התוכחה בחינוך · מודה ועוזב – ירוחם
אֵין לְהַאֲשִׁים אֶת הַיֶּלֶד עַל יְדֵי הַזְכָּרַת מַעֲשִׂים שֶׁהוּא כְּבָר הִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר הוּא מֵעַצְמוֹ סִפֵּר וְהִבִּיעַ חֲרָטָה.
לֹא אַחַת אֲנַחְנוּ נִכְשָׁלִים בְּתוֹכָחָה שֶׁהִיא תוֹצָאָה יְשִׁירָה שֶׁל הִצְטַבְּרוּת מְדֻמָּה. הִנֵּה קָרָה שֶׁהַיֶּלֶד לֹא הִגִּיעַ בַּזְּמַן הַבַּיְתָה, וְהוּא בָּא מִיָּזְמָתוֹ וּמִתְנַצֵּל, וְגַם מִשְׁתַּדֵּל לְהַבָּא לֹא לְאַחֵר, אוּלָם אַחֲרֵי זְמַן קָצָר הַהוֹרֶה שׁוֹמֵעַ שֶׁהַיֶּלֶד לֹא הֵכִין אֶת שִׁעוּרָיו וְעוֹד תְּלוּנוֹת שׁוֹנוֹת. כְּתוֹצָאָה מֵהַתְּלוּנוֹת שֶׁהִצְטַבְּרוּ, הַהוֹרֶה מַתְחִיל לְהוֹכִיחַ אֶת בְּנוֹ עַל אִי הֲכָנַת שִׁעוּרֵי בַּיִת וְשֶׁזּוֹ רַשְׁלָנוּת וְכוּ', וְזוֹ הַסִּבָּה שֶׁהוּא אֵחֵר לָבוֹא הַבַּיְתָה, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה גַּם כֵּן רַשְׁלָנוּת וְכוּ'.
אִם נִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹכָחָה הַנַּ"ל, רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ לַהוֹרֶה כַּוָּנָה טוֹבָה לְדַרְבְּנוֹ לְאַחֲרָיוּת, אוּלָם בְּהֶחְלֵט הָיָה מְיֻתָּר לְהַזְכִּיר אֶת הָאִחוּר הַבַּיְתָה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא כְּבָר הִתְנַצֵּל עַל כָּךְ וְאַף הִשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן, וְאִם כֵּן, מַדּוּעַ לְהַזְכִּיר לוֹ זֹאת שׁוּב? אֵין זֹאת, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִצְטַבְּרוּת שֶׁיָּצְרָה רֹשֶׁם שְׁלִילִי, וְזֶה גָּרַם לָ"אִסּוּף" שֶׁל כָּל הַכִּשְׁלוֹנוֹת שֶׁל הַיֶּלֶד, וְאַף שֶׁחֶלְקָם הוּא נַחֲלַת הֶעָבָר.
בִּנְפִילַת אַפַּיִם אֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים מֵאֵת ה' - "אַל תִּזְכֹּר לָנוּ עֲוֹנוֹת רִאשׁוֹנִים". וְאִם כֵּן, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים - כָּךְ גַּם אֲנַחְנוּ נִדְרָשִׁים לִנְהֹג עִם יְלָדֵינוּ. עָלֵינוּ לְהַכְנִיס לְרֹאשֵׁנוּ, שֶׁכָּל יֶלֶד הָיָה רוֹצֶה לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הוֹרָיו וּלְהֵחָשֵׁב כְּיֶלֶד טוֹב, וְכַאֲשֶׁר רוֹאִים רָצוֹן טוֹב, יֵשׁ לְעוֹדְדוֹ, וְלֹא לְדַכְּאוֹ. אַדְּרַבָּה, אִם נִתֵּן לַיֶּלֶד הַרְגָּשָׁה שֶׁל מוֹדֶה וְעוֹזֵב - יְרֻחַם! זֶה יְדַרְבֵּן אוֹתוֹ לִשְׁאֹף לַכִּוּוּן הַחִיּוּבִי. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם נִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֶרֶךְ הַשְּׁלִילָה, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי "אִסּוּף הַאֲשָׁמוֹת", זֶה לֹא יִבְנֶה אֶת מִדּוֹתָיו שֶׁל הַיֶּלֶד, וְאוּלַי אַף יִגְרֹם לְיֵאוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ: "וְרוּחַ נְכָאָה תְּיַבֶּשׁ־גָּרֶם" (משלי יז, כב).
נָכוֹן, מַפְרִיעָה לְךָ הַהִתְנַהֲגוּת הַשְּׁלִילִית שֶׁל הַיֶּלֶד, אַתָּה צוֹדֵק, אַתָּה צָרִיךְ לְהוֹכִיחַ! אֲבָל תּוֹכִיחַ רַק עַל הַהִתְנַהֲגוּת הַשְּׁלִילִית הַקַּיֶּמֶת, וְלֹא עַל מַה שֶּׁהַיֶּלֶד הִתְחָרֵט וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְתַקֵּן לְהַבָּא. וּבִפְרָט אִם הַהִתְנַצְּלוּת בָּאָה מִצַּד הַיֶּלֶד - אִם תַּתְקִיף אוֹתוֹ עַל כָּךְ, הוּא עָלוּל לְהָבִין שֶׁלֹא כְּדַאי לְהוֹדוֹת אוֹ לְהִתְחָרֵט, שֶׁהֲרֵי זֶה נַעֲשֶׂה כְּחֵץ נֶגְדּוֹ. וְאִם בְּכָל זֹאת רְצוֹנְךָ לְהוֹכִיחוֹ עַל חֹסֶר אַחֲרָיוּת בְּאֹפֶן כְּלָלִי, אַל תּוֹכִיחוֹ בְּסָמוּךְ לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שְׁלִילִי, שֶׁאָז אַתָּה וְהַיֶּלֶד נִמְצָאִים בְּמֶתַח שֶׁאֵינוֹ מְאַפְשֵׁר לַתּוֹכָחָה לַחְדֹּר בְּצוּרָה בְּרִיאָה. עַל כֵּן תּוֹכִיחוֹ לְמָחֳרַת הַיּוֹם בַּאֲוִירָה נִנּוֹחָה, וְלֹא בְּצוּרַת הַאֲשָׁמָה, אֶלָּא כְּעֵין נִתּוּחַ הֶעָבָר עַל מְנָת לְתַקֵּן אֶת הֶעָתִיד, וְאָז תּוּכַל לְהַזְכִּיר אֶת הַכִּשְׁלוֹנוֹת שֶׁל הַיֶּלֶד מִבְּלִי לִפְגֹּעַ בּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינְךָ מַפְנֶה כְּלַפָּיו אֶצְבַּע מַאֲשִׁימָה, אֶלָּא מְנַתֵּחַ אוֹתָם לְשֵׁם תּוֹעֶלֶת!
"פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ" (משלי ד, כו).