עידוד בחינוך · עידוד ילד מופרע - דוחה!
יוֹתֵר נָכוֹן וְקַל שֶׁאֲנַחְנוּ נְעוֹדֵד אֶת הַיֶּלֶד, וְלֹא נְצַפֶּה שֶׁהַיֶּלֶד יְעוֹדֵד אוֹתָנוּ לְעוֹדֵד אוֹתוֹ. * יֵשׁ לִזְכֹּר: 1] שֶׁהַיֶּלֶד אוֹרֵחַ זְמַנִּי. 2] זֶהוּ זְמַן הַחִנּוּךְ. 3] אֵין יֶלֶד רַע. 4] יֵשׁ תִּקְוָה.
לֹא פַּעַם אֲנַחְנוּ נִתְקָלִים בִּשְׁאֵלַת הוֹרִים אוֹ מְחַנְּכִים הַשּׁוֹאֲלִים: עִם כָּל הָרָצוֹן לְעוֹדֵד, אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לְעוֹדֵד יֶלֶד מֻפְרָע? הוּא לֹא נוֹתֵן לָנוּ קָצֶה שֶׁל חוּט כְּדֵי לִמְצֹא סִבָּה לְעוֹדְדוֹ, הַיֶּלֶד פָּשׁוּט דּוֹחֶה כָּל אֶפְשָׁרוּת לְעִדּוּד.
שְׁאֵלָה יָפָה! זוֹ עֻבְדָּה מְצִיאוּתִית שֶׁאֵין חֵשֶׁק וְרָצוֹן לְעוֹדֵד יֶלֶד שֶׁגּוֹרֵם לָנוּ דְּחִיַּת הָעִדּוּד.
אוּלָם זוֹ הַבְּעָיָה - שֶׁ"אֵין לָנוּ חֵשֶׁק לְעוֹדֵד"!
נַקְצִין מְעַט אֶת הַהַגְדָּרָה בִּשְׁאֵלָה:
מִי צָרִיךְ עִדּוּד - הַאִם הַיֶּלֶד צָרִיךְ עִדּוּד מֵאִתָּנוּ אוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים עִדּוּד מֵהַיֶּלֶד? דְּהַיְנוּ, שֶׁהַיֶּלֶד יְעוֹדֵד אוֹתָנוּ לְעוֹדֵד אוֹתוֹ?! מַצְחִיק??? נָכוֹן! אֲבָל זוֹ הַמְּצִיאוּת.
בְּלִי לְהַרְגִּישׁ, לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ מְחַכִּים שֶׁהַיֶּלֶד, שֶׁהוּא מֻפְרָע וְדוֹחֶה, יְעוֹדֵד אוֹתָנוּ לְעוֹדֵד אוֹתוֹ. [אֵיךְ אוֹמְרִים? שֶׁיִּתֵּן לָנוּ קְצֵה חוּט בְּמַה לְּעוֹדְדוֹ. הוּא לֹא נוֹתֵן לָנוּ בְּמַה לֶּאֱחֹז.] וּבְעֶצֶם, בְּמַבָּט נָכוֹן זוֹ דְרִישָׁה לֹא הֶגְיוֹנִית. אִם הַיֶּלֶד זָקוּק לִתְמִיכָה נַפְשִׁית, אִי אֶפְשָׁר לִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּעוֹדֵד אוֹתָנוּ. "אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים" (ברכות ה).
מַסְקָנָא: אֲנַחְנוּ הַנִּדְרָשִׁים לְעוֹדֵד, וְלֹא לְצַפּוֹת מֵהַיֶּלֶד שֶׁיְּעוֹדֵד אוֹתָנוּ חֵרֶף הַדְּחִיָּה שֶׁהוּא מַקְרִין לָנוּ עֵקֶב הִתְנַהֲגוּתוֹ הַמְּבִישָׁה, וּבִמְקוֹם שֶׁנַּמְתִּין וּנְצַפֶּה עַד שֶׁהַיֶּלֶד יִתֵּן לָנוּ "קְצֵה חוּט" לְעוֹדֵד אוֹתוֹ - נַגִּישׁ אֲנַחְנוּ אֵלָיו אֶת "חֶבֶל הַהַצָּלָה" שֶׁיִּרְצֶה לְהַחֲזִיק בּוֹ!
וְכֵיצַד לַעֲשׂוֹת זֹאת?
כְּדֵי לְהַסְבִּיר זֹאת נִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמָשָׁל:
יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם, שֶׁלְּכָל אָדָם יֵשׁ אוֹהֲבִים וְגַם שׂוֹנְאִים. אִם נִשְׁאַל אֶת הַשּׂוֹנֵא שֶׁלּוֹ אוֹדוֹתָיו, הוּא יִתְקַשֶּׁה לִמְצֹא אֶצְלוֹ נְקֻדּוֹת חִיּוּבִיּוֹת.
וּמַדּוּעַ? פָּשׁוּט! מִשּׁוּם שֶׁהוּא שׂוֹנֵא אוֹתוֹ! לְעֻמַּת זֹאת, אִם אוֹתוֹ אָדָם יָמוּת, נַבְחִין שֶׁיּוֹתֵר קַל לַשּׂוֹנֵא שֶׁלּוֹ לְדַבֵּר עָלָיו טוֹבוֹת, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁהוּא מֵת!
וּמָה הַהֶבְדֵּל, הֲרֵי סוֹף־סוֹף גַּם הַמֵּת נִשְׁאָר אוֹתוֹ אָדָם?
הַתְּשׁוּבָה: כָּל זְמַן שֶׁהַשָּׂנוּא הָיָה חַי, הוּא הָיָה לְרוֹעֵץ לְאוֹתוֹ שׂוֹנֵא, וְהַשּׂוֹנֵא הָיָה מְשֻׁחָד לְרָעָה, מַחֲשַׁבְתּוֹ הָיְתָה נְתוּנָה כֵּיצַד לְהַחֲזִיר מִלְחָמָה הַשַּׁעְרָה לְשׂוֹנְאוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא הָיָה מְסֻגָּל לַחְשֹׁב טוֹב עַל שְׂנוּאוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאֲשֶׁר הוּא נִפְטָר, אֵין לוֹ אִתּוֹ תַּחֲרוּת, וּמִמֵּילָא אֵין לוֹ "נְגִיעָה" לִשְׂנֹאתוֹ, וְלָכֵן הוּא מוֹצֵא נְקֻדּוֹת חִיּוּבִיּוֹת אֵצֶל הַשָּׂנוּא.
לְהַבְדִּיל, כָּךְ אֵצֶל הַיֶּלֶד הַדּוֹחֶה: לָנוּ, הַהוֹרִים, יֶשְׁנָהּ נְגִיעָה נֶגֶד מַעֲשָׂיו, וְלָכֵן קָשֶׁה לָנוּ לִרְאוֹת אֶצְלוֹ נְקֻדּוֹת זְכוּת. מַה שֶּׁמַּטְרִיד אוֹתָנוּ אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁל הַיֶּלֶד. אֲנַחְנוּ מְבַזְבְּזִים הַרְבֵּה אֶנֶרְגְּיָה בְּמִרְדָּף אַחֲרֵי הַשְּׁלִילָה, וְזֶה חֲבָל!
וּבְכֵן, כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבְּעָיָה הַנַּ"ל, עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד עַל הַנְּקֻדּוֹת הַבָּאוֹת:
א. עָלֵינוּ לִזְכֹּר בְּצוּרָה תְדִירָה, שֶׁהַיֶּלֶד הוּא אוֹרֵחַ זְמַנִּי, שֶׁהֲרֵי עוֹד כַּמָּה שָׁנִים הוּא לֹא יִהְיֶה אוֹרֵחַ קֶבַע בְּבֵיתֵנוּ, הוּא יִבְנֶה בַיִת מִשֶּׁלּוֹ. וּבְזָכְרֵנוּ זֹאת, יֵקַל עָלֵינוּ לְהִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת, וּמִמֵּילָא לְהַשְׁקִיעַ אֶת מֵיטַב כֹּחוֹתֵינוּ בַּיֶּלֶד, וּבְצוּרָה חִיּוּבִית.
ב. זְמַן הַחִנּוּךְ הַטּוֹב בְּיוֹתֵר מֻגְבָּל לַגִּיל הַצָּעִיר בְּיוֹתֵר, וּכְכָל שֶׁהַיֶּלֶד יִגְדַּל - דֵּעוֹתָיו תִּהְיֶינָה יוֹתֵר מְגֻבָּשׁוֹת, וְכַמּוּבָן שֶׁסִּוּוּג דֵּעוֹתָיו יִהְיֶה לְפִי הַנְּתוּנִים שֶׁהוּא קָלַט בְּמֶשֶׁךְ שְׁנוֹת חַיָּיו. וּבְוַדַּאי כְּדַאי לָנוּ לְהַחְדִּיר לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה שֶׁחַס וְחָלִילָה לֹא יַחְדְּרוּ לוֹ "רוּחוֹת רָעוֹת", וְאָז עֲלוּלוֹת לִהְיוֹת תּוֹפָעוֹת לְוַאי לֹא נְעִימוֹת. וּבִכְלָל - עֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁהַיֶּלֶד יִגְדַּל לֹא לְפִי רוּחֵנוּ, זֶה כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ מְאֹד מְאֹד לֹא נָעִים.
וְלָכֵן עָלֵינוּ, וּכְדַאי לָנוּ לְהַשְׁקִיעַ מַאֲמַצִּים בַּיֶּלֶד בְּעוֹדוֹ רַךְ בַּשָּׁנִים, שֶׁאָז הוּא עָלוּל וְנוֹחַ לְקַבֵּל אֶת דַּעְתֵּנוּ, וּמִמֵּילָא יֵשׁ לְקַוּוֹת, שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא יִגְדַּל, נִרְוֶה מִמֶּנּוּ נַחַת.
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה - בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ!
ג. עָלֵינוּ לִזְכֹּר אֶת הַכְּלָל: "אֵין יֶלֶד רָע!" יֵשׁ יֶלֶד שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים רָעִים, אֲבָל הוּא מִיסוֹדוֹ לֹא רָע. וְלָכֵן עָלֵינוּ לִרְאוֹתוֹ כְּמוֹ יֶלֶד חוֹלֶה פִיזִית, שֶׁאֲנַחְנוּ מְרַחֲמִים עָלָיו וּמְחַפְּשִׂים עֵצוֹת וּדְרָכִים כֵּיצַד לְרַפֹּאתוֹ מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְחֶמְלָה הַגּוֹבֶלֶת בְּסַבְלָנוּת וְסַלְחָנוּת.
לְדֻגְמָא: אִם יֵשׁ לָנוּ יֶלֶד עִם מַחֲלָה מִדַּבֶּקֶת, אָמְנָם אֲנַחְנוּ נַרְחִיק אֶת בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה מִמֶּנּוּ, אֲבָל לֹא מִתּוֹךְ סְלִידָה מִמֶּנּוּ. אַדְּרַבָּה, אוֹתוֹ אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים וְעָלָיו אֲנַחְנוּ מְרַחֲמִים, אֶלָּא שֶׁמַּחֲלָתוֹ מַרְחִיקָה אוֹתָנוּ מִמֶּנּוּ, וְכַמּוּבָן עָלֵינוּ לְהִלָּחֵם בַּמַּחֲלָה וְלֹא בַּיֶּלֶד.
כֵּן עָלֵינוּ לִנְהֹג בְּיֶלֶד שֶׁ"חוֹלֶה רוּחָנִית" - לְהִלָּחֵם בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים וְלֹא בַּיֶּלֶד עַצְמוֹ. וּכְמוֹ שֶׁלְּיֶלֶד שֶׁחוֹלֶה פִיזִית אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים מֻמְחֶה וּתְרוּפוֹת מַתְאִימוֹת, וְלוּ גַּם אִם זֶה יַעֲלֶה לָנוּ הוֹן וּמַאֲמָץ - כָּךְ עָלֵינוּ לְחַפֵּשׂ מֻמְחֶה לְנַפְשׁוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד וְלִקְנוֹת לוֹ רְפוּאוֹת אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הוֹן וּמַאֲמָץ!
ד. עָלֵינוּ לְהַאֲמִין, שֶׁכְּדַאי לָנוּ וְיֵשׁ לָנוּ תִּקְוָה לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבְּעָיָה. אֲפִלּוּ שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא רוֹאִים אֶת הַפִּתְרוֹן בָּאֹפֶק, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר לָנוּ לְהִתְיָאֵשׁ. כַּיָּדוּעַ, שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת נִפְגָּשִׁים אֲנַחְנוּ בְּיֶלֶד שֶׁלֹא הָיָה נִרְאֶה סִכּוּי לְתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו, וְאַף עַל פִּי כֵן, בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, מַעֲשָׂיו תֻקְּנוּ בְּצוּרָה מַדְהִימָה.
זֹאת וְעוֹד, גַּם אִם אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁאֵין סִכּוּי [וְאֵין מְצִיאוּת כָּזֹאת בִּכְלָל], מִכָּל מָקוֹם עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת כְּכָל יְכָלְתֵּנוּ לְצַמְצֵם עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר אֶת מַעֲשָׂיו הָרָעִים. וּכְבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל: "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר וְאֵין אַתָּה בֶּן חוֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה" (אבות ב, כא).
[וְהַמְּבִינִים יָבִינוּ, כִּי לֹא בְּפֶה מָלֵא נְדַבֵּר מַדּוּעַ לֹא פַּעַם יֵשׁ לָנוּ מַצָּב בַּ"מַּחֲנֶה", שֶׁהַנַּעַר הוֹלֵךְ לִרְעוֹת בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים. בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הַסִּבָּה לְכָךְ הִיא הָרָצוֹן לִהְיוֹת אָהוּב וְאָהוּד, לִמְצֹא לְעַצְמוֹ פֻּרְקָן, וְהוּא לֹא הִרְגִּישׁ זֹאת בַּ"שָּׂדֶה" שֶׁבּוֹ הוּא רָעָה. מַה יַּעֲשֶׂה וְלֹא יֵלֵךְ לִרְעוֹת בַּגַּנִּים, כְּשֶׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁשָּׁם יִמְצָא שׁוֹשַׁנִּים, וְאֵין הוּא חוֹשֵׁב וְלֹא רוֹצֶה לַחְשֹׁב שֶׁשָּׁם הַכֹּל קִמְשׁוֹנִים, וְאַף גֶּדֶר אֲבָנָיו נֶהֶרְסָה. וְאַף שֶׁהַיּוֹם זֶה מְפֻרְסָם, מִכָּל מָקוֹם אֵין הוּא רוֹאֶה לְמֵרָחוֹק. כָּרֶגַע מְעַנְיֵן אוֹתוֹ הַסִּפּוּק הָרִגְעִי, שֶׁלְּצַעֲרֵנוּ לֹא מָצָא בְמַחֲנֵהוּ.]
וּגְדוֹלָה מִזֹּאת כָּתַב הָרַב שִׁמְשׁוֹן רְפָאֵל הִירְשׁ זַצַ"ל (בספרו "יסודות החינוך" ח"א במאמר "ויגדלו הנערים"), שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעֵשָׂו וְיַעֲקֹב גָּדְלוּ בְּבַיִת אֶחָד קָדוֹשׁ וְטָהוֹר, שֶׁהַשְׁפָּעָתוֹ הָרוּחָנִית אֵצֶל יַעֲקֹב הָיְתָה לְדוֹרוֹת, בְּכָל זֹאת, כֵּיוָן שֶׁלְּעֵשָׂו הָיוּ נְטִיּוֹת לָצֵאת לָעוֹלָם הָרָחָב וְלֹא לָשֶׁבֶת לְיַד סַפְסַל הַלִּמּוּדִים כְּמוֹ יַעֲקֹב, זֹאת הָיְתָה סִבָּה לְעֵשָׂו לִפְרֹק עֹל, כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת נְטִיּוֹתָיו, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הֵבִין שֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת לִהְיוֹת עוֹבֵד ה' עִם יְצִיאָה לְעוֹלַם הָעֲבוֹדָה וְהַפְּעִילוּת (ועיין עוד בפרק חנוך לנער). הַיֶּלֶד זָקוּק לְסִפּוּק לֹא פָּחוֹת מֵהַמְבֻגָּרִים, וְלָכֵן יֵשׁ לַעֲשׂוֹת מַאֲמָץ לְהַמְצִיא זֹאת בְּצוּרָה נְכוֹנָה וְלֹא בְּקַמְּצָנוּת. וְהַמֵּבִין יָבִין!
אָמְנָם אֵין לְהִתְעַלֵּם מֵהַשְּׁאֵלָה הָעוֹלָה מֵאֵלֶיהָ, וְהִיא: אִם נְעוֹדֵד יֶלֶד הַמַּרְבֶּה לְהַפְרִיעַ, אֲנַחְנוּ עֲלוּלִים לִגְרֹם לִשְׁאָר בְּנֵי הַבַּיִת לִרְצוֹת לְחַקּוֹת אֶת מַעֲשָׂיו?
הַפִּתְרוֹן לְכָךְ הוּא פָּשׁוּט: לְהַסְבִּיר לִבְנֵי הַבַּיִת, שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים מְאֹד אֶת הַיֶּלֶד - אַךְ מִתְנַגְּדִים לְמַעֲשָׂיו, וּלְכָל אֶחָד יֵשׁ יֵצֶר הָרָע בְּזָוִית אַחֶרֶת, וְאַדְּרַבָּה, עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת מַאֲמָץ לְהִתְנַהֵג בְּצוּרָה מוֹפְתִית, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְרַכֵּז כֹּחוֹת לְבַעֵר אֶת הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁיֵּשׁ לָאָח שֶׁלָּנוּ.
זֹאת וְעוֹד, בְּהַנָּחָה בְּרוּרָה, שֶׁאִם לֹא יוֹצְרִים אֲוִירָה שֶׁל מִלְחָמָה עִם הַיֶּלֶד, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, מַעֲנִיקִים חֹם וְאַהֲבָה, אֲזַי, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הַיֶּלֶד לֹא יִרְצֶה לִגְרֹם צַעַר לְהוֹרָיו, וּמִסְתַּבֵּר שֶׁלֹא יִתְגָּאֶה בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים. וְאִם כֵּן, יֵשׁ לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ בִּיחִידוּת וּבְצוּרָה מְכֻבֶּדֶת, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּזָּהֵר בְּמִשְׁנֵה זְהִירוּת שֶׁלֹא יַקְרִין לְאֶחָיו שֶׁחַס וְחָלִילָה כְּדַאי לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשָׂיו. וְלִפְעָמִים [לְפִי הַמַּצָּב] אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁיַּעֲבִיר מֶסֶר שֶׁהוּא מִצְטַעֵר עַל מַעֲשָׂיו וּמְקַוֶּה שֶׁיִּתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, וְלָכֵן מְאֹד כְּדַאי לְאֶחָיו לְהִזָּהֵר שֶׁלֹא יִכָּשְׁלוּ גַּם הֵם.
"וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר־גָּרֶם" (משלי כה, טו).