אור ברסלב
בני בבת עיני התוכחה בחינוך › דברים ברורים ומשכנעים

בני בבת עיני

התוכחה בחינוך · דברים ברורים ומשכנעים

מודה ועוזב – ירוחם

* מַה שֶּׁבָּרוּר לָנוּ לֹא בְּהֶכְרֵחַ בָּרוּר לַיֶּלֶד, וְלָכֵן יֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהָסִיר כָּל סָפֵק עַל יְדֵי פֵּרוּט.

* יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין הוֹרָאָה שֶׁאָז הַיֶּלֶד חַיָּב לְצַיֵּת לָהּ, וּבֵין הַצָּעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶפְשָׁרוּת לְסָרֵב.

"אֶלֶף פְּעָמִים אָמַרְתִּי לְךָ לְהִתְפַּלֵּל כְּמוֹ בֶּן אָדָם. מָה, אַתָּה לֹא מֵבִין עִבְרִית?! מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְּכַוָּנָה?!" נָכוֹן, הָאָב בִּקֵּשׁ פְּעָמִים רַבּוֹת שֶׁהַבֵּן יִתְפַּלֵּל כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, אוּלָם סָפֵק גָּדוֹל אִם הַבֵּן הֵבִין מָה הַהַגְדָּרָה הַמְפֹרֶטֶת שֶׁל "תְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ". הָאָב צָרִיךְ לְפָרֵט לַיֶּלֶד מַה כּוֹלֶלֶת תְּפִלָּה כָּזוֹ, כְּגוֹן: לְהִסְתַּכֵּל בְּתוֹךְ הַסִּדּוּר, לְבַטֵּא אֶת הַמִּלִּים, לִהְיוֹת נָקִי, לְהִמָּנַע מִקְּרִיצוֹת עַיִן, לְהַגִּיעַ בַּזְּמַן וְלֹא לַחֲלֹם וְכוּ'. מַה שֶּׁנִּרְאֶה לְךָ יָדוּעַ - אֵינוֹ בְּהֶכְרֵחַ יָדוּעַ לְבִנְךָ.

זֹאת וְעוֹד, עָלֵינוּ לָדַעַת, שֶׁמַּה שֶּׁמֻּסְכָּם אֶצְלְךָ שֶׁהוּא דָּבָר הֶכְרֵחִי אוֹ רָצוּי, לֹא תָמִיד זֶה זֵהֶה אֵצֶל הַיֶּלֶד. "כְּשֵׁם שֶׁפַּרְצוּפֵיהֶם שׁוֹנִים - כָּךְ דֵּעוֹתֵיהֶם שׁוֹנוֹת", וְסָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁיֵּשׁ שֹׁנִי בֵּין הֲבָנָתְךָ לַהֲבָנָתוֹ. וּכְדֵי לְצַמְצֵם אֶת הַפַּעַר בֵּינְךָ לְבֵינוֹ, עָלֶיךָ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַסְבִּיר בְּצוּרָה בְּרוּרָה וּמְשַׁכְנַעַת אֶת דֵּעוֹתֶיךָ, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ דְבָרֶיךָ וְיִתְקַבְּלוּ עַל דַּעְתּוֹ.

שִׂים לֵב! עָלֶיךָ לְהַבְחִין בֵּין קְבִיעַת דֵּעָה בְּצוּרָה שֶׁל הוֹרָאָה, בָּהּ אֵינְךָ מִתְכַּוֵּן לְאַפְשֵׁר לַיֶּלֶד לְשַׁנּוֹתָהּ אֶלָּא עָלָיו לְצַיֵּת לָהּ - גַּם אִם הוּא אֵינוֹ מְשֻׁכְנָע שֶׁאָכֵן צוֹדְקִים דְּבָרֶיךָ [כְּגוֹן: אִם הַסַּבָּא וְהַסַּבְתָּא מַחֲזִיקִים מַכְשִׁיר טֶלֶוִיזְיָה, וְהֵם, כַּצָּפוּי, מְאֹד סִימְפָּטִיִּים, וְהַיֶּלֶד רוֹצֶה לָלֶכֶת לְסַבָּא וּלְסַבְתָּא, וְהָאָב מִתְנַגֵּד, וּמְנַמֵּק שֶׁסִּבַּת הִתְנַגְּדוּתוֹ הִיא מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁהַסַּבָּא וְהַסַּבְתָּא יַקְרִינוּ דְבָרִים שֶׁאֵינָם לְרוּחַ הַתּוֹרָה, אוּלָם הַיֶּלֶד אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִכָּךְ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר וְלֹא לִצְפּוֹת, אוּלָם הוּא לֹא הִשְׂכִּיל לְהָבִין אֶת כָּל הֶקֵּף הַפִּתּוּי]. כֵּיוָן שֶׁזּוֹהִי הוֹרָאָה, עַל הַיֶּלֶד לְצַיֵּת בְּכָל אֹפֶן.

אוּלָם אֵין הַדָּבָר כֵּן כַּאֲשֶׁר אַתָּה מַצִּיג אֶת הַבְּעָיָה לְשִׁקּוּל דַּעְתּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד, שֶׁאָז אַתָּה נִרְאֶה כְּחָבֵר שֶׁשּׁוֹאֵל אֶת עֲמִיתְךָ מַה דַּעְתּוֹ, וְלֹא כְּמוֹרֶה לוֹ הוֹרָאָה, וּמִמֵּילָא יֵשׁ סִכּוּי שֶׁהַיֶּלֶד יַפְנִים זֹאת, אִם אָכֵן יֵרָאֶה לוֹ הָעִנְיָן. אוּלָם לְעֻמַּת זֹאת, עָלֵינוּ לָקַחַת בַּחֶשְׁבּוֹן שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁלַּיֶּלֶד לֹא יֵרָאֶה הָעִנְיָן, וְאָז יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁהוּא לֹא יְבַצַּע אֶת הַנִּדְרָשׁ, וּמִמֵּילָא אֵין לְךָ לִרְגֹּז מַדּוּעַ הוּא עוֹבֵר עַל דְּבָרֶיךָ. אֵין לְהַאֲשִׁימוֹ עַל סֵרוּבוֹ, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁרוּת הַבְּחִירָה יָצְרָה "שֶׁטַח לְסֵרוּב".

לִפְעָמִים יֶשְׁנָהּ הַרְגָּשָׁה בְּלֵב הַהוֹרִים שֶׁהַיֶּלֶד עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ מֵבִין, וְזֶה מַרְגִּיז אוֹתָם מְאֹד: מַה הוּא עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ? מַה צָּרִיךְ לָדַעַת כָּאן?! זֶה כָּל כָּךְ פָּשׁוּט שֶׁלֹא מְבִיאִים חֲבֵרִים זָרִים בְּלִי תֵאוּם.

נָכוֹן, זֶה מְקוֹמֵם, וְיִתָּכֵן מְאֹד שֶׁאָכֵן הַיֶּלֶד יוֹדֵעַ וְהֵבִין כְּבָר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מַה בְּדִיּוּק כַּוָּנַתְכֶם, אוּלָם גַּם יִתָּכֵן שֶׁהוּא לֹא הֵבִין, אוֹ שֶׁהֵבִין לַחֲצָאִין, וַהֲבָנָה לַחֲצָאִין אֵינָהּ פּוֹעֶלֶת אֲפִלּוּ לַחֲצָאִין, וְאִם תּוֹכִיחוּ אוֹתוֹ בְּצוּרָה קְצָרָה וְלֹא מְשַׁכְנַעַת, עֲלוּלָה הַבְּעָיָה לָצוּץ שׁוּב וָשׁוּב.

עַל כֵּן יַשְׂכִּילוּ הַהוֹרִים לֹא לַחְסֹךְ מַאֲמָץ בְּהַבְהָרַת הַתּוֹכָחָה, וּבָזֶה יִמְנְעוּ אֶת הַחֲשָׁשׁ שֶׁל אִי הֲבָנָה. וַאֲפִלּוּ אִם אָכֵן - כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה לַהוֹרִים - הַיֶּלֶד יָדַע וְהֵבִין וְחָזַר עַל הַמִּשְׁגֶּה, אֵין זֶה סוֹף הָעוֹלָם; וְכִי אֲנַחְנוּ לֹא חָזַרְנוּ עַל מִשְׁגֶּה אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַעְנוּ שֶׁהוּא אָסוּר?! פָּשׁוּט מְאֹד, הִתְפַּתֵּינוּ! מָה אַתֶּם חוֹשְׁשִׁים - שֶׁהַיֶּלֶד יְנַצֵּל זֹאת לְרָעָה? שֶׁתָּמִיד יַעֲשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּלֹא מֵבִין? אֵין מַה לַּחְשֹׁשׁ!

רֵאשִׁית, מִשּׁוּם שֶׁכָּל יֶלֶד אֵינוֹ רוֹצֶה לִהְיוֹת רַע וְלֹא רוֹצֶה שֶׁלְּהוֹרָיו תִּהְיֶה מֹרַת רוּחַ מִמֶּנּוּ, וְאִם הוּא שׁוּב חוֹזֵר עַל הַמִּשְׁגֶּה, כַּנִּרְאֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ פִּתּוּי גָּדוֹל [וְכַמּוּבָן שֶׁצָּרִיךְ לִדְרֹשׁ וְלַחְקֹר מָה הַפִּתּוּי, וְלִדְאֹג לְבַעֲרוֹ].

שֵׁנִית, אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר וּלְהַבְהִיר אֶת הַתּוֹכָחָה בְּצוּרָה רְחָבָה וּמוּבֶנֶת דֵּי הַצֹּרֶךְ, וְעִם זֹאת, אֵין זֶה מוֹנֵעַ מִן הַהוֹרִים לְהַעֲנִישׁ אֶת־הַיֶּלֶד, וְאָז יֶשְׁנוֹ גּוֹרֵם הַהַרְתָּעָה - וְאֵין אֶת הַחֲשָׁשׁ לְאִי וַדָּאוּת בַּתּוֹכָחָה.

וְ"כָל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת" (משלי יג, טז).

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה