַצָּב שֶׁאָכֵן בִּיכָלְתֵּנוּ וּבִרְצוֹנֵנוּ לְעוֹדֵד אֶת הַיֶּלֶד, אוּלָם דָּא עָקָא - מְקַבֵּל הָעִדּוּד, דְּהַיְנוּ הַיֶּלֶד, לֹא מֵגִיב לָעִדּוּד בְּצוּרָה הוֹלֶמֶת, וְכַנִּרְאֶה שֶׁלֹא מָצָאנוּ אֶת הַמְּסִלָּה הַמַּתְאִימָה לְלִבּוֹ. וְעַל כֵּן הַשְּׁאֵלָה הִיא: כֵּיצַד נְעוֹדֵד?

הִנֵּה לִפְנֵי שֶׁנְּצַיֵּן מִסְפַּר אֶפְשָׁרֻיּוֹת לָעִדּוּד, נַדְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ לְהַקְפִּיד עַל הַנְּקֻדּוֹת דִּלְהַלָּן:

א. הָעִדּוּד צָרִיךְ לִהְיוֹת מְשַׁכְנֵעַ שֶׁאָכֵן כָּךְ חוֹשֵׁב הַמְעוֹדֵד.

אִם רוֹצִים לְעוֹדֵד יֶלֶד לְהָכִין שִׁעוּרֵי בַיִת, וּלְשֵׁם כָּךְ הֶחְלַטְנוּ לְהַרְאוֹת לוֹ אֵמוּן בִּלְתִּי מְסֻיָּג, וְכָךְ אָמַרְנוּ לוֹ: "רְאוּבֵן, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי סוֹמֶכֶת עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה מֵכִין שִׁעוּרֵי בַיִת. אַתָּה, בָּרוּךְ ה', נֶאֱמָן, וְהֵן שֶׁלְּךָ - הֵן, וְלָאו שֶׁלְּךָ - לָאו." וְהִנֵּה, הַיֶּלֶד מִתְכַּוֵּן לָצֵאת לְשַׂחֵק בַּחוּץ, וְאָז הָאִמָּא קוֹרֵאת לוֹ: "רְאוּבֵן, לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? רֶגַע, לִפְנֵי שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ, הַאִם הֵכַנְתָּ שִׁעוּרֵי בַיִת?" רְאוּבֵן עוֹנֶה בְּחִיּוּב. הָאִמָּא מַמְשִׁיכָה: "אָז רַק רֶגַע אֲנִי אֶבְדֹּק, וְאִם אָכֵן הֵכַנְתָּ - מִיָּד תֵּצֵא".

בְּמִקְרֶה זֶה אֲנַחְנוּ רוֹאִים סְתִירָה בֵּין מַה שֶּׁהָאִמָּא הִפְגִּינָה לִבְנָהּ בְּמִלִּים שֶׁהוּא נֶאֱמָן עָלֶיהָ וְהִיא סוֹמֶכֶת עָלָיו, לְבֵין הַמַּעֲשֶׂה שֶׁמִּתּוֹכוֹ נִרְאֶה בַעֲלִיל שֶׁהָאֵם לֹא בְּדִיּוּק מְשֻׁכְנַעַת שֶׁאָכֵן הַבֵּן נֶאֱמָן. שֶׁהֲרֵי אִם הַבֵּן נֶאֱמָן, אֵין צֹרֶךְ לִבְדֹּק אִם הוּא הֵכִין שִׁעוּרֵי בַיִת אוֹ לֹא, שֶׁהֲרֵי הוּא אָמַר שֶׁהוּא הֵכִין.

אָמְנָם הַשְּׁאֵלָה הִיא: הַאִם כַּאֲשֶׁר אָמַרְנוּ לַיֶּלֶד שֶׁאֲנַחְנוּ סוֹמְכִים עָלָיו, אָסוּר לָנוּ בְּשׁוּם אֹפֶן לִבְדֹּק אִם הוּא הֵכִין שִׁעוּרֵי בַיִת?

תְּשׁוּבָה: הָעִדּוּד הוּא חָשׁוּב, אוּלָם הַשִּׁמּוּשׁ בּוֹ בְּצוּרָה שְׁגוּיָה גּוֹרֵם נֵזֶק יוֹתֵר מֵהַתּוֹעֶלֶת. הוּא הוֹרֵס אֶת כָּל הַתּוֹעֶלֶת וְזוֹרֵעַ נֵזֶק!

אוּלָם אֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לִבְדֹּק בְּצוּרָה אַחֶרֶת. אֶפְשָׁר לוֹמַר לוֹ: "כְּדַאי לִרְאוֹת אִם הַתְּשׁוּבוֹת נְכוֹנוֹת." אוֹ אֶפְשָׁר לוֹמַר: "טוֹב, כָּל טוּב. אֲנִי אָעִיף מַבָּט אִם הַתְּשׁוּבוֹת נְכוֹנוֹת." אוֹ: "אֲנִי מְקַוָּה שֶׁהַתִּיק מְסֻדָּר כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצָה!" אוֹ אֶפְשָׁר לְבָרֵר בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה עַל יְדֵי הַמְלַמֵּד, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.

הָעִקָּרוֹן בְּכָל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הַנַּ"ל הוּא, שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַפְגִּינִים אִי אֵמוּן, שֶׁהֲרֵי אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים שֶׁאֵין שְׁאֵלָה אִם הוּא אָכֵן הֵכִין אֶת שִׁעוּרָיו, אוּלָם נְקֻדָּה צְדָדִית שֶׁעֲדַיִן טְעוּנָה בְּדִיקָה הִיא שֶׁגּוֹרֶמֶת לָנוּ לִבְדֹּק אֶת תִּיקוֹ, וְהָרְאָיָה לְכָךְ הִיא, שֶׁאֲנַחְנוּ מְשַׁחְרְרִים אוֹתוֹ לְשַׂחֵק.

אָמְנָם הָאֱמֶת הִיא, שֶׁתָּמִיד עָדִיף לְהַפְגִּין אֵמוּן בַּמַּעֲשֶׂה בְּלִי לְהַצְהִיר זֹאת!

בַּדֻּגְמָא הַנַּ"ל, אִם הַיֶּלֶד רוֹצֶה לָצֵאת לְשַׂחֵק, אֶפְשָׁר לִשְׁאֹל אוֹתוֹ אִם הוּא הֵכִין אֶת שִׁעוּרָיו, וְאִם הוּא יַעֲנֶה בְחִיּוּב - יֵשׁ לָתֵת לוֹ לָצֵאת בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים, וְעַל יְדֵי כָּךְ אֵינֶנּוּ מֻגְבָּלִים לִבְדֹּק אֶת תִּיקוֹ אַחֲרֵי שֶׁהוּא יֵצֵא, אוֹ בַדְּרָכִים הַנַּ"ל.

וּמָה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַהַצְהָרָה שֶׁלִּפְנֵי הַמַּעֲשֶׂה לְבֵין הַפְגָּנַת הָאֵמוּן בְּלִי הַצְהָרָה?

תְּשׁוּבָה: כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַצְהִירִים דָּבָר מְסֻיָּם, זֶה מְגָרֶה אֶת הַיֶּלֶד לִבְדֹּק בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת אִם אָכֵן נָכוֹן הַדָּבָר, וּבְכָל טָעוּת יֵשׁ לַיֶּלֶד שְׁאֵלָה וּנְסִיגָה בָּאֵמוּן בַּהוֹרִים.

לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר מַפְגִּינִים אֵמוּן עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה בְּלִי הַצְהָרוֹת, הַיֶּלֶד מֵבִין זֹאת מֵעַצְמוֹ, הַמַּעֲשִׂים מְדַבְּרִים בְּעַד עַצְמָם. וַאֲפִלּוּ אִם תִּהְיֶה טָעוּת כָּלְשֶׁהִי, עֲדַיִן אֵין זוֹ סְתִירָה גְמוּרָה לִשְׁאָר הַמִּקְרִים. וְאַדְּרַבָּה, תִּהְיֶה לוֹ נְטִיָּה לְהַסְבִּיר אֶת הַחֲרִיגָה שֶׁל הַהוֹרִים כְּמִקְרֶה חַד־פְּעָמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ סִבָּה מְיֻחֶדֶת, וְלָאו דַּוְקָא מִשּׁוּם אִי־אֵמוּן בּוֹ.

דֻּגְמָא נוֹסֶפֶת: אִם רוֹצִים לְעוֹדֵד יֶלֶד לְהַאֲמִין בִּיכָלְתּוֹ לְבַצֵּעַ אֶתְגָּרִים שֶׁמַּטִּילִים עָלָיו, עָלֵינוּ לְהַפְגִּין אֶת רוּחַ הַדְּבָרִים בַּהֶתְאֵם. דְּהַיְנוּ, עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּדֵּל לְמַעֵט בְּהֶעָרוֹת בִּקָּרְתִּיּוֹת לִשְׁלִילָה, מִשּׁוּם שֶׁכְּכָל שֶׁהַהֶעָרוֹת רַבּוֹת, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁהוּא לֹא בִצַּע אֶת הָאֶתְגָּר כָּרָאוּי, וּמִמֵּילָא הַיֶּלֶד עָלוּל לְהָבִין שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ מְשֻׁכְנָעִים שֶׁאָכֵן הוּא מְסֻגָּל לְבַצֵּעַ אֶתְגָּרִים, וּבְנוֹסָף לָזֹאת - הוּא עָלוּל לְהִשְׁתַּכְנֵעַ שֶׁאָכֵן אֵין בִּיכָלְתּוֹ לְבַצֵּעַ אֶתְגָּרִים. וּמֵאוֹתָהּ סִבָּה כְּדַאי לְהִמָּנַע עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר מִפִּקּוּחַ יָשִׁיר עַל בִּצּוּעַ הָאֶתְגָּר.

כַּמּוּבָן שֶׁאֶפְשָׁר בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה לִבְדֹּק אֶת בִּצּוּעַ הָאֶתְגָּר - אִם זֶה בִּזְמַן שֶׁהַיֶּלֶד לֹא נִמְצָא, וְאִם זֶה עַל יְדֵי הַשְׁמָעַת בִּקֹּרֶת חִיּוּבִית עַל יְדֵי הַבְלָטַת הַפְּרָטִים הַמֻּצְלָחִים, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נִבְדֹּק אֶת כְּלָלוּת הַבִּצּוּעַ וְכַדּוֹמֶה.

הָעִקָּרוֹן הוּא שָׁוֶה כַּנַּ"ל: בִּקֹּרֶת לֹא בְצוּרָה שֶׁתֻּרְגַּשׁ כִּסְתִירָה לְמַה שֶּׁהִצְהַרְנוּ

ב. יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁהָעִדּוּד לֹא יִהְיֶה מְחַיֵּב וְלֹא מַאֲשִׁים. הִנֵּה דֻּגְמָא: הַיֶּלֶד מִתְקוֹטֵט בִּתְדִירוּת עִם אָחִיו, וּכְדֵי לְעוֹדֵד אוֹתוֹ בִּרְצוֹנֵנוּ לְהַבְטִיחַ לוֹ פְּרָס אִם יִתְגַּבֵּר וְלֹא יִתְקוֹטֵט. כֵּיצַד נֹאמַר לוֹ? אֶפְשָׁרוּת אַחַת הִיא לוֹמַר לוֹ כָּךְ: דָּוִד! נָכוֹן שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת וַתְּרָן? אַתָּה יֶלֶד חָכָם, לָכֵן כַּאֲשֶׁר אָחִיךָ מַרְגִּיז אוֹתְךָ, אַתָּה תְּוַתֵּר לוֹ וְתוֹכִיחַ לְכֻלָּם שֶׁאַתָּה וַתְּרָן וְחָכָם. אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִקְנוֹת לְךָ פְּרָס אִֹם תִּתְגַּבֵּר, וְזֶה הַסִּימָן שֶׁאַתָּה וַתְּרָן וְחָכָם.

אֶפְשָׁרוּת שְׁנִיָּה הִיא לוֹמַר כָּךְ: דָּוִד! בֹּא נְנַסֶּהּ יַחַד לְהִתְגַּבֵּר עַל יֵצֶר הָרַע שֶׁמֵּסִית אוֹתְךָ וְאֶת אָחִיךָ לְהִתְקוֹטֵט. אֲנַחְנוּ יַחַד נִתְגַּבֵּר עָלָיו. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ קַל יוֹתֵר לְהִתְגַּבֵּר, הֶחְלַטְנוּ שֶׁאִם בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ לֹא תִּתְקוֹטְטוּ, אֲזַי בְּלִי נֶדֶר נִקְנֶה לָכֶם פְּרָס, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה מְשַׂמֵּחַ אוֹתָנוּ (כְּרָצוֹן טוֹב וְלֹא כִּפְרָס!).

הִנֵּה בָּאֶפְשָׁרוּת הָרִאשׁוֹנָה, בַּמַּחְמָאָה "אַתָּה וַתְּרָן... תּוֹכִיחַ לְכֻלָּם" - אֲנַחְנוּ מְחַיְּבִים אוֹתוֹ. וְזֶה גַּם מְאַיֵּם עָלָיו - "אִם תְּוַתֵּר - תּוֹכִיחַ", מִשּׁוּם שֶׁהוּא מֵבִין שֶׁאִם הוּא לֹא יִתְגַּבֵּר אָז בְּעֶצֶם הַהֶפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן, וְזֶה מַלְחִיץ אוֹתוֹ, וְהַלַּחַץ הוּא מַתְכּוֹן לְכִשָּׁלוֹן.

מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּאֶפְשָׁרוּת הַשְּׁנִיָּה, אֵינֶנּוּ מְאַיְּמִים וְלֹא מַאֲשִׁימִים אוֹתוֹ אֶלָּא אֶת יִצְרוֹ הָרַע. זֹאת וְעוֹד, אֲנַחְנוּ מְשַׁתְּפִים אֶת עַצְמֵנוּ - "אֲנַחְנוּ יַחַד נִתְגַּבֵּר עָלָיו", וּכְמוֹ כֵן אֵינֶנּוּ תּוֹלִים בּוֹ דַּוְקָא אֶת הַקְּטָטָה אֶלָּא "אִם לֹא תִּתְקוֹטְטוּ".

"תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד!" (משלי ט, ט).

וְעַתָּה נְצַיֵּן מִסְפַּר אֶפְשָׁרֻיּוֹת לָעִדּוּד.

א. עידוד על ידי אתגר

מַטְּרַת הָאֶתְגָּר הִיא לְרוֹמֵם אֶת הַיֶּלֶד שֶׁיַּאֲמִין בְּעַצְמוֹ וְיִרְצֶה לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה * יֵשׁ לְאַתְגֵּר אֶת הַיֶּלֶד רַק בְּאֶתְגָּר שֶׁבָּרוּר לָנוּ שֶׁהַיֶּלֶד יוּכַל לַעֲמֹד בּוֹ גַּם לְלֹא מַאֲמָץ מְיֻחָד.

"וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים" (במדבר יג, לג). אֲמַרְתֶּם "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים" - אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מִי יֹאמַר שֶׁלֹא הֱיִיתֶם בְּעֵינֵיכֶם כְּמַלְאָכִים? (ילקוט). כָּךְ מִתְרַחֵשׁ, כְּשֶׁמְּאַבֵּד אָדָם אֶת הָאֱמוּנָה וְאֵינוֹ מַכִּיר בְּעֵרֶךְ עַצְמוֹ, עַד כִּי מַסְבִּיר הוּא, שֶׁבְּעֵינֵי הַזּוּלַת הוּא נֶחְשָׁב כְּחָגָב בְּעוֹד שֶׁהַלָּה מַחֲשִׁיבוֹ כְּמַלְאָךְ. מִשֶּׁבְּנֵי אָדָם נוֹפְלִים בְּעֵינֵי עַצְמָם וּמַעֲרִיכִים אֶת עֶרְכָּם בְּפָחוֹת מִכְּפִי שֶׁהוּא, וּכְשֶׁאֲנַחְנוּ מִסְתַּכְּלִים עַל עַצְמֵנוּ כִּבְרִיּוֹת פְּחוּתוֹת, דּוֹמֶה בְעֵינֵינוּ שֶׁכָּךְ מִסְתַּכְּלִים עָלֵינוּ גַּם הָאֲחֵרִים. "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" - אוֹת הִיא לְאִבּוּד הָאֱמוּנָה שֶׁל הַמְרַגְּלִים (חפץ חיים).

אַחַת הַסִּבּוֹת הַמֶּרְכָּזִיּוֹת שֶׁל חֹסֶר מוֹטִיבַצְיָה שֶׁל הָאָדָם הִיא חֹסֶר הָאֵמוּן בִּיכָלְתּוֹ הָעַצְמִית, וְכַמּוּבָן, כַּאֲשֶׁר הוּא חוֹשֵׁב שֶׁחֲסֵרָה לוֹ הַיְכֹלֶת הַנִּדְרֶשֶׁת, לְפִי אַמּוֹת הַמִּדָּה הַנְּהוּגוֹת בְּחֶבְרָתוֹ וּבְחֵיק מִשְׁפַּחְתּוֹ, הוּא מֵבִין שֶׁאֵין לוֹ עֵרֶךְ וְהַעֲרָכָה, וְלִפְעָמִים הוּא מְקַשֵּׁר אֶת אַהֲבַת הוֹרָיו לִיכֹלֶת הַבִּצּוּעַ שֶׁלּוֹ, וּמִמֵּילָא הוּא עָלוּל לְהִכָּנֵס לְמַצָּב שֶׁל יֵאוּשׁ.

כְּדֵי לִמְנֹעַ סִכּוּן שֶׁכָּזֶה, כְּדַאי לְהַצִּיב בְּפָנָיו אֶתְגָּרִים בִּכְדֵי לְרוֹמֵם אֶת רוּחוֹ עַל יְדֵי הַצְלָחָה בְּבִצּוּעַ הָאֶתְגָּר, שֶׁאָז תַּגְבִּיר אֶת בִּטְחוֹנוֹ הָעַצְמִי.

כַּמּוּבָן שֶׁצָּרִיךְ לָשִׂים לֵב שֶׁהָאֶתְגָּר יְעוֹדֵד וְלֹא יְיָאֵשׁ. לְשֵׁם כָּךְ יֵשׁ לְהַקְפִּיד עַל הַנְּקֻדּוֹת דִּלְהַלָּן:

א. שֶׁהָאֶתְגָּר לֹא יִהְיֶה קָשֶׁה בְּיַחַס לִיכָלְתּוֹ, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, לְהַקְפִּיד שֶׁהָאֶתְגָּר יִהְיֶה בִיכָלְתּוֹ לְלֹא קֹשִׁי מְיֻחָד, שֶׁאָז הוּא יוּכַל לְבַצְּעוֹ, שֶׁאִם לֹא כֵן, אֲזַי הָאֶתְגָּר עָלוּל לִהְיוֹת גּוֹרֵם הָפוּךְ, דְּהַיְנוּ לְיָאֵשׁ, מִשּׁוּם שֶׁכָּל כִּשָּׁלוֹן מְהַוֶּה חִזּוּק לַתַּדְמִית שֶׁהִדְבִּיק לְעַצְמוֹ - שֶׁהוּא לֹא יֻצְלַח.

ב. יֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁהָאֶתְגָּר יִהְיֶה נִתָּן לְ"תִמְרוּן", דְּהַיְנוּ, שֶׁהַגְדָּרַת הַהַצְלָחָה בָּאֶתְגָּר לֹא תִהְיֶה מֻתְנֵית בְּהַצְלָחָה שֶׁל מֵאָה אֲחוּזִים.

לְדֻגְמָא: אִם מַטִּילִים עָלָיו לַעֲטֹף אֶת סְפָרָיו וּמַחְבְּרוֹתָיו לִקְרַאת תְּחִלַּת שְׁנַת הַלִּמּוּדִים, צָפוּי שֶׁהַיֶּלֶד לֹא יַעֲטֹף בְּצוּרָה טוֹבָה כְּמוֹ הַהוֹרִים, וּמִמֵּילָא הַהוֹרִים עֲלוּלִים לִרְאוֹת, שֶׁחֵלֶק מֵהַסְּפָרִים וְהַמַּחְבָּרוֹת לֹא יִהְיוּ עֲטוּפִים כִּדְבָעֵי. בְּמִקְרֶה זֶה יֵשׁ לוֹמַר וּלְהַקְרִין לוֹ שֶׁהוּא עָטַף יָפֶה, וּלְהַבְלִיט אֶת הַצַּד הַמֻּצְלָח. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ מַחְבָּרוֹת אוֹ סְפָרִים שֶׁלֹא עֲטוּפִים יָפֶה, אֵין לוֹמַר: זֶה לֹא מֻצְלָח! זֶה לֹא יָפֶה!

וּמַה כֵּן לוֹמַר?

יֵשׁ לוֹמַר: אֶת הַמַּחְבֶּרֶת הַזּוֹ עָדִיף שֶׁנּוֹסִיף לַעֲטֹף בְּצוּרָה כָּזוֹ. אוֹ אִם אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּלִי בִּקֹּרֶת: אֶת הַמַּחְבֶּרֶת הַזּוֹ תְּסַדֵּר כָּךְ! אוֹ: תְּסַיֵּם כָּאן אֶת הַפִּנָּה הַזּוֹ, וְכוּ'.

בְּצוּרָה כָּזוֹ אָנוּ דּוֹאֲגִים שֶׁיְּבַצַּע אֶת הָאֶתְגָּר - וְגַם תּוֹרְמִים לוֹ לְהַאֲמִין בִּיכָלְתּוֹ.

אוּלָם לְעֻמַּת זֹאת, יֵשׁ אֶתְגָּרִים שֶׁקָּשֶׁה "לְתַמְרֵן" אִתָּם.

לְדֻגְמָא: אִם נִדְרֹשׁ מֵהַיֶּלֶד לְהַגִּיעַ לַהַסָּעָה שֶׁיּוֹצֵאת בְּשָׁעָה מְסֻיֶּמֶת, לְדֻגְמָא בְּשָׁעָה 8:00 - אִם אֵינֶנּוּ בְּטוּחִים שֶׁהַיֶּלֶד יַצְלִיחַ בְּקַלּוּת לְהַגִּיעַ לַהַסָּעָה, לֹא כְּדַאי לְנַסּוֹת לְעוֹדְדוֹ עַל יְדֵי אֶתְגָּר זֶה, מִשּׁוּם שֶׁאִם הַיֶּלֶד לֹא יַגִּיעַ, פֵּרוּשׁ הַדָּבָר, שֶׁהַיֶּלֶד נִכְשָׁל בָּאֶתְגָּר, וְכַמּוּבָן שֶׁזֶּה גוֹרֵם תּוֹצָאָה הֲפוּכָה מֵהָעִדּוּד. [אָמְנָם בְּמִקְרֶה כָּזֶה שֶׁהַיֶּלֶד אֵחַר לַהַסָּעָה, רָצוּי לוֹמַר לוֹ: "אוּלַי מָחָר תַּצְלִיחַ. אַחֲרֵי הַכֹּל, עָלֶיךָ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ לְךָ אֶתְגָּר לֹא קַל, וְצָפוּי שֶׁלִּפְעָמִים תְּאַחֵר.]

ב. עידוד על ידי פרסים

כָּל אָדָם הוּא אִינְטֶרֶסַנְט וְקַל וָחֹמֶר הַיֶּלֶד, אוּלָם יֵשׁ לְהָבִיא אֶת הַיֶּלֶד לְאִינְטֶרֶס חִיּוּבִי * מִסְפַּר תְּנָאִים לִנְתִינַת הַפְּרָס.

רְגִילוּת בְּפִי הַבְּרִיּוֹת לוֹמַר, שֶׁהַיְלָדִים הֵם "אִינְטֶרֶסַּנְטִים", וְהַכַּוָּנָה הִיא לִשְׁלִילָה, מִשּׁוּם שֶׁהַכִּנּוּי "אִינְטֶרֶסַּנְט" נֶהְפַּךְ לְשֵׁם נִרְדָּף לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. אַף עַל פִּי שֶׁאִם נִתְבּוֹנֵן, נַגִּיעַ לְמַסְקָנָא שֶׁאֵין זֶה מְדֻיָּק לְכַנּוֹת בְּשֵׁם אִינְטֶרֶסַּנְט דַּוְקָא אָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן.

זֹאת וְעוֹד, כָּל אָדָם הוּא אִינְטֶרֶסַּנְט.

הָבָה נַמְחִישׁ זֹאת בְּדֻגְמָאוֹת מִסְפָּר:

רְאוּבֵן עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ חוֹלֶה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא לֹא רָצָה לָלֶכֶת לַתַּלְמוּד תּוֹרָה. הָאִינְטֶרֶס שֶׁל רְאוּבֵן הָיָה אִי־הֲלִיכָה לַתַּלְמוּד תּוֹרָה.

אִישׁ הַחֶסֶד שִׁמְעוֹן הִקְדִּים לָבוֹא בִּכְדֵי לֶאֱסֹף עוֹד כַּמָּה שַׂקִּיּוֹת לְטוֹבַת יַלְדֵי הָעֲנִיִּים. הָאִינְטֶרֶס שֶׁל שִׁמְעוֹן הָיָה לְהַשִּׂיג עוֹד כַּמָּה שַׂקִּיּוֹת לְנִצְרָכִים.

הָרַב מֹשֶׁה שׁוֹקֵד יוֹמָם וָלַיְלָה בְּאָהֳלָה שֶׁל תּוֹרָה. הוּא שָׂמֵחַ בַּזְּכֻיּוֹת הָרַבּוֹת שֶׁמִּצְטַבְּרוֹת לוֹ כְּתוֹצָאָה מִכָּךְ. כַּיָּדוּעַ, תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם!

וְהַשְּׁאֵלָה הִיא, הַאִם יֵשׁ לְגַנּוֹת אֶת כָּל הָאִינְטֶרֶסִּים הַנַּ"ל? בְּוַדַּאי שֶׁלֹא! אֶת מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן יֵשׁ לְגַנּוֹת, אוּלָם שֶׁל שִׁמְעוֹן וְהָרַב מֹשֶׁה אֵין לְגַנּוֹת.

הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה: רְאוּבֵן שׁוֹאֵף לְאִינְטֶרֶס שֶׁהוּא שְׁלִילִי, דְּהַיְנוּ, אִי הֲלִיכָה לַתַּלְמוּד תּוֹרָה, לָכֵן יֵשׁ לְגַנּוֹת זֹאת. לְעֻמָּתוֹ שִׁמְעוֹן אִישׁ הַחֶסֶד וְהָרַב מֹשֶׁה הַשּׁוֹקֵד בְּאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה - עִם אִינְטֶרֶס חִיּוּבִי, וְעַל כֵּן יֵשׁ לְשַׁבְּחָם וּלְהַעֲרִיכָם עַל כָּךְ. זֶה הַהֶבְדֵּל!

בְּסִכּוּם: כָּל אָדָם הוּא אִינְטֶרֶסַּנְט, אוּלָם הַהֶבְדֵּל הוּא, הַאִם זֶה אִינְטֶרֶס חִיּוּבִי אוֹ אִינְטֶרֶס שְׁלִילִי.

בַּחִנּוּךְ עָלֵינוּ לִשְׁאֹף לְדַרְבֵּן אֶת הַיֶּלֶד לְאִינְטֶרֶס חִיּוּבִי, וּלְשֵׁם כָּךְ, אַחַת מֵהַדְּרָכִים הִיא עַל יְדֵי חֲלֻקַּת פְּרָסִים. אִם אוֹמְרִים לַיֶּלֶד, שֶׁאִם יִלְמַד הוּא יְקַבֵּל פְּרָס, אֲזַי הָאִינְטֶרֶס הוּא חִיּוּבִי, מִשּׁוּם שֶׁהוּא גּוֹרֵם לְתוֹצָאָה חִיּוּבִית כַּנַּ"ל. הַפְּרָס כְּעֵין שֹׁחַד לְהַטּוֹת אֶת רְצוֹן הַיֶּלֶד לָאָפִיק שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים, וְעַל כֵּן אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְעִדּוּד.

אוּלָם עִם זֹאת, עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד לָתֵת אֶת הַפְּרָס בְּצוּרָה נְכוֹנָה.

כֵּיצַד?

1. יֵשׁ לָתֵת פְּרָס שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵרֶךְ לְגַבֵּי הַמְקַבֵּל, שֶׁאִם לֹא כֵן - לְהַבְטָחַת נְתִינַת הַפְּרָס לֹא תִהְיֶה תוֹעֶלֶת, מִשּׁוּם שֶׁלְּגַבֵּי הַיֶּלֶד אֵין מְשִׁיכָה לַפְּרָס לְעֻמַּת הָאֶתְגָּר שֶׁמַּצִּיבִים בְּפָנָיו, וּמִמֵּילָא הוּא לֹא יִטְרַח לְבַצֵּעַ אֶת הָאֶתְגָּר.

2. לֹא לְעַכֵּב אֶת נְתִינַת הַפְּרָס זְמַן רַב, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁלַּיֶּלֶד יֵשׁ נְטִיָּה לִשְׁכֹּחַ אֶת הֶעָבָר, וְאָז הוּא עָשׂוּי לִשְׁכֹּחַ אוֹ לֹא לְיַחֵס חֲשִׁיבוּת לַסִּבָּה שֶׁבְּגִינָהּ נִתַּן הַפְּרָס, וַחֲבָל מְאֹד לְאַבֵּד אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁסְּבִיב בִּצּוּעַ מַטָּלָה חִיּוּבִית.

וּמַה גַּם, שֶׁזֶּה עָלוּל לִגְרֹם לוֹ לְהִמָּנַע מִמַּטָּלוֹת אֲחֵרוֹת, בְּחָשְׁבוֹ בְּלִבּוֹ: מִי יוֹדֵעַ מָתַי אֲקַבֵּל אֶת הַפְּרָס. חֲבָל עַל הַמַּאֲמָץ!

זֹאת וְעוֹד, הוּא עָלוּל לַחְשֹׁד בְּהוֹרָיו שֶׁאֵינָם עוֹמְדִים בְּדִבּוּרָם, וַאֲפִלּוּ שֶׁלְּאַחַר זְמַן הוּא יְקַבֵּל אֶת הַפְּרָס, מִכָּל מָקוֹם, הַטַּעַם וְהָרֹשֶׁם הַמַּר נִשְׁאָרִים, כַּיָּדוּעַ.

3. לֹא לָתֵת פְּרָס בְּצוּרָה שֶׁל "מַשְׂכֹּרֶת" שֶׁחַיָּבִים לָתֵת, מִשּׁוּם שֶׁצּוּרָה כָּזוֹ עֲלוּלָה לְגָרוֹת אֶת הַיֶּלֶד לִהְיוֹת "סַחְטָן" מֵהוֹרָיו.

זֹאת וְעוֹד, הוּא לֹא יַעֲרִיךְ אֶת נְתִינַת הוֹרָיו, מִשּׁוּם שֶׁלְּדַעְתּוֹ זֶה מַגִּיעַ לוֹ כְּמוֹ מַשְׂכֹּרֶת שֶׁמַּגִּיעָה לְפוֹעֵל, שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵינוֹ רוֹאֶה צֹרֶךְ לְהוֹדוֹת עַל כָּךְ, שֶׁהֲרֵי הוּא טָרַח עָלֶיהָ. אַדְּרַבָּה, נִרְאֶה לוֹ שֶׁעַל הַמַּעֲבִיד לְהוֹדוֹת לוֹ עַל בִּצּוּעַ הָעֲבוֹדָה.

כְּמוֹ כֵן, כָּךְ הַיֶּלֶד רוֹאֶה בְּמַבָּטוֹ [הֶעָקֹם] - שֶׁעַל הַהוֹרִים לְהוֹדוֹת לוֹ. לָכֵן אֵין לָתֵת אֶת הַפְּרָס כְּ"מַשְׂכֹּרֶת", אֶלָּא יֵשׁ לוֹמַר לַיֶּלֶד, שֶׁעָלָיו לְבַצֵּעַ אֶת הַמַּטָּלָה גַּם בְּלִי פְרָס [לְמַעֵט מִקְרִים שֶׁהַמַּטָּלָה גּוֹבֶלֶת בַּחֲרִיגָה מִדְּבָרִים שֶׁהַיֶּלֶד חַיָּב בָּהֶם, שֶׁאָז אֶפְשָׁר לָתֵת כְּמַשְׂכֹּרֶת, מִשּׁוּם שֶׁבֶּאֱמֶת הַיֶּלֶד לֹא חַיָּב בַּמַּטָּלָה הַזּוֹ], אוּלָם אֲנַחְנוּ מְעֻנְיָנִים לְעוֹדְדוֹ, וְלָכֵן אֲנַחְנוּ רוֹצִים לָתֵת לוֹ פְּרָס.

4. לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַחֲמִיא לַיֶּלֶד בִּזְמַן נְתִינַת הַפְּרָס, וּלְהַבְלִיט אֶת חֲשִׁיבוּת מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. זֹאת יֵשׁ לָדַעַת, שֶׁאֵין הַשְׁפָּעָה נִפְלָאָה וְאֵיכוּתִית יוֹתֵר מִזְּמַן שֶׁל "עֵת רָצוֹן". זְמַן נְתִינַת הַפְּרָס הוּא עֵת רָצוֹן, וְכַאֲשֶׁר נַחֲמִיא לוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה, הָרֹשֶׁם הַחִיּוּבִי וְהַמְדַשֵּׁן לֹא יִמָּחֵק מִלִּבּוֹ, וְכֹחוֹ יִהְיֶה רַב מְאֹד לְעוֹדְדוֹ לִרְצוֹת לְהַגִּיעַ לְמַעֲמָד כָּזֶה פַּעַם נוֹסֶפֶת. וְזֹאת רוֹאִים גַּם בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם - שֶׁכְּכָל שֶׁהַמַּעֲמָד מַרְשִׁים יוֹתֵר, הַנְּכוֹנוּת לַהַקְרָבָה כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְמַעֲמָד זֶה גְּדוֹלָה יוֹתֵר.

5. אֵין לְנַצֵּל אֶת זְמַן נְתִינַת הַפְּרָס כְּמָקוֹר לִדְרִישׁוֹת אוֹ "עֲקִיצוֹת", כִּי הַדָּבָר יָכוֹל לְהָבִיא לְתוֹצָאָה הֲפוּכָה - הַיֶּלֶד עָלוּל לְהָבִין שֶׁמְּנַצְּלִים זֹאת לְרָעָתוֹ, וְלָכֵן הוּא עָלוּל לְהִמָּנַע מֵאֶתְגָּרִים נוֹסָפִים, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים לַדְּבוֹרָה: "לֹא מִדֻּבְשֵׁךְ וְלֹא מֵעֻקְצֵךְ". וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.

"תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד!" (משלי ט, ט).

ג. לדבר בשבח הילד בפני אדם שלישי , שסביר להניח שהדברים יגיעו לאזני הילד

ג. לְדַבֵּר בְּשֶׁבַח הַיֶּלֶד

הָעִדּוּד בְּצוּרָה עֲקִיפָה חָזָק יוֹתֵר מֵהָעִדּוּד בְּצוּרָה יְשִׁירָה.

לְצוּרַת הָעִדּוּד הַנַּ"ל יֵשׁ יִתְרוֹן לְעֻמַּת הַצּוּרוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ מִקְרִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַצְלִיחִים לְשַׁדֵּר לַיֶּלֶד מַחֲמָאוֹת וְעִדּוּדִים בְּצוּרָה יְשִׁירָה - אִם מִשּׁוּם שֶׁהַיֶּלֶד לֹא מַאֲמִין שֶׁאָכֵן אֲנַחְנוּ מִתְכַּוְּנִים בִּרְצִינוּת לְמַה שֶּׁאֲנַחְנוּ מַחֲמִיאִים לוֹ [לְמוֹתָר לְצַיֵּן, שֶׁמַּצָּב כָּזֶה טָעוּן תִּקּוּן], וְאִם מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ מַחְסוֹם כָּלְשֶׁהוּ שֶׁהַהוֹרִים לֹא מְסֻגָּלִים לְהַחֲמִיא לוֹ בְּצוּרָה יְשִׁירָה.

כְּגוֹן אִם הַהוֹרִים כָּעֲסוּ עַל הַיֶּלֶד עַל דָּבָר מְסֻיָּם, וְהֵם מַרְגִּישִׁים קֹשִׁי לְהַחֲמִיא לוֹ אֲפִלּוּ עַל דָּבָר אַחֵר [אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה מַצָּב מְצַעֵר מְאֹד, מִכָּל מָקוֹם, זוֹ עֻבְדָּה שֶׁלֹא כָּל הַהוֹרִים מְסֻגָּלִים לַעֲבֹר מִכַּעַס לְמַחֲמָאָה, אוֹ עֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְדַרְגָּה כָּזוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם עֲדַיִן שׁוֹאֲפִים], אוֹ מִשּׁוּם שֶׁהֵם חוֹשְׁשִׁים שֶׁמַּחֲמָאָה יְשִׁירָה עֲלוּלָה לִיצֹר קִנְאָה בֵּין הָאַחִים.

לַמִּקְרִים הַנַּ"ל וְהַדּוֹמִים לָהֶם יֵשׁ פִּתְרוֹן, עַל יְדֵי שֶׁנְּסַפֵּר לְאָדָם שְׁלִישִׁי עַל הַיֶּלֶד אוֹדוֹת הַדְּבָרִים הָרְאוּיִים לְהַעֲרָכָה אֶצְלוֹ, בְּתִקְוָה שֶׁאָכֵן אָדָם זֶה יַעֲבִיר לְאָזְנֵי הַיֶּלֶד אֶת דְּבָרֵינוּ עָלָיו. וְהָיָה, אִם יֵשׁ סָפֵק אוּלַי הוּא לֹא יַעֲבִיר אֶת הַדְּבָרִים, אֵין פְּסוּל אִם נֹאמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁאֲנַחְנוּ מְעֻנְיָנִים שֶׁהַדְּבָרִים יַגִּיעוּ לְאָזְנֵי הַיֶּלֶד עַל מְנָת שֶׁיִּתְעוֹדֵד. כַּמּוּבָן, שֶׁהַמְדֻבָּר בְּאָדָם אָמִין, שֶׁלֹא יַעֲבִיר לַיֶּלֶד אֶת הַבַּקָּשָׁה לֵאמֹר: "הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ בִּקְשׁוּ מִמֶּנִּי שֶׁאֹמַר לְךָ כָּךְ וְכָךְ כְּדֵי שֶׁתִּתְעוֹדֵד!"

בְּצוּרָה כָּזוֹ שֶׁל עִדּוּד, אֲנַחְנוּ מַרְוִיחִים שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹקְפִים אֶת הַמִּגְבָּלָה שֶׁל אִי־הַיְכֹלֶת לְהַחֲמִיא בְּצוּרָה יְשִׁירָה מִשּׁוּם שֶׁאֲנַחְנוּ בְּכַעַס עִם הַיֶּלֶד, וְכַנַּ"ל גַּם מַרְוִיחִים אֶת הָאֵמוּן שֶׁל הַיֶּלֶד לְעֻמַּת הַמַּחֲמָאָה הַיְשִׁירָה, מִשּׁוּם שֶׁבַּמַּחֲמָאָה הַיְשִׁירָה הַיֶּלֶד עָלוּל לַחְשֹׁב שֶׁאֵין דִּבְרֵי הַהוֹרִים כֵּנִים, אֶלָּא זֶה רַק בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְעוֹדֵד. וּלְעֻמַּת זֹאת, בְּמַחֲמָאָה עֲקִיפָה מִסְתַּבֵּר יוֹתֵר שֶׁהוּא יַאֲמִין שֶׁאָכֵן הוֹרָיו כֵּנִים, מִשּׁוּם שֶׁהַהוֹרִים סִפְּרוּ זֹאת לְאָדָם שְׁלִישִׁי, וְכַנִּרְאֶה שֶׁהֵם מִתְכַּוְּנִים לְמַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים. אֵין לָהֶם עִנְיָן לְעוֹדֵד אֶת הָאָדָם הַשְּׁלִישִׁי, וְאִם בְּכָל זֹאת הֵם סִפְּרוּ לוֹ בְּשִׁבְחוֹ, כַּנִּרְאֶה שֶׁהַדְּבָרִים נְכוֹנִים.

זֹאת וְעוֹד, שֶׁיִּנְעַם לוֹ מְאֹד בְּיָדְעוֹ שֶׁעוֹד אָדָם יוֹדֵעַ אֶת עֶרְכּוֹ אֵצֶל הוֹרָיו, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה מוֹסִיף בְּעֶרְכּוֹ גַּם אֵצֶל אוֹתוֹ אָדָם, וְכַמּוּבָן שֶׁהוּא יִרְצֶה לְהוֹכִיחַ שֶׁאָכֵן "יֵשׁ כִּסּוּי" לְמַה שֶּׁהוֹרָיו חוֹשְׁבִים עָלָיו.

[כָּאן הַהִזְדַּמְּנוּת לְצַיֵּן עַד כַּמָּה חָמוּר הַדָּבָר לְסַפֵּר בִּגְנוּת הַיֶּלֶד לַאֲנָשִׁים זָרִים. מֵעֵבֶר לָעִנְיָן הַהִלְכָתִי שֶׁזֶּה לָשׁוֹן הָרָע - עוֹד נוֹסִיף, שֶׁהַפְּגִיעָה בַּיֶּלֶד בִּדְבָרִים אֵלּוּ הִיא חֲמוּרָה מְאֹד. זֶה עָלוּל לִיצֹר רִחוּק שֶׁל מַמָּשׁ בֵּין הַיֶּלֶד לְהוֹרָיו, וְאוּלַי יֵאוּשׁ מִלְּתַקֵּן, בְּחָשְׁבוֹ שֶׁאֲפִלּוּ אִם הוּא יְתַקֵּן אֶת הַנֶּאֱמַר עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם, רַק הוֹרָיו יֵדְעוּ מִתִּקּוּן זֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אָדָם שְׁלִישִׁי. וְיֵשׁ לָדַעַת, שֶׁכְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ עָצְמָה גְבוֹהָה לְמַחֲמָאָה לַיֶּלֶד בְּצוּרָה עֲקִיפָה הַנַּ"ל עַל יְדֵי אָדָם זָר, כָּךְ יֵשׁ עָצְמָה שֶׁל הֶרֶס לַבִּקֹּרֶת, וְאוּלַי עָצְמַת הַבִּקֹּרֶת גְּדוֹלָה יוֹתֵר. וְיִתָּכֵן שֶׁאִלּוּ הַבִּקֹּרֶת הָיְתָה יְשִׁירָה, הוּא הָיָה מַאֲמִין שֶׁהוֹרָיו מְבַקְרִים אוֹתוֹ מִשּׁוּם שֶׁהֵם רוֹצִים לְעוֹדֵד אוֹתוֹ שֶׁיְּתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו, וְלָכֵן הֵם מְבַקְרִים אֶת אִישִׁיּוּתוֹ, וּבֶאֱמֶת הוֹרָיו לֹא חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא עַד כְּדֵי כָּךְ שְׁלִילִי. וְאִם כֵּן, מַה שֶּׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת הוּא, לְהִתְיַחֵס לַהֶעָרָה כְּעֵין דִּרְבּוּן לְשַׁפֵּר אֶת מַעֲשָׂיו. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאֲשֶׁר הַהֶעָרָה הִיא לְאָדָם שְׁלִישִׁי, אֲזַי הוּא מֵבִין לְנָכוֹן שֶׁזּוֹ חוֹתֶמֶת עַל אִישִׁיּוּתוֹ וְאֵין מַה לַּעֲשׂוֹת, זוֹהִי דְמוּתוֹ וְאִי אֶפְשָׁר אוֹ קָשֶׁה מְאֹד לְשַׁנּוֹת. וּבְנוֹסָף לְכָךְ, יֵשׁ לוֹ הִתְמַרְמְרוּת מַדּוּעַ הוֹרָיו צְרִיכִים לְסַפֵּר זֹאת לְאָדָם זָר, וְכִי הוּא יְתַקֵּן אוֹתוֹ?! הוֹרִים! הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם!!]

ד. התעלמות ממשגה במקום שאפשר

שְׁגִיאוֹת אֵצֶל יְלָדִים מְצוּיוֹת מְאֹד, וְכַמּוּבָן שֶׁשְּׁגִיאָה עֲלוּלָה לִגְרֹר אַחֲרֶיהָ הֶעָרָה אוֹ נְזִיפָה. אוּלָם בְּמִקְרֶה שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים לְעוֹדֵד יֶלֶד, עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהִתְעַלֵּם מִשְּׁגִיאוֹת שֶׁאֵינָן מַכְרִיחוֹת הֶעָרָה אוֹ נְזִיפָה.

לְדֻגְמָא: אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְעוֹדֵד אֶת הַיֶּלֶד לִקְנוֹת מִדֵּי בֹקֶר מֵהַחֲנוּת מוּצָרִים נְחוּצִים לַבַּיִת. וְהִנֵּה שָׁלַחְנוּ אוֹתוֹ לִקְנוֹת חָלָב, לֶחֶם, מַרְגָּרִינָה וּשְׁמָרִים. הַיֶּלֶד חָזַר מֵהַחֲנוּת - אוּלָם בְּלִי מַרְגָּרִינָה. רָצוּי לְהִתְעַלֵּם מִכָּךְ לְעֵת עַתָּה, מִשּׁוּם שֶׁכָּל הֶעָרָה יְכוֹלָה לְצַנֵּן אֶת הָרָצוֹן שֶׁלּוֹ לְהַמְשִׁיךְ לִקְנוֹת. פָּשׁוּט לֹא נָעִים לִשְׁמֹעַ הֶעָרוֹת.

וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ, כָּל הֶעָרָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהִמָּנַע מִמֶּנָּה - כְּדַאי לְהִמָּנַע. תֵּן לַיֶּלֶד לְהַרְגִּישׁ בְּנוֹחַ בַּמַּטָּלָה הַחֲדָשָׁה. וְגַם אִלּוּ אַתָּה צָרִיךְ אֶת אוֹתוֹ מוּצָר שֶׁהוּא שָׁכַח - אִם אֵינְךָ יָכוֹל לְהִתְעַלֵּם, עָלֶיךָ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִקְנוֹת אֶת הַפָּרִיט הַזֶּה בְּלִי שׁוּם הַאֲשָׁמָה מַדּוּעַ שָׁכַחְתָּ וְכוּ', וְיֵשׁ לוֹמַר לוֹ: "אֲנִי צָרִיךְ אֶת הַמַּרְגָּרִינָה (לדוגמא) עַכְשָׁו, לָכֵן אָנָּא רוּץ וּקְנֵה לִי."

עֵצָה זוֹ מֻמְלֶצֶת גַּם בְּמִקְרִים שֶׁיֵּשׁ מֶתַח כָּלְשֶׁהוּ בֵּין הַיֶּלֶד לַהוֹרִים. בְּמִקְרֶה כָּזֶה יֵשׁ לְנַסּוֹת לְמַעֵט עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר בְּהֶעָרוֹת, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ", וְקַל וָחֹמֶר הֶעָרוֹת שֶׁעֲלוּלוֹת לִגְרֹם בְּעֵרַת אֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת הַמְלֻוָּה בְּחֻצְפָּה. וְסִבָּה נוֹסֶפֶת הִיא, מִשּׁוּם שֶׁעַל יְדֵי הִתְעַלְּמוּת זוֹ, אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים הֲפוּגָה נְעִימָה לַמֶּתַח, וְיוֹצְרִים "קַרְקַע בְּרִיאָה" לְחִדּוּשׁ שֶׁל יְחָסִים בְּרִיאִים בֵּין הַיֶּלֶד לְהוֹרָיו.

הֶחָכָם - עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ!

ה. הזדהות ותמיכה נפשית

כַּאֲשֶׁר יֵשׁ הִזְדַּהוּת, קַל יוֹתֵר לְקַבֵּל אֶת הַהֶעָרָה מֵהָאוֹהֵב.

"אֹזֶן קַשֶּׁבֶת" שֶׁל הַהוֹרִים לַיֶּלֶד הִיא עֲרֻבָּה לְ"אֹזֶן קַשֶּׁבֶת" שֶׁל הַיֶּלֶד לַהוֹרִים.

כַּאֲשֶׁר הַהוֹרִים מַקְשִׁיבִים לַיֶּלֶד וּמִזְדַּהִים אִתּוֹ, הוּא מַרְגִּישׁ בִּטָּחוֹן עַצְמִי וּבִטָּחוֹן בְּהוֹרָיו וְנִקְשָׁר נַפְשִׁית לְהוֹרָיו, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מֵבִין, שֶׁהוֹרָיו מְיַחֲסִים חֲשִׁיבוּת לִדְבָרָיו. בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת: הוּא יֶלֶד טוֹב וְנוֹרְמָלִי, דְּבָרָיו עִם הִגָּיוֹן וְיֵשׁ לוֹ עֵרֶךְ, שֶׁהֲרֵי הִקְשִׁיבוּ לוֹ וְהִזְדַּהוּ אִתּוֹ, וּפֵרוּשׁ הַדָּבָר - שֶׁאָכֵן בִּדְבָרָיו יֵשׁ הִגָּיוֹן.

אוּלָם אֵין כַּוָּנָתֵנוּ לוֹמַר, שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ" עַל כָּל מַה שֶּׁיֹּאמַר, וּבְוַדַּאי כַּאֲשֶׁר רוֹאִים שֶׁאֵין הוּא צוֹדֵק, יֵשׁ לוֹמַר לוֹ זֹאת. אוּלָם כָּל זֹאת רַק לְאַחַר שֶּׁשָּׁמַעְנוּ אוֹתוֹ וְנִסִּינוּ לְהָבִין אוֹתוֹ וְאַף מָצָאנוּ נְקֻדַּת זְכוּת לְמַעֲשָׂיו. וְאָז, בְּמַצָּב כָּזֶה, אִם נַבִּיעַ אֶת דַּעְתֵּנוּ בָּעִנְיָן, סָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁאָזְנוֹ תִהְיֶה כְרוּיָה לִשְׁמֹעַ מַה בְּפִינוּ, וְיִהְיֶה לוֹ קַל יוֹתֵר לְקַבֵּל אֶת דְּבָרֵינוּ.

יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם, שֶׁלְּכָל אָדָם קַל יוֹתֵר לְקַבֵּל דְּבָרִים מֵ"הָאוֹהֵב" יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר "הָאוֹיֵב". וְאִם כֵּן, גַּם בַּנִּדּוֹן שֶׁלָּנוּ, דְּהַיְנוּ הַיֶּלֶד - אִם הוּא מֵבִין שֶׁאֲנַחְנוּ בִּבְחִינַת "אוֹהֵב", דְּהַיְנוּ שֶׁדְּבָרָיו מִתְקַבְּלִים עַל דַּעְתֵּנוּ וְיֵשׁ לָהֶם עֵרֶךְ, אֲזַי מִסְתַּבֵּר שֶׁיֵּקַל עָלָיו לִשְׁמֹעַ אוֹתָנוּ, וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּחָכְמָתוֹ (משלי ט, ח): "הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ". וּפֵרְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים: כַּאֲשֶׁר תִּרְצֶה לְהוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרְךָ, תֹּאמַר לוֹ: "אַתָּה חָכָם!", וְכַאֲשֶׁר תֹּאמַר לוֹ "אַתָּה חָכָם", הוּא יִרְצֶה לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ, וְיֹאהַב אוֹתְךָ עֲבוּר תּוֹכַחְתְּךָ.

[וּכְעֵין זֶה מָצָאנוּ בְּפָרָשַׁת הַמְרַגְּלִים (במדבר יג, ל): "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה". פֵּרַשׁ רַשִׁ"י, שֶׁהִשְׁתִּיק אוֹתָם בְּצוּרַת דִּבּוּר הַמִּשְׁתַּמַּעַת כְּאִלּוּ גַּם הוּא מִתְכַּוֵּן לְגַנּוֹת אֶת מֹשֶׁה. וְכָךְ אָמַר: וְכִי רַק זֹאת עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם? וְכַאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חָשְׁבוּ שֶׁאָכֵן רְצוֹנוֹ לְגַנּוֹת - שָׁתְקוּ כֻלָּם. זוֹ דֶרֶךְ הָעוֹלָם: אִם מִתְיַחֲסִים אֲלֵיהֶם וּלְדַעְתָּם, הֵם רוֹצִים לִשְׁמֹעַ.]

פירוש מעשיו של הילד בצד החיובי

* רְאִיָּה חִיּוּבִית עֲשׂוּיָה לִגְרֹם לַיֶּלֶד לִרְצוֹת לָתֵת "כִּסּוּי" לְמַה שֶּׁחוֹשְׁבִים עָלָיו * יֵשׁ לְהַקְפִּיד לֹא לִקְבֹּעַ עֶמְדָּה שְׁלִילִית לִפְנֵי שֶׁשָּׁמַעְנוּ אֶת הַיֶּלֶד.

כְּמוֹ שֶׁלְּכָל מַטְבֵּעַ יֵשׁ שְׁנֵי צְדָדִים, כָּךְ לְכָל מַעֲשֶׂה יֵשׁ שְׁנֵי פָנִים. עִדּוּד גָּדוֹל עָשׂוּי לִהְיוֹת אִם נַשְׂכִּיל לְהִשְׁתַּדֵּל לְתַרְגֵּם אֶת מַעֲשָׂיו שֶׁל הַיֶּלֶד בַּפָּן הַחִיּוּבִי, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אֶת הַצַּד הַשְּׁלִילִי.

אִם נְתַרְגֵּם בְּצוּרָה חִיּוּבִית, הַיֶּלֶד יִתְעוֹדֵד וְיִרְצֶה לְהוֹכִיחַ שֶׁאָכֵן הַתַּרְגּוּם שֶׁלָּנוּ הָיָה נָכוֹן.

לְדֻגְמָא: אִם הַיֶּלֶד הִתְאַחֵר לָבוֹא הַבַּיְתָה, אֶפְשָׁר לוֹמַר לוֹ, שֶׁכַּנִּרְאֶה הוּא "פִּטְפֵּט" לוֹ בַּחוּץ וְלָכֵן הִתְעַכֵּב. אוֹ אֶפְשָׁר לוֹמַר, שֶׁכַּנִּרְאֶה הָיָה לוֹ אֵיזֶה עִכּוּב שֶׁנֶּאֱלַץ לְאַחֵר בְּגִינוֹ. אִם אָכֵן נָדוּן לְכַף זְכוּת, הַיֶּלֶד יִרְצֶה לְהוֹכִיחַ שֶׁאָכֵן זוֹ הַסִּבָּה וְהוּא אֵינֶנּוּ מְאַחֵר "כְרוֹנִי", וְכַמּוּבָן שֶׁלֹא מְבַזְבֵּז אֶת זְמַנּוֹ בַּחוּץ בְּפִטְפּוּטִים. וַאֲפִלּוּ אִם אָכֵן בֶּאֱמֶת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הַסִּבָּה הָאֲמִתִּית הָיְתָה "פַּטְפֶּטֶת", מִכָּל מָקוֹם, הָיָה נָעִים לוֹ לִשְׁמֹעַ שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהוּא יֶלֶד רְצִינִי, שֶׁאֵינוֹ מְאַחֵר בְּלִי סִבָּה מְסַפֶּקֶת, וְלָכֵן הוּא יִשְׁתַּדֵּל לְהַבָּא כְּדֵי שֶׁאָכֵן הוּא יַתְאִים לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר עָלָיו.

זֹאת וְעוֹד, אִם נְתַרְגֵּם אֶת מַעֲשָׂיו בְּצוּרָה שְׁלִילִית - מִלְּבַד הַהַשְׁפָּעָה עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּדִמּוּי עַצְמִי שֶׁעֲלוּלָה לִהְיוֹת שְׁלִילִית, שֶׁיַּסְכִּים בְּדַעְתּוֹ שֶׁאָכֵן הוּא לֹא יֻצְלַח - עוֹד יֵשׁ לַחְשֹׁשׁ שֶׁטָּעִינוּ בְּכַמָּה מִקְרִים וְעָשִׂינוּ הֶקֵּשׁ מִמִּקְרֶה לְמִקְרֶה וְהִסְבַּרְנוּ אֶת הַמִּקְרִים בְּצוּרָה שְׁלִילִית, בְּעוֹד שֶׁבְּעֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה הָיָה חִיּוּבִי, וְכַמּוּבָן שֶׁזֶּה מַתְכּוֹן לְהִתְמַרְמְרוּת שֶׁעֲלוּלָה לְהוֹלִיד מַאֲבָקִים וְתוֹפָעוֹת שְׁלִילִיּוֹת אֲחֵרוֹת.

וְכָאן הַמָּקוֹם לְהַצִּיעַ עֵצָה טוֹבָה, פְּשׁוּטָה וַחֲשׁוּבָה, וְהִיא - שֶׁלִּפְנֵי הָעֲנִישָׁה אוֹ קְבִיעַת עֶמְדָּה, לְהִשְׁתַּדֵּל לְבָרֵר כָּל מַעֲשֶׂה, אוֹ לְפָחוֹת לִשְׁאֹל פֵּשֶׁר הַמַּעֲשֶׂה, וַאֲפִלּוּ אִם אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁיֵּשׁ לָנוּ "הַשְׁעָרָה" נְכוֹנָה שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הָיָה שְׁלִילִי. הַנִּסָּיוֹן מוֹרֶה, שֶׁאָחוּז גָּבֹהַּ מְאֹד מֵהַמִּקְרִים לֹא הָיוּ בְּדִיּוּק שְׁלִילִיִּים כָּל כָּךְ וְנוֹרָאִים כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְנוּ, וְאִלּוּ הָיִינוּ פּוֹעֲלִים מִתּוֹךְ הַהַשְׁעָרָה, הָיָה זֶה עָוֶל לַיֶּלֶד.

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּאָב שֶׁפָּנוּ אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה מְבִיכָה: מָה עוֹשִׂים לְיֶלֶד שֶׁקּוֹרֵעַ כְּרִיכָה שֶׁל סְפָרִים? הָאָב לֹא הֵבִין מַה כַּוָּנַת הַשּׁוֹאֵל, וְלָכֵן שָׁאַל: "הַאִם הַשְּׁאֵלָה הִיא מִבְּחִינָה הִלְכָתִית אוֹ מִבְּחִינָה חִנּוּכִית?" וְאָז נַעֲנָה הַשּׁוֹאֵל וְאָמַר: "מְדֻבָּר בַּבֵּן שֶׁל כְּבוֹדוֹ. כַּיָּדוּעַ לִכְבוֹדוֹ, שֶׁבְּנוֹ לוֹמֵד בַּכִּתָּה שֶׁבָּהּ אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְלִים, וְיֵשׁ שָׁם כְּרִיכוֹת שֶׁל סִפְרֵי תְהִלִּים, וְהַיְלָדִים שֶׁל הַכִּתָּה מִשְׁתּוֹבְבִים, וְהִנֵּה בִּנְךָ לָקַח כְּרִיכָה שֶׁל תְּהִלִּים וְקָרַע אוֹתָהּ." כִּשְׁמֹעַ הָאָב זֹאת, קָרָא לִבְנוֹ וּשְׁאָלוֹ בִּיחִידוּת: "בְּנִי, מַה קָּרָה?" עָנָה הַבֵּן, שֶׁמְּדֻבָּר בִּכְרִיכַת תְּהִלִּים לְלֹא הַסֵּפֶר, שֶׁיַּלְדֵי הַכִּתָּה זוֹרְקִים לְכָל עֵבֶר, וּמִכֵּיוָן שֶׁרָאָה סִדּוּר לְלֹא כְּרִיכָה, לָכֵן הֶחְלִיט שֶׁכְּדַאי לִכְרֹךְ בָּזֶה אֶת הַסִּדּוּר. שׁוּב הָאָב הִסְבִּיר לְאוֹתוֹ הַשּׁוֹאֵל אֶת הַמֵּנִיעַ הַטָּהוֹר שֶׁל בְּנוֹ, וְאָמַר: "אִם אָכֵן זוֹרְקִים לְכָל עֵבֶר אֶת כְּרִיכוֹת הַתְּהִלִּים, אָז לִכְאוֹרָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבֵּן הוּא חִיּוּבִי!" אוּלָם הַשּׁוֹאֵל הֵשִׁיב: "אֱמֶת וְנָכוֹן שֶׁיַּלְדֵי הַכִּתָּה מְעִיפִים אֶת הַכְּרִיכוֹת, אוּלָם כּוֹאֵב לִרְאוֹת אֵיךְ הַבֵּן, בִּשְׁבִיל לִכְרֹךְ אֶת הַסִּדּוּר, חָתַךְ בַּכְּרִיכָה אֶת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הָעִקָּרִים הַמֻּדְפָּסִים עַל גַּב הַכְּרִיכָה." וְשׁוּב שָׁאַל הָאָב אֶת הַבֵּן, וְהַבֵּן עָנָה, שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת שֶׁהוּא אָכֵן הִקְפִּיד שֶׁלֹא לַחְתֹּךְ שׁוּם אוֹת. עַד כָּאן הַמַּעֲשֶׂה.

רְאוּ גַּם רְאוּ כַּמָּה לְקָחִים אֶפְשָׁר לִלְמֹד מִמַּעֲשֶׂה זֶה. רֵאשִׁית, אִלּוּ הָיִינוּ מַחְלִיטִים לְקַבֵּל אֶת גִּירְסַת הַשּׁוֹאֵל לְפִי רְאִיָּתוֹ, אָז הָיִינוּ מְתַרְגְּמִים אֶת הַמַּעֲשֶׂה בְּצוּרָה שְׁלִילִית, וְזֶה הָיָה עָלוּל לִגְרֹם לָנוּ לִתְסִיסָה וְהִתְמַרְמְרוּת עַל הַיֶּלֶד, מִשּׁוּם הַדֵּעָה הַקּוֹדֶמֶת שֶׁהַיֶּלֶד הִשְׁחִית אֶת הַכְּרִיכָה מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְהַשְׁחִית. וְכַמּוּבָן שֶׁשְּׁאֵלָה בְּטוֹן דִּבּוּר שֶׁכָּזֶה אֵינָהּ הוֹגֶנֶת וַעֲלוּלָה לְהַשִּׂיג מַטָּרָה הֲפוּכָה. הַיֶּלֶד עָלוּל לְהִתְמַרְמֵר בְּטַעֲנָה חֲמוּרָה: "מָה רוֹצִים מִמֶּנִּי? אֲנִי עָשִׂיתִי מִצְוָה, וּמִבְּלִי לְבָרֵר כְּבָר 'חוֹתְמִים' שֶׁאֲנִי הִשְׁחַתִּי?!"

שֵׁנִית, אִלּוּ הַיֶּלֶד הָיָה מְתָרֵץ אֶת עַצְמוֹ, בְּכָל זֹאת עֲדַיִן הָיָה קָשֶׁה לַהוֹרִים לָסֶגֶת מִדַּעְתָּם וּקְבִיעָתָם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִשְׁתַּמְּעָה מִ"טּוֹן הַדִּבּוּר הַמַּאֲשִׁים", וּמִמֵּילָא הֵם הָיוּ עֲלוּלִים לִטְעוֹת בַּשִּׁפּוּט, וַאֲפִלּוּ לְהַרְאוֹת חֹסֶר אֵמוּן בַּיֶּלֶד, וְזֹאת כְּדֵי לַעֲמֹד עַל דַּעְתָּם וּלְהַצְדִּיק אֶת גִּישָׁתָם הָרִאשׁוֹנָה, וּבְמַצָּב טוֹב הָיוּ נִמְנָעִים מִלְּהַמְשִׁיךְ לְהַאֲשִׁים, אוּלָם "הַטַּעַם הַמַּר" עֲדַיִן נִשְׁאָר.

לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר הָאָב בֵּרֵר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, הוּא הִגִּיעַ לַמַּסְקָנָא הַנְּכוֹנָה - וְהַיֶּלֶד קִבֵּל "יִישַׁר כֹּחַ". הוֹרִים! הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם!

כַּיּוֹצֵא בָזֶה, קוֹרֶה לִפְעָמִים שֶׁאֲנַחְנוּ מַחְלִיטִים לְהַעֲנִישׁ עַל פִּי הַשְׁעָרָה, וְהִנֵּה מִתְבָּרֵר לְאַחַר מַעֲשֶׂה, שֶׁהַהַשְׁעָרָה לֹא הָיְתָה מְדֻיֶּקֶת, וְאָז אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בְּמַלְכֹּדֶת - שֶׁהֲרֵי כְּבָר הֶעֱנַשְׁנוּ, וְזֶה לֹא קַל לְהוֹדוֹת בַּטָּעוּת. וְלָכֵן עֲלוּלִים אֲנַחְנוּ "לְחַפֵּשׂ" הַצְדָּקָה לָעֹנֶשׁ שֶׁנָּתַנּוּ, וְכָל זֹאת בִּלְבַד "שֶׁלֹא תִהְיֶה פַשְׁלָה".

לְעֻמַּת זֹאת, אִם נַקְפִּיד לְבָרֵר אִם אָכֵן הַשְׁעָרָתֵנוּ מְדֻיֶּקֶת, אֲנַחְנוּ נַחְסֹךְ הַרְבֵּה עָגְמַת נֶפֶשׁ.

מָה הַחֲשָׁשׁ? מַדּוּעַ לֹא מְבָרְרִים? "חוֹשְׁשִׁים" אוּלַי הַיֶּלֶד יַצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ אוֹ יִתְנַצֵּל, וְאָז תִּהְיֶה בְּעָיָה בָּעֲנִישָׁה?

אֵין זוֹ בְּעָיָה, אֶלָּא זוֹ טָעוּת! פָּשׁוּט מְאֹד, יֵשׁ לְהַכְנִיס לָרֹאשׁ מִמַּה נַּפְשָׁךְ: אִם הַהִתְנַצְּלוּת מַסְפִּיקָה, אֲזַי אֵין מִצְוָה לְהַעֲנִישׁ, וְאִם יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁהַהִתְנַצְּלוּת לֹא מַסְפִּיקָה, עָלֵינוּ לְהַעֲנִישׁ אֲפִלּוּ אַחֲרֵי הַהִתְנַצְּלוּת, וְאָז אֲנַחְנוּ רְגוּעִים בְּיָדְעֵנוּ בְּבֵרוּר אֶת "תְּמוּנַת הַמַּצָּב". וְעַל זֶה אָמַר הַמְשׁוֹרֵר הַצְּפַתִּי:

"סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה" (מתוך הפיוט "לכה דודי").

עידוד בעתות שמחה

עִדּוּד עַל רֶקַע חִיּוּבִי חָזָק יוֹתֵר מֵעִדּוּד עַל רֶקַע שְׁלִילִי.

* "מֹשֶׁה, אַתָּה יֶלֶד כָּל כָּךְ חָכָם וְנָבוֹן, וְלֹא מַתְאִים לְךָ הַצִּיּוּן הַנָּמוּךְ. זֶה בֶּטַח מִקְרֶה".

* "דָּנִיֵּאל, הָאַחֲרָיוּת שֶׁלְּךָ רְאוּיָה לְמוֹפֵת, רַק כַּנִּרְאֶה שֶׁהָיְתָה תַקָּלָה שֶׁלֹא סִדַּרְתָּ אֶת הַחֶדֶר".

* "תֵּדַע לְךָ, בְּנִי חֲבִיבִי: אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ מְאֹד, וְלָכֵן, כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶצְלְךָ מַעֲשֶׂה שְׁלִילִי, אֲנִי מֵעִיר לְךָ".

בְּכָל הַמִּקְרִים הַנַּ"ל הָעִדּוּד נִתָּן עַל רֶקַע שְׁלִילִי, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁל בִּקֹּרֶת וְאִי־נְעִימוּת. אָמְנָם אֵין לִשְׁלֹל עִדּוּד גַּם בְּצוּרָה כָּזוֹ, אֲבָל בְּהֶחְלֵט יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁעִקַּר הָעִדּוּד יִהְיֶה עַל רֶקַע חִיּוּבִי וּבִזְמַן שִׂמְחָה.

וּמָה הַהֶבְדֵּל?

כַּאֲשֶׁר הָעִדּוּד נִתָּן בְּעִקָּר עַל רֶקַע שְׁלִילִי, הַיֶּלֶד עָלוּל לְזָכְרוֹ כְּדָבָר שֶׁהוּא לֹא הָיָה רוֹצֶה לִפְגֹּשׁ בּוֹ וְלִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהָרֶקַע הַמִּתְלַוֶּה לָזֶה הוּא מַעֲשֶׂה שְׁלִילִי אוֹ בִּקֹּרֶת שְׁלִילִית, וְעַל כְּגוֹן זֶה אוֹמְרִים לַדְּבוֹרָה: "לֹא מֵעֻקְצֵךְ וְלֹא מִדֻּבְשֵׁךְ". מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאֲשֶׁר הָעִדּוּד נִתָּן בְּעִקָּר עַל רֶקַע חִיּוּבִי.

לְדֻגְמָא:

* צִיּוּן נִפְלָא מַתְאִים לְיֶלֶד חָכָם כָּמוֹךָ.

* אֲנִי מַרְשֶׁה לְךָ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי הָעֲבוֹדָה. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה יֶלֶד אַחֲרָאִי.

* הַחֶדֶר מְסֻדָּר לְהַפְלִיא. זוֹ תוֹצָאָה שֶׁל יֶלֶד אַחֲרָאִי וּמְסֻדָּר.

* יָדַעְתִּי שֶׁתַּגִּיעַ בְּדִיּוּק בַּזְּמַן. זֶה מַתְאִים לְךָ. אַתָּה דַּיְּקָן! כָּל הַכָּבוֹד!

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה