התניה בחינוך · האם רצוי להתנות?
עָלֵינוּ לִשְׁאֹף לְמַעֵט בִּתְנָאִים, וְאַדְּרַבָּא - לְהַגִּיעַ לְתוֹצָאוֹת עַל יְדֵי הַפְנָמָה לְלֵב הַיֶּלֶד.
לִכְאוֹרָה נִרְאֶה, שֶׁהַהַתְנָיָה הִיא חִיּוּבִית, מִשּׁוּם שֶׁאֲנַחְנוּ מַרְוִיחִים מְנִיעַת אִי־הֲבָנוֹת אוֹ מוֹנְעִים פִּתּוּי מֵהַיֶּלֶד לְהִתְחַמֵּק וְכַנַּ"ל, וּמִמֵּילָא מוּבָן, שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹנְעִים גַּם מֶתַח וּוִכּוּחִים עִם הַיֶּלֶד. פָּשׁוּט, כָּל הוֹרָאָה מִתְבַּצַּעַת בַּצּוּרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה, וְאִם כֵּן, אֵין תְּלֻנּוֹת, וּמִמֵּילָא אֵין מֶתַח, וְאַדְּרַבָּה - יֵשׁ מַחֲמָאוֹת וְעִדּוּד. וְאִם כֵּן, לִכְאוֹרָה כְּדַאי לְהַתְנוֹת בְּצוּרָה תְדִירָה [בְּאֹפֶן יַחֲסִי לַהֲבָנַת הַיֶּלֶד].
אוּלָם בְּהַשְׁקָפָה שְׁנִיָּה נִרְאֶה, שֶׁאֵין רָצוּי לְהַרְבּוֹת בְּהַתְנָיָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלִּכְאוֹרָה יֵשׁ אֶת הָרֶוַח הַנַּ"ל, מִכָּל מָקוֹם, אֵין הַצָּר שׁוֹוֶה בַּנֶּזֶק. פָּשׁוּט יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ!
נַרְחִיב אֶת הַדְּבָרִים. הֲרֵי פָּשׁוּט הוּא, שֶׁבְּאֹפֶן טִבְעִי אֵין יֶלֶד שֶׁהוּא רָע אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה דַוְקָא לְהַכְעִיס [אָמְנָם יֵשׁ יְלָדִים שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם רָעִים]. אֵיזֶה יֶלֶד [אוֹ אֲפִלּוּ מְבֻגָּר] מְעֻנְיָן בִּגְעָרוֹת אוֹ אֲפִלּוּ בְּבִקֹּרֶת שְׁלִילִית?! אַדְּרַבָּה, כָּל יֶלֶד מְעֻנְיָן בְּמַחֲמָאוֹת וּבְהַעֲרָכָה, אֶלָּא שֶׁלִּפְעָמִים לֹא אָמַרְנוּ אֶת הַבַּקָּשָׁה בְּצוּרָה בְּרוּרָה. בַּמִּקְרֶה הַנַּ"ל, לְגַבֵּי שִׁעוּרֵי הַבַּיִת, אֶפְשָׁר לוֹמַר כָּךְ: 'רְאוּבֵן יַקִּירִי, אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁתְּחִלָּה תָּכִין שִׁעוּרֵי בַיִת, וְאַחֲרֵי שֶׁתָּכִין שִׁעוּרֵי בַיִת, תֵּצֵא. זֶה יוֹתֵר טוֹב לְךָ, מִשּׁוּם שֶׁלִּפְעָמִים קוֹרֶה, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁיָּצָאתָ, אַתָּה שׁוֹכֵחַ לְהָכִין שִׁעוּרֵי בַיִת, וּבְנוֹסָף - אַתָּה חוֹזֵר עָיֵף וְלֹא כָּל כָּךְ מְרֻכָּז, לָכֵן אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁתָּכִין אֶת שִׁעוּרֶיךָ לִפְנֵי שֶׁאַתָּה יוֹצֵא'. הַבַּקָּשָׁה בַּצּוּרָה הַנַּ"ל בְּרוּרָה, וְסָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁהַיֶּלֶד לֹא יְנַסֶּה לְהִתְחַמֵּק. פָּשׁוּט אֵין מָקוֹם לִטְעוֹת, וְאֵין עַל מָה לְהִתָּלוֹת בַּהִתְחַמְּקוּת.
אָמְנָם יְתֵרָה מִזֹּאת הִיא הַבְּעָיָה שֶׁעֲלוּלָה לִצְמֹחַ כְּתוֹצָאָה מֵהַתְנָיָה תְדִירָה. פָּשׁוּט הַיֶּלֶד יִתְרַגֵּל לְבִצּוּעַ בַּקָּשׁוֹת רַק עַל יְדֵי תְנָאִים, וְאִלּוּ בְּלִי תְנָאִים הוּא עָלוּל לְהָבִין שֶׁלֹא צָרִיךְ לְבַצֵּעַ! [מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְיֶלֶד שֶׁכָּל הוֹרָאָה שֶׁנִּתְּנָה לוֹ נֶאֶמְרָה בִּצְעָקוֹת - הוּא יִתְרַגֵּל לְבַצֵּעַ רַק עַל יְדֵי צְעָקוֹת, כַּיָּדוּעַ].
וְאִם יִשְׁאֲלוּ הַהוֹרִים: וּמַה בְּכָךְ שֶׁהַיֶּלֶד יִתְרַגֵּל לְבַצֵּעַ רַק עַל יְדֵי תְנָאִים? לָנוּ זֶה לֹא מַפְרִיעַ! פָּשׁוּט נַקְפִּיד שֶׁכָּל הַהוֹרָאוֹת תִּהְיֶינָה עַל יְדֵי תְנָאִים...
רֵאשִׁית, עָלֵינוּ לַחְשֹׁשׁ, שֶׁגַּם עִם הַחֶבְרָה הַסּוֹבֶבֶת אוֹתוֹ הוּא עָלוּל שֶׁלֹא לְבַצֵּעַ מַה שֶּׁמְּבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ אֶלָּא אִם כֵּן תִּהְיֶה הַבַּקָּשָׁה מְלֻוָּה בִּתְנַאי, וְכַמּוּבָן שֶׁזֶּה מְאֹד גָּרוּעַ וּבִלְתִּי מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת, וּמִמֵּילָא זֶה עָלוּל לִיצֹר בְּעָיוֹת רַבּוֹת.
זֹאת וְעוֹד, הַבַּקָּשׁוֹת הַמְלֻוּוֹת רַק עִם תְּנָאִים עֲלוּלוֹת לִגְרֹם לְרִחוּק וְחֹסֶר אֵמוּן בֵּין הַיֶּלֶד לַהוֹרִים, מִשּׁוּם שֶׁהַיֶּלֶד מֵבִין, שֶׁהַהוֹרִים לֹא סוֹמְכִים וְלֹא מַאֲמִינִים לוֹ, וְלָכֵן כָּל דָּבָר מְלֻוֶּה בִתְנַאי, וּמַה גַּם, שֶׁהַיֶּלֶד עָלוּל "לְהִשְׁתַּכְנֵעַ" שֶׁהוּא יֶלֶד כָּזֶה, שֶׁאֵינוֹ מְבַצֵּעַ בַּקָּשׁוֹת בְּלִי שֶׁהֵן מְלֻוּוֹת בִּתְנָאִים. בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת: הוּא יֶלֶד לֹא נֶאֱמָן. וְכַמּוּבָן, אִם הַיֶּלֶד חוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ כְּיֶלֶד שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן, הוּא פּוֹעֵל בְּהֶתְאֵם לְמַה שֶּׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה מַהוּתוֹ, וְזֶה חֲבָל מְאֹד!
לָכֵן עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד לְמַעֵט בִּתְנָאִים, וְאַדְּרַבָּה - לְהִשְׁתַּדֵּל לְדַבֵּר בְּשָׂפָה בְּרוּרָה וּנְעִימָה, וְרַק בְּמִקְרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם פִּתּוּי חָזָק וְיֵשׁ חֲשָׁשׁ רְצִינִי שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנְּדַבֵּר בְּצוּרָה בְּרוּרָה עֲדַיִן הַיֶּלֶד עָלוּל לְהִתְפַּתּוֹת שֶׁלֹא לְבַצֵּעַ, אֲזַי רָצוּי לְהַתְנוֹת אִתּוֹ, וְזֹאת כְּדֵי לַעְזֹר לוֹ וְלָנוּ לִמְנֹעַ אֶת הַפִּתּוּי, וּכְבָר אָמַר הַמְשׁוֹרֵר הַצְּפַתִּי: סוֹף מַעֲשֶׂה - בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה (מתוך הפיוט "לכה דודי" לר' שלמה אלקבץ).