התניה בחינוך · מקום מתאים
* אֵין לְהַתְנוֹת תְּנָאִים מְחַיְּבִים כַּאֲשֶׁר הַסְּבִיבָה אֵינָהּ מַתְאִימָה
בְּשָׁעָה טוֹבָה אֲנַחְנוּ אֵצֶל הַסַּבְתָּא הַטּוֹבָה, וְכַמּוּבָן, מִטֶּבַע הַדְּבָרִים, הַסַּבְתָּא אוֹהֶבֶת וּמְפַנֶּקֶת יוֹתֵר מִן הַהוֹרִים, וְהִנֵּה הַיֶּלֶד רוֹצֶה לְשַׂחֵק בַּ"לֶּגּוֹ" שֶׁל הַסַּבְתָּא, אוּלָם הַהוֹרִים אֲמוּרִים לָצֵאת בְּעוֹד כַּחֲצִי שָׁעָה. הַהוֹרִים חוֹשְׁשִׁים, שֶׁאוּלַי הַיֶּלֶד יִסָּחֵף בַּמִּשְׂחָק יוֹתֵר מֵחֲצִי שָׁעָה, אוֹ בְמִקְרֶה אַחֵר - שֶׁלַּהוֹרִים יֵשׁ זְמַן, אוּלָם הַחֲשָׁשׁ הוּא, שֶׁהַיֶּלֶד לֹא יַחֲזִיר אֶת הַ"לֶּגּוֹ" לַמָּקוֹם אַחַר הַמִּשְׂחָק, וְהַשְּׁאֵלָה הִיא, הַאִם כְּדַאי לְהַתְנוֹת אִתּוֹ תְּנַאי שֶׁיַּחֲזִיר אֶת הַ"לֶּגּוֹ" אוֹ שֶׁיִּגְמֹר אֶת הַמִּשְׂחָק בְּתוֹךְ חֲצִי שָׁעָה?
הַתְּשׁוּבָה הִיא: בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא רָצוּי, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ גּוֹרְמִים חִיצוֹנִיִּים מַפְרִיעִים, דְּהַיְנוּ הַסַּבְתָּא וְכָל הַסּוֹבֵב, וְלֹא פַעַם הֵם מִתְעָרְבִים, וְאָז מַתְחִיל "מְחוֹל שֵׁדִים": הַסַּבְתָּא אוֹמֶרֶת: "לֹא נוֹרָא, שֶׁיַּשְׁאִיר אֶת הַ'לֶּגּוֹ'", אוֹ: "שֶׁיְּשַׂחֵק עוֹד קְצָת". וְהַהוֹרִים אוֹמְרִים: "אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָצֵאת, וּכְבָר הִתְנֵינוּ אִתּוֹ שֶׁיַּפְסִיק בְּתוֹךְ חֲצִי שָׁעָה", אוֹ: "הִתְנֵינוּ אִתּוֹ שֶׁיַּחֲזִיר אֶת הַ'לֶּגּוֹ'". וְהַיֶּלֶד, שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת הַוִּכּוּחַ אוֹ דּוּ־הַשִּׂיחַ, מוֹצֵא לוֹ מָקוֹם "לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ". "נוּ, מַה יִּקְרֶה אִם הֵם יְחַכּוּ עוֹד קְצָת? וּמַה נּוֹרָא אִם אֲנִי לֹא אַחֲזִיר אֶת הַלֶּגּוֹ"?! וְכוּ'. וְאָז אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְמַלְכֹּדֶת - אוֹי לָנוּ אִם לֹא נִשְׁמָע בְּקוֹל הַהוֹרִים, שֶׁאָנוּ חַיָּבִים בִּכְבוֹדָם, וּבִפְרָט שֶׁהֵם עֲלוּלִים לְהֵעָלֵב, וּמַה גַּם אִם יֵשׁ עוֹד קְרוֹבִים, שֶׁאָז זֶה לֹא נָעִים לְהֵרָאוֹת "רָעִים", אוּלָם אוֹי לָנוּ אִם נְוַתֵּר. הַיֶּלֶד עָלוּל לְנַצֵּל זֹאת לְרָעָה, וְגַם בְּבֵיתֵנוּ יִקְשֶׁה עָלֵינוּ יוֹתֵר לֶאֱכֹף אֶת הַתְּנָאִים, מֵאַחַר שֶׁהוּא לָמוּד "לִלְחֹץ וּלְקַבֵּל", וְקַל וָחֹמֶר בְּבַיִת שֶׁל קְרוֹבִים, שָׁם הוּא יְנַצֵּל אֶת שְׁעַת הַכֹּשֶׁר.
וְאִם כֵּן, מָה עוֹשִׂים?
יֵשׁ לוֹמַר לַיֶּלֶד, שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַסְכִּימִים, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָצֵאת, אוֹ מִשּׁוּם שֶׁהוּא עָלוּל לֹא לְהַחֲזִיר אֶת הַמִּשְׂחָק.
וְהָיָה, אִם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד עַל דַּעְתֵּנוּ - הִנֵּה מַה טּוֹב, וְאִם יֵשׁ חֲשָׁשׁ לְלַחַץ סְבִיבָתִי - יֵשׁ לוֹמַר לוֹ: "אִם אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁתַּחֲזִיר אֶת הַלֶּגּוֹ, אוֹ אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁתִּגְמֹר אֶת הַמִּשְׂחָק בְּתוֹךְ חֲצִי שָׁעָה - בְּבַקָּשָׁה נְנַסֶּה." תְּשׁוּבָה בְּרוּחַ כָּזֹאת מְחַיֶּבֶת אוֹתוֹ כְּמוֹ עָצְמָה שֶׁל תְּנַאי, כִּי הוּא רוֹצֶה לָתֵת "כִּסּוּי" לִדְבָרָיו, וּמֵאִידָךְ אֵינָהּ מַגְבִּילָה אוֹתָנוּ, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ אִם הוּא לֹא יַעֲמֹד בְּדִבּוּרוֹ, מִכָּל מָקוֹם אֵין זוֹ פְּגִיעָה בַּסַּמְכוּת וְהַהֶחְלֵטִיּוּת שֶׁלָּנוּ, וְאֵינֶנּוּ מֻכְרָחִים לַעֲמֹד עַל דַּעְתֵּנוּ, אֶלָּא יֵשׁ לָנוּ אֶפְשָׁרוּת לְהִתְעַלֵּם בְּלֵית בְּרֵרָה - וְאֶת הַטִּפּוּל נַשְׁאִיר לַבַּיִת.
אָמְנָם מִכָּל מָקוֹם, עָלֵינוּ לָתֵת אֶת דַּעְתֵּנוּ, שֶׁאֶת עִקַּר הַהוֹרָאוֹת וְהַתְּנָאִים נַעֲשֶׂה בַּבַּיִת. לִפְנֵי הַיְצִיאָה מֵהַבַּיִת נוּכַל לוֹמַר לַיֶּלֶד: "אִם אַתָּה רוֹצֶה שֶׁנּוּכַל לְבַקֵּר אֵצֶל הַסַּבְתָּא, עָלֶיךָ לְהִתְנַהֵג בְּצוּרָה יָפָה וְכוּ', כִּי אֲנַחְנוּ לוֹקְחִים לְסַבְתָּא רַק מִי שֶׁמִּתְנַהֵג יָפֶה." [וְכַמּוּבָן שֶׁיֵּשׁ לְהַסְבִּיר בְּפֵרוּט מַה זֶּה "לְהִתְנַהֵג יָפֶה", וּבְמָה זֶה מִתְבַּטֵּא].
עַל אוֹתוֹ עִקָּרוֹן יֵשׁ לְהַקְפִּיד גַּם כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בַּחֲנוּת אוֹ בְּאֵיזֶה אֵרוּעַ, שֶׁאָז לֹא רָצוּי לְהַתְנוֹת תְּנָאִים, מִשּׁוּם שֶׁאֲנַחְנוּ מֻגְבָּלִים עַל יְדֵי גוֹרְמִים חִיצוֹנִיִּים, וְהַדָּבָר בִּלְתִּי נִשְׁלָט וְכַנַּ"ל.
"אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד!" (תמיד לב).