אור ברסלב
בני בבת עיני התוכחה בחינוך › רגיעה פנימית ולא היסטריה

בני בבת עיני

התוכחה בחינוך · רגיעה פנימית ולא היסטריה

דברים ברורים ומשכנעים

* תּוֹכָחָה מִתּוֹךְ כַּעַס מְסַלֶּקֶת אֶת הַהִגָּיוֹן וְכֹשֶׁר הַשִּׁפּוּט לְטוֹבַת הַתַּאֲוָה וְהָרָצוֹן לְהַגִּיעַ לַתּוֹצָאָה גַּם אִם לֹא הוּכַח שֶׁהִיא נְכוֹנָה.

* כַּאֲשֶׁר מוֹכִיחִים בְּכַעַס, שׁוֹמֵעַ הַתּוֹכָחָה מְאַבֵּד אֶת שְׁפִיּוּתוֹ וְאֵינוֹ מֵבִין מָה רוֹצִים מִמֶּנּוּ, וְזֶה הֶפֶךְ מַטְּרַת הַתּוֹכָחָה.

אָמְרוּ חֲזַ"ל: "אֵין דָּנִין אֶת הָאָדָם בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ". כַּאֲשֶׁר הָאָדָם כָּעוּס, מֹחוֹ מְעֻרְבָּב. הָרְגָשׁוֹת מִשְׁתַּלְּטִים עַל הַשֵּׂכֶל, וְאֵין לוֹ שִׁפּוּט נָכוֹן.

יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם, שֶׁהָעִלָּה לְמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה - "דָּגִים שֶׁנִּשְׂרְפוּ". וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: שַׂר הַהֲגַנָּה הָרוּסִי חָזַר לְבֵיתוֹ אַחֲרֵי יוֹם מְפָרֵךְ, וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה, שֶׁהַמְשָׁרֶתֶת הִקְדִּיחָה [שָׂרְפָה] אֶת הַדָּגִים, וְזֶה הִכְעִיס אוֹתוֹ מְאֹד. בְּעוֹד הוּא כּוֹעֵס וְרוֹטֵן, הוּא עוֹנֶה לְצִלְצוּל הַטֶּלֶפוֹן, וּמֵעֵבֶר לַקַּו הָיָה שַׂר הַהֲגַנָּה הַגֶּרְמָנִי שֶׁטָּעַן מַה שֶּׁטָּעַן כְּלַפֵּי רוּסְיָה [הֱיוֹת וְגֶרְמַנְיָה וְרוּסְיָה הָיוּ בִּמְתִיחוּת]. שַׂר הַהֲגַנָּה הָרוּסִי, מִתּוֹךְ כַּעְסוֹ שֶׁהָיָה שָׁרוּי בּוֹ [עֵקֶב הַדָּגִים הַשְּׂרוּפִים], דִּבֵּר בְּצוּרָה חֲרִיפָה, וְכַמּוּבָן - עֲמִיתוֹ הַגֶּרְמָנִי לֹא טָמַן יָדוֹ בַּצַּלַּחַת, וְתוֹךְ זְמַן קָצָר פָּרְצָה הַמִּלְחָמָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁגָּרְרָה אֶת שְׁאָר אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְמִלְחֶמֶת עוֹלָם.

שַׂר הַהֲגַנָּה אָמוּר לִהְיוֹת אָדָם מְאֹד מְחֻשָּׁב וּמָתוּן, שֶׁהֲרֵי הַרְבֵּה מַעֲרָכוֹת וְחַיֵּי אָדָם מֻפְקָדִים בְּיָדוֹ וּבְאַחֲרָיוּתוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן, מִתּוֹךְ כַּעְסוֹ, נָהַג בִּפְזִיזוּת יֶתֶר.

וּכְמוֹ כֵן [לְהַבְדִּיל אֶלֶף אַלְפֵי הַבְדָּלוֹת] מוּבָא בַּחֻמָּשׁ (במדבר לא, כא): "וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה, זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" וְגוֹ'. וּפֵרַשׁ רַשִׁ"י: לְפִי שֶׁבָּא מֹשֶׁה לִכְלַל כַּעַס - בָּא לִכְלַל טָעוּת, שֶׁנִּתְעַלְּמוּ מִמֶּנּוּ הִלְכוֹת גִּעוּלֵי נָכְרִים. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. כְּלוֹמַר, הִלְכוֹת גִּעוּלֵי נָכְרִים מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה צָרִיךְ לְלַמֵּד, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁכָּעַס עַל פְּקוּדֵי הַחַיִל, כַּמּוּבָא לְעֵיל בְּפָסוּק י"ג - "וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל" וְגוֹ', לָכֵן בָּא לִכְלַל טָעוּת, שֶׁנִּתְעַלְּמוּ מִמֶּנּוּ לְרֶגַע הִלְכוֹת גִּעוּלֵי נָכְרִים וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְלַמְּדָם, וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לִמְּדָם בִּמְקוֹמוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהַבָּא לִכְלַל כַּעַס, בָּא לִכְלַל טָעוּת.

וְאִם בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הֵעִיד עָלָיו (שם יב, ז) "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא", בְּכָל זֹאת הַדָּבָר הִשְׁפִּיעַ - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים שֶׁכְּמוֹתֵנוּ, שֶׁלֹא הִגַּעְנוּ לַעֲפַר רַגְלָיו שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וַדַּאי שֶׁזֶּה עָלוּל לְהַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ לְרָעָה. וּבְדִיּוּק בְּכָתְבִי שׁוּרוֹת אֵלֶּה צִלְצֵל אֵלַי אָדָם גָּדוֹל וְצַדִּיק, תַּלְמִיד חָכָם וּמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אָדָם שֶׁהִשְׁכִּין שָׁלוֹם בְּבָתִּים רַבִּים וְהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. הַנַּ"ל הָיָה נִרְגָּשׁ, וְהִתְלוֹנֵן עַל עָוֶל שֶׁלְּדַעְתּוֹ עָשׂוּ לִיהוּדִי מְסֻיָּם, וְתוֹךְ כְּדֵי הַשִּׂיחָה אִתִּי, הֵטִיחַ בְּאוֹתָם הָאֲנָשִׁים הַאֲשָׁמוֹת כְּבֵדוֹת מְאֹד, שֶׁלְּלֹא סָפֵק הוּא לֹא הָיָה מִתְבַּטֵּא בְּצוּרָה כָּזֹאת בְּעִתּוֹת מַרְגּוֹעַ, אֶלָּא לְפִי שֶׁבָּא לִכְלַל כַּעַס, בָּא לִכְלַל טָעוּת. אֲשֶׁר עַל כֵּן, עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד מְאֹד שֶׁלֹא לְהוֹכִיחַ בִּשְׁעַת כַּעַס, שֶׁאָז עֲלוּלִים אֲנַחְנוּ לִטְעוֹת, וְהַרְבֵּה יוֹתֵר קָשֶׁה לְתַקֵּן טָעוּת מִלְּהִמָּנַע מִלְּהוֹכִיחַ.

נְקֻדָּה נוֹסֶפֶת הִיא, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַתּוֹכָחָה נֶאֱמֶרֶת בְּהֶחְלֵטִיּוּת וּבִרְגִיעָה, פְּעֻלָּתָהּ יוֹתֵר יְעִילָה - אִם מִשּׁוּם שֶׁהַיֶּלֶד מֵבִין מָה רוֹצִים מִמֶּנּוּ, וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מֵבִין, אָז הוּא אוֹזֵר כֹּחַ לִשְׁאֹל [מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאֲשֶׁר מוֹכִיחִים בְּהִיסְטֶרְיָה], וְאִם מִשּׁוּם שֶׁהַיֶּלֶד מֵבִין שֶׁהָאַבָּא לֹא בִּנְקֻדַּת חֻלְשָׁה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאֲשֶׁר הָאַבָּא הִיסְטֶרִי, זֶה מַרְאֶה לַיֶּלֶד שֶׁהָאַבָּא בִּנְקֻדַּת חֻלְשָׁה שֶׁהוֹצִיאָה אוֹתוֹ מִשַּׁלְוָתוֹ, וְאִם יֵשׁ לַיֶּלֶד תַּאֲוָה לְהַמְשִׁיךְ, הוּא עָלוּל לְהַמְשִׁיךְ, בְּיָדְעוֹ שֶׁזּוֹ נְקֻדַּת תָּרְפָּה אֵצֶל הָאָב. וּבְחָשְׁבוֹ כִּי יִתָּכֵן שֶׁהוּא יִכָּנַע - כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה שֶׁהַבֵּן נָחוּשׁ בְּדַעְתּוֹ לְהַמְשִׁיךְ, וַאֲפִלּוּ אִם הַבֵּן אֵינוֹ חוֹשֵׁב כָּךְ - אִם הַבֵּן יַחֲזֹר עַל הִתְנַהֲגוּתוֹ בְּתֹם לֵב מִתּוֹךְ פִּתּוּי, לָאָב תִּהְיֶה בְּעָיָה כֵּיצַד לְהָגִיב. כִּי לְאַחַר שֶׁהוּא הִבִּיעַ אֶת הַזַּעְזוּעַ שֶׁלּוֹ בְּצוּרָה חֲרִיפָה כָּזֹאת, מַה יֵּשׁ לְהוֹסִיף? הָאָב עָלוּל לִהְיוֹת בְּמַלְכֹּדֶת.

יֶשְׁנָן עֵצוֹת אֵיךְ לִשְׁמֹר עַל אִפּוּק לִפְנֵי הַתּוֹכָחָה, אֲפִלּוּ אִם מַרְגִּישִׁים כַּעַס:

א. לִסְפֹּר עַד הַסִּפְרָה 50, וְרַק אַחַר כָּךְ לְהוֹכִיחַ.

ב. לָגֶשֶׁת לִשְׁתּוֹת כּוֹס מַיִם אוֹ מִיץ, וּלְכַוֵּן הֵיטֵב בְּבִרְכַּת "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", וְאַחַר כָּךְ לְהוֹכִיחַ.

ג. לְהַסְכִּים בְּדַעְתְּךָ שֶׁאַתָּה תּוֹכִיחַ, אוּלָם לִפְנֵי הַתּוֹכָחָה לַחְשֹׁב עַל מִסְפַּר נְקֻדּוֹת זְכוּת, וּכְמוֹ כֵן לִמְצֹא יִתְרוֹנוֹת אֵצֶל הַמּוּכָח [לְפָחוֹת שְׁלֹשָׁה יִתְרוֹנוֹת].

ד. לִלְבֹּשׁ בֶּגֶד מְיֻחָד לִפְנֵי שֶׁמּוֹכִיחִים.

ה. לְהוֹכִיחַ בְּקוֹל נָמוּךְ.

ו. לְחַכּוֹת עַד לְיוֹם הַמָּחֳרָת, וְאִם אֶפְשָׁר יוֹתֵר זְמַן - עָדִיף.

ז. רְפוּאָה מוֹנַעַת. לַחְשֹׁב כָּל יוֹם בְּמֶשֶׁךְ חָמֵשׁ דַּקּוֹת עַל מִדּוֹתֵיהֶם הַטּוֹבוֹת שֶׁל יְלָדֵינוּ וְעַל לִבָּם הַטָּהוֹר.

ח. לִקְרֹא מִזְמוֹר תְּהִלִּים אוֹ מַאֲמָר כָּלְשֶׁהוּ, רָצוּי מִסֵּפֶר הַמְדַבֵּר עַל הַכַּעַס, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.

הָעִקָּרוֹן בְּכָל הָעֵצוֹת - לִיצֹר מְחִצָּה בֵּין הַכַּעַס לַתּוֹכָחָה, שֶׁהַתּוֹכָחָה לֹא תִתְבַּצַּע בִּפְעֻלָּה יְשִׁירָה שֶׁל הַכַּעַס.

וְעוֹד הֱעִירוּנִי הֶעָרָה חֲשׁוּבָה, וְהִיא - בְּטֶרֶם שֶׁתּוֹכִיחַ, יֵשׁ עָלֶיךָ לִזְכֹּר מִי הָעוֹמֵד לְפָנֶיךָ; יֶלֶד צָעִיר, שֶׁמֻּשָּׂגָיו אֵינָם בְּהִירִים דֵּי הַצֹּרֶךְ, וַהֲרֵי הוּא כְּ"עוֹלֶה חָדָשׁ", וְלֹא בְּהֶכְרֵחַ מַה שֶּׁבָּרוּר לְךָ - בָּרוּר לַיֶּלֶד, וְלֹא מַה שֶּׁיָּדוּעַ לְךָ - יָדוּעַ לוֹ. זֹאת וְעוֹד, יֵשׁ לִזְכֹּר שֶׁכֹּחוֹ הַנַּפְשִׁי עֲדַיִן רַךְ, וְלָכֵן הוּא נָתוּן לְפִתּוּיִים, וּבִפְרָט שֶׁבִּשְׁבִילוֹ כָּל פִּתּוּי נִרְאֶה כְּעוֹלָם מָלֵא. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּשֵׁם הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל סַלַּנְטֵר זַצַ"ל: יֶלֶד שֶׁאַתָּה שׁוֹבֵר לוֹ צַעֲצוּעַ, כְּגוֹן סְפִינָה - בְּעֵינָיו הִטְבַּעְתָּ לוֹ סְפִינָה אֲמִתִּית, וְאוּלַי יוֹתֵר מִזֶּה. וְאִם כֵּן, קָרוֹב לְוַדַּאי, שֶׁאֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה הוּא עָשָׂה "שֶׁלֹא מִדַּעַת", וּכְבָר אָמְרוּ: חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן - פְּגִיעָתָן רָעָה. וְאִי אֶפְשָׁר לִתְבֹּעַ אוֹתָם, מִשּׁוּם שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם לֹא נַעֲשִׂים בְּדַעַת. אוּלָם אֵין הַכַּוָּנָה לוֹמַר שֶׁלֹא לְהוֹכִיחָם, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, יֵשׁ לְהוֹכִיחָם, שֶׁאִם לֹא כֵן - מֵאַיִן תִּהְיֶה לָהֶם הַיְדִיעָה בְּחֻמְרַת מַעֲשֵׂיהֶם? וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ צֹרֶךְ לְהַעֲנִישָׁם כְּדֵי לְיָרְאָם, אֵין בָּזֶה פְּסוּל. אָמְנָם כַּוָּנַת הַדְּבָרִים הַנַּ"ל הִיא, שֶׁנִּתֵּן אֶל לִבֵּנוּ לֹא לְהוֹכִיחַ מִתּוֹךְ כַּעַס וְלֹא מִתּוֹךְ אַשְׁמָה וּבִזּוּי דְמוּתוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד, אֶלָּא אַדְּרַבָּה - מִתּוֹךְ רֹגַע, אַהֲבָה וְחֶמְלָה, וּבְמַטָּרָה לְתַקֵּן.

מָתוּן מָתוּן - אַרְבַּע מֵאָה זוּזֵי שַׁוְיָא (ברכות כ.).

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה