אור ברסלב
בני בבת עיני התניה בחינוך › ביצוע התנאי

בני בבת עיני

התניה בחינוך · ביצוע התנאי

מקום מתאים

* בְּבִצּוּעַ הַתְּנַאי יֵשׁ לִשְׁאֹף לְמַעֵט וּלְסַלֵּק גֵּרוּיִים לְהִתְמַרְמְרוּת. * יֵשׁ לְשַׁדֵּר הֶחְלֵטִיּוּת לְלֹא הִסּוּס אַךְ לֹא לְשַׁדֵּר מַאֲבָק

הַיֶּלֶד מְאַחֵר לַחֲזֹר הַבַּיְתָה מִשּׁוּם שֶׁלֹא שָׂם לֵב שֶׁהַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת, וֶהֱיוֹת וְזֶה נִשְׁנָה פְּעָמִים רַבּוֹת, נֶאֶלְצוּ הַהוֹרִים לְהַתְנוֹת אִתּוֹ, שֶׁאִם הוּא יַצְלִיחַ לַחֲזֹר בַּזְּמַן, אֲזַי יוּכְלוּ לָתֵת לוֹ לְהַבָּא לָצֵאת לְשַׂחֵק. וְהִנֵּה הַיֶּלֶד לֹא הִגִּיעַ בַּזְּמַן, וְעַל כֵּן עָלֵינוּ לְבַצֵּעַ אֶת הַתְּנַאי. עָלֵינוּ לוֹמַר לוֹ, שֶׁהוּא לֹא יוּכַל לָצֵאת לְשַׂחֵק, אוּלָם עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד עַל הַדְּבָרִים דִּלְהַלָּן:

א. לֹא לְהַרְאוֹת שִׂמְחָה לְאֵיד. דְּהַיְנוּ, לֹא לוֹמַר לוֹ: "רָאִיתָ, הִנֵּה מַגִּיעַ לְךָ! עַכְשָׁו תִּסְבֹּל וְלֹא תֵצֵא, וְאָז תִּלְמַד לֶקַח אַחַת וּלְתָמִיד!" בְּצוּרָה כָּזוֹ אֲנַחְנוּ יוֹצְרִים גֵּרוּי לְהִתְמַרְמְרוּת וְהִתְמָרְדוּת שֶׁל הַיֶּלֶד.

בִּמְקוֹם זֶה אֶפְשָׁר לוֹמַר: "לְצַעֲרֵנוּ אֲנַחְנוּ נֵאָלֵץ לֶאֱסֹר עָלֶיךָ לָצֵאת לְשַׂחֵק. זוֹ הַתּוֹצָאָה שֶׁל מִי שֶׁמְּאַחֵר, וַחֲבָל!". הַמֶּסֶר שָׁוֶה - וְהַתּוֹעֶלֶת רַבָּה יוֹתֵר. הַיֶּלֶד מֵבִין שֶׁהַהוֹרִים "נֶאֱלָצִים" לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַיְצִיאָה וְיֵשׁ לָהֶם צַעַר מִזֶּה, וְלָכֵן לֹא תִהְיֶה לוֹ הִתְמַרְמְרוּת אוֹ רָצוֹן לְהִתְמָרֵד, וּבְנוֹסָף - זֶה מַגְבִּיר לוֹ אֶת הָרָצוֹן לַעֲמֹד בַּתְּנָאִים כְּדֵי שֶׁלֹא לְצַעֵר אֶת הוֹרָיו, וּבְנוֹסָף - יַחַס כָּזֶה מְהַוֶּה פֶּתַח לַחֲרָטָה וְקַבָּלָה לְהַבָּא.

ב. לָתֵת אֶפְשָׁרוּת לְנִסָּיוֹן חָדָשׁ. גַּם כַּאֲשֶׁר הֶחְלַטְנוּ לְקַיֵּם אֶת הַתְּנַאי, דְּהַיְנוּ לֶאֱסֹר עָלָיו לָצֵאת - אֵין לֶאֱסֹר זֹאת לְעוֹלָם אוֹ בְצוּרָה שֶׁמִּשְׁתַּמֵּעַ מִמֶּנָּה שֶׁאֵין עוֹד תַּקָּנָה לְמַעֲשֵׂהוּ וְהוּא יִצְטָרֵךְ לְהִשָּׁאֵר בָּעֹנֶשׁ לְלֹא הַגְבָּלַת זְמַן, מִשּׁוּם שֶׁאִם אָכֵן יִשְׁתַּמַּע בְּצוּרָה כָּזוֹ, זֶה גֵרוּי לַיֶּלֶד לְהִתְמַרְמֵר אוֹ לָצֵאת לְלֹא רְשׁוּת, וּבַמִּקְרֶה הַטּוֹב, הַיֶּלֶד יִצֹּר לַחַץ עַל הַהוֹרִים, עַד שֶׁיֹּאמְרוּ בְּעַל כָּרְחָם שֶׁהֵם מַסְכִּימִים שֶׁיֵּצֵא. וְכַמּוּבָן שֶׁמַּצָּב כָּזֶה לֹא בָרִיא - הַיֶּלֶד עָלוּל לִלְמֹד שֶׁבְּדֶרֶךְ שְׁלִילִית מַשִּׂיגִים זְכֻיּוֹת. לָכֵן אַדְּרַבָּה, יֵשׁ לוֹמַר לַיֶּלֶד בְּפֵרוּשׁ שֶׁזֶּה זְמַנִּי [כָּל הוֹרֶה יִקְבַּע זְמַן בְּאֹפֶן יַחֲסִי לְמַצָּבוֹ], וּמְקַוִּים שֶׁלְּהַבָּא הוּא יַצְלִיחַ לַעֲמֹד בַּזְּמַן! וְאַל לָנוּ לַחְשֹׁשׁ שֶׁהַיֶּלֶד יְנַצֵּל זֹאת לְרָעָה. יֶלֶד בְּטִבְעוֹ אֵינוֹ רָע, וְגַם אִם יִצְרוֹ יְפַתֵּהוּ לְאַחֵר שׁוּב, הֲרֵי קְבִיעַת זְמַן הָעֹנֶשׁ נָתוּן בְּיָדֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִקְבֹּעַ זְמַן אָרֹךְ יוֹתֵר שֶׁיַּרְתִּיעַ אוֹתוֹ מִלְּזַלְזֵל בָּעֲמִידָה בַּזְּמַן!

בָּזֹאת אֲנַחְנוּ מַרְוִיחִים שֶׁאֲנַחְנוּ רְגוּעִים - וְגַם הַיֶּלֶד רָגוּעַ וּמֵבִין לְנָכוֹן אֶת הַצֹּרֶךְ בָּעֹנֶשׁ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא סָבִיר, וְאוּלַי גַם לֹא נִצְטָרֵךְ לְהַעֲנִישׁוֹ שׁוּב.

ג. לִשְׁלֹל אֶת הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא אֶת הַיֶּלֶד. לֹא רָצוּי לוֹמַר לַיֶּלֶד: "אַתָּה לֹא עוֹמֵד בְּדִבּוּרְךָ, אֵינְךָ אַחֲרָאִי!" וְכַיּוֹצֵא בָזֶה הַאֲשָׁמָה לָאִישִׁיּוּת שֶׁלּוֹ. זֶה עָלוּל לִגְרֹם לוֹ לְחֹסֶר בִּטָּחוֹן עַצְמִי. הוּא עָלוּל לְהַסְכִּים לַתְּאָרִים שֶׁנַּדְבִּיק לוֹ, וּמִמֵּילָא לְהִתְנַהֵג בִּדְפוּסֵי הִתְנַהֲגוּת הַמַּתְאִימִים לַתְּאָרִים שֶׁהִדְבִּיקוּ לוֹ, וְאָז נִמְצֵאנוּ מְקַלְקְלִים בִּמְקוֹם לְתַקֵּן.

וְכֵיצַד יֵשׁ לוֹמַר?

יֵשׁ לוֹמַר: "הָאִחוּר הוּא שְׁלִילִי, וּמַפְרִיעַ לָנוּ וְגַם לְךָ, וְלָכֵן אֲנַחְנוּ לֹא מַסְכִּימִים לוֹ!" אוֹ לוֹמַר: "אָמַרְתָּ שֶׁתָּבוֹא בְּשָׁעָה פְּלוֹנִית, וַחֲבָל שֶׁלֹא עָמַדְתָּ בְדִבּוּרְךָ!" וְיֵשׁ לְהַסְבִּיר לוֹ בְּמִדַּת הָאֶפְשָׁר אֶת הַשְּׁלִילָה שֶׁבְּאִי־עֲמִידָה בַּזְּמַן. בְּצוּרָה כָּזוֹ שָׁלַלְנוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא שָׁלַלְנוּ אֶת הַיֶּלֶד.

ד. לֹא לְהַחְמִיר בָּעֹנֶשׁ. כַּנַּ"ל הֶחְלַטְנוּ שֶׁהוּא לֹא יֵצֵא הַחוּצָה מִשּׁוּם שֶׁהוּא אֵחַר, וְאֵין זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. כַּמּוּבָן שֶׁהוּא לֹא מִתְכַּוֵּן לְאַחֵר, פָּשׁוּט הוּא "לֹא נִזְכָּר". וְלָכֵן יֵשׁ לָנוּ בְּעָיָה, שֶׁלֹא נוּכַל לִקְרֹא לוֹ מֵהַמָּקוֹם בּוֹ הוּא מְשַׂחֵק, אִם מִשּׁוּם שֶׁאֲנַחְנוּ טְרוּדִים, אוֹ מִשּׁוּם שֶׁהַמָּקוֹם רָחוֹק, אוֹ מִכָּל סִבָּה שֶׁתִּהְיֶה, וְגַם לֹא נוּכַל לְהַסְכִּים לָאִחוּר.

וְהִנֵּה הַיֶּלֶד מָצָא רַעְיוֹן: בִּמְקוֹם שֶׁהוּא יְשַׂחֵק בְּרִחוּק מָקוֹם, שֶׁאָז קָשֶׁה לַהוֹרִים לָלֶכֶת וְלִקְרֹא לוֹ בִּמְיֻחָד, הוּא מַצִּיעַ שֶׁהוּא יְשַׂחֵק בְּסָמוּךְ לַבַּיִת, שֶׁאָז אֵין בְּעָיָה לִקְרֹא לוֹ, כַּאֲשֶׁר נִרְצֶה שֶׁיַּעֲלֶה. אוֹ שֶׁהוּא מָצָא פִתְרוֹן נוֹסָף - שֶׁהוּא יְשַׂחֵק אֲפִלּוּ לֹא סָמוּךְ לַבַּיִת, וְהוּא כְּבָר יְשַׁכְנַע אֶת אָחִיו שֶׁיָּבוֹא לִקְרֹא לוֹ בַזְּמַן.

אִם הַהוֹרִים רוֹאִים שֶׁאָכֵן זֶה מְצִיאוּתִי וְנִתָּן לְבִצּוּעַ, לֹא כְּדַאי לָהֶם "לְהַחְמִיר" וְלֶאֱסֹר עַל הַיֶּלֶד לָצֵאת. אַדְּרַבָּה, כֵּיוָן שֶׁהֵם הִסְבִּירוּ לוֹ שֶׁמַּה שֶּׁמַּפְרִיעַ לָהֶם זֶה שֶׁהוּא לֹא מַגִּיעַ בַּזְּמַן וְזֶה מַפְרִיעַ לְסֵדֶר הַיּוֹם, וְאִם כֵּן, כַּאֲשֶׁר יֵשׁ פִּתְרוֹן הַמּוֹנֵעַ אֶת הַבְּעָיָה, אִם כֵּן, אֵין טַעַם לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַפִּתְרוֹן. אַדְּרַבָּה, כְּדַאי לְהַרְאוֹת פָּנִים שֶׁל הֲבָנָה, לְמַעֵט מִקְרִים שֶׁהַהוֹרִים מַצְהִירִים שֶׁהֵם מַעֲנִישִׁים אוֹתוֹ מִשּׁוּם שֶׁהֵם רוֹצִים שֶׁהַיֶּלֶד יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אַחֲרָיוּת, וְאִם כֵּן, לֹא יַעְזֹר שֶׁהַיֶּלֶד יְשַׂחֵק בְּסָמוּךְ לַבַּיִת אוֹ שֶׁאָחִיו יִקְרָא לוֹ. אַדְּרַבָּה, זֶה עָלוּל לִגְרֹעַ, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה הֵפֶךְ הַמַּטָּרָה, שֶׁהֲרֵי הַמַּטָּרָה הִיא שֶׁהוּא לְבַד יִזְכֹּר לַחֲזֹר בַּזְּמַן, וְאִם אָחִיו יִקְרָא לוֹ, אֲזַי הוּא לֹא נַעֲשֶׂה אַחֲרָאִי, שֶׁהֲרֵי אֵין עָלָיו אַחֲרָיוּת. הָאַחֲרָיוּת מֻטֶּלֶת עַל אָחִיו וּמוּסֶרֶת מִמֶּנּוּ.

ה. הֶחְלֵטִיּוּת וְדִיּוּק. דַּע לְךָ! אַחֲרֵי שֶׁהִתְנֵיתָ, אֲזַי בִּצּוּעַ כָּל שְׁלַבֵּי הַתְּנַאי אָמוּר לִהְיוֹת כְּתוֹצָאָה טִבְעִית וּמוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ. כְּמוֹ שֶׁאַחֲרֵי הַיּוֹם בָּא הַלַּיְלָה - כָּךְ שְׁלַבֵּי הַתְּנַאי יִתְקַיְּמוּ. לְשֵׁם כָּךְ צְרִיכָה לִהְיוֹת הֶחְלֵטִיּוּת. עָלֵינוּ לְהַקְרִין לַיֶּלֶד, שֶׁהַדָּבָר בָּרוּר וּמוּבָן וְאֵין מָקוֹם לְהִסּוּס. הַהִסּוּס מְהַוֶּה רֶקַע לְמַרְדָנוּת. הַיֶּלֶד קוֹלֵט שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לִפְרֹק אֶת עֹל הָעֹנֶשׁ הַבָּא כְּתוֹצָאָה מִן הַתְּנַאי. זֹאת וְעוֹד, הַהִסּוּס עָלוּל לָתֵת הַרְגָּשָׁה לַיֶּלֶד, שֶׁלֹא בָרוּר לַהוֹרִים שֶׁאָכֵן הָעֹנֶשׁ מַגִּיעַ לוֹ, וְלָכֵן הֵם מְהַסְּסִים.

אֵין זֶה אוֹמֵר, שֶׁיֵּשׁ לְהַרְאוֹת פָּנִים זוֹעֲפוֹת אוֹ לְהַרְאוֹת "כּוֹנְנוּת". אַדְּרַבָּה, יֵשׁ לְהַרְאוֹת שַׁלְוַת הַנֶּפֶשׁ וְלִקְבֹּעַ אֶת הַשָּׁלָב הַבָּא שֶׁל הַתְּנַאי. בְּצוּרָה כָּזֹאת זֶה יוֹעִיל לַיֶּלֶד לְקַבֵּל בַּהֲבָנָה אֶת בִּצּוּעַ הַתְּנַאי, שֶׁהֲרֵי אֲנַחְנוּ לֹא מַרְאִים לוֹ עוֹיְנוּת אוֹ הִסּוּס, וְלָכֵן הוּא יוּכַל לְקַבֵּל זֹאת בְּקַלּוּת, אֵין לוֹ גֵּרוּי לְהִתְנַגְּדוּת!

וּמֵאוֹתוֹ טַעַם יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁלֹא לְהוֹסִיף עַל מֻגְבָּלוּת הַתְּנַאי וְלֹא לְשַׁנּוֹת בְּצוּרָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים עַל דַּעְתֵּנוּ לְבַצֵּעַ אֶת הַתְּנַאי מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ סֻכַּם עִם הַיֶּלֶד - כָּךְ עָלֵינוּ לְהָבִין שֶׁיֵּשׁ לְדַיֵּק בַּבִּצּוּעַ וְלֹא לְשַׁנּוֹת. אַל תַּעֲשׂוּ סְתִירָה בְּהִתְנַהֲגוּתְכֶם.

ו. לֹא לִקְשֹׁר דְּבָרִים נוֹסָפִים. "אַתָּה תָּמִיד לֹא עוֹמֵד בַּתְּנָאִים וּבַהִתְחַיְּבֻיּוֹת, וְלָכֵן מוּבָן מַדּוּעַ לֹא עָמַדְתָּ בַתְּנַאי!" - כָּךְ קוֹרֶה שֶׁטּוֹעֲנִים הַהוֹרִים, וּמַטְּרָתָם הִיא לְעוֹרֵר אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלֹא יְזַלְזֵל וְלֹא יִהְיֶה שַׁאֲנָן וְאָדִישׁ. זֶה טוֹב וְיָפֶה - אֲבָל לֹא לַמִּקְרֶה שֶׁלָּנוּ.

מַדּוּעַ?

תְּשׁוּבָה: אִם קָבַעְנוּ מִגְבָּלָה מְסֻיֶּמֶת עַל אִי עֲמִידָה בִתְנַאי, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁאֲנַחְנוּ מְבִינִים שֶׁמִּגְבָּלָה זוֹ דַּיָּהּ לִגְרֹם לוֹ לַעֲמֹד בַּתְּנַאי אוֹ לְכַסּוֹת עַל הַבְּעָיָה, וְאִם כֵּן, אֵין טַעַם לְהוֹסִיף לוֹ "מָנָה נוֹסֶפֶת" שֶׁל אִי־נְעִימוּת. וּמַה גַּם, שֶׁעַכְשָׁו הֵם בְּעִתּוּי שֶׁל אִינְעִימוּת, וְהַסִּכּוּיִים שֶׁהַיֶּלֶד יָבִין אוֹ יְקַבֵּל אֶת דִּבְרֵי הַהוֹרִים הוּא קָטָן. בִּרְגָעִים אֵלּוּ מַחֲשַׁבְתּוֹ אֵיךְ לְהִתְגּוֹנֵן. וְאַדְּרַבָּה, אִם נִרְצֶה לְעוֹרְרוֹ שֶׁהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד בְּמַטָּלוֹת, נַמְתִּין יוֹם אוֹ יוֹמַיִם, וְאָז נְדַבֵּר אִתּוֹ בְּנִיחוּתָא וְלֹא מִתּוֹךְ אֲוִירָה מְתוּחָה וּמִתְחָרָה, וְאָז הַסִּכּוּיִים רַבִּים יוֹתֵר לְהַשִּׂיג אֶת הַמַּטָּרָה.

דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים! (קהלת ט, יז).

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה