התניה בחינוך · מטרת התנאי
מַטְּרַת הַתְּנַאי לִמְנֹעַ תַּקָּלוֹת - אִם עַל יְדֵי הִתְחַמְּקוּת, וְאִם מִפְּנֵי הָעַצְלוּת.
הַתְּנַאי נוֹעָד לַעְזֹר לָנוּ בְּמִקְרֶה שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁבַּקָּשָׁה בִּלְבַד לֹא תַסְפִּיק - אִם מִשּׁוּם שֶׁהַיֶּלֶד לֹא יָבִין עַד כַּמָּה הַבַּקָּשָׁה מְחַיֶּבֶת, וְאִם מִשּׁוּם שֶׁיִּצְרוֹ תוֹקְפוֹ לְהִתְחַמֵּק מִן הַבַּקָּשָׁה, וְיֵשׁ לוֹ תֵרוּץ מְשַׁכְנֵעַ: פָּשׁוּט הוּא חָשַׁב שֶׁזֶּה לֹא כָּל כָּךְ עֶקְרוֹנִי [וְאַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא יָדַע שֶׁזֶּה עֶקְרוֹנִי], וְלָכֵן הוּא עָלוּל שֶׁלֹא לְבַצֵּעַ אֶת הַבַּקָּשָׁה. וּלְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר נַבִּיעַ אֶת הַבַּקָּשָׁה בְּצוּרַת תְּנַאי, הַיֶּלֶד יָבִין שֶׁאָכֵן הַבַּקָּשָׁה מְחַיֶּבֶת, וְגַם הוּא לֹא יוּכַל לִטְעֹן: לֹא יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה עֶקְרוֹנִי, וּמִמֵּילָא לֹא בְקַלּוּת יִתְקְפֵהוּ יִצְרוֹ.
לְדֻגְמָא: רְאוּבֵן לֹא הֵכִין שִׁעוּרֵי בַיִת. הָאִמָּא מְבַקֶּשֶׁת לְהָכִין אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת, וּרְאוּבֵן אָכֵן שָׁמַע אֶת הַבַּקָּשָׁה, אֲבָל אִם זֶה לֹא כָּל כָּךְ מִתְחַשֵּׁק לוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ קָשֶׁה מְעַט, וּמִמֵּילָא הוּא רוֹצֶה לְהִתְחַמֵּק, יִתָּכֵן שֶׁהוּא לֹא יַעֲשֶׂה אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת, וְיֵצֵא לְשַׂחֵק לְלֹא הַפְרָעָה. בְּלִבּוֹ הוּא יַחְשֹׁב: 'מָה הַבְּעָיָה, הֲרֵי אֶפְשָׁר לְהָכִין אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת אַחַר כָּךְ. וַאֲפִלּוּ אִם אִמָּא תָּבוֹא בְטַעֲנָה מַדּוּעַ לֹא הֵכַנְתִּי שִׁעוּרֵי בַיִת - יֵשׁ לִי תְשׁוּבָה: לֹא יָדַעְתִּי שֶׁדַּוְקָא לִפְנֵי שֶׁאֵצֵא, עָלַי לְהָכִין אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת. חָשַׁבְתִּי, שֶׁהָעִקָּר שֶׁאֲנִי מֵכִין שִׁעוּרֵי בַיִת.'
לְעֻמַּת זֹאת, אִם הָאִמָּא תֹּאמַר: "רְאוּבֵן, תּוּכַל לָצֵאת כַּאֲשֶׁר תִּגְמֹר לְהָכִין אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת" - בְּצוּרַת תְּנַאי כָּזוֹ סָבִיר מְאֹד שֶׁהַיֶּלֶד יְבַצַּע אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו, וְרַק אַחַר כָּךְ יֵצֵא.
וּמַדּוּעַ?
מִשּׁוּם שֶׁעַל יְדֵי הַתְּנַאי הָאִמָּא הִבְהִירָה לִרְאוּבֵן שֶׁהוּא לֹא יוּכַל לָצֵאת אִם הוּא לֹא יָכִין אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת, וְכַמּוּבָן שֶׁבְּאֹפֶן טִבְעִי הוּא מְעֻנְיָן לְשַׂחֵק, וְלָכֵן הוּא יָכִין אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת.
לָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁ:
א. הַתְּנַאי עוֹזֵר לָנוּ לְהַבְהִיר לַיֶּלֶד, שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים עַל דַּעְתֵּנוּ [בַּדֻּגְמָא הַנַּ"ל, עַד כְּדֵי שְׁלִילַת הַזְּכוּת לְשַׂחֵק].
ב. הַתְּנַאי מְהַוֶּה תַמְרִיץ לַיֶּלֶד לְבַצֵּעַ אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו [בַּמִּקְרֶה הַנַּ"ל, הָרָצוֹן לְשַׂחֵק מַמְרִיץ אוֹתוֹ לְהָכִין אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת, שֶׁהֵם הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַזְּכוּת לְשַׂחֵק], וְכַמּוּבָן מוֹנֵעַ פִּתּוּי לְהִתְחַמֵּק מִבִּצּוּעַ הַבַּקָּשָׁה.