התניה בחינוך · מחלוקת בין ההורים
* בְּמִקְרֶה שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁהַבַּעַל אוֹ הָאִשָּׁה יִגְרְמוּ לַהֲפָרַת הַתְּנַאי, אֵין לְהַתְנוֹת גַּם אִם יֵשׁ צֹרֶךְ. * אֶפְשָׁר לְהַתְנוֹת תְּנַאי שֶׁתָּלוּי בְּמִי שֶׁמַּתְנֶה בִּלְבַד. * כְּתַחֲלִיף לַתְּנַאי יֵשׁ לְבַקֵּשׁ בְּצוּרָה בְּרוּרָה אַךְ לֹא מְחַיֶּבֶת.
"אֲנִי אָמַרְתִּי לַבֵּן בִּמְפֹרָשׁ, שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לָצֵאת לִפְנֵי שֶׁיָּכִין אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת, וְהִנֵּה בָּא בַּעְלִי וְסָתַר אֶת דְּבָרַי. הוּא פָּשׁוּט אָמַר לַבֵּן, שֶׁהוּא מַרְשֶׁה לוֹ לָצֵאת. וְזוֹ לֹא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. אֲנִי אוֹמֶרֶת לַבֵּן לְבַצֵּעַ דָּבָר כָּלְשֶׁהוּ - וּפִתְאוֹם בַּעְלִי מַחְלִיט, שֶׁמַּה שֶּׁאָמַרְתִּי לֹא נִרְאֶה לוֹ, וְאָז אֲנִי חַסְרַת אוֹנִים.
מַה לַּעֲשׂוֹת, הַאִם לְהֵאָבֵק עִם הַיֶּלֶד אוֹ לְוַתֵּר, וְאָז, בְּעֶצֶם, אֵין עֵרֶךְ לַתְּנָאִים וְלַבַּקָּשׁוֹת שֶׁלִּי?"
מָה אַתֶּם אוֹמְרִים?
הָבָה וּנְלַבֵּן אֶת הָעִנְיָן!
מַטְּרַת הַתְּנַאי הִיא לַעְזֹר לָנוּ בְּבִצּוּעַ בַּקָּשָׁה מֵהַיֶּלֶד בְּמִקְרֶה שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁהוּא לֹא יִשְׁמַע אוֹ יִתְחַמֵּק. וְאִם כֵּן, בַּדֻּגְמָא הַנַּ"ל, הַתְּנַאי אֵינוֹ מַשִּׂיג אֶת מַטְּרָתוֹ, אֶלָּא לְהֵפֶךְ - זֶה עָלוּל לִגְרֹם לַיֶּלֶד לְזִלְזוּל נוֹסָף בְּאִמּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מֵבִין, שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר אִמָּא מְבַקֶּשֶׁת בְּצוּרָה שֶׁל תְּנַאי, דְּהַיְנוּ, שֶׁבְּעֶצֶם הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא לֹא מוּכָנָה לְוַתֵּר, וּבְכָל זֹאת הַיֶּלֶד רוֹאֶה שֶׁאֶפְשָׁר לְסָרֵב אוֹ לְהִתְחַמֵּק מִבַּקָּשַׁת הָאֵם, כַּמּוּבָן שֶׁזֶּה גֵרוּי לְעוֹד סֵרוּבִים וְהִתְחַמְּקֻיּוֹת. וְעַל כְּגוֹן זֶה אָמְרוּ חֲזַ"ל: "כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע, כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע" (יבמות סה ע"ב).
אָמְנָם, הַשְּׁאֵלָה הַנִּשְׁאֶלֶת הִיא, שֶׁלְּפִי זֶה יוֹצֵא, שֶׁבַּמַּצָּב הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקֵי דֵעוֹת, אִם כֵּן, אָסוּר לָנוּ לְהַתְנוֹת תְּנָאִים, וַאֲפִלּוּ אִם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַיֶּלֶד עָלוּל לְהִתְחַמֵּק?
הַתְּשׁוּבָה הִיא: רֵאשִׁית, אִם אָכֵן הָאִמָּא מְשַׁעֶרֶת שֶׁהַיֶּלֶד עָלוּל לְנַצֵּל פִּרְצָה שֶׁאֵין בִּיכָלְתָּהּ לַחֲסֹם אוֹתָהּ, כְּמוֹ בַמִּקְרֶה הַנַּ"ל, אָז בָּרוּר שֶׁלֹא כְּדַאי לָהּ לְהַתְנוֹת.
וּמֶה עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת?
יֶשְׁנָן מִסְפַּר אֶפְשָׁרֻיּוֹת:
א. בִּמְקוֹם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן תְּנַאי - לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבַקָּשָׁה רְגִילָה וּלְעוֹדֵד בִּפְרָס, וְאָז, אֲפִלּוּ שֶׁהוּא לֹא בִצַּע אֶת הַבַּקָּשָׁה, אֵין זוֹ הִתְמָרְדוּת נֶגֶד הָאִמָּא, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ מָקוֹם לְהָבִין שֶׁהַבַּקָּשָׁה לֹא הָיְתָה מַמָּשׁ מְחַיֶּבֶת, וְעִם זֹאת, יֵשׁ לוֹ תַמְרִיץ [דְּהַיְנוּ הַפְּרָס!] לְבַצֵּעַ אֶת הַבַּקָּשָׁה.
ב. לִפְנוֹת לַבַּעַל מֵרֹאשׁ וְלִשְׁטֹחַ בְּפָנָיו אֶת הָעִנְיָן וּלְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל, כַּאֲשֶׁר מַרְאִים חֲשִׁיבוּת לַבַּעַל, הוּא עָשׂוּי לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה, וַאֲפִלּוּ אִם תִּהְיֶה דַעְתּוֹ אַחֶרֶת. אַתְּ יוֹדַעַת אֶת "תְּמוּנַת הַמַּצָּב" לַאֲשׁוּרוֹ, וְתוּכְלִי לְהִתְנַהֵג בְּהֶתְאֵם לַמַּצָּב.
ג. לְהַתְנוֹת תְּנַאי שֶׁבִּצּוּעוֹ תָּלוּי בָךְ בִּלְבַד.
לְדֻגְמָא: אִם בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ תַּקְפִּיד לִגְמֹר אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת לִפְנֵי שֶׁתֵּצֵא, אֲזַי אֵצֵא אִתְּךָ לְטִיּוּל, אֶקַּח אוֹתְךָ לְסַבְתָּא, אַדְבִּיק לְךָ מַדְבֵּקוֹת וְאֶקְנֶה לְךָ פְּרָס וְכוּ'.
הַתְּנַאי תָּלוּי בָךְ. אִם תִּתְּנִי אֶת מַה שֶּׁהִבְטַחַתְּ, וּבְיָדֵךְ לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ אִם הוּא לֹא יְבַצַּע, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בַּמִּקְרִים הַנַּ"ל אֶפְשָׁרוּת שֶׁהַבַּעַל יַעֲשֶׂה זֹאת, מִכָּל מָקוֹם, אֵין זֶה סוֹתֵר אֶת הַתְּנַאי, מִשּׁוּם שֶׁהַמִּגְבָּלָה הִיא שֶׁאַתְּ תְּטַיְּלִי, אַתְּ תִּתְּנִי פְּרָס וְכוּ'. וְכַאֲשֶׁר הוּא לֹא בִצַּע אֶת הַתְּנַאי, אַתְּ מַמְשִׁיכָה אֶת הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי, וְהוּא - אִי קְנִיַּת פְּרָס וְכַדּוֹמֶה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם תֹּאמְרִי לוֹ: לֹא תֵצֵא, אוֹ לֹא תְקַבֵּל פְּרָס וְכוּ' - אִם הַיֶּלֶד אָכֵן יוֹצֵא עִם אָבִיו, הַתְּנַאי נִסְתָּר, וְלָכֵן, כָּאָמוּר, רָצוּי לְהַתְנוֹת תְּנַאי שֶׁתָּלוּי בָךְ בִּלְבַד.
זֹאת וְעוֹד, מִלְּבַד הַנַּ"ל, שֶׁאֵין זֶה סוֹתֵר אֶת הַתְּנַאי, גַּם סָבִיר לְהַנִּיחַ, שֶׁהַבַּעַל לֹא יִסְתֹּר בְּקוּם וַעֲשֵׂה מַאֲמָץ כְּדֵי לִסְתֹּר אֶת הַתְּנַאי. וְלָכֵן יֵשׁ לְקַוּוֹת, שֶׁגַּם מִצַּד הַבַּעַל הַיֶּלֶד לֹא יְקַבֵּל אֶת הַפְּרָס אוֹ אֶת הַטִּיּוּל וְכַדּוֹמֶה.
כָּךְ אוֹ כָּךְ - הַדָּבָר בָּרוּר, שֶׁבַּמַּצָּב הַנַּ"ל, שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקֵי דֵעוֹת, יֵשׁ לִשְׁמֹר עַל כָּבוֹד הֲדָדִי כְּדֵי לֹא לִיצֹר פִּצּוּל נַפְשִׁי לַיֶּלֶד. וּכְמוֹ כֵן יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁלֹא לְהַתְנוֹת תְּנָאִים, וְרַק בְּהֶכְרֵחַ גָּדוֹל, שֶׁמַּמָּשׁ אֵין בְּרֵרָה אַחֶרֶת וְאֵין חֲשָׁשׁ לִסְתִירַת הַתְּנַאי עַל יְדֵי הַצַּד הַשֵּׁנִי, אֲזַי אֶפְשָׁר לְהַתְנוֹת, וְגַם זֹאת אַחֲרֵי הַסְבָּרָה רַבָּה וּמְיֻחֶדֶת, מִשּׁוּם שֶׁהַהַסְבָּרָה וְהַגְּמִישׁוּת בַּמַּצָּב הַנַּ"ל הֵם מְחֻיְּבֵי הַמְּצִיאוּת. פָּשׁוּט צְרִיכָה לִהְיוֹת הַסְבָּרָה וּגְמִישׁוּת מְיֻחֶדֶת. זוֹ מְצִיאוּת קַיֶּמֶת, שֶׁהָאִמָּא אוֹ הָאַבָּא מֻגְבָּלִים בַּאֲכִיפַת הוֹרָאוֹתֵיהֶם, וַעֲלֵיהֶם לָתֵת אֶת הַדַּעַת הֵיכָן הַגְּבוּל בַּדְּרִישָׁה מֵהַיְלָדִים.
"תָּפַשְׂתָּ מְרֻבֶּה - לֹא תָפַשְׂתָּ! תָּפַשְׂתָּ מְעַט - תָּפַשְׂתָּ!" (ר"ה ד ע"ב).