התניה בחינוך · עיתוי מתאים
* עִתּוּי מַתְאִים עָשׂוּי לְסַיֵּעַ בְּבִצּוּעַ הַתְּנַאי. * עִתּוּי שֶׁאֵינוֹ מַתְאִים עָלוּל לִהְיוֹת גּוֹרֵם מַפְרִיעַ בְּבִצּוּעַ הַתְּנַאי.
אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ (אבות ד, יח).
כַּאֲשֶׁר הָאָדָם כּוֹעֵס, אֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו, וְלָכֵן הוּא עָלוּל לְהָגִיב בְּצוּרָה לֹא שְׁקוּלָה. זֹאת מְצִיאוּת, שֶׁהָאָדָם עָשׂוּי לִהְיוֹת נִפְעָל כְּתוֹצָאָה מִמַּצַּב רוּחַ, וְלָכֵן אֵין טַעַם לְרַצּוֹת אָדָם בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ. וְאִם לְרַצּוֹת, שֶׁזֶּה דָבָר נָעִים וְחִיּוּבִי לַשּׁוֹמֵעַ, אֵין לַעֲשׂוֹת זֹאת בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ אֶלָּא בְעִתּוּי מַתְאִים, קַל וָחֹמֶר שֶׁלֹא רָצוּי לְהַתְנוֹת תְּנָאִים שֶׁאֲמוּרִים לְהַגְבִּיל אֶת הַיֶּלֶד בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְמֻרְמָר אוֹ בְכַעַס, מִשּׁוּם שֶׁהַסִּכּוּי קָטָן שֶׁהַהַתְנָיָה תַצְלִיחַ, וְאוּלַי זֶה עָשׂוּי לִיצֹר הִתְנַגְּדוּת.
מָה הַבְּעָיָה, רְצוֹנְךָ לְהַתְנוֹת תְּנַאי? זֶה לֹא יִבְרַח! הַמְתֵּן שֶׁהַיֶּלֶד יֵרָגַע, וְאָז תּוֹצִיא אֶת מַחֲשַׁבְתְּךָ מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. מַה שֶּׁתִּרְצֶה לוֹמַר הַיּוֹם - תּוּכַל לוֹמַר גַּם מָחָר [וְאִם אַתָּה רוֹאֶה שֶׁהַתְּנַאי מַעֲשִׂי לַשָּׁעָה הַקְּרוֹבָה, אָז לְפָחוֹת תַּמְתִּין חֲצִי שָׁעָה אוֹ עַד כַּמָּה שֶׁתּוּכַל. כַּמָּה שֶׁתְּחַכֶּה - כָּךְ הַסִּכּוּיִים לְהַצְלָחַת הַתְּנַאי גְּדֵלִים].
כָּךְ גַּם יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁלֹא לְהַתְנוֹת עִם הַיֶּלֶד בִּזְמַן שֶׁהוּא לָחוּץ, כְּגוֹן בְּשָׁעָה שֶׁהוּא לִקְרַאת יְצִיאָה לְמִשְׂחָק שֶׁהוּא מְצַפֶּה לוֹ, אוֹ בִזְמַן שֶׁהוּא עַל פֶּתַח הַדֶּלֶת לִקְרַאת יְצִיאָה לַתַּלְמוּד תּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהַיֶּלֶד נָתוּן כֻּלּוֹ בְּמַחֲשָׁבָה אוֹ בְּכוֹנְנוּת לַמִּשְׂחָק אוֹ לַיְצִיאָה לַתַּלְמוּד תּוֹרָה. פָּשׁוּט מְאֹד - "אֵין לוֹ רֹאשׁ" לִתְנָאִים. הַתְּנַאי מַצְרִיךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת, וְזֶה הַהֵפֶךְ מֵהַמַּצָּב שֶׁהַיֶּלֶד נָתוּן בְּאוֹתוֹ זְמַן.
עִתּוּי נוֹסָף שֶׁלֹא רָצוּי לְהַתְנוֹת תְּנָאִים הוּא בִּזְמַן שֶׁהַיֶּלֶד בְּמוֹטִיבַצְיָה, בְּרָצוֹן לְהִתְעַלּוֹת. בְּמַצָּב כָּזֶה הַתְּנַאי עָלוּל לְהַזִּיק יוֹתֵר מִלְּהוֹעִיל, שֶׁהֲרֵי גַם בְּלִי הַתְּנַאי הַיֶּלֶד מְעֻנְיָן לְקַיֵּם אֶת רְצוֹן הַהוֹרִים עַל הַצַּד הַטּוֹב, וְלָכֵן, אִם נַסְבִּיר לוֹ הֵיטֵב מָה אֲנַחְנוּ רוֹצִים - גַּם בְּלִי תְנַאי הוּא יְבַצַּע. אֵין לְךָ דָּבָר גָּדוֹל מֵהָרָצוֹן הָעַצְמִי [וּכְבָר לָמַדְנוּ לְעֵיל, שֶׁמַּטְּרַת הַתְּנַאי לִמְנֹעַ אִי־הֲבָנָה אוֹ הִתְחַמְּקוּת כְּתוֹצָאָה מֵאִי־רָצוֹן לְבַצֵּעַ. עַיֵּן בְּנוֹשֵׂא "מַטְּרַת הַתְּנַאי"]. וּלְעֻמַּת זֹאת, אִם נַתְנֶה תְנַאי, הָרָמָה הַמּוּסָרִית אֵצֶל הַיֶּלֶד עֲלוּלָה לְהִפָּגַע, וְאִם עַד עַתָּה הוּא עָשָׂה אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו מִתּוֹךְ הַכָּרָה וְרָצוֹן - מֵעַכְשָׁו הוּא עָלוּל לָתֵת אֶת הַדָּגֵשׁ עַל הַתְּנַאי. הַתְּנַאי הוּא הַמְחַיְּבוֹ לְבַצֵּעַ, וְלֹא רְצוֹנוֹ הַטּוֹב וְהַכָּרָתוֹ הַבְּרוּרָה. זֹאת וְעוֹד, הַיֶּלֶד עָלוּל לְהֵעָלֵב מֵהַיַּחַס אֵלָיו. "וְכִי לֹא מַאֲמִינִים לִי? בִּשְׁבִיל מָה צָרִיךְ תְּנָאִים?! הֲרֵי אֲנִי מֵעַצְמִי רוֹצֶה!" וְגַם אִם הוּא יְבַצַּע עַל יְדֵי תְנַאי, זֶה עָלוּל לִהְיוֹת מִתּוֹךְ "קְרִירוּת", לְלֹא רָצוֹן, וְאָז נִמְצֵינוּ מַפְסִידִים אֶת הַמֵּנִיעַ הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר אֵצֶל הַיֶּלֶד לְבַצֵּעַ הוֹרָאוֹת וּמְשִׂימוֹת, אִבַּדְנוּ אֶת הָרָצוֹן, וְזֶה חֲבָל מְאֹד. אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בַּנֶּזֶק!
"וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר" (בראשית לב, יז).
יֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל לָתֵת רֶוַח מַסְפִּיק שֶׁל זְמַן בֵּין תְּנַאי לִתְנַאי, דְּהַיְנוּ, שֶׁלֹא לְהַתְנוֹת תְּנָאִים בְּצוּרָה תְכוּפָה, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה עָלוּל לְתַסְכֵּל אֶת הַיֶּלֶד. וְגַם אִם הוּא לֹא יְבַטֵּא זֹאת בְּפִיו, מִכָּל מָקוֹם הוּא עָלוּל לִסְלֹד בְּלִבּוֹ, בְּאָמְרוֹ: "מַה זֶּה? כָּל דָּבָר תְּנַאי? כַּמָּה תְנָאִים?!" זֹאת וְעוֹד, הַיֶּלֶד עָלוּל לְהִתְרַגֵּל, שֶׁכָּל פְּעֻלָּה שֶׁמְּצַפִּים שֶׁיְּבַצַּע בְּצוּרָה טוֹבָה, טְעוּנָה תְנַאי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל, וְכַמּוּבָן שֶׁאֵין זֶה רָצוּי, וְכַנַּ"ל בְּנוֹשֵׂא "הַאִם רָצוּי לְהַתְנוֹת?".
לָכֵן יַשְׂכִּילוּ הַהוֹרִים לְהַפְרִיד בֵּין תְּנַאי אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ בְּצוּרָה סְבִירָה.