אור ברסלב
בני בבת עיני התוכחה בחינוך › עד כאן תחום התוכחה

בני בבת עיני

התוכחה בחינוך · עד כאן תחום התוכחה

לא לצפות לשינוי מיידי

* אָמְנָם מִן הָרָאוּי שֶׁהַבֵּן יִתְנַצֵּל לְאַחַר דִּבְרֵי הַתּוֹכָחָה. אוּלָם אִם הוּא לֹא מִתְנַצֵּל, הַנַּח לוֹ, אַל תּוֹסִיף לִלְחֹץ. * גַּם כַּאֲשֶׁר הַבֵּן מַסְכִּים בְּלִבּוֹ עִם הַתּוֹכָחָה, לֹא תָּמִיד יֵשׁ לוֹ אֶת הָאֹמֶץ לְהִתְנַצֵּל.

דָּבָר מָצוּי הוּא, שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹכִיחִים אֶת הַיֶּלֶד עַל מַעֲשָׂיו, אוּלָם הוּא לֹא מֵגִיב. וְאָז אֲנַחְנוּ שׁוֹאֲלִים בְּרָגְזָה: הַאִם בָּרוּר לְךָ מַה שֶּׁאָמַרְנוּ? וְהוּא עוֹנֶה: כֵּן! וְשׁוּב אַחֲרֵי שְׁתִיקָה שֶׁל כַּמָּה דַקּוֹת אֲנַחְנוּ מוֹכִיחִים - וְהַיֶּלֶד עֲדַיִן בִּשְׁתִיקָה, וְאֶצְלֵנוּ הַ"נִּגּוּן" אֵינוֹ פוֹסֵק.

מַדּוּעַ אֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים "לְנַגֵּן"? הֲרֵי כְּבָר הֶעֱבַרְנוּ אֶת הַתּוֹכָחָה. מַדּוּעַ לִטְחֹן קֶמַח טָחוּן?

הַתְּשׁוּבָה הִיא: זֶה מַפְרִיעַ מְאֹד לַהוֹרִים שֶׁהַיֶּלֶד לֹא מֵגִיב, אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן: אֵינוֹ מִתְנַצֵּל וְאֵינוֹ מִזְדַּהֶה בְּצוּרָה חַיָּה. הֵם חוֹשְׁשִׁים שֶׁהַיֶּלֶד לֹא יִנְהַג כְּפִי שֶׁבִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ, אוֹ אוּלַי הוּא אֵינוֹ מַסְכִּים לַנֶּאֱמַר, וְלָכֵן הֵם שׁוּב חוֹזְרִים וּמוֹכִיחִים בְּתִקְוָה שֶׁהַיֶּלֶד יִתְנַצֵּל.

הַאִם נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן?

הַתְּשׁוּבָה הִיא: אֵין זֶה נָכוֹן, וְלֹא כְּדַאי.

וְנַרְחִיב אֶת הַדְּבָרִים.

לְאַחַר שֶׁהוֹכַחְנוּ אֶת הַיֶּלֶד, וּבִפְרָט בְּתוֹכָחָה לֹא נְעִימָה - אֵיךְ הַיֶּלֶד מַרְגִּישׁ, הַאִם הוּא מַרְגִּישׁ בְּנוֹחַ? קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁלֹא!

נוֹסִיף לִשְׁאֹל: הַאִם הוּא מַסְכִּים עִם הַתּוֹכָחָה? יִתָּכֵן שֶׁכֵּן, וְאוּלַי לֹא!

אִם הַיֶּלֶד לֹא מַסְכִּים עִם הַתּוֹכָחָה, אֵין לָנוּ לְצַפּוֹת שֶׁהוּא יִתְנַצֵּל מִיָּדִית, מִשּׁוּם שֶׁהוּא לֹא מֵבִין מָה רוֹצִים מִמֶּנּוּ. וְגַם כַּאֲשֶׁר הוּא מַסְכִּים עִם הַתּוֹכָחָה, הֲרֵי הַהַרְגָּשָׁה הִיא לֹא סִימְפָּתִית, וּמִטֶּבַע הַדְּבָרִים אֵין זֶה קַל לְהִתְנַצֵּל מִיָּד. יֵשׁ לַיֶּלֶד מְבוּכָה! וּבִפְרָט שֶׁהוּא לֹא יוֹדֵעַ מַה תִּהְיֶה הַתְּגוּבָה, אִם אָכֵן הוּא יִתְנַצֵּל, וּמַה גַּם, אִם הַפִּתּוּי חָזָק מְאֹד וְקָשֶׁה לוֹ עַד מְאֹד לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו. וְאָז הוּא חוֹשֵׁב בְּתַת־הַמּוּדָע: מָה הַטַּעַם לְהִתְנַצֵּל, הֲרֵי אֲנִי עָלוּל שׁוּב לַחֲזֹר לְכִסְלָה?!

וְעַכְשָׁו נַחֲזֹר לְעַצְמֵנוּ, נְשַׁחְזֵר מִן הֶעָבָר שֶׁהוֹכִיחוּ אוֹתָנוּ בְּצוּרָה לֹא נְעִימָה - הַאִם תָּמִיד הִתְנַצַּלְנוּ מִיָּד? נָדִיר מְאֹד! עָלֵינוּ לָדַעַת שֶׁלַּיֶּלֶד קָשֶׁה יוֹתֵר!

הוֹרִים שֶׁלֹא מוּדָעִים לְהַנַּ"ל, מְנַסִּים שׁוּב וָשׁוּב לְהוֹכִיחַ, וְאָז, בְּעֶצֶם, הֵם לֹא מַשִּׂיגִים אֶת הַמַּטָּרָה, וְאוּלַי מַגִּיעִים לְתוֹצָאָה הֲפוּכָה: הַיֶּלֶד נִלְחָץ וְרוֹגֵז, וְסָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁנּוֹצָר רִחוּק בֵּין הַיֶּלֶד לְהוֹרָיו, וְלִפְעָמִים זֶה עָלוּל לְהַגִּיעַ לְחֻצְפָּה כְּתוֹצָאָה מֵאִבּוּד עֶשְׁתּוֹנוֹת, וְכַמּוּבָן שֶׁזֶּה יוֹצֵר נִכּוּר, שֶׁאַחֲרִיתוֹ מִי יְשׁוּרֶנּוּ.

אֲשֶׁר עַל כֵּן עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד "לְתַחֵם" אֶת הַתּוֹכָחָה, דְּהַיְנוּ, לֹא לְהוֹכִיחַ וְלַחֲזֹר וּלְהוֹכִיחַ עַד שֶׁהַיֶּלֶד יִתְנַצֵּל. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהוֹכַחְנוּ, עָלֵינוּ לַחְדֹּל וּלְהַעֲבִיר נוֹשֵׂא כְּאִלּוּ לֹא קָרָה מְאוּמָה, וְאִם הַתּוֹכָחָה אֲמִתִּית, הִיא תִּפְעַל אֶת פְּעֻלָּתָהּ. זֶה עִנְיָן שֶׁל זְמַן. הָעִקָּר שֶׁהַיֶּלֶד הֵבִין לְנָכוֹן אֶת דַּעְתֵּנוּ, וְאַל לָנוּ לְהִלָּחֵץ אִם הוּא אֵינוֹ מִתְנַצֵּל. הוּא פָּשׁוּט מְעַכֵּל אֶת הַנֶּאֱמַר בַּתּוֹכָחָה, וְלִפְעָמִים זֶה לוֹקֵחַ זְמַן.

מֵאִידָךְ גִּיסָא, יֵשׁ לְהַדְגִּישׁ, שֶׁאָסוּר לָנוּ לְשַׁדֵּר לַיֶּלֶד שֶׁאֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְפַיֵּס אוֹתוֹ אַחֲרֵי הַתּוֹכָחָה, וּלְהִתְנַהֵג בְּצוּרָה טִבְעִית, מִשּׁוּם שֶׁחֲנֻפָּה לַיֶּלֶד עֲלוּלָה לִיצֹר רֹשֶׁם שֶׁהַתּוֹכָחָה אֵינָהּ צוֹדֶקֶת, וְשֶׁלָּכֵן עַתָּה אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְפַיְּסוֹ עַל "הָעָוֶל" שֶׁעָשִׂינוּ לוֹ.

וְעַל זֶה אָמְרוּ חֲזַ"ל (תמיד לב ע"א): אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד!

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה