התוכחה בחינוך · לשם מה אתה מוכיח?
* לִפְנֵי שֶׁמּוֹכִיחִים יֵשׁ לִבְדֹּק מָה הַמַּטָּרָה. * יֵשׁ לִשְׁקֹל אֶת כְּדָאִיּוּת הַתּוֹכָחָה בְּמַבָּט כּוֹלֵל.
מַעֲשֶׂה בְּזוּג צָעִיר שֶׁרָצוּ לְהִנָּשֵׂא, אוּלָם, בְּיָדְעָם אֶת מַצָּבָם הַכַּלְכָּלִי, יָשְׁבוּ יַחְדָּו וְטִכְּסוּ עֵצָה כֵּיצַד לַחְסֹךְ בַּהוֹצָאוֹת. וְהִנֵּה מָצְאוּ רַעְיוֹן! וּמַהוּ? פָּשׁוּט מְאֹד, הֵם מָצְאוּ אוּלָם שֶׁעֲלוּת הַהַשְׂכָּרָה שֶׁלּוֹ נְמוּכָה, וְהִזְמִינוּ מְנוֹת "קַיְיטְרִינְג" שֶׁעָלוּ בַּחֲמִשָּׁה דּוֹלָרִים פָּחוֹת מֵעֲלוּת מָנָה בְּאוּלַם חֲתֻנּוֹת - וְהִנֵּה לָהֶם חִסָּכוֹן! אוּלָם הֵם נִזְכְּרוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא הִזְמִינוּ צַלָּחוֹת, מַפּוֹת וְסַכּוּ"ם. נוּ, אָז הוֹלְכִים לְהַזְמִין, וְכַמּוּבָן שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְמִין מוּצָר שֶׁיַּשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹנָם. וּבְסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא הִשִּׂיגוּ מַעֲרֶכֶת שְׁלֵמָה בְּסַךְ שְׁלֹשָׁה דּוֹלָרִים לְכָל סֵט צַלָּחוֹת וְסַכּוּ"ם. וּמָה עִם הַהוֹבָלָה? כֵּן, זֶה עוֹלֶה חֲמִשִּׁים דּוֹלָר. רֶגַע, עֲדַיִן לֹא גָמַרְנוּ - שָׁכַחְנוּ מֶלְצָרִים! צָרִיךְ עֲשָׂרָה מֶלְצָרִים, וְכָל מֶלְצָר דּוֹרֵשׁ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים שַׁ"ח, וְרַב הַמֶּלְצָרִים - שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שַׁ"ח. גַּם שְׁתִיָּה כַּדָּת צָרִיךְ, גַּם קִנּוּחַ צָרִיךְ, וְגַם צֶוֶת מְנַקִּים לָאוּלָם, וְהוֹבָלָה לַמּוּצָרִים הַנּוֹסָפִים. בָּרוּךְ ה', הַזּוּג הָיָה נִמְרָץ, וְהַחֲתֻנָּה נֶעֶרְכָה בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר.
לְאַחַר הַחֲתֻנָּה עוֹשִׂים חֶשְׁבּוֹן, וְרוֹאִים שֶׁהַהַכְנָסוֹת הָיוּ מְעַטּוֹת לְעֻמַּת הַהוֹצָאוֹת. מַה קָּרָה? הַמֻּזְמָנִים קִמְּצוּ בַּמַּתָּנָה? לֹא! הַמַּתָּנוֹת הָיוּ מְכֻבָּדוֹת. הַזּוּג בּוֹדֵק אֶת הַהוֹצָאָה הַכְּלָלִית, וְהִנֵּה, לְתַדְהֵמָתָם, הֵם מְגַלִּים, שֶׁבְּסִכּוּם כְּלָלִי, עֲלוּת מָנָה עִם כָּל מַה שֶּׁמִּסָּבִיב הִגִּיעַ לִמְחִיר שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם דּוֹלָר בִּמְקוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר דּוֹלָר בְּאוּלָם רָגִיל. הֵם הִפְסִידוּ!
מַטְּרָתָם אָמְנָם הָיְתָה לַחְסֹךְ - אֲבָל כַּאֲשֶׁר הֵם בִּצְּעוּ אֶת הָרְכִישָׁה, שָׁכְחוּ אֶת הַמַּטָּרָה, לֹא עָשׂוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן הָעֲלוּת, וְגָרְמוּ לְתוֹצָאָה הֲפוּכָה.
מַטְּרַת הַסִּפּוּר הַנַּ"ל לְהַמְחִישׁ לָנוּ - כְּהוֹרִים - עַד כַּמָּה חָשׁוּב לָדַעַת אֶת הַמַּטָּרָה שֶׁלִּשְׁמָהּ אֲנַחְנוּ מוֹכִיחִים אֶת הַיֶּלֶד, וְלִבְדֹּק בְּצוּרָה זְהִירָה וּמְפֻכַּחַת - הַאִם בֶּאֱמֶת אֲנַחְנוּ עֲשׂוּיִים לְהַגִּיעַ לַמַּטָּרָה, אוֹ שֶׁמֶּא, חַס וְחָלִילָה, אֲנַחְנוּ עֲלוּלִים לְהַשִּׂיג תּוֹצָאָה הֲפוּכָה, וְאָז כְּדַאי לְהִמָּנַע מֵהַתּוֹכָחָה, וּבִפְרָט בִּפְעֻלַּת תּוֹכָחָה הַדּוֹרֶשֶׁת זְהִירוּת־מִשְׁנֶה, וְכַנַּ"ל.
גַּם אַחֲרֵי שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים לְשֵׁם מָה אֲנַחְנוּ מוֹכִיחִים, עָלֵינוּ לִשְׁקֹל הַאִם זֶה כְּדַאי, אוֹ שֶׁמֶּא זֶה עָלוּל לִפְגֹּעַ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים. אֵין מַטְּרָתֵנוּ לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לְפַחֵד מִלְּהוֹכִיחַ, אַדְּרַבָּה, יֵשׁ לְהוֹכִיחַ, אֶלָּא שֶׁהַמַּטָּרָה הִיא לָדַעַת לְהוֹכִיחַ בְּצוּרָה נְכוֹנָה.
הִנֵּה לְדֻגְמָא: הַיֶּלֶד בָּא וּמְסַפֵּר לְהוֹרָיו אֵיךְ שֶׁהוּא וַחֲבֵרוֹ לָמְדוּ יַחְדָּו, וּבָא יֶלֶד אַחֵר, וְאָז הֵם הִתְחִילוּ לְפַטְפֵּט. הָאָב, בְּשָׁמְעוֹ זֹאת, הוֹכִיחַ אֶת הַיֶּלֶד: אֵיךְ הֵעַזְתָּ לְפַטְפֵּט? זֶה מַמָּשׁ חֹסֶר מוּסָרִיּוּת! בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם! וְכוּ'. וְשׁוּב הַיֶּלֶד מְסַפֵּר אֵיךְ שֶׁהוּא הֶחְבִּיא לַחֲבֵרוֹ אֶת הַתִּיק, וְהָאָב שׁוּב מוֹכִיחוֹ, וְשׁוּב הַיֶּלֶד מְסַפֵּר שֶׁהוּא חָלַם בַּשִּׁעוּר, וְכַמּוּבָן הָאָב לֹא חוֹסֵךְ שֵׁבֶט מוּסָרוֹ.
וְהִנֵּה, מֵאוֹתוֹ יוֹם, הָאָב רוֹאֶה שֶׁהַבֵּן הִפְסִיק לְסַפֵּר מַה נַּעֲשָׂה בַּלִּמּוּדִים וּבַחֶבְרָה, וְכַאֲשֶׁר הוּא שׁוֹאֵל אֶת בְּנוֹ מָה הַמַּצָּב - הַבֵּן עוֹנֶה: "הַכֹּל בְּסֵדֶר." וְנִכָּרִים הַדְּבָרִים שֶׁהַבֵּן מִתְחַמֵּק מִלְּסַפֵּר. מַה קָּרָה לַבֵּן? מַדּוּעַ הוּא לֹא מְסַפֵּר?
פָּשׁוּט מְאֹד, לַיֶּלֶד לֹא מִשְׁתַּלֵּם לְסַפֵּר! הוּא מְסַפֵּר לְהוֹרָיו בִּמְגַמָּה לִפְרֹק מִטְעָן שֶׁהִצְטַבֵּר אֶצְלוֹ וּלְהֵרָגַע, אֲבָל הוּא רוֹאֶה, שֶׁכָּל סִפּוּר גּוֹרֵר אַחֲרָיו תּוֹכָחָה, וְכַמּוּבָן זֶה לֹא נָעִים. בִּמְקוֹם לִפְרֹק מֶתַח וּלְהֵרָגַע, הוּא סוֹפֵג מִטְעָן נוֹסָף הַמַּגְבִּיר אֶת אִי הַשֶּׁקֶט שֶׁהוּא שָׁרוּי בּוֹ, וְאִם כֵּן, בִּשְׁבִיל מָה לְסַפֵּר? עָדִיף לְהַעְלִים. וְלָכֵן הוּא מִתְחַמֵּק.
נָכוֹן, הַשְּׁאֵלָה הִיא שְׁאֵלָה! וּבֶאֱמֶת מָה עוֹשִׂים? הַאִם לָתֵת לַיֶּלֶד לָלֶכֶת בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ?!
הַתְּשׁוּבָה - לֹא וָלֹא! לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לָתֵת לוֹ לָלֶכֶת בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ, אוּלָם עִם זֹאת יֵשׁ לָדַעַת, שֶׁמִּלְּבַד הַתּוֹכָחָה הַיְשִׁירָה, יֵשׁ דְּרָכִים אֲחֵרוֹת לְפִתְרוֹן בְּעָיוֹת, וְלָכֵן עָדִיף לְמַעֵט בַּמִּנּוּן שֶׁל הַתּוֹכָחָה וּלְגַוֵּן גַּם בִּדְרָכִים אֲחֵרוֹת.
הִנֵּה, אֶפְשָׁר לְצַיֵּר מַה מַּרְגִּישׁ הֶחָבֵר שֶׁהֵצִיקוּ לוֹ, וּנְצַיֵּר זֹאת בְּלִי לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ שֶׁהוּא עָשָׂה עָוֶל וְכוּ'. הִנֵּה דֻּגְמָא: אִם הַבֵּן מְסַפֵּר שֶׁהוּא וַחֲבֵרוֹ הֶעְלִימוּ חֲפָצִים אִישִׁיִּים שֶׁל חֲבֵרָם לְסַפְסַל הַלִּמּוּדִים, וְהַיֶּלֶד פָּחַד וְכוּ' - הָאָב יָכוֹל לְהִשְׁתַּתֵּף כָּךְ: "בֶּטַח הוּא הִתְבַּלְבֵּל לְגַמְרֵי, זוֹ הַרְגָּשָׁה נוֹרָאָה! וּמֶה הָיָה בַּסּוֹף? הוּא בָּכָה? מִסְכֵּן, הוּא לֹא יָדַע מַה קּוֹרֶה. בְּוַדַּאי הוּא חָשַׁשׁ שֶׁהַחֲפָצִים לֹא יוּשְׁבוּ אֵלָיו, הוּא לֹא יָדַע מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים." עַד כָּאן הַהִשְׁתַּתְּפוּת שֶׁל הָאָב בַּ"חֲוָיוֹת הַסִּפּוּר".
בְּצוּרָה כָּזֹאת אֵין הַאֲשָׁמָה מְחַיֶּבֶת, אֲבָל יֵשׁ לַיֶּלֶד מוּדָעוּת לַמַּשְׁמָעוּת וְלַהַשְׁלָכוֹת שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה. כְּמוֹ כֵן אֶפְשָׁר עַל יְדֵי לִמּוּד עָקִיף עַל הַנּוֹשֵׂא אוֹ עַל יְדֵי תִקְשֹׁרֶת עִם הָרַב הַמְלַמֵּד, וְלִפְעָמִים אֶפְשָׁר גַּם לְהִתְעַלֵּם בְּמִקְרִים מְסֻיָּמִים [וְעִם זֹאת, יֵשׁ לְהַקְפִּיד לֹא לָתֵת לַמְלַמֵּד תְּמוּנָה שֶׁהַבֵּן מֻשְׁחָת כְּתוֹצָאָה מִסִּפּוּר הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא יֵשׁ לְצַיֵּר זֹאת כְּמַעֲשֶׂה הַנּוֹבֵעַ מִתֹּם לֵב וְחֹסֶר מוּדָעוּת, וְאֵינוֹ אָפְיָנִי לַבֵּן]. בְּדֶרֶךְ כָּזֹאת הַיֶּלֶד לֹא יַגִּיעַ לְמַסְקָנָא, שֶׁהַסִּפּוּר שֶׁהוּא מְגַלֶּה גּוֹרֵם לוֹ לְאִי נְעִימוּת. וְכַמּוּבָן, בָּזֶה אֲנַחְנוּ מְסִירִים אֶת הַגּוֹרֵם הַמּוֹנֵעַ מֵהַיֶּלֶד לְשַׁתֵּף אוֹתָנוּ בַּחֲוָיוֹתָיו.
וְעַל כְּגוֹן זֶה אָמְרוּ חֲכָמִים: "סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה" (פיוט לכה דודי. ומקורו בספר הכוזרי סוף מאמר ג', ובהקדמת המתרגם לספר חובות הלבבות ריש שער הבחינה, וע"ע להרע"ב אבות פ"ג משנה ט').