אור ברסלב
בני בבת עיני עידוד בחינוך › עידוד בעתות שמחה

בני בבת עיני

עידוד בחינוך · עידוד בעתות שמחה

פירוש מעשיו של הילד בצד החיובי

עִדּוּד עַל רֶקַע חִיּוּבִי חָזָק יוֹתֵר מֵעִדּוּד עַל רֶקַע שְׁלִילִי.

* "מֹשֶׁה, אַתָּה יֶלֶד כָּל כָּךְ חָכָם וְנָבוֹן, וְלֹא מַתְאִים לְךָ הַצִּיּוּן הַנָּמוּךְ. זֶה בֶּטַח מִקְרֶה".

* "דָּנִיֵּאל, הָאַחֲרָיוּת שֶׁלְּךָ רְאוּיָה לְמוֹפֵת, רַק כַּנִּרְאֶה שֶׁהָיְתָה תַקָּלָה שֶׁלֹא סִדַּרְתָּ אֶת הַחֶדֶר".

* "תֵּדַע לְךָ, בְּנִי חֲבִיבִי: אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ מְאֹד, וְלָכֵן, כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶצְלְךָ מַעֲשֶׂה שְׁלִילִי, אֲנִי מֵעִיר לְךָ".

בְּכָל הַמִּקְרִים הַנַּ"ל הָעִדּוּד נִתָּן עַל רֶקַע שְׁלִילִי, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁל בִּקֹּרֶת וְאִי־נְעִימוּת. אָמְנָם אֵין לִשְׁלֹל עִדּוּד גַּם בְּצוּרָה כָּזוֹ, אֲבָל בְּהֶחְלֵט יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁעִקַּר הָעִדּוּד יִהְיֶה עַל רֶקַע חִיּוּבִי וּבִזְמַן שִׂמְחָה.

וּמָה הַהֶבְדֵּל?

כַּאֲשֶׁר הָעִדּוּד נִתָּן בְּעִקָּר עַל רֶקַע שְׁלִילִי, הַיֶּלֶד עָלוּל לְזָכְרוֹ כְּדָבָר שֶׁהוּא לֹא הָיָה רוֹצֶה לִפְגֹּשׁ בּוֹ וְלִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהָרֶקַע הַמִּתְלַוֶּה לָזֶה הוּא מַעֲשֶׂה שְׁלִילִי אוֹ בִּקֹּרֶת שְׁלִילִית, וְעַל כְּגוֹן זֶה אוֹמְרִים לַדְּבוֹרָה: "לֹא מֵעֻקְצֵךְ וְלֹא מִדֻּבְשֵׁךְ". מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאֲשֶׁר הָעִדּוּד נִתָּן בְּעִקָּר עַל רֶקַע חִיּוּבִי.

לְדֻגְמָא:

* צִיּוּן נִפְלָא מַתְאִים לְיֶלֶד חָכָם כָּמוֹךָ.

* אֲנִי מַרְשֶׁה לְךָ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי הָעֲבוֹדָה. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה יֶלֶד אַחֲרָאִי.

* הַחֶדֶר מְסֻדָּר לְהַפְלִיא. זוֹ תוֹצָאָה שֶׁל יֶלֶד אַחֲרָאִי וּמְסֻדָּר.

* יָדַעְתִּי שֶׁתַּגִּיעַ בְּדִיּוּק בַּזְּמַן. זֶה מַתְאִים לְךָ. אַתָּה דַּיְּקָן! כָּל הַכָּבוֹד!

זֶה נָעִים לַיֶּלֶד לְקַבֵּל עִדּוּד שֶׁכָּזֶה, וּבִפְרָט בִּזְמַן שִׂמְחָה, שֶׁאָז הַמְעוֹדֵד וְהַמְעֻדָּד פְּתוּחִים לְעוֹדֵד וּלְהִתְעוֹדֵד. כַּיָּדוּעַ, הַשִּׂמְחָה מְשַׁחְרֶרֶת מַחְסוֹמִים שֶׁהָעַצְבוּת מַצִּיבָה, וּמִמֵּילָא מוּבָן, שֶׁאִם זֶה יִנָּתֵן בְּמַצָּב שֶׁל שִׂמְחָה, זֶה יִתְקַבֵּל הֵיטֵב וְגַם יֵחָרֵט עַל לוּחַ לִבּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד כְּדָבָר רָצוּי, שֶׁאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ צֹרֶךְ לְהַשְׁקִיעַ מַאֲמָץ, כְּדַאי לְהִתְאַמֵּץ כְּדֵי לְקַבֵּל עִדּוּד נוֹסָף.

זֹאת וְעוֹד, הָעִדּוּד עַל רֶקַע חִיּוּבִי יָכוֹל לְהַוּוֹת כִּתְרִיס בִּפְנֵי דְחִיַּת עִדּוּד עַל רֶקַע שְׁלִילִי, מִשּׁוּם שֶׁעִקַּר סִבַּת דְּחִיַּת הָעִדּוּד עַל רֶקַע שְׁלִילִי הִיא מִשּׁוּם שֶׁנּוֹצָר רֹשֶׁם חָזָק אֵצֶל הַיֶּלֶד שֶׁהָעִדּוּד הִנּוֹ מַכְשִׁיר "נִגּוּחַ" וְכַנַּ"ל. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאֲשֶׁר הָעִדּוּד בָּא פְּעָמִים רַבּוֹת עַל רֶקַע חִיּוּבִי, סָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁזֶּה יְצַמְצֵם אֶת הַחֲשָׁשׁ לִדְחִיַּת הָעִדּוּד עַל הָרֶקַע הַשְּׁלִילִי.

מִכָּאן נִלְמַד כַּמָּה חָשׁוּב לְהַחֲמִיא לִילָדִים בְּמִפְגָּשִׁים שְׂמֵחִים, כְּגוֹן סְבִיב שֻׁלְחַן שַׁבָּת וְכַדּוֹמֶה.

"תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד!" (משלי ט, ט).

מְעַט מֵהָאוֹר דּוֹחֶה הַרְבֵּה מֵהַחֹשֶׁךְ.

וּלְסִיּוּם, הִנֵּה לְפָנֵינוּ סִפּוּר וְלִקְחוֹ (מקורו במסכת שבת דף לא ע"א). מַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְשָׁמַע קוֹל סוֹפֵר [פֵּרַשׁ רַשִׁ"י: מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת], שֶׁהָיָה אוֹמֵר: "וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד..." (שמות כח, ד). אָמַר אוֹתוֹ נָכְרִי: אֵלֵךְ וְאֶתְגַּיֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּשִׂימוּנִי כֹּהֵן גָּדוֹל. בָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי. אָמַר לוֹ: גַּיְּרֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּשִׂימֵנִי כֹּהֵן גָּדוֹל. דְּחָפוֹ בְאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ. בָּא לִפְנֵי הִלֵּל, גַּיְרֵיהּ [גִּיֵּר אוֹתוֹ]. אָמַר לוֹ: כְּלוּם מַעֲמִידִין מֶלֶךְ אֶלָּא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ תַּכְסִיסֵי מַלְכוּת, לֵךְ לְמֹד תַּכְסִיסֵי מַלְכוּת! הָלַךְ וְקָרָא. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת", אָמַר לֵיהּ [לוֹ]: מִקְרָא זֶה עַל מִי נֶאֱמַר? אָמַר לוֹ: אֲפִלּוּ עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ. נָשָׂא אוֹתוֹ גֵר קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ: וּמָה יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, וּמִתּוֹךְ אַהֲבָה שֶׁאֲהֵבָם קָרָא לָהֶם "בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל", כְּתִיב עֲלֵיהֶם "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" - גֵּר הַקּל שֶׁבָּא בְמַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! בָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי. אָמַר לוֹ: כְּלוּם רָאוּי אֲנִי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, וַהֲלֹא כְתִיב "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת"? בָּא לִפְנֵי הִלֵּל. אָמַר לוֹ: עַוְנְתָן הִלֵּל, יָנוּחוּ לְךָ בְּרָכוֹת עַל רֹאשְׁךָ שֶׁקֵּרַבְתַּנִי תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. עַד כָּאן לְשׁוֹן הַגְּמָרָא.

וְהַשְּׁאֵלָה הַנִּשְׁאֶלֶת: מַדּוּעַ הוּא פּוֹנֶה לְשַׁמַּאי בִּתְלוּנָה, וְכִי אֲנִי לִהְיוֹת כֹּהֵן וְכוּ'? הֲרֵי אַדְּרַבָּה, שַׁמַּאי הוּא שֶׁדָּחָה אוֹתוֹ, וְאִם יֵשׁ לָבוֹא בִטְרוּנְיָה, עָלָיו לָבוֹא לְהִלֵּל שֶׁגִּיֵּר אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹא יִתָּכֵן שֶׁהוּא יִהְיֶה כֹּהֵן גָּדוֹל! וְעוֹד יֵשׁ לִשְׁאֹל, מַדּוּעַ הוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת הִלֵּל עַל הָעֲנָוָה? שֶׁיֹּאמַר לוֹ תּוֹדָה עַל שֶׁגִּיְּרוֹ, וְלֹא יְשַׁבְּחוֹ עַל עַנְוְתָנוּתוֹ.

אָמְנָם נִרְאֶה, לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי, שֶׁהַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁנָּכְרִי זֶה מִתְּחִלָּה הָיָה בְּמֻשָּׂגִים גַּשְׁמִיִּים וְרָמָה רוּחָנִית יְרוּדָה מְאֹד [אִם יֶשְׁנָהּ כָּזוֹ אֵצֶל גּוֹי], וּבְרֹאשׁ סֻלַּם הָעֲרָכִים אֶצְלוֹ הָיָה גַשְׁמִיּוּת [כָּבוֹד וְיֹפִי וְכוּ']. וּכְדֵי לִזְכּוֹת בַּיֹּפִי וּבַכָּבוֹד שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, הוּא הָיָה מוּכָן לְהִתְאַמֵּץ. אוּלָם אַחֲרֵי שֶׁהִתְגַּיֵּר וְלָמַד וְהִתְעַלָּה בְרוּחָנִיּוּת, סֻלַּם הָעֲרָכִים שֶׁלּוֹ הִשְׁתַּנָּה, וּבְרֹאשׁ סֻלַּם הָעֲרָכִים שֶׁלּוֹ כְּבָר הָיוּ לוֹ דְבָרִים יוֹתֵר חֲשׁוּבִים מֵאֲשֶׁר לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וּמִמֵּילָא לֹא הָיְתָה לוֹ טַעֲנָה עַל הִלֵּל, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הֵבִין אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁהִלֵּל עָשָׂה לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה כָּרוּךְ בְּאַחֲרָיוּת עֲצוּמָה בְּמִקְרֶה שֶׁהַגֵּר לֹא יִתְעַלֶּה רוּחָנִית, שֶׁאָז הוּא עָלוּל לָבוֹא בְטַעֲנָה חֲזָקָה שֶׁהִלֵּל רִמָּה אוֹתוֹ! וְאַף עַל פִּי כֵן הִלֵּל לֹא חָשַׁשׁ, וְקֵרַב אוֹתוֹ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְלָכֵן הוּא בֵּרַךְ אֶת הִלֵּל עַל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ, וְקָרָא לוֹ עַנְוְתָן עַל שֶׁלָּקַח עַל עַצְמוֹ סִכּוּן עַל כְּבוֹדוֹ. שֶׁאִם הִלֵּל לֹא הָיָה מַצְלִיחַ לְקַדְּמוֹ מִבְּחִינָה רוּחָנִית, אֲזַי הַגֵּר הָיָה מִתְלוֹנֵן שֶׁהִלֵּל רִמָּה אוֹתוֹ, וְחַס וְחָלִילָה עָלוּל הָיָה לְהֵרָאוֹת כְּרַמַּאי.

אָמְנָם הוּא בָּא בְטַעֲנָה לְשַׁמַּאי מַדּוּעַ דָּחָהוּ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן וְהִשְׁאִיר לוֹ טַעַם מַר, הֲרֵי הָיָה יָכוֹל לוֹמַר לוֹ בְקַלּוּת, שֶׁזֶּה לֹא מְצִיאוּתִי מֵהַטַּעַם הַנַּ"ל שֶׁל "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת".

וּמֵעַתָּה אֶפְשָׁר לִלְמֹד יְסוֹד גָּדוֹל לְעִנְיַן הַשְּׁאֵלָה שֶׁשּׁוֹאֲלִים עַל הָעִדּוּד בִּפְרָס: מָה הַתּוֹעֶלֶת בְּעִדּוּד בִּפְרָס, הֲרֵי זֶה יוֹצֵר תְּלוּת, מִשּׁוּם שֶׁהַסִּבָּה לַפְּעֻלָּה הַחִיּוּבִית [כְּגוֹן לִמּוּד וְכַדּוֹמֶה] תְּלוּיָה בַפְּרָס, וּבְרֶגַע שֶׁנַּפְסִיק לָתֵת פְּרָס, הַפְּעֻלָּה הַחִיּוּבִית עֲלוּלָה לְהִפָּסֵק, וְאִם כֵּן, אֵין טַעַם לְעוֹדֵד עַל יְדֵי פְרָס.

אוּלָם מֵהַסִּפּוּר הַנַּ"ל רוֹאִים שֶׁזֶּה לֹא מְדֻיָּק, וְהַסִּבָּה לְכָךְ הִיא, מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר הַיֶּלֶד מִתְעַלֶּה בְלִמּוּד אוֹ בְהִתְנַהֲגוּת, הוּא מַגִּיעַ לְרָמָה רוּחָנִית גְּבוֹהָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָיָה לִפְנֵי כֵן, כְּשֶׁהָיָה צָרִיךְ לְתַגְמְלוֹ בִּפְרָס, וְאִלּוּ עַתָּה הוּא כְּבָר יִלְמַד גַּם בְּלִי פְּרָס כְּמוֹ בַּסִּפּוּר הַנַּ"ל.

אוּלָם - כָּל זֶה בִּתְנַאי שֶׁאָכֵן נְרוֹמֵם אוֹתוֹ בְּצוּרָה רוּחָנִית עַל יְדֵי שֶׁנְּנַצֵּל אֶת אוֹתוֹ זְמַן הַדִּרְבּוּן לִלְמֹד אוֹ לְהִתְנַהֵג בְּצוּרָה הוֹלֶמֶת, לְנַסּוֹת לְהַעֲלוֹת אֶת רָמַת הַמּוּסָר שֶׁל הַיֶּלֶד לְרָמָה מְסַפֶּקֶת, וְאָז לַיֶּלֶד יִהְיֶה דִרְבּוּן עַצְמִי לְלֹא צֹרֶךְ בִּתְמִיכָה מִבַּחוּץ, וְזֹאת מִכֹּחַ הָרוּחָנִיּוּת שֶׁכְּבָר סִגֵּל לְעַצְמוֹ לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ.

אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיל זֹאת לְחוֹלֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָלֶכֶת בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ, וּכְדֵי שֶׁיֵּלֵךְ - תּוֹמְכִים בּוֹ, וְעִם זֹאת נוֹתְנִים לוֹ תְּרוּפוֹת מְחַזְּקוֹת, עַד שֶׁהוּא מַבְרִיא וְהוֹלֵךְ בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ.

"פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ!" (משלי ד, כו).

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה