התניה בחינוך · שמרו על המרקם המיחד של הורים וילד
אֵין לְהַתְנוֹת תְּנַאי שֶׁעָלוּל לִפְגֹּעַ בַּיְחָסִים שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַיֶּלֶד לְהוֹרָיו, דְּהַיְנוּ יַחֲסֵי הוֹרוּת, כְּגוֹן תְּנַאי שֶׁיּוֹצֵר אֲוִירַת עוֹבֵד וּמַעֲבִיד אוֹ עֵסֶק שֶׁל שְׁנֵי יְדִידִים.
בְּעוֹדִי מַגִּיהַּ פֶּרֶק זֶה, וְהִנֵּה הִתְקַשְּׁרָה אֵם וּבְפִיהָ שְׁאֵלָה: בְּנָהּ לָמַד בִּישִׁיבָה וְעָזַב אוֹתָהּ, וּלְאַחַר תְּקוּפָה הֶחְלִיט שֶׁרְצוֹנוֹ לַעֲבֹר לִישִׁיבָה מְסֻיֶּמֶת לַחֲצִי יוֹם - וּבַחֲצִי הַיּוֹם הַשֵּׁנִי הוּא יַעֲבֹד. וְהוּא סִכֵּם עִם מִסְפַּר חֲבֵרִים, שֶׁיִּשְׂכְּרוּ דִירָה לְשֵׁם מַטָּרָה זוֹ, וְעַל כֵּן בִּקֵּשׁ מֵאִמּוֹ הַלְוָאָה בְּסַךְ אַלְפַּיִם שַׁ"ח, עַד שֶׁהוּא יַעֲבֹד וְיִפְרַע אֶת חוֹבוֹ. הָאֵם מְסַפֶּרֶת, שֶׁהִיא בַּתְּחִלָּה הִתְנַגְּדָה, אוּלָם הוּא הִפְצִיר בָּהּ, וּמִשֶּׁלֹא נַעֲנָה, אָמַר, בְּלֵית בְּרֵרָה: "אֲנִי אֵלֵךְ לְעִיר אַחֶרֶת, וְשָׁם אֶעֱבֹד כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת הַסְּכוּם הַנַּ"ל, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעִיר הַהִיא מְלֵאָה סִאוּבִים." וְעַתָּה - שׁוֹאֶלֶת הָאֵם - כֵּיצַד עָלֶיהָ לִנְהֹג? הִיא מְצַיֶּנֶת, שֶׁהִיא עָנְתָה לוֹ, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְבָרֵר אִם תּוּכַל לִלְווֹת סְכוּם זֶה. וּבְנוֹסָף, הִיא הִסְתַּפְּקָה אִם אָכֵן הַבֵּן יוּכַל לִפְרֹעַ לָהּ אֶת הַהַלְוָאָה.
יֵשׁ לְצַיֵּן, שֶׁהַיֶּלֶד כְּבָר בּוֹגֵר וְהִגִּיעַ לְפִרְקוֹ [19], וְכַמּוּבָן, אֵינוֹ בְּדִיּוּק נִשְׁלָט.
וּבְכֵן - עָנִיתִי לָהּ - שֶׁעָלֶיהָ לְסַפֵּק לוֹ אֶת הַסְּכוּם הַנַּ"ל. אוּלָם לְעִנְיָנֵנוּ - הִדְגַּשְׁתִּי בְפָנֶיהָ - שֶׁעָלֶיהָ לוֹמַר לוֹ נֹסַח בָּעִקָּרוֹן דִּלְהַלָּן: "נְשָׁמָה טוֹבָה שֶׁלִּי, בְּשָׁעָה טוֹבָה הִצְלַחְתִּי לְגַיֵּס לְךָ אֶת הַסְּכוּם, אָמְנָם רְאֵה גַּם רְאֵה, אִם הִצְלַחְתָּ לְהִשְׂתַּכֵּר אֶת הַסְּכוּם הַנַּ"ל וּבְקַלּוּת יָכוֹל אַתָּה לְפָרְעוֹ - הִנֵּה מַה טּוֹב, וְאִם לֹא - אַל תִּלָּחֵץ. אַחֲרֵי הַכֹּל, הֲרֵי הַכֶּסֶף שֶׁלִּי זֶה כְּמוֹ שֶׁלְּךָ. אֲנִי אֶשְׂמַח לָתֵת לְךָ אֶת הַנְּשָׁמָה, אַתָּה בְנִי וּבְשָׂרִי".
וּמֶה הָיְתָה מַטְּרָתִי בִתְשׁוּבָה זוֹ?
מַטְּרָתִי הָיְתָה לִשְׁמֹר עַל הַמִּרְקָם הַנִּפְלָא בֵּין הַבֵּן לְאִמּוֹ. פָּשׁוּט לְהַבְהִיר לַיֶּלֶד, שֶׁאֲנַחְנוּ הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ, וְהוּא חֵלֶק מִבְּשָׂרֵנוּ, וַאֲנַחְנוּ שׁוֹאֲפִים רַק לְטוֹבָתוֹ. אֵין פֹּה הַלְוָאָה לְלוֹוֶה זָר, זֶה כְּעֵין מַתָּנָה וּתְמִיכָה שֶׁל הַהוֹרִים עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר. פָּשׁוּט הוּא חֵלֶק מֵאִתָּנוּ וַאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, וְאֵין סָפֵק, שֶׁאִם אָכֵן בִּיכָלְתּוֹ לִפְרֹעַ - הוּא יִפְרַע. סוֹף־סוֹף הוּא יוֹדֵעַ שֶׁזּוֹ אִמּוֹ שֶׁהוּא כָּל כָּךְ אוֹהֵב אוֹתָהּ [מִשּׁוּם הָאַהֲבָה הַבִּלְתִּי מֻתְנֵית שֶׁהִיא מַקְרִינָה לוֹ], וּבִפְרָט שֶׁהוּא מֵבִין, שֶׁכָּל רֶגַע שֶׁיִּצְטָרֵךְ תְּמִיכָה - וְזֶה בִּיכֹלֶת אִמּוֹ - הִיא תִּשְׂמַח לַעְזֹר לוֹ.
לְעֻמַּת זֹאת, אִם הָאֵם הָיְתָה נוֹתֶנֶת אֶת הַהַלְוָאָה בְּצוּרַת הַלְוָאָה מְחַיֶּבֶת, פָּשׁוּט מְאֹד הוּא, שֶׁשָּׁלָב נוֹסָף מֵהַיַּחַס שֶׁל בֵּן לְהוֹרָיו הָיָה מִתְפּוֹרֵר, מִשּׁוּם שֶׁצּוּרָה כָּזוֹ הָיְתָה גוֹרֶמֶת לַבֵּן הַרְגָּשָׁה שֶׁל זָרוּת בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת, מִשּׁוּם שֶׁבְּטֶבַע הָעוֹלָם, הוֹרִים וִילָדִים הֵם חֵלֶק אֶחָד. הַיֶּלֶד אָמוּר לְהַרְגִּישׁ כְּחֵלֶק מְסֻנָּף לְהוֹרָיו. אֵין יַחֲסִיּוּת שֶׁל "תֵּן וְקַח", אֶלָּא יֵשׁ יַחַס שֶׁהַהוֹרִים הֵם הַכֹּל וְעַל פִּיהֶם יִשַּׁק דָּבָר. כָּךְ גַּם בְּאֹפֶן יַחֲסִי הַנַּעַר הַנַּ"ל אָמוּר לְהַרְגִּישׁ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁהוּא מַרְגִּישׁ יַחַס שֶׁל "תֵּן וְקַח", זֶה עָלוּל לְהַכְהוֹת אֶת הַיַּחַס שֶׁל הוֹרִים לְיֶלֶד.
וְאַף עַל פִּי שֶׁהַהוֹרִים הֶעֱנִיקוּ לַיֶּלֶד מַתָּנוֹת וְכוּ' בְּקַטְנוּתוֹ, מִכָּל מָקוֹם, עַתָּה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַחֲזִיר חוֹב להוֹרָיו, זֶה מְסַמֵּל בְּעֵינָיו שָׁלָב חָדָשׁ בַּחַיִּים, דְּהַיְנוּ, שֶׁהוּא עַצְמָאִי מֵחוֹבוֹת שֶׁל יֶלֶד לְהוֹרָיו בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת. וְהָאֱמֶת, שֶׁאֵין הַשְׁפָּעָה חֲזָקָה יוֹתֵר מֵהַהוֹרִים עַל הַבֵּן, וַחֲבָל מְאֹד לְאַבֵּד הַשְׁפָּעָה זוֹ.
כָּךְ גַּם בְּעִנְיָנֵנוּ. דְּהַיְנוּ, הַמִּרְקָם בֵּין הַהוֹרִים לַיֶּלֶד עָלֵינוּ לְשָׁמְרוֹ מִכָּל מִשְׁמָר. אִי־שְׁמִירָה עַל מִרְקָם זֶה עָלוּל לִגְרֹם לַיֶּלֶד לִהְיוֹת חָצוּף, מִשּׁוּם שֶׁכְּבָר אֵין לוֹ שׁוּם רֶגֶשׁ מְיֻחָד לְהוֹרָיו, וְלָכֵן הוּא מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ לְהַמְרוֹת אֶת פִּי הוֹרָיו. פָּשׁוּט, דָּבָר זֶה גּוֹרֵם לַיֶּלֶד לְהַרְגִּישׁ שֶׁהוּא וְהוֹרָיו חֲבֵרִים. כְּמוֹ שֶׁאָבִיו מַעֲנִיק לוֹ - הוּא גַּם פּוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ. הוֹרָיו עוֹזְרִים לוֹ - וְהוּא עוֹזֵר לְהוֹרָיו.
לָכֵן יַשְׂכִּילוּ הַהוֹרִים לְהַתְנוֹת בְּצוּרָה זְהִירָה וּנְכוֹנָה, וּמַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב.