אור ברסלב
בני בבת עיני עידוד בחינוך › מטרת העידוד

בני בבת עיני

עידוד בחינוך · מטרת העידוד

עידוד בחינוך

מַטְּרַת הָעִדּוּד לִפְתֹּחַ אֶת רְצוֹנוֹ מֹחוֹ וְנַפְשׁוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד לָאֶתְגָּרִים הַמַּעֲשִׂיִּים וְהַלִּמּוּדִיִּים שֶׁאֲנַחְנוּ מְעֻנְיָנִים לְהַקְנוֹת לוֹ.

יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם, שֶׁמְּנַהֵל מִפְעָל הַמְעֻנְיָן שֶׁפּוֹעֲלָיו יַעַבְדוּ בְּצוּרָה יְעִילָה, הוּא מְעוֹדֵד אוֹתָם בְּצוּרוֹת שׁוֹנוֹת - הֵן עַל יְדֵי מַחֲמָאוֹת, וְהֵן עַל יְדֵי תּוֹסְפוֹת תַּשְׁלוּם אוֹ תְשׁוּרוֹת וְכַדּוֹמֶה, וְזֹאת בְּיָדְעוֹ, שֶׁעַל יְדֵי הָעִדּוּד יִגְדַּל פִּרְיוֹן הָעֲבוֹדָה. כָּךְ טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם! רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדָם וְשִׂמְחָתוֹ מְשַׁמְּשִׁים כְּמֵנִיעַ מֶרְכָּזִי לַהֲפָקַת מֵרַב הַהַצְלָחָה בָּאֶתְגָּרִים הָעוֹמְדִים לְפָנָיו.

וּבְכֵן, זוֹהִי מַטְּרַת הָעִדּוּד בַּחִנּוּךְ: לִפְתֹּחַ אֶת רְצוֹנוֹ וְנַפְשׁוֹ וּמֹחוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד לָאֶתְגָּרִים הַמַּעֲשִׂיִּים וְהַלִּמּוּדִיִּים שֶׁאֲנַחְנוּ מְעֻנְיָנִים לְהַקְנוֹת לוֹ. וְאִם זֶה יֵעָשֶׂה עַל יְדֵי עִדּוּד, זֶה עָשׂוּי לְהַפְנִים לוֹ עֲרָכִים מוּסָרִיִּים לִמּוּדִיִּים וּמַעֲשִׂיִּים בְּצוּרָה חֲזָקָה שֶׁתַּכֶּה שָׁרָשִׁים עֲמֻקִּים בְּלִבּוֹ, וְזֹאת מִלְּבַד הָרֶוַח הַנּוֹסָף - שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹנְעִים אֶת הַמַּחֲשָׁבָה אוֹ הָרָצוֹן לְהִתְנַגְּדוּת לְאֶתְגָּרִים אוֹ עֲרָכִים שֶׁרְצוֹנֵנוּ לְהַקְנוֹת לוֹ. פָּשׁוּט, עַל יְדֵי הָעִדּוּד אֲנַחְנוּ מְכַוְּנִים אֶת אֲפִיקֵי הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל הַיֶּלֶד לַכִּוּוּן הַחִיּוּבִי, דְּהַיְנוּ, בִּצּוּעַ הָאֶתְגָּרִים אוֹ הַקְנָיַת הָעֲרָכִים שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהַשִּׂיג. וּמִמֵּילָא, כַּאֲשֶׁר עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו נְתוּנִים לַכִּוּוּן הַחִיּוּבִי, אֵין מָקוֹם לַמַּחֲשָׁבוֹת הַשְּׁלִילִיּוֹת, כַּיָּדוּעַ שֶׁאֵין שְׁתֵּי מַחֲשָׁבוֹת יְכוֹלוֹת לִפְעֹל בְּבַת אַחַת. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, אִם הַמַּחֲשָׁבָה הַחִיּוּבִית פּוֹעֶלֶת, אָז אֵין מָקוֹם לְבִקֹּרֶת שְׁלִילִית.

לְדֻגְמָא: אִם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְלַמֵּד אֶת הַיֶּלֶד לְבָרֵךְ בְּקוֹל וּבְכַוָּנָה, אֲזַי אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהַסְבִּיר לוֹ כַּמָּה חָשׁוּב לְבָרֵךְ בְּצוּרָה טוֹבָה בְּלִי לְמַהֵר, וְשֶׁה' שָׂמֵחַ בְּכָךְ וְכוּ'. זֶה טוֹב וְזוֹ אֱמֶת, אוּלָם לַיֶּלֶד יֵשׁ רָצוֹן לְבָרֵךְ אֵיךְ שֶׁהוּא רוֹצֶה, אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן - אֵיךְ שֶׁיֵּצֵא לוֹ מֵהַפֶּה. "עַבְדָּא בְּהֶפְקֵרָא נִיחָא לֵיהּ" (גיטין יג ע"א). וְלִפְעָמִים הוּא שׁוֹאֵל אוֹתָנוּ אוֹ אֶת עַצְמוֹ: "מָה? בְּרָכָה בְּלַחַשׁ זוֹ לֹא בְּרָכָה?! הִנֵּה, פְּלוֹנִי מְבָרֵךְ בְּלַחַשׁ וְכוּ'." וְעוֹד כָּל מִינֵי סִבּוֹת שֶׁלֹא לְבָרֵךְ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים שֶׁיְּבָרֵךְ, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁהוּא מְשֻׁחָד לִרְצוֹנוֹתָיו, וְכָאָמוּר.

לְעֻמַּת זֹאת, אִם נַצְלִיחַ לְעוֹדֵד אוֹתוֹ, אֲזַי מַחֲשַׁבְתּוֹ תִּהְיֶה נְתוּנָה כֵּיצַד לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹנֵנוּ, וְלֹא יִקְשֶׁה לוֹ לְחַפֵּשׂ סִבּוֹת הֶגְיוֹנִיּוֹת לַדְּרִישָׁה שֶׁלָּנוּ לְבָרֵךְ בְּקוֹל, מִשּׁוּם שֶׁנּוֹחַ לוֹ לַחְשֹׁב בַּכִּוּוּן שֶׁהַהוֹרִים דָּרְשׁוּ. הָעִדּוּד מְכַוֵּן אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ אֵלֵינוּ, וּמִמֵּילָא הוּא יָבִין בְּצוּרָה טוֹבָה יוֹתֵר. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין יוֹתֵר, הוּא עָשׂוּי לְהַגִּיעַ לְדַרְגָּה שֶׁהוּא יִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹן הַבּוֹרֵא, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁזֶּה רְצוֹנוֹ וְזֶה מַה שֶּׁנּוֹחַ לוֹ, וְכַאֲשֶׁר הוּא יִתְרַגֵּל, מִמֵּילָא כְּבָר הוּא יַמְשִׁיךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ, וְאָז בְּעֶצֶם הִרְוַחְנוּ הַקְנָיַת עֵרֶךְ בְּצוּרָה טוֹבָה וּבְרִיאָה, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ בִּשְׁאָר הָעֲרָכִים.

וּמְסֻפָּר בַּגְּמָרָא (תענית כד ע"א): רַב נִקְלַע לְמָקוֹם מְסֻיָּם שֶׁהָיוּ זְקוּקִים בּוֹ לְגֶשֶׁם, וְלָכֵן רַב גָּזַר עֲלֵיהֶם צוֹם, וּבְכָל זֹאת לֹא יָרַד גֶּשֶׁם. וְהִנֵּה עָבַר שָׁלִיחַ לִפְנֵי הַתֵּבָה, וּכְשֶׁגָּמַר אֶת הַמִּלִּים "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם" - יָרְדוּ גְשָׁמִים. רַב, שֶׁהִתְפַּעֵל מִכָּךְ, שָׁאַל אוֹתוֹ מָה עִסּוּקוֹ [כְּדֵי לָדַעַת בְּאֵיזוֹ זְכוּת הוּא הִצְלִיחַ לְהוֹרִיד גֶּשֶׁם]. סִפֵּר לוֹ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר: אֲנִי מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, וְיֵשׁ לִי מְחִלּוֹת שֶׁבְּתוֹכָן דָּגִים, וּמִי שֶׁלֹא רוֹצֶה לִלְמֹד, אֲנִי מְנַסֶּה לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ, וַאֲנִי מְשַׁחֵד אוֹתוֹ עַל יְדֵי שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לוֹ דָגִים וּמְדַבֵּר עַל לִבּוֹ עַד שֶׁהוּא לוֹמֵד. עַד כָּאן תֹּכֶן הַסִּפּוּר.

מִסִּפּוּר זֶה אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים, שֶׁהָעִדּוּד מְהַוֶּה כְּעֵין שֹׁחַד בְּצוּרָה חִיּוּבִית, מִשּׁוּם שֶׁבְּעֶצֶם, יֶלֶד שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִלְמֹד, יֵשׁ לוֹ סִבָּה הַמּוֹשֶׁכֶת אוֹתוֹ וְגוֹרֶמֶת לוֹ שֶׁלֹא יִלְמַד, וְהוּא מְעֻנְיָן בָּהּ, נוֹחַ לוֹ בַּמַּצָּב הַזֶּה. זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת רָצוֹן לְשַׂחֵק, חֲבֵרִים לְפַטְפֵּט וְכוּ'. אוּלָם הַמְכַנֶּה הַמְשֻׁתָּף הוּא הַשֹּׁחַד, לְתַאֲוָה אוֹ רָצוֹן כָּלְשֶׁהוּ. וּכְנֶגֶד זֶה בָא הָעִדּוּד, וְהוּא כְּעֵין תַּחֲלִיף לְאוֹתָהּ תַּאֲוָה אוֹ לְאוֹתוֹ רָצוֹן שְׁלִילִי. פָּשׁוּט מַעֲבִירִים אֶת הָרָצוֹן מֵאָפִיק שְׁלִילִי לְאָפִיק חִיּוּבִי, וְהָעִדּוּד הוּא הָאֶמְצָעִי שֶׁמֵּמִיר רָע בְּטוֹב.

"תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד!" (משלי ט, ט).

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה