אור ברסלב
בני בבת עיני עידוד בחינוך › כיצד נעודד?

בני בבת עיני

עידוד בחינוך · כיצד נעודד?

עידוד ילד מופרע - דוחה!

* הָעִדּוּד צָרִיךְ לִהְיוֹת מְשַׁכְנֵעַ * עִדּוּד שֶׁלֹּא מְחַיֵּב וְלֹא מַאֲשִׁים.

בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא הִצְלַחְנוּ לְשַׁכְנֵעַ אֶת עַצְמֵנוּ, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְמַצָּב שֶׁאָכֵן בִּיכָלְתֵּנוּ וּבִרְצוֹנֵנוּ לְעוֹדֵד אֶת הַיֶּלֶד, אוּלָם דָּא עָקָא - מְקַבֵּל הָעִדּוּד, דְּהַיְנוּ הַיֶּלֶד, לֹא מֵגִיב לָעִדּוּד בְּצוּרָה הוֹלֶמֶת, וְכַנִּרְאֶה שֶׁלֹא מָצָאנוּ אֶת הַמְּסִלָּה הַמַּתְאִימָה לְלִבּוֹ. וְעַל כֵּן הַשְּׁאֵלָה הִיא: כֵּיצַד נְעוֹדֵד?

הִנֵּה לִפְנֵי שֶׁנְּצַיֵּן מִסְפַּר אֶפְשָׁרֻיּוֹת לָעִדּוּד, נַדְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ לְהַקְפִּיד עַל הַנְּקֻדּוֹת דִּלְהַלָּן:

א. הָעִדּוּד צָרִיךְ לִהְיוֹת מְשַׁכְנֵעַ שֶׁאָכֵן כָּךְ חוֹשֵׁב הַמְעוֹדֵד.

אִם רוֹצִים לְעוֹדֵד יֶלֶד לְהָכִין שִׁעוּרֵי בַיִת, וּלְשֵׁם כָּךְ הֶחְלַטְנוּ לְהַרְאוֹת לוֹ אֵמוּן בִּלְתִּי מְסֻיָּג, וְכָךְ אָמַרְנוּ לוֹ: "רְאוּבֵן, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי סוֹמֶכֶת עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה מֵכִין שִׁעוּרֵי בַיִת. אַתָּה, בָּרוּךְ ה', נֶאֱמָן, וְהֵן שֶׁלְּךָ - הֵן, וְלָאו שֶׁלְּךָ - לָאו." וְהִנֵּה, הַיֶּלֶד מִתְכַּוֵּן לָצֵאת לְשַׂחֵק בַּחוּץ, וְאָז הָאִמָּא קוֹרֵאת לוֹ: "רְאוּבֵן, לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? רֶגַע, לִפְנֵי שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ, הַאִם הֵכַנְתָּ שִׁעוּרֵי בַיִת?" רְאוּבֵן עוֹנֶה בְּחִיּוּב. הָאִמָּא מַמְשִׁיכָה: "אָז רַק רֶגַע אֲנִי אֶבְדֹּק, וְאִם אָכֵן הֵכַנְתָּ - מִיָּד תֵּצֵא".

בְּמִקְרֶה זֶה אֲנַחְנוּ רוֹאִים סְתִירָה בֵּין מַה שֶּׁהָאִמָּא הִפְגִּינָה לִבְנָהּ בְּמִלִּים שֶׁהוּא נֶאֱמָן עָלֶיהָ וְהִיא סוֹמֶכֶת עָלָיו, לְבֵין הַמַּעֲשֶׂה שֶׁמִּתּוֹכוֹ נִרְאֶה בַעֲלִיל שֶׁהָאֵם לֹא בְּדִיּוּק מְשֻׁכְנַעַת שֶׁאָכֵן הַבֵּן נֶאֱמָן. שֶׁהֲרֵי אִם הַבֵּן נֶאֱמָן, אֵין צֹרֶךְ לִבְדֹּק אִם הוּא הֵכִין שִׁעוּרֵי בַיִת אוֹ לֹא, שֶׁהֲרֵי הוּא אָמַר שֶׁהוּא הֵכִין.

אָמְנָם הַשְּׁאֵלָה הִיא: הַאִם כַּאֲשֶׁר אָמַרְנוּ לַיֶּלֶד שֶׁאֲנַחְנוּ סוֹמְכִים עָלָיו, אָסוּר לָנוּ בְּשׁוּם אֹפֶן לִבְדֹּק אִם הוּא הֵכִין שִׁעוּרֵי בַיִת?

תְּשׁוּבָה: הָעִדּוּד הוּא חָשׁוּב, אוּלָם הַשִּׁמּוּשׁ בּוֹ בְּצוּרָה שְׁגוּיָה גּוֹרֵם נֵזֶק יוֹתֵר מֵהַתּוֹעֶלֶת. הוּא הוֹרֵס אֶת כָּל הַתּוֹעֶלֶת וְזוֹרֵעַ נֵזֶק!

אוּלָם אֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לִבְדֹּק בְּצוּרָה אַחֶרֶת. אֶפְשָׁר לוֹמַר לוֹ: "כְּדַאי לִרְאוֹת אִם הַתְּשׁוּבוֹת נְכוֹנוֹת." אוֹ אֶפְשָׁר לוֹמַר: "טוֹב, כָּל טוּב. אֲנִי אָעִיף מַבָּט אִם הַתְּשׁוּבוֹת נְכוֹנוֹת." אוֹ: "אֲנִי מְקַוָּה שֶׁהַתִּיק מְסֻדָּר כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצָה!" אוֹ אֶפְשָׁר לְבָרֵר בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה עַל יְדֵי הַמְלַמֵּד, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.

הָעִקָּרוֹן בְּכָל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הַנַּ"ל הוּא, שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַפְגִּינִים אִי אֵמוּן, שֶׁהֲרֵי אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים שֶׁאֵין שְׁאֵלָה אִם הוּא אָכֵן הֵכִין אֶת שִׁעוּרָיו, אוּלָם נְקֻדָּה צְדָדִית שֶׁעֲדַיִן טְעוּנָה בְּדִיקָה הִיא שֶׁגּוֹרֶמֶת לָנוּ לִבְדֹּק אֶת תִּיקוֹ, וְהָרְאָיָה לְכָךְ הִיא, שֶׁאֲנַחְנוּ מְשַׁחְרְרִים אוֹתוֹ לְשַׂחֵק.

אָמְנָם הָאֱמֶת הִיא, שֶׁתָּמִיד עָדִיף לְהַפְגִּין אֵמוּן בַּמַּעֲשֶׂה בְּלִי לְהַצְהִיר זֹאת!

בַּדֻּגְמָא הַנַּ"ל, אִם הַיֶּלֶד רוֹצֶה לָצֵאת לְשַׂחֵק, אֶפְשָׁר לִשְׁאֹל אוֹתוֹ אִם הוּא הֵכִין אֶת שִׁעוּרָיו, וְאִם הוּא יַעֲנֶה בְחִיּוּב - יֵשׁ לָתֵת לוֹ לָצֵאת בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים, וְעַל יְדֵי כָּךְ אֵינֶנּוּ מֻגְבָּלִים לִבְדֹּק אֶת תִּיקוֹ אַחֲרֵי שֶׁהוּא יֵצֵא, אוֹ בַדְּרָכִים הַנַּ"ל.

וּמָה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַהַצְהָרָה שֶׁלִּפְנֵי הַמַּעֲשֶׂה לְבֵין הַפְגָּנַת הָאֵמוּן בְּלִי הַצְהָרָה?

תְּשׁוּבָה: כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַצְהִירִים דָּבָר מְסֻיָּם, זֶה מְגָרֶה אֶת הַיֶּלֶד לִבְדֹּק בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת אִם אָכֵן נָכוֹן הַדָּבָר, וּבְכָל טָעוּת יֵשׁ לַיֶּלֶד שְׁאֵלָה וּנְסִיגָה בָּאֵמוּן בַּהוֹרִים.

לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר מַפְגִּינִים אֵמוּן עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה בְּלִי הַצְהָרוֹת, הַיֶּלֶד מֵבִין זֹאת מֵעַצְמוֹ, הַמַּעֲשִׂים מְדַבְּרִים בְּעַד עַצְמָם. וַאֲפִלּוּ אִם תִּהְיֶה טָעוּת כָּלְשֶׁהִי, עֲדַיִן אֵין זוֹ סְתִירָה גְמוּרָה לִשְׁאָר הַמִּקְרִים. וְאַדְּרַבָּה, תִּהְיֶה לוֹ נְטִיָּה לְהַסְבִּיר אֶת הַחֲרִיגָה שֶׁל הַהוֹרִים כְּמִקְרֶה חַד־פְּעָמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ סִבָּה מְיֻחֶדֶת, וְלָאו דַּוְקָא מִשּׁוּם אִי־אֵמוּן בּוֹ.

דֻּגְמָא נוֹסֶפֶת: אִם רוֹצִים לְעוֹדֵד יֶלֶד לְהַאֲמִין בִּיכָלְתּוֹ לְבַצֵּעַ אֶתְגָּרִים שֶׁמַּטִּילִים עָלָיו, עָלֵינוּ לְהַפְגִּין אֶת רוּחַ הַדְּבָרִים בַּהֶתְאֵם. דְּהַיְנוּ, עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּדֵּל לְמַעֵט בְּהֶעָרוֹת בִּקָּרְתִּיּוֹת לִשְׁלִילָה, מִשּׁוּם שֶׁכְּכָל שֶׁהַהֶעָרוֹת רַבּוֹת, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁהוּא לֹא בִצַּע אֶת הָאֶתְגָּר כָּרָאוּי, וּמִמֵּילָא הַיֶּלֶד עָלוּל לְהָבִין שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ מְשֻׁכְנָעִים שֶׁאָכֵן הוּא מְסֻגָּל לְבַצֵּעַ אֶתְגָּרִים, וּבְנוֹסָף לָזֹאת - הוּא עָלוּל לְהִשְׁתַּכְנֵעַ שֶׁאָכֵן אֵין בִּיכָלְתּוֹ לְבַצֵּעַ אֶתְגָּרִים. וּמֵאוֹתָהּ סִבָּה כְּדַאי לְהִמָּנַע עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר מִפִּקּוּחַ יָשִׁיר עַל בִּצּוּעַ הָאֶתְגָּר.

כַּמּוּבָן שֶׁאֶפְשָׁר בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה לִבְדֹּק אֶת בִּצּוּעַ הָאֶתְגָּר - אִם זֶה בִּזְמַן שֶׁהַיֶּלֶד לֹא נִמְצָא, וְאִם זֶה עַל יְדֵי הַשְׁמָעַת בִּקֹּרֶת חִיּוּבִית עַל יְדֵי הַבְלָטַת הַפְּרָטִים הַמֻּצְלָחִים, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נִבְדֹּק אֶת כְּלָלוּת הַבִּצּוּעַ וְכַדּוֹמֶה.

הָעִקָּרוֹן הוּא שָׁוֶה כַּנַּ"ל: בִּקֹּרֶת לֹא בְצוּרָה שֶׁתֻּרְגַּשׁ כִּסְתִירָה לְמַה שֶּׁהִצְהַרְנוּ

ב. יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁהָעִדּוּד לֹא יִהְיֶה מְחַיֵּב וְלֹא מַאֲשִׁים. הִנֵּה דֻּגְמָא: הַיֶּלֶד מִתְקוֹטֵט בִּתְדִירוּת עִם אָחִיו, וּכְדֵי לְעוֹדֵד אוֹתוֹ בִּרְצוֹנֵנוּ לְהַבְטִיחַ לוֹ פְּרָס אִם יִתְגַּבֵּר וְלֹא יִתְקוֹטֵט. כֵּיצַד נֹאמַר לוֹ? אֶפְשָׁרוּת אַחַת הִיא לוֹמַר לוֹ כָּךְ: דָּוִד! נָכוֹן שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת וַתְּרָן? אַתָּה יֶלֶד חָכָם, לָכֵן כַּאֲשֶׁר אָחִיךָ מַרְגִּיז אוֹתְךָ, אַתָּה תְּוַתֵּר לוֹ וְתוֹכִיחַ לְכֻלָּם שֶׁאַתָּה וַתְּרָן וְחָכָם. אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִקְנוֹת לְךָ פְּרָס אִֹם תִּתְגַּבֵּר, וְזֶה הַסִּימָן שֶׁאַתָּה וַתְּרָן וְחָכָם.

אֶפְשָׁרוּת שְׁנִיָּה הִיא לוֹמַר כָּךְ: דָּוִד! בֹּא נְנַסֶּהּ יַחַד לְהִתְגַּבֵּר עַל יֵצֶר הָרַע שֶׁמֵּסִית אוֹתְךָ וְאֶת אָחִיךָ לְהִתְקוֹטֵט. אֲנַחְנוּ יַחַד נִתְגַּבֵּר עָלָיו. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ קַל יוֹתֵר לְהִתְגַּבֵּר, הֶחְלַטְנוּ שֶׁאִם בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ לֹא תִּתְקוֹטְטוּ, אֲזַי בְּלִי נֶדֶר נִקְנֶה לָכֶם פְּרָס, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה מְשַׂמֵּחַ אוֹתָנוּ (כְּרָצוֹן טוֹב וְלֹא כִּפְרָס!).

הִנֵּה בָּאֶפְשָׁרוּת הָרִאשׁוֹנָה, בַּמַּחְמָאָה "אַתָּה וַתְּרָן... תּוֹכִיחַ לְכֻלָּם" - אֲנַחְנוּ מְחַיְּבִים אוֹתוֹ. וְזֶה גַּם מְאַיֵּם עָלָיו - "אִם תְּוַתֵּר - תּוֹכִיחַ", מִשּׁוּם שֶׁהוּא מֵבִין שֶׁאִם הוּא לֹא יִתְגַּבֵּר אָז בְּעֶצֶם הַהֶפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן, וְזֶה מַלְחִיץ אוֹתוֹ, וְהַלַּחַץ הוּא מַתְכּוֹן לְכִשָּׁלוֹן.

מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּאֶפְשָׁרוּת הַשְּׁנִיָּה, אֵינֶנּוּ מְאַיְּמִים וְלֹא מַאֲשִׁימִים אוֹתוֹ אֶלָּא אֶת יִצְרוֹ הָרַע. זֹאת וְעוֹד, אֲנַחְנוּ מְשַׁתְּפִים אֶת עַצְמֵנוּ - "אֲנַחְנוּ יַחַד נִתְגַּבֵּר עָלָיו", וּכְמוֹ כֵן אֵינֶנּוּ תּוֹלִים בּוֹ דַּוְקָא אֶת הַקְּטָטָה אֶלָּא "אִם לֹא תִּתְקוֹטְטוּ".

"תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד!" (משלי ט, ט).

וְעַתָּה נְצַיֵּן מִסְפַּר אֶפְשָׁרֻיּוֹת לָעִדּוּד.

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה