התוכחה בחינוך · לא לצפות לשינוי מיידי
* תּוֹכָחָה בְּצוּרָה נְכוֹנָה פּוֹעֶלֶת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רוֹאִים תּוֹצָאוֹת מִיָּדִיּוֹת, וְלָכֵן אֵין לְהִתְיָאֵשׁ, אֶלָּא אַדְּרַבָּא - לְהַמְשִׁיךְ וּלְהוֹכִיחַ בְּמִנּוּן נָכוֹן בְּלִי לִלְחֹץ וּבְלִי לְהִלָּחֵץ. * יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ - תַּאֲמִין.
"תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב" (משלי יג, יב).
כַּאֲשֶׁר מְצַפִּים לְדָבָר כָּלְשֶׁהוּ וְהוּא אֵינוֹ מִתְקַיֵּם - זֶה גוֹרֵם לְאַכְזָבָה, וּכְכָל שֶׁהַצִּפִּיָּה גְּדוֹלָה - הָאַכְזָבָה קָשָׁה יוֹתֵר.
כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מוֹכִיחִים אֶת יַלְדֵּנוּ, אֲנַחְנוּ מְקַוִּים שֶׁאָכֵן הוּא יִשְׁתַּנֶּה, וְכָךְ לִכְאוֹרָה טֶבַע הַדְּבָרִים - שֶׁאַחֲרֵי תוֹכָחָה בָּאָה הַתּוֹצָאָה. אוּלָם לִפְעָמִים קוֹרֶה, שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹכִיחִים וְחוֹזְרִים וּמוֹכִיחִים - וְאֵין תּוֹצָאוֹת בְּפֹעַל, וְזֶה גוֹרֵם לָנוּ לְתִסְכּוּל וּמֶתַח הַ"מְשַׁדֵּר" מֶתַח לִילָדֵינוּ, וְחוֹזֵר חָלִילָה. אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת! אֶפְשָׁר לְקַוּוֹת! אוּלָם עָלֵינוּ לָדַעַת לִשְׁמֹר עַל קֹר רוּחַ. יֵשׁ לְקַבֵּל אֶת הַהַנָּחָה הַיְסוֹדִית שֶׁכָּל תּוֹכָחָה מוֹעִילָה, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה. זֶה עִנְיָן שֶׁל זְמַן. אַף עַל פִּי שֶׁלֹא רוֹאִים תּוֹצָאוֹת מִיָּדִיּוֹת, אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁהַתּוֹכָחָה לֹא הוֹעִילָה.
וּכְמוֹ שֶׁיָּדוּעַ הַמַּעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁרָאָה אֶבֶן שֶׁנֶּחְקַק בָּהּ חוֹר, וְהוּא הִתְפַּלֵּא לִשְׁמֹעַ שֶׁהַחוֹר נוֹצַר כְּתוֹצָאָה מִטִּפְטוּף טִפּוֹת הַמַּיִם מֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה הַחוֹר. אִם נַחְשֹׁב מְעַט, מַה הִשְׁפִּיעָה הַטִּפָּה הָרִאשׁוֹנָה וְהָעֲשִׂירִית - בְּוַדַּאי שֶׁלֹא חֵרְרָה מְאוּמָה, אֲבָל הִיא הָיְתָה כַּהֲכָנָה לַטִּפּוֹת הַבָּאוֹת עַד לְהַשָּׂגַת הָרִכּוּךְ וּנְקִיבַת הָאֶבֶן. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּוַדַּאי לֹא נִרְאָה שִׁנּוּי כָּלְשֶׁהוּ בָּאֶבֶן אֲפִלּוּ בַּטִּפָּה הַמֵּאָה, מִכָּל מָקוֹם הָיָה שִׁנּוּי כָּלְשֶׁהוּ שֶׁלֹא הָיָה נִתָּן לְהַבְחָנָה. כָּךְ בְּעִנְיָנֵנוּ - אֲנַחְנוּ מוֹכִיחִים וּמוֹכִיחִים וְלֹא רוֹאִים תּוֹצָאוֹת, אֲבָל הָאֱמֶת, שֶׁהַתּוֹכָחָה [בַּצּוּרָה הַנְּכוֹנָה, וְכַנַּ"ל] מְסַיַּעַת לַתּוֹכָחָה שֶׁתָּבוֹא אַחֲרֶיהָ, וְהַשְּׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ עַד לְהַשָּׂגַת הַמַּטָּרָה.
לְדֻגְמָא: אִם אֲנַחְנוּ מוֹכִיחִים יֶלֶד עַל יַחַס בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, יִתָּכֵן שֶׁעֲדַיִן הוּא יַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ, אוּלָם הַתּוֹכָחָה לֹא הָלְכָה לָרִיק, הִיא עָשְׂתָה "רִכּוּךְ רִאשׁוֹנִי", וְכָךְ הַתּוֹכָחָה הַשְּׁנִיָּה, וְיִתָּכֵן שֶׁאִם יִהְיֶה לוֹ נִסָּיוֹן קַל מְאֹד, הוּא יַעֲמֹד בּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מוּדָע לָעִנְיָן [מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִלּוּ לֹא הוֹכַחְנוּ אוֹתוֹ]. וּכְכָל שֶׁנַּרְבֶּה לְהוֹכִיחוֹ [בַּצּוּרָה הַנְּכוֹנָה, וְכַנַּ"ל], הוּא יַצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר.
יֵשׁ לְהַדְגִּישׁ, שֶׁאֵין כַּוָּנָה לוֹמַר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁהוֹכַחְנוּ וְאֵין תּוֹצָאָה, אָסוּר לְהַעֲנִישׁ אוֹ לְנַסּוֹת דְּרָכִים נוֹסָפוֹת. אַדְּרַבָּה, אִם נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת כָּלְשֶׁהִי - יַעֲשׂוּ וְיַצְלִיחוּ. אָמְנָם הַכַּוָּנָה הִיא לָדַעַת שֶׁתּוֹכָחָה לֹא הוֹלֶכֶת לָרִיק, וְלָכֵן אֵין לָצֵאת מִנְּקֻדַּת הַנָּחָה שֶׁהַתּוֹכָחָה לֹא הוֹעִילָה מְאוּמָה. הַתּוֹכָחָה הוֹעִילָה, אוּלָם אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לָנוּ הֶכְרֵחַ לֹא לְחַכּוֹת לַתּוֹצָאָה הַסּוֹפִית שֶׁל הַתּוֹכָחָה, כְּגוֹן בְּמִקְרֶה שֶׁהַתּוֹצָאוֹת שֶׁל הַמַּעֲשִׂים הֵן בִּלְתִּי נִסְבָּלוֹת.
לְדֻגְמָא: שָׁאֲלָה אוֹתִי אֵם אַחַת: בְּנָהּ שָׂרַף אֶת הַפַּח שֶׁל הַשְּׁכוּנָה, וַעֲלוּת הַפַּח יְקָרָה. כֵּיצַד לְהָגִיב? עָנִיתִי לָהּ, שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ לְהַסְבִּיר לַיֶּלֶד אֶת חֻמְרַת הָעִנְיָן מִבְּחִינָה מוּסָרִית, וְעִם זֹאת - אִם הַדָּבָר לֹא סוֹבֵל חֲזָרָה עַל מִשְׁגֶּה שֶׁכָּזֶה, אֵין פְּסוּל לְהַעֲנִישׁוֹ, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָתֵת לַיֶּלֶד אֶפְשָׁרוּת נוֹסֶפֶת לִשְׁגּוֹת. כְּגוֹן בְּמִקְרֶה שֶׁעֲלוּת הַתִּקּוּן יְקָרָה וְאֵין בִּיכָלְתָּם לָשֵׂאת מִשְׁגֶּה נוֹסָף, אוֹ מִשּׁוּם שֶׁזֶּה פּוֹגֵעַ בַּאֲחֵרִים וְאָסוּר לְהַרְשׁוֹת דָּבָר שֶׁכָּזֶה. אוּלָם שׁוּב נַדְגִּישׁ, שֶׁאֵין הָעֹנֶשׁ כְּתַחֲלִיף לַתּוֹכָחָה.
"הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא יט, יז).