אור ברסלב
בני בבת עיני התניה בחינוך › התנה לנער על פי דרכו

בני בבת עיני

התניה בחינוך · התנה לנער על פי דרכו

על מה אפשר להתנות?

* יֵשׁ לְהַקְפִּיד לְהַתְנוֹת בְּאֹפֶן שֶׁהַיֶּלֶד יוּכַל לְקַבְּלוֹ. * יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁהַתְּנַאי יְעוֹרֵר אֶת הַיֶּלֶד. * אֵין לְשַׁדֵּר אֲוִירַת מַאֲבָק אוֹ הִתְנַצְּחוּת.

לָמַדְנוּ בְּמַסֶּכֶת בָּבָא קַמָּא (נה ע"ב): אִם הַשּׁוֹמֵר הִנִּיחַ אֶת הַכִּבְשָׂה בְּמָקוֹם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ לוֹהֶטֶת עַל הַדִּיר - אַף עַל פִּי שֶׁסָּגַר בִּפְנֵי הַכִּבְשָׂה אֶת הַדֶּלֶת סְגִירָה נוֹרְמָלִית, דְּהַיְנוּ, שֶׁרוּחַ רְגִילָה לֹא פוֹרֶצֶת אֶת הַדֶּלֶת שֶׁל הַדִּיר, בְּכָל זֹאת, אִם הַכִּבְשָׂה בָּרְחָה, הַשּׁוֹמֵר חַיָּב לְשַׁלֵּם. וּמַסְבִּירָה הַגְּמָרָא (לקמן דף נו ע"א) אֶת הַטַּעַם: מִשּׁוּם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מְצַעֶרֶת אֶת הַכִּבְשָׂה, וּמִתּוֹךְ שֶׁהִיא מִצְטַעֶרֶת, הִיא מְנַסָּה בְּכָל הַכֹּחוֹת וּבְכָל הַתַּחְבּוּלוֹת לִפְרֹץ לָהּ דֶּרֶךְ לָצֵאת.

לְעֻמַּת זֹאת, יָדוּעַ שֶׁהַחֲמוֹר אֲפִלּוּ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז לֹא מַפְרִיעָה לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ - כָּךְ טָבַע הַבּוֹרֵא יִשְׁתַּבַּח שְׁמוֹ בְּעוֹלָמוֹ, וּמִמֵּילָא טִבְעִי הַדָּבָר שֶׁהוּא לֹא יִתְאַמֵּץ לִבְרֹחַ. לְהַבְדִּיל - מוֹתָר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה, וּמִכָּל מָקוֹם אָמְרוּ חֲזַ"ל: כְּשֵׁם שֶׁאֵין פַּרְצוּפֵיהֶם שָׁוִין זֶה לָזֶה, כָּךְ אֵין דֵּעוֹתֵיהֶם שָׁווֹת זוֹ לָזוֹ (תנחומא פנחס י).

לְכָל אָדָם יֵשׁ דֵּעוֹת וּתְכוּנוֹת יִחוּדִיּוֹת, וּמִמֵּילָא מוּבָן, מַה שֶּׁטּוֹב לְאֶחָד אֵינוֹ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁזֶּה טוֹב לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן לְהֵפֶךְ - מַה שֶּׁמַּפְרִיעַ לָזֶה אֵינוֹ בְּהֶכְרֵחַ מַפְרִיעַ לַחֲבֵרוֹ. זֹאת וְעוֹד, יֵשׁ סוּגֵי אֲנָשִׁים - הָאֶחָד וַתְּרָן וְהָאַחֵר עַקְשָׁן, יֵשׁ כַּעֲסָן וְיֵשׁ קַרהַמֶּזֶג, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.

וּמֵעַתָּה נָבִין, שֶׁאֵין לְהַתְנוֹת בְּצוּרָה אֲחִידָה עִם כָּל בְּנֵי הַבַּיִת, לֹא בְצוּרַת הַדִּבּוּר וְלֹא בְמִגְבָּלוּת הַתְּנַאי וְלֹא בַתְּדִירוּת וְכוּ', אֶלָּא יֵשׁ לְהַתְנוֹת לְכָל יֶלֶד לְפִי מִזְגּוֹ.

לְדֻגְמָא: יֶלֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְטִיָּה לְעַקְשָׁנוּת, עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד בְּמִשְׁנֵה זְהִירוּת לְהַסְבִּיר לוֹ בְּצוּרָה בִּלְתִּי מְחַיֶּבֶת, וּלְהִשְׁתַּדֵּל עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לָתֵת לוֹ לְהַסִּיק מַסְקָנוֹת בְּצוּרָה עַצְמִית, וְלֹא לְהַכְתִּיב לוֹ מַסְקָנוֹת, מִשּׁוּם שֶׁהוּא נוֹטֶה לְהִתְנַגֵּד. וְרַק לְאַחַר הַסְבָּרָה נְאוֹתָה, יֵשׁ לְהַתְנוֹת אִתּוֹ תְּנָאִים שֶׁמַּגְבִּילִים אוֹתוֹ, וְעִם זֹאת, יֵשׁ לְצַמְצֵם עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר אֶת הַמִּגְבָּלוֹת שֶׁאֵין בָּרוּר לוֹ טַעְמָן. כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לְהַקְפִּיד, שֶׁצְּלִיל הַדִּבּוּר לֹא יִהְיֶה בְצוּרַת הַכְרָזַת מִלְחָמָה, אֶלָּא לְהֵפֶךְ - יֵשׁ לְהַקְפִּיד אֶצְלוֹ יוֹתֵר מֵאֵצֶל יֶלֶד אַחֵר שֶׁהַ"טּוֹן" שֶׁל הַדִּבּוּר יִהְיֶה מְשַׁכְנֵעַ וּמַרְאֶה שֶׁאָנוּ מַתְנִים מֵחֹסֶר בְּרֵרָה אַחֶרֶת וּמִתּוֹךְ רָצוֹן לְחַנְּכוֹ אוֹ לְהֵטִיב לוֹ, וְזֹאת מִשּׁוּם נְטִיָּתוֹ הַמְיֻחֶדֶת לְהִתְנַגֵּד וּלְהִתְעַקֵּשׁ עַל דַּעְתּוֹ כַּאֲשֶׁר הוּא חוֹשֵׁב שֶׁעוֹשִׂים לוֹ עָוֶל. אֱמֶת הִיא, שֶׁאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהַזְנִיחוֹ בְּלִי שׁוּם טִפּוּל חִנּוּכִי, וְכַמּוּבָן שֶׁזֶּה כּוֹלֵל גַּם הַתְנָיָה, אוּלָם מִכָּל מָקוֹם, עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּצוּרָה אִטִּית וּזְהִירָה יוֹתֵר בְּיַחַס לְיֶלֶד שֶׁאֵינוֹ נוֹטֶה לְעַקְשָׁנוּת, וְזֹאת מִשּׁוּם הַסִּבּוֹת הַנַּ"ל.

דֻּגְמָא נוֹסֶפֶת: אִם מְדֻבָּר בְּיֶלֶד קַר־הַמֶּזֶג [אָדִישׁ] - בְּמִקְרֶה זֶה הַטִּפּוּל שׁוֹנֶה. אֶצְלוֹ יֵשׁ לְהַבְלִיט אֶת הַמִּגְבָּלוֹת שֶׁמַּגְבִּילִים אוֹתוֹ בְּמַטָּרָה "לְעוֹרֵר" אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ וְלִגְרֹם לוֹ לִרְצוֹת לְהִתְיַשֵּׁר. כְּגוֹן, כַּאֲשֶׁר רוֹצִים שֶׁהוּא יְסַדֵּר אֶת הַחֶדֶר, יֵשׁ לְהַגְבִּיל אוֹתוֹ בְּמִגְבָּלוֹת שֶׁ"יַּפְרִיעוּ לוֹ", שֶׁיּוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מֵהָאֲדִישׁוּת, כְּגוֹן לֶאֱסֹר עָלָיו לָצֵאת מֵהַחֶדֶר עַד שֶׁהַחֶדֶר יִהְיֶה מְסֻדָּר. וּכְמוֹ כֵן אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמֵנוּ לוֹמַר אֶת הַתְּנַאי בְּצוּרָה מִתְמַרְמֶרֶת עַל אִי־הַסֵּדֶר, וְאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה נִשְׁמָע מְעַט כְּעֹנֶשׁ [לְעֻמַּת הַיֶּלֶד הַנּוֹטֶה לְעַקְשָׁנוּת, שֶׁלֹא רָצוּי לְהַשְׁמִיעַ זֹאת בְּצוּרַת הִתְמַרְמְרוּת]. לְדֻגְמָא, אֶפְשָׁר לוֹמַר כָּךְ: "מַדּוּעַ חַדְרְךָ אֵינוֹ מְסֻדָּר? מָה, אֵין לְךָ יָדַיִם?! זֶה מְאֹד מְאֹד מַפְרִיעַ לִי! אֲנִי לֹא מַסְכִּימָה שֶׁהַחֶדֶר יִהְיֶה מְבֻלְגָּן! אַתָּה תוּכַל לָצֵאת מֵהַחֶדֶר רַק אַחֲרֵי שֶׁהוּא יִהְיֶה מְסֻדָּר".

יֵשׁ לְהַדְגִּישׁ!!! לֹא רָצוּי לִיצֹר אֲוִירָה שֶׁל מַאֲבָק וְהִתְנַצְּחוּת, מִשּׁוּם שֶׁאַחֲרֵי הַכֹּל, גַּם לְיֶלֶד קַר־הַמֶּזֶג יֵשׁ רְגָשׁוֹת, וְהוּא עָלוּל לִיצֹר מַאֲבַק־נֶגֶד, אִם כִּי בְצוּרָה שְׁקֵטָה. וּכְבָר אָמְרוּ: "מַיִם שְׁקֵטִים חוֹדְרִים עָמֹק".

וְכַמּוּבָן, שֶׁרָצוּי מְאֹד שֶׁתִּהְיֶה הַסְבָּרָה נְאוֹתָה לִפְנֵי שֶׁמַּגְבִּילִים [אִם כִּי לֹא בְצוּרַת הַהַסְבָּרָה לְיֶלֶד הַנּוֹטֶה לְעַקְשָׁנוּת, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, אֶפְשָׁר גַּם לְהַכְתִּיב מַסְקָנוֹת אוֹ לִדְחֹק מְעַט לְהַסִּיק מַסְקָנוֹת].

בְּסִכּוּם: הַתְאָמַת הַתְּנַאי לַיֶּלֶד הַמַּתְאִים הוּא תְּנַאי לִתְנַאי, וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה בְחָכְמָתוֹ (משלי יג, טז): "עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת!"

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה