התוכחה בחינוך · התוכחה טעונה זהירות יתר
אַף עַל פִּי שֶׁהַתּוֹכָחָה הִיא כְּלִי חִנּוּכִי כְּמוֹ הָעִדּוּד, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם הֶבְדֵּלִים בְּדַרְכֵי הַפְּעֻלָּה, בַּמִּנּוּן וְכוּ'. הִנֵּה לְדֻגְמָא, הָעִדּוּד - אֲפִלּוּ אִם נַרְבֶּה בִּנְדִיבוּת בְּעִדּוּד, אֵין חֲשָׁשׁ לְנֵזֶק וּדְחִיָּה שֶׁל הַמְעֻדָּד, לְעֻמַּת זֹאת בַּתּוֹכָחָה - אֵין הַדָּבָר כֵּן.
כַּיָּדוּעַ, טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁלֹא נוֹחַ לוֹ לִשְׁמֹעַ תּוֹכָחָה, וַאֲפִלּוּ עַל תּוֹכָחָה הַנִּצְרֶכֶת אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְלִים שֶׁתִּשָּׁמַע, קַל וָחֹמֶר לְתוֹכָחָה יְתֵרָה שֶׁהִיא עֲלוּלָה לִגְרֹם לִסְלִידָה, וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ לְתוֹצָאָה הֲפוּכָה מֵהַמַּטָּרָה שֶׁלִּשְׁמָהּ אֲנַחְנוּ מוֹכִיחִים, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁהַיֶּלֶד מֵבִין שֶׁמּוֹכִיחִים אוֹתוֹ לְלֹא צֹרֶךְ וּלְלֹא הַצְדָּקָה [לְפִי רְאוּת עֵינָיו], וְאָז, בְּהִצְטָרֵף אִי הַנּוֹחוּת מֵהַתּוֹכָחָה וּרְאִיַּת הָ"עָוֶל" בַּתּוֹכָחָה, זֶה מוֹלִיד רָצוֹן לְמֶרֶד. הַיֶּלֶד אֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ אֶת הַתּוֹכָחָה, עֲבוּרוֹ זֶה נִרְאֶה כִּפְגִיעָה, כַּעֲקִיצָה שֶׁלֹא מַגִּיעָה לוֹ, וְעַל כָּךְ הוּא יוֹצֵר "מַעֲרֶכֶת הֲגַנָּה", וּמִמֵּילָא הַתּוֹכָחָה תִּפֹּל עַל אָזְנַיִם וְלֵב אֲטוּמִים. וּכְבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל: כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה עַל אָדָם לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע, כָּךְ מִצְוָה עַל אָדָם שֶׁלֹא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע! (יבמות סה ע"ב).
אֲשֶׁר עַל כֵּן, עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר בְּמִשְׁנֵה זְהִירוּת לְהוֹכִיחַ בַּמִּדָּה הַנְּכוֹנָה, וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ סָפֵק עַד כַּמָּה לְהוֹכִיחַ - עָלֵינוּ לְהוֹכִיחַ בַּמִּינִימוּם שֶׁוַּדַּאי נִצְרָךְ, וּבְמַה שֶּׁאֲנַחְנוּ מְסֻפָּקִים - יֵשׁ לְהִמָּנַע מִלְּהוֹכִיחַ, וּמִמֵּילָא לֹא יִהְיֶה לָנוּ הַחֲשָׁשׁ הַנַּ"ל, אֶלָּא אַדְּרַבָּה - יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁגַּם בַּתּוֹכָחָה הַמּוּעֶטֶת [אוֹ שֶׁנִּרְאֵית לָנוּ מוּעֶטֶת] הַיֶּלֶד יְתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו. כַּיָּדוּעַ, כָּל יֶלֶד לֹא מְעֻנְיָן בְּתוֹכָחָה, וְלָכֵן אֲפִלּוּ בִּמְעַט תּוֹכָחָה, הַיֶּלֶד עָשׂוּי לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכּוֹ לְטוֹבָה.